ראיון זה נערך עם הרבנית ע"ה בסוף ימיה, מספר שנים לפני פטירתה, הראיון נערך על ידי עיתונאית סקרנית וחסרת כבוד, שלא היססה לשאול שום שאלה שעלתה במוחה, ומכיון שהתקופה בה נערך הראיון היתה תקופה מתוחה שבה החליט מרן זיע"א החלטה אמיצה שהשפיעה רבות על הפוליטיקה הישראלית למרות מכבש הלחצים שהופעל על מרן מכל הכיוונים, וכיום פרטי פרשיה זו אינם ידועים כל כך, וגם הנסיבות ומכלול השיקולים של מרן זיע"א אין לנו את האפשרות והכלים להביאם כאן, הנני מצטט מהראיון בעיקר מה שנוגע לחיי מרן והרבנית, בתוספת כמה קטעים אישיים שהשמטתי בזמנו ממעדני המלך חלק ב'
הודעה חשובה ונחוצה
בהכנת ראיון זה הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ועריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה
החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.
הודעה חשובה ונחוצה
בהכנת ראיון זה הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ועריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה
החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.
השלט התקוע בדלת הכניסה לביתם אומר הכל "הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון", שמה של מרגלית יוסף, אשתו, איננו, החיים מתנהלים סביב כבוד הרב. שניים מארבעת חדרי הדירה ברחביה מוקדשים ל-20 אלף ספריו ולשלחן עבודתו, שעות מנוחתו הם קודש, ואשתו, הקרויה בפי הבריות "הרבנית", מושלת ביד רמה בסדרים. היא נמוכת קומה, חיוורת, לאחרונה לקתה בחוסר דם חמור ונאלצה לקבל כמה מנות דם, השבועיים האחרונים התישו אותה עוד יותר, ובכל זאת לא התירה לעצמה להתפנק, העיניים החומות מתרוצצות בקצב-אש, שום פרט לא נסתר מהן, ברור לכל שהיא בעניינים, למרות שפיזית היא אולי חלשה יותר.
הממשלה נפלה, לא ברור איזו תקום תחתיה, והרבנית יוסף רצה אחרי בעלה ומתעקשת שילבש סוודר. הבדיחה המשפחתית אצלם מספרת שסוודר לובשים כשלאמא קר. בעניינים הארציים האלה הרב לא ממרה את פיה.
ה"בלגן" כך היא מכנה את המאורעות של השבועות האחרונים, מעציב ומרגש אותה, אבל פרסומים מסוג אחר הצליחו ממש להרגיז אותה: בכמה עיתונים נזכר שמה בהקשר של המחליטה שלצידו, ""אני לא מבינה למה אומרים עלי שאני הקובעת, שאני המחליטה, כל מה שאני עושה הוא כדי לפנות לכבוד הרב יותר זמן, להוריד ממנו את הצורך להתעסק בדברים לא חשובים ולאפשר לו להתמסר רק ללימודים".
היא אחראית על שני הטלפונים שמצלצלים בלי הרף, היא מחליטה על אלו שיחות הרב יענה ואלו לא, בשבוע האחרון הגיעו גם כמה שיחות איום, ותוך שעתיים הוחלף אחד ממספרי הטלפון. על המספר החדש היא שומרת בקנאות "המספר הזה", היא מסבירה לבתה, "הוא בשביל אבא, כשהוא בדרכים שיוכל להתקשר הביתה ולא יהיה תפוס כל הזמן, גם לכם עוד לא בטוח שאני אגלה אותו".
את רואה איפה אנחנו גרים, הכניסה פרוצה, אין לנו אפילו אינטרקום, כל אחד יכול להיכנס בלי שמישהו יבדוק אותו, וכאן בדלת אין כלום, דלת פשוטה, אני מאוד מקפידה שמנעול הביטחון יהיה נעול כל הזמן, אומרת לילדים להשתמש בו, לפתוח רק חריץ, לראות מי בא ולהחליט אם להכניס או לא.
אחרי שהרב דיבר בטלויזיה הגיעו אלינו כל מיני אנשים, לא אגיד שפחדתי אבל היה לא נעים, ידענו שהרב אמר דברים שלא מצאו חן בעיני כל מיני אנשים, השוטר שיושב בבית ראש הממשלה הנמצא מול הבית שלנו, נכנס אלינו בערב ואמר שכיוון שאין עלינו שמירה הוא משתדל להשים לב יותר. זה הרגיע אותי, ובכל זאת באותו לילה ביקשתי ממוישל'ה הבן הקטן שלנו שיישן אצלינו.
תראי מה עשו לאריה דרעי, איזה מודעות תלו בכל העיר, איך מוצצים את דמו. אנשים ממציאים סיפורים כל כך מכוערים.
על אריה דרעי, בן בית זה שנים, מדברת הרבנית בגאוה של אם פולניה, וגם בכאב גדול: "מי שספג הכל זה אריה, מה לא עשו להם בטלפון ומתחת הבית, הפגנות, קריאות, לכלוכים, עד שהוא היה מוכרח לקחת את אשתו והילדים ולעבור לגור בבית מלון. לי זה כואב מאוד, כשאני מדברת על זה עם הרב הוא מעודד אותי. יהיה בסדר, הוא אומר, גם אנחנו עברנו תקופות קשות".
- אצלכם בבית הוקמה ש"ס ב 1983, למה בעצם הרב נכנס לפוליטיקה, למה שיבטל זמנו מלימוד תורה?
"הרב הוא גדול הדור, הכריחו אותו, לא ידעו מאיפה לקחת את הפסק הזה ואת הפסק ההוא. הילדים שלנו רצו ללמוד תורה, להמשיך את דרכו, אבל לא היה להם קל להתקבל לבתי הספר האשכנזיים. כשהבנות שלי גמרו בית ספר יסודי בקושי קבלו אותן לבית יעקב, הרב רצה לפתוח בתי ספר כדי שלא יהיו לנו הספרדיים קשיים להתקבל, רק בשביל זה רצה שתהיה לנו מפלגה. מיד הקמנו את התתי"ם, חשבנו שהכל יהיה בסדר בלי הבלגן של השבועות האחרונים, ובשנה הבאה תכננו לפתוח סמינר לבנות, עכשיו מי יודע מה יהיה".
- אומרים שאת מאוד מעורבת בהחלטות של כבוד הרב, שאת מביאה מה שאומר הרחוב בעיקר דבר השוק?
כבר כמה חודשים לא הייתי בשוק, אומרים שאני מכירה את המוכרים במחנה יהודה, אם כבר הייתי נוהגת לערוך קניות בשוק הבוכרים, אבל מאז שחליתי לא הייתי שם, אין לי כוח. אני הולכת רק לסופרמרקט כאן בשכונה, כשהילדים היו קטנים הלכתי לשוק פעם בשבוע, לא יכולתי לסחוב את הסלים והשארתי אותם אצל אחד החנוונים שאני מכירה, כשהרב גמר ללמד היה עובר שם ומביא את הסלים הביתה אז כל מיני מוכרים היו נותנים לי פתקים כדי שהרב יברך אותם, היום זה כבר לא קורה, אז אני אדע מה הם חושבים על ש"ס?
- לפי התרשמותי כבוד הרב לא ממש מעורב במה שקורה בבית, בשבוע שעבר הביאו לכם תנור ומקרר חדשים והרב ישב בחדרו ולמד, לא היה לו מושג מה קורה במטבח?
אני משתדלת לעשות את ענייני הבית בעצמי, לא להטריד אותו, הרב אף פעם לא עונה לטלפונים, למשל. אפילו אם הטלפון מונח לידו, הוא לא ירים, כשאני יוצאת מהבית אני מנתקת את כל הטלפונים, לא מכניסה מזכירה אוטומטית, רק המחשבה שאנו נצטרך להחזיר טלפונים לכולם מעייפת אותי. הרב אף פעם לא פותח את הדלת, גם כשהוא לבד בבית, גם כשהילדים מצלצלים.
היא אחראית לסדר יומו בבית, דואגת לארוחותיו, יודעת מתי הוא אוהב לאכול (בדרך כלל בשעה עגולה, כדי שיוכל להאזין למהדורת החדשות ברדיו). היא לא מוותרת לו על אף ארוחה, כולל ארוחות ביניים. באחד הבקרים הכניסה לו כמה מלפפונים קלופים, חתוכים לרצועות. הרב סירב לאכול והרבנית יצאה פגועה "הרב לא רוצה מלפפונים, מה אתן לו, מה יאכל במקום?" באותו רגע ענין המלפפון היה שוה ערך לשמיר או לפרס. כל הנוכחות, בנות וכלות, נידבו אלטרנטיבות, אולי עגבניות אולי פירות, הרבנית החליטה על כוס תה ונכנסה שוב לחדרו, "הרב אתה מוכרח לשתות לפחות"!
רק אחרי שהכוס הוכנסה פנימה יכלה הרבנית להתפנות לשיחה.
מדי פעם היא מבחינה בנסיונות למרד זעיר. למשל, היא מספרת, פעם היה לרב חום, והיא לא הסכימה שילך לתת שיעור, הרב הלך בלי ידיעתה. כשחזר אמר לה, את רואה אני בריא, נתתי שיעור. וציטט 'החש בראשו יעסוק בתורה'. לרבנית לא היתה תשובה...
היא דחתה עד כה את כל הנסיונות לגייסה לפעילות ציבורית. "אני אשה צנועה, לא רציתי להתעסק ביותר מדאי דברים, רק במשפחה שלי. הרב לא מתעסק בעניינים שלי, הוא סומך עלי שאני כבר אסתדר, הוא אף פעם לא ילך אתי לקנות בגדים, אני מביאה חייט הביתה כדי שיתפור לו את החליפה. יום אחד השארתי אותו בבית ולקחתי נעל אחת שלו כדי לקנות לו נעליים במדה המתאימה, פתאום הוא רצה לצאת לבית הכנסת וגילה שחסרה לו נעל, חיפש בכל הבית עד שחזרתי. אפילו לקנות כובע הוא לא יוצא, אני לוקחת כובע מהחנות בודקת בבית אם הוא מתאים ורק אחר כך חוזרת לחנות ומשלמת".
היא אחראית לסדר יומו בבית, דואגת לארוחותיו, יודעת מתי הוא אוהב לאכול (בדרך כלל בשעה עגולה, כדי שיוכל להאזין למהדורת החדשות ברדיו). היא לא מוותרת לו על אף ארוחה, כולל ארוחות ביניים. באחד הבקרים הכניסה לו כמה מלפפונים קלופים, חתוכים לרצועות. הרב סירב לאכול והרבנית יצאה פגועה "הרב לא רוצה מלפפונים, מה אתן לו, מה יאכל במקום?" באותו רגע ענין המלפפון היה שוה ערך לשמיר או לפרס. כל הנוכחות, בנות וכלות, נידבו אלטרנטיבות, אולי עגבניות אולי פירות, הרבנית החליטה על כוס תה ונכנסה שוב לחדרו, "הרב אתה מוכרח לשתות לפחות"!
רק אחרי שהכוס הוכנסה פנימה יכלה הרבנית להתפנות לשיחה.
מדי פעם היא מבחינה בנסיונות למרד זעיר. למשל, היא מספרת, פעם היה לרב חום, והיא לא הסכימה שילך לתת שיעור, הרב הלך בלי ידיעתה. כשחזר אמר לה, את רואה אני בריא, נתתי שיעור. וציטט 'החש בראשו יעסוק בתורה'. לרבנית לא היתה תשובה...
היא דחתה עד כה את כל הנסיונות לגייסה לפעילות ציבורית. "אני אשה צנועה, לא רציתי להתעסק ביותר מדאי דברים, רק במשפחה שלי. הרב לא מתעסק בעניינים שלי, הוא סומך עלי שאני כבר אסתדר, הוא אף פעם לא ילך אתי לקנות בגדים, אני מביאה חייט הביתה כדי שיתפור לו את החליפה. יום אחד השארתי אותו בבית ולקחתי נעל אחת שלו כדי לקנות לו נעליים במדה המתאימה, פתאום הוא רצה לצאת לבית הכנסת וגילה שחסרה לו נעל, חיפש בכל הבית עד שחזרתי. אפילו לקנות כובע הוא לא יוצא, אני לוקחת כובע מהחנות בודקת בבית אם הוא מתאים ורק אחר כך חוזרת לחנות ומשלמת".
- מי אחראי לגלימה שהוא לובש בארועים מכובדים?
כשהגלימה כבר מתחילה להתפורר, בעיקר הרקמה שלה, אני נותנת אותה כדי שיתפרו לו חדשה. תמיד יש מישהו שמוכן לתרום גלימה כזו. היום רוקמים אותה בסין ובהונג קונג. פעם לפני חומייני רקמו לי אותה בפרס. לפני כמה ימים הרב קיבל גלימה חדשה עם רקמת חוטי כסף, ואני לא כל כך אוהבת אותה, היא נוצצת מדאי לטעמי.
- נחזור לעבר הרחוק, עוד לפני שהרב עטה גלימות, איך בעצם הכרתם?
אני באה ממשפחה של רבנים מחאלב. אבי אברהם פטאל היה רב, הוא יסד את החדר השכונתי של נחלאות. בגיל שמונה התייתמתי וגדלתי עם אם חורגת, החיים כך לא היו קלים. מישהו שאחותי הכירה סיפר שיש בחור ישיבה שיכול להתאים לי. אצלנו במשפחה לא לקחו תלמידי חכמים, כי לאלה אף פעם לא היה כסף, בכל זאת הסכמתי להיפגש. בא עובדיה יוסף, עם פרח בידו. יצאתי איתו כמה פעמים והוא מצא חן בעיני. אבא שהיה הרב של שכונת קרית שאול, שאל אותו ממה תפרנס אותה, והבחור ענה לו שאין לו כסף. אבי אמר אין כסף לא מתחתנים. הפסקנו לצאת. פתאום בליל שבת אחד הוא מופיע עם פרח ביד, רוח בחוץ והגשם דופק בחלון. אבא נבהל, עובדיה, מה באת בגשם הזה? שאל אותו. והוא ענה אני רוצה את הבחורה, אם אתה מסכים אנחנו נסתדר בלי הכסף, אבא שאל אותו כמה שאלות בגמרא והוא ענה תשובות כל כך יפות שאפילו אבי התפעל.
היה לו קשה בהתחלה להסכים לשידוך, כי אנחנו היינו משפחה מכובדת יותר. כשהתחתנו, ב-1944, אני הייתי בת 17 והוא היה בן 24, שכרנו דירת חדר, קנינו רהיטים ישנים. אף פעם לא רציתי שאבא ידע שאין לו כסף, כשידעתי שהוא בא להתארח אצלנו, לויתי מהשכנה שלי כלים כדי להגיש לו אוכל. בגיל 18 וחצי הייתי כבר אמא. הרב היה מוכרח ללמד בכמה מקומות כדי להתפרנס. זו היתה תקופה קשה מאוד.
היה לו קשה בהתחלה להסכים לשידוך, כי אנחנו היינו משפחה מכובדת יותר. כשהתחתנו, ב-1944, אני הייתי בת 17 והוא היה בן 24, שכרנו דירת חדר, קנינו רהיטים ישנים. אף פעם לא רציתי שאבא ידע שאין לו כסף, כשידעתי שהוא בא להתארח אצלנו, לויתי מהשכנה שלי כלים כדי להגיש לו אוכל. בגיל 18 וחצי הייתי כבר אמא. הרב היה מוכרח ללמד בכמה מקומות כדי להתפרנס. זו היתה תקופה קשה מאוד.
- הרב די יוצא דופן בדרך שבחר לעצמו לעומת אחיו.
נכון הם עוסקים במסחר בבנקאות, אבל כולם היו פעילים בזמנו באצ"ל. אח אחד שלו חטף קצין בריטי באיזו מסיבה והיה מבוקש על ידי האנגלים הרבה זמן, אפילו אצלנו בבית באו לחפש, למזלנו היו כל כך הרבה ספרים שהם לא העזו להפוך את המדפים, אחרת היו מוצאים אצלנו גם נשק. אני יודעת שרוב המשפחה של הרב הם תומכי הליכוד, אנחנו בקשר עם המשפחה, נפגשים בעיקר בשמחות, הרב העדיף ללמוד תורה, הם העדיפו כיוון אחר.
- את גם מייעצת לו לפעמים, משמיעה את דעתך?
ליד אנשים זרים אני לא פותחת פה. כשאנחנו לבד בבית אני מדברת, בוודאי. כשבאים להזמין אותנו אני אומרת כבוד הרב הנה היומן, אחרי שאנשים הולכים אנחנו מדברים ואני אומרת לו מה דעתי עליהם ועל מה שאמרו.
- אומרים שאת הרבה יותר ניצית ממנו בדעותייך הפוליטיות?
אנחנו אותו דבר, שנינו בעד השלום, היו ביננו כמה חילוקי דיעות, אני הסברתי לו מה אני חושבת, הוא לא השתכנע, בעניינים האלה הוא מבין יותר טוב.
אומרים עלייך שלכל נסיעה של הרב לחו"ל, אם כרב ראשי ואם כדי לתת שיעורי תורה דאגת לצרף אחד מילדייך כדי שגם הם יראו קצת עולם?
זה כל כך מרגיז אותי שכך אומרים עלי, מאיפה המציאו את הלשונות הרעות האלה, אף פעם לא ביקשתי מהאדם שהזמין אותנו שישלח כרטיסים למשפחה. מה פתאום? תמיד הרב עובדיה אמר לי תגידו להם שאני לא מוכן שהם יזמינו. עתה אחרי חג השבועות, אנחנו נוסעים לברזיל ולארגנטינה ואולי לניו יורק. בעיני האנשים שמזמינים את הרב מצא חן הבן שלנו דוד, והם רוצים להזמין גם אותו לנסיעה, מישהו יכול להגיד שאני ביקשתי מהם? כשנסענו לארצות הברית לתת שיעורי תורה לקחתי אתי את אחד הבנים על חשבוננו. כשנסענו בפעם האחרונה, לקחנו את משה הבן ויהודית כלתי כמתנת ירח דבש, קניתי כרטיס במשרד נסיעות. כשהמזמין שלנו שמע את זה הוא נלחם אתי שאחזיר את הכרטיס, מאז ומתמיד אני זוכרת את הרב מעיר למזכיר שלא יבקש כרטיסי טיסה.
- הרבה אנשים, ביניהם עשירים גדולים, מחפשים את קרבתכם, רוצים לעזור לכם.
שבע וחצי שנים היה לי פה בבית בית כנסת כדי שהרב לא ילך רחוק להתפלל, הוא רצה בית כנסת משלו ואנשים רצו להתפלל בחברתו. ביום חול באו 12 איש ובשבתות 25 אנשים, היה קשה לחיות בבית כרגיל וגם לדעת שמסתובבים כאן גברים. יום אחד בא אלינו אדם עשיר מאוד בשם אדמונד ספרא, ראה איזה חיים יש לי פה, שישה ילדים בדירה לא גדולה והמתפללים, אני התביישתי מאוד ביום שהוא בא, הכל היה סגור והיה ריח רע של זיעת המתפללים פתחתי את כל חלונות הבית, לספרא היה קר והוא סגר, אז החלטתי לספר לו שיש לי בית הכנסת בתוך הבית. כשהוא שמע את זה גייס מיד כספים וכך קיבלנו את בית הכנסת שאנחנו מתפללים בו, בהיכל שלמה החדש, יש מקום ל-70 איש באזור בתי המלון והרבה אנשים שמתארחים שם באים להתפלל עם הרב ולערוך את הבר מצוות שלהם, זו דוגמה לנדיבות לב שאנשים עושים למען הרב. רק בגלל בית הכנסת אני לא רוצה לעבור דירה. הילדים אומרים לי בואי תגורי לידינו, נטפל בך, אני לא מוכנה, לא רוצה ששוב הרב ילך הרבה ברגל כדי להתפלל.
דרך אגב, השבוע הכניסו ספר תורה לבית הכנסת. הרב רצה שהשיירה תצא מהבית שלנו, אמרתי, אם יבואו הרבה אנשים ויתאספו מתחת הבית מיד יחשבו אחרים שמתנהלת פה הפגנה נגדנו. הרב קיבל את דברי והחליט שיצאו מישיבת חזון עובדיה.
בשבועות האחרונים באו ויצאו רבים מביתם. למחרת החלטת הנשיא שיחרו לפתח חדרו של הרב יוסף אדמורי"ם למיניהם כמו הרב אלתר מגור, הרב מערלוי, כולם באו עם שובל תלמידים, שמשים ומזכירים. את כולם קיבל הרב בכבוד גדול, הרבנית הגישה כוסות תה ועוגיות, וכשיצאה נסגרה הדלת מאחריה.
האלוף במיל' יאנוש בן גל ביקש גם הוא להתקבל על ידי הרב, הרב יוסף הסביר לו בטלפון שאין צורך, הוא משוכנע בדרכו, ואינו מתכוון להתקפל. דברים דומים שמע גם הנשיא לשעבר יצחק נבון. לעומתם התקבל בחדרו ראש העיריה, טדי קולק, הרבנית הגישה כוס תה ועוגיות, "ישבו, דיברו, צחקו, אני כיבדתי והקשבתי, קולק כל הזמן קורא לי הרבנית הרבנית, אוהב שאני יושבת שם בחדר. הוא ידיד שלנו, אוהב את הרב מתייעץ איתו לעתים, ואנחנו למה שלא נתיידד איתו, כי הוא מהמערך?!"
דרך אגב, השבוע הכניסו ספר תורה לבית הכנסת. הרב רצה שהשיירה תצא מהבית שלנו, אמרתי, אם יבואו הרבה אנשים ויתאספו מתחת הבית מיד יחשבו אחרים שמתנהלת פה הפגנה נגדנו. הרב קיבל את דברי והחליט שיצאו מישיבת חזון עובדיה.
בשבועות האחרונים באו ויצאו רבים מביתם. למחרת החלטת הנשיא שיחרו לפתח חדרו של הרב יוסף אדמורי"ם למיניהם כמו הרב אלתר מגור, הרב מערלוי, כולם באו עם שובל תלמידים, שמשים ומזכירים. את כולם קיבל הרב בכבוד גדול, הרבנית הגישה כוסות תה ועוגיות, וכשיצאה נסגרה הדלת מאחריה.
האלוף במיל' יאנוש בן גל ביקש גם הוא להתקבל על ידי הרב, הרב יוסף הסביר לו בטלפון שאין צורך, הוא משוכנע בדרכו, ואינו מתכוון להתקפל. דברים דומים שמע גם הנשיא לשעבר יצחק נבון. לעומתם התקבל בחדרו ראש העיריה, טדי קולק, הרבנית הגישה כוס תה ועוגיות, "ישבו, דיברו, צחקו, אני כיבדתי והקשבתי, קולק כל הזמן קורא לי הרבנית הרבנית, אוהב שאני יושבת שם בחדר. הוא ידיד שלנו, אוהב את הרב מתייעץ איתו לעתים, ואנחנו למה שלא נתיידד איתו, כי הוא מהמערך?!"
- היה לכם גם קשר חזק עם מנחם בגין?
"כן, כשבגין נבחר לראש ממשה עשינו אצלנו בבית ארוחה למאה איש, היו הרבה רבנים ואנשים מהליכוד, הזמנתי קייטרינג והיה מאוד מכובד, אחר כך היינו כל הזמן בקשר איתו. מאוד הערכתי אותו ואת עליזה אשתו".
- התרשמתי שהילדים שלכם וגם הנכדים מאוד מכבדים את הרב. היה לו זמן להיות אבא?
הוא אבא חם ואוהב. צוחק הרבה עם הילדים והנכדים, אוהב לשיר איתם בשמחות משפחתיות, כשהילדים היו קטנים הוא היה יושב ומספר להם סיפורים, כשהיה צורך היה גם מכה אותם. האמת היתה לי הרבה עזרה ממנו. הוא ישב בבית ולמד, ולכן אף פעם לא נזקקתי לבייבי סיטר. היו לי השעתיים שלי ביום לקניות ולסידורים ולא הייתי צריכה לדאוג. הילדים שלי גם זוכרים את אבא שלהם מעמיד אותם בשורה ומאכיל אותם בכפית, הוא שנא שהם יאכלו לבד וכל הפירורים יהיו על הרצפה.
יום אחד הוא ישב ולמד, ורבקה הבת, היתה בת שבעה חודשים ונפלה על הראש והקיאה. קראתי לשכנה, לא לרב - כי לא רציתי להפריע לו, והיא יעצה לי לקחת אותה לחדר מיון, נתתי הוראה לילדה הגדולה שאם אבא יהיה רעב, שתתן לו אוכל ותגיד לו שנסעתי לבית חולים. אחרי ארבע שעות השכנה ירדה לשאול אם חזרתי, והרב במקרה שמע את השאלה ושאל לאן בכלל נסעתי...
יום אחד הוא ישב ולמד, ורבקה הבת, היתה בת שבעה חודשים ונפלה על הראש והקיאה. קראתי לשכנה, לא לרב - כי לא רציתי להפריע לו, והיא יעצה לי לקחת אותה לחדר מיון, נתתי הוראה לילדה הגדולה שאם אבא יהיה רעב, שתתן לו אוכל ותגיד לו שנסעתי לבית חולים. אחרי ארבע שעות השכנה ירדה לשאול אם חזרתי, והרב במקרה שמע את השאלה ושאל לאן בכלל נסעתי...
- שיתפת אותו במריבות הקטנות של הילדים?
הרבה פעמים באתי אליו ואמרתי הילדה לא רוצה להוריד את הזבל, הילד רב עם אחיו. אבל היה לו פתרון משלו, אמר לי תכתבי את כל העוונות שלהם ואני אטפל בהם. היה אוסף אותם ואומר, ציפור קטנה סיפרה לי שעשית כך וכך, לא רצה להגיד אמא סיפרה, כדי לא לסכסך...
והיה יושב ומטיף להם דברי מוסר והם מאוד שמעו לו, אני. הייתי מרימה את קולי, והוא היה מדבר בשקט אך בתקיפות. אף פעם לא הלך לאסיפות הורים או לרשום את הילד לבית ספר, זה היה התפקיד שלי, אך תמיד ידע מה קורה ומה מצבו של כל ילד. גם הרישום לבית ספר, הוא בדק וחקר, מה הרמה מי המורים, וההחלטה לאיזה בית ספר ילכו הילדים היתה שלו.
הילדים ידעו שאבא ישן והלכו על קצות האצבעות, ידעו שאסור בשום אופן להפריע לו. כשהוא הלך לישון בצהריים לשעתיים, הושבתי את הקטנים מתחת לשולחן בפינת האוכל היתה מונחת על השולחן מפה, וכל ילד היה צריך לקלוע צמות מקצוות המפה, כך נשמר השקט. לגדולים יותר חילקתי צלוחיות עם דברים טובים והם אכלו בדממה, עד שהרב התעורר.
והיה יושב ומטיף להם דברי מוסר והם מאוד שמעו לו, אני. הייתי מרימה את קולי, והוא היה מדבר בשקט אך בתקיפות. אף פעם לא הלך לאסיפות הורים או לרשום את הילד לבית ספר, זה היה התפקיד שלי, אך תמיד ידע מה קורה ומה מצבו של כל ילד. גם הרישום לבית ספר, הוא בדק וחקר, מה הרמה מי המורים, וההחלטה לאיזה בית ספר ילכו הילדים היתה שלו.
הילדים ידעו שאבא ישן והלכו על קצות האצבעות, ידעו שאסור בשום אופן להפריע לו. כשהוא הלך לישון בצהריים לשעתיים, הושבתי את הקטנים מתחת לשולחן בפינת האוכל היתה מונחת על השולחן מפה, וכל ילד היה צריך לקלוע צמות מקצוות המפה, כך נשמר השקט. לגדולים יותר חילקתי צלוחיות עם דברים טובים והם אכלו בדממה, עד שהרב התעורר.
- -את אריה דרעי הכרתם בזכות הילדים.
"אריה למד עם דוד בישיבת 'חברון' האשכנזית, הדעה שלי ושל הרב היתה שבנים צריכים ללמוד בחברותא, ותמיד עם בנים גדולים מהם. כשמוישל'ה הבן הצעיר היה בכיתה ח', חיפשנו בשבילו בחור ישיבה. דוד הציע את חברו הטוב, אריה, והסכמנו. הוא לימד שעה גמרא ביום. כשאריה נתן למוישל'ה עבודה עצמית, הוא התיישב איתי או עם הרב וסיפר על הפוליטיקה, והרב סיפר לו על התקופה שהיה רב ראשי. כשנגמרה הכהונה בצורה לא יפה כפי שנגמרה, הרב היה מאוד עצוב, ביקשתי מאריה ומדוד בני שיוציאו לרב את העצב מהראש, שידברו איתו, וככה תוך כדי שיחה, עלה הנושא של הקמת מפלגה".
- אחת הבנות שלך גרה בשטחים, בבית חורון, איך קיבלתם את זה?
אני לא רציתי שתגור שם, בכיתי כשסיפרה לי. היא עזבה דירה גדולה ברעננה, דירה מלאת אור ושמש, תענוג היה לבוא לשם, הרב אהב מאוד לבוא אליהם, בעלה עשה לו אוכל על האש, כשהחליטה לעבור לבית חורון היא התייעצה איתו, הרב לא רצה לחוות דעה, אני העדפתי שתעבור לירושלים, באתי לראות את הדירה שלהם בבית חורון וקיבלתי, אמרתי לה שיותר לא אבוא, הרמתי טלפון לרב שיבוא לראות איפה בתו הולכת לגור. אבל לא היתה לנו ברירה, זו היתה הבחירה שלה.
- שמעתי שאתם לא כל כך עודדתם את הילדים להתחתן עם אשכנזים?
דוקא לא נכון, הבנות שלנו יצאו עם אשכנזים, אך יצא שאף אחת לא התחתנה עם אשכנזי. נכון שהמנהגים שלהם אחרים, בחג למשל, הם לא אוכלים אורז, לא אוכלים בוטנים ושקדים, אנחנו הרי היינו עם הרב גורן, הוא היה מבקר אותנו בסוכות ובפסח הייתי יושבת ומקלפת לו פיסטוק חלבי, הוא מדבר ואין לו זמן לקלף, אז אני עשיתי את זה בשבילו. הכרתי אשכנזים מקרוב אין לי שום דבר נגדם.
- אחרי 46 שנות נישואין, אי אפשר בלי לשאול אותך, מה המתכון לכל כך הרבה שנים ביחד?
קודם כל אני רציתי אחד כמו הרב, למדן וידען, בילדותי רצו למשל ללמד אותי לרקוד ואני לא הסכמתי, לא אהבתי את החיים האלה. העיקרון הוא שאני שומעת לו הוא שומע לי. לפעמים יש ויכוח על משהו, הוא מסביר לי ואני משתכנעת.
והרב לא חוסך מחמאותיו. בספריו הוא מקדיש לה הרבה תודות. מתוך הספר חזון עובדיה: "ואני אברך את נות ביתי, רעייתי היקרה, עקרת הבית, מרת מרגלית מנשים באהל תבורך, אשר לרוב מסירותה והשגחתה על צורכי הבית ובטיפול הילדים אשר חנן אותנו ה' הגעתי עד הלום". ובספר טהרת הבית חלק ב': "רעייתי היקרה עקרת הבית אם הבנים שמחה, עזרתי בחיים מרת מרגלית מנשים באהל תבורך, אשר לרוב מסירותה והשגחתה 'צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל' זכיתי להגיע עד הלום".
והרב לא חוסך מחמאותיו. בספריו הוא מקדיש לה הרבה תודות. מתוך הספר חזון עובדיה: "ואני אברך את נות ביתי, רעייתי היקרה, עקרת הבית, מרת מרגלית מנשים באהל תבורך, אשר לרוב מסירותה והשגחתה על צורכי הבית ובטיפול הילדים אשר חנן אותנו ה' הגעתי עד הלום". ובספר טהרת הבית חלק ב': "רעייתי היקרה עקרת הבית אם הבנים שמחה, עזרתי בחיים מרת מרגלית מנשים באהל תבורך, אשר לרוב מסירותה והשגחתה 'צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל' זכיתי להגיע עד הלום".
