אני מסתפק גם לפי המבואר בשו"ע
(יו"ד סימן ש"מ סעי' ל"ז) וז"ל
השומע ברכת השם, ואפילו ברכת הכינוי (רמב"ם פ"ב מהלכות עבודת כוכבים ד"י) (אפילו אמרו בלשון לעז הוי ככינוי) (נ"י פרק ארבע מיתות) חייב לקרוע, והוא שישמענה מישראל. (וי"א דבזמן הזה מומר דינו כעובד כוכבים) (ג"ז שם). ואפילו השומע מהעדים היאך בירך פלוני, חייב לקרוע. והעדים אינם צריכים לקרוע פעם אחרת. הרואה ס"ת שנשרף, או תפילין, או אפילו מגילה אחת מהנביאים או מהכתובים, קורע שתי קריעות. ודוקא ששורפין אותה בזרוע, וכמעשה שהיה.