מִי שֶׁמִּתְאָרֵחַ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ בַּפֶּסַח, צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵיל י''ד עִם בְּרָכָה בְּבֵיתוֹ. אוּלָם, אִם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם לֵיל י''ד, לְכַתְּחִלָּה יְמַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ שָׁלִיחַ שֶׁיִּבְדֹּק בְּבֵיתוֹ עִם בְּרָכָה, וְאֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁאַחֵר יִבְדֹּק לוֹ בְּבֵיתוֹ, יִבְדֹּק הוּא בְּעַצְמוֹ בְּנֵר עִם בְּרָכָה לַיְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתוֹ. [מֵאַחַר וְחָלָה עָלָיו חוֹבַת בְּדִיקָה שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח, כִּי מֵאָז שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח.] (הרא''ה, הריטב''א, הראב''ן, הר''ן, הב''ח ופרי חדש. תלו ס''א באה''ל ד''ה ולא יברך ושעה''צ. מ, נו)