סיפור חייו של רבי עקיבא מפי מרן זצ"ל! מרתק ומחזק, הפקת לקחים לחיים, ועידוד לנשות ישראל בדרכה של רחל אשת רבי עקיבא

​

בימים אלה בהם אנו עומדים לסיים את ימי האבל על עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, אין מתאים יותר מלהביא שיחה עוצמתית שמסר מרן זיע"א בפני נשות ישראל [מתוך מעדני המלך חלק ב'], במהלכה שירטט מרן זיע"א ביד אמן קוים לדמותה האצילית של רחל אשת רבי עקיבא, כשהוא מעודד את הנשים לשאוף להעפיל אל הגבהים שהיא הגיעה, וכמובן הדברים נוגעים לכל יהודי שיכול ללמוד מדמותו של רבי עקיבא שלא נכנע למשברים ולא הרים ידיים בשום מצב! והעיקר הוא כמובן - החיזוק בבין אדם לחבירו העולה מתוך הדברים.

בשבועות הבאים אי"ה נביא חלקים נוספים משיחה נפלאה זו.​

חשיבות ומעלת הנשים

במעמד הר סיני אמר הקב"ה למשה רבינו[1] 'כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל'. ופירשו רבותינו[2]: 'בית יעקב' אלו הנשים, וכמו שרבותינו רגילים לכנות את האשה בשם 'בית'. רבי יוסי היה אומר, מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי[3]. וכן נאמר בתורה[4] 'וכפר בעדו ובעד ביתו' - זו אשתו[5], שהכהן גדול מכפר על אשתו כשהיה מתפלל ביום הכפורים.

והטעם שנקראת כך, אמרו[6] "אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטין". בי"ת ראשי תיבות "בנים יופי תכשיטין".

לכן "כה תאמר לבית יעקב" - אלו הנשים, שקודם ידבר אליהן, ואחר כך אל הגברים. ולפי שחינוך הילדים וגידולם ביד הנשים הקדימן בראשונה.

ובאמת שלא רק הטיפול בילדים מסור ביד האשה, האשה היא עקרת הבית ובידה מסור הכל. גם התקדמותו של הבעל בתורה ויראת שמים מסור בידי האשה. אם האשה מסכימה, בעלה יכול ללכת מחיל אל חיל, אם לא - ילך מדחי אל דחי. הכל תלוי ביד האשה ובהשפעתה, יש לה השפעה כבירה מאוד[7]. לכן לא לחנם הקדימה התורה בשעת מתן תורה את הנשים לפני הגברים, זה מראה את חשיבות האשה.



זכויותיה של האשה

וכך הגמרא אומרת במסכת ברכות[8], במה זוכות הנשים לחיי העולם הבא? באתנויי גברייהו ובאקרויי בנייהו - במה שהיא מחנכת את בניה לקרוא מקרא, שילמד בבית הספר, לסדר לו את האוכל הספרים והילקוט, ולפעמים גם עוזרת לו בשיעורים. "ובאתנויי גברייהו" - שמעודדות את בעליהן שילכו לשמוע שיעור בערב, לכן הן זוכות לחיי עולם הבא.



האשה חולקת עם בעלה

במשנה עוקצין[9]: עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות. מה זה שלש מאות ועשר? בתורה יש לנו שש מאות ועשרים מצוות, תרי"ג מצוות דאורייתא - שש מאות ושלש עשרה, ועוד שבע מצוות דרבנן. הקב"ה חולק אותם לשתיים, שלוש מאות ועשר לנשים ושלש מאות ועשר לבעליהן. כלומר כשהאיש עושה מצוה, הוא 'חלק כחלק יאכלו'[10] עם אשתו.

האשה מטפלת בילדים, משכיבה אותם, ומאפשרת לבעלה ללכת לשמוע תורה, הוא מתענג בלימוד, בלימוד התורה יש חדוה ושמחה, 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'[11], ועליה נופל כל משא הבית, בפרט משפחות ברוכות ילדים. אך אין לה לחשוב שבעלה לוקח את כל הנתח הטוב והשמן של התורה והיא מסכנה צריכה לעבוד עם הילדים, אין לה לחשוב כך! שכרה גדול ועצום, כמו שאמרו שם "פלגן בהדייהו", חולקים חלק בחלק, בעלה יושב ולומד והיא מקבלת שכר על לימודו, הוא עושה מצוות ומעשים טובים והכל נזקף לזכותה. אם הוא נותן צדקות ועושה גמילות חסדים, בכל מעשיו 'חלק כחלק יאכלו', זו שותפות בין לזכות בין לחובה[12].

ואשרי האשה שמעודדת את בעלה לעשות מצוות ומעשים טובים!



המעשה שמתפרס על עמוד שלם בגמרא

בתלמוד שלנו לפעמים דברי הלכה נאמרים במלה אחת, ברמז קל, פסקים רבים שאנו יודעים אותם, צריך להתייגע מאוד בגמרא כדי שנוכל להוציא אותם ממלה אחת מיותרת, ממש 'מזבין מילי בדינרי', כל מלה כאילו שוה מרגליות. והגמרא[13] הקדישה עמוד שלם למעשה אחד היסטורי.

מהו המעשה?

רבי עקיבא בן יוסף, גדול חכמי התנאים בדורו, לא היה כמוהו עד שהגמרא[14] אומרת עליו, לבו פתוח כאולם. היה בקי בשבע מאות סדרי משנה. היום יש לנו רק ששה סדרי משנה, מי שבקי בהם באמת ויודע אותם על בוריין נקרא שמו "גאון"[15], והוא ידע שבע מאות, הכל בעל פה! היום הכל כתוב בספרים, אז עדיין לא נכתב התלמוד ורבי עקיבא ידע הכל, התורה היתה חקוקה על לוח לבו בלי להיעזר בשום ספר.

אביו יוסף היה גר צדק, והוא לא השכיל לתת חינוך לבנו. עד גיל ארבעים שנה לא ידע כלום מהתורה, אך היה אדם ישר, איש צנוע, איש טוב, אוהב להיטיב לבריות. הוא היה רועה צאן של עשיר מליונר גדול אחד בירושלים ששמו כלבא שבוע.

והטעם שנקרא "כלבא שבוע" הנראה שם מגונה, לפי שהיה נדיב לב מאוד והיתה לו בית אכסניא גדול, כל מי שהיה רוצה היה בא ואוכל חינם על חשבונו, מי שהיה נכנס רעב ככלב היה יוצא שבע, על כן קראו לו כך, והיה משביע אפילו אנשים פשוטים, לא רק תלמידי חכמים[16].

היתה לו בת יחידה צדקת וחסידה שמה רחל. רחל ראתה את רבי עקיבא שהיה סך הכל רועה צאן של אביה, ראתה את התנהגותו, את צניעותו שלא היה מרים אף פעם את עיניו להסתכל באחרים, תמיד היה שקט, 'עשיר שמח בחלקו', היא ראתה גם כן את כשרונותיו ואת שכלו הגאוני ותפיסתו הנפלאה, חשבה אני אצליח להוציא יקר מזולל, במקום שישאר עם הארץ, אולי אפשר לעודדו ללמוד תורה, הוא יוכל להיות הרועה של עם ישראל. אך לא העזה להוציא זאת בפיה.

כשהגיעה לפרק הנשואין התחיל אביה להביא לה בחורי חמד בעלי תורה, אביה היה מליונר, שאהב גם כן את התורה, ורצה חתן תלמיד חכם אברך. כל מי שבא לא רצתה להסתכל עליו, כמה שניסה לשאול אותה מדוע אינך רוצה אותו, זה עלוי גאון תלמיד חכם? לא רצתה לענות, היתה מוצאת על כל אחד עלילה, זה רזה כמו מקל, וזה שמן כמו פרה, זה קצר וזה ארוך...

- תגידי לי מה המגמה שלך? כל בחור שאביא לך תמצאי עליו עלילות?

- אומר לך את האמת, אני רוצה את עקיבא.

- עקיבא?! זה העם הארץ והבור, תתחתני אתו? השתגעת? בחורים הכי טובים רוצים את ידך ואת רוצה את העם הארץ הזה?!

מרוב כעסו נשבע, "אם תעשי את מגמתך ותקחי את עקיבא, אני מגרשך מביתי, ונודר נדר בשם ה' צבאות, לא אתן לך מחוט ועד שרוך נעל, שום פרוטה לא תקבלי ממני"!

היא שמעה את הדברים בהקשבה, אך לא הגיבה.

והנה כשהגיעה שעתה, לקחה את עקיבא לצד, אמרה לו: 'תראה, אני אהבתי אותך משום שיש לך כשרונות, לא רק בגלל שאתה צנוע ואדם טוב, יש הרבה אנשים טובים, אני רציתי דבר אחד - אם תכרות עמי ברית שתלך ללמוד תורה, יש את גדולי הדור, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה[17], תשמע מהם תורה ותלמוד תורה כהוגן, אז אתן לך את ידי ואתעלם מכל הגזירות שאבי לא רוצה לתת לי כלום'.

כשהוא ראה דבר כזה הופתע ואמר: 'קטונתי, איני כדאי, אני בסך הכל רועה של אביך'.

- זה לא עסקך, תעשה ענוה על חשבונך, אך זה מנוי וגמור עמי, אם אתה מבטיח לי שבאמת תלך ללמוד תורה אז אתחתן עמך!

- בסדר מסכים, אני נשבע לך שאלך ללמוד תורה.

איפה ימצא בחורה כזו שעוזבת את אביה, את ממונו ואת הכל בשביל ללכת אצל רועה אחד, 'ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום'[18] כמו רות? זה מראה איזה חיבה והערצה היתה לה אליו, כי באמת היו לו כשרונות גדולים.

הלכו תכף ומיד למועצה הדתית ונרשמו לנישואין, העמידו חופה ושבע ברכות עם מנין אנשים ונישאו. היא כבר היתה גדולה בוגרת, ומסכן לא היה לו פרנסה, כי כמובן אביה גירש אותם, 'גרש את האמה הזאת ואת בנה'... לא רצה לתת להם אפילו ככר לחם אחד. הכיר רבי עקיבא איזה מערה שהוא היה ישן בה בהיותו רועה, ושניהם היו ישנים במערה, לא היתה להם דירה ורהיטים, שום דבר.

היה שוטח לה כמה שקים של תבן והיתה ישנה עליהם, לא היה לו כסף לקנות מזרן. בבוקר היו שערותיה מלאים קש ותבן, והיא היתה בוכה 'למעצבה תשכבון', היתה רגילה לישן על מזרונים משובחים עם רקמה ומשי, ועכשיו 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא' היא ישנה על גבי קרקע.

כשהיו רוצים לבשל ולחמם את המערה, היה ר' עקיבא חוטב עצים מהיער, והעצים מעלים עשן 'עלה עשן באפו', לא כמו הגז שלנו, והיו השכנים צועקים עליו, אך מה היה לו לעשות, בעצים אלה הוא מבשל ומחמם את הבית ולומד לאורם.

יום אחד היתה בוכה על החיים הגשמיים שכל כך התדרדרה, בא אליהו הנביא נדמה לזקן ודפק על דלת המערה, אמר לרבי עקיבא, "אשתי הולכת ללדת ואני פוחד שלא תצטנן מחמת שהיא ישנה על גבי הקרקע, שמא יש לך שק של תבן שהיא תשכב עליו"?

- כן חביבי, יש לנו הרבה שקים של תבן. נתן לו שק אחד והלך לדרכו.

אחרי שיצא אמר לה, "את רואה, אנו יותר טובים מאחרים, יש לנו לפחות שקים של תבן, ולהם אפילו את זה אין".

אליהו הנביא עשה זאת בכוונה להרגיע אותה, ראה שהיא יושבת ובוכה ומצטערת. ובאמת קיבלה עליה את הכל באהבה.

לאחר שנה נולד להם בן קראו את שמו רבי יהושע[19], ורבי עקיבא הלך ללמוד תורה אצל רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע, כפי שהתנו ביניהם. הוא היה עם הארץ לא ידע ללמוד מלה אחת, אך התמדתו היתה יוצאת מן הכלל, ערב ערב היה יושב וחוזר ומשנן את הדברים.



אבנים שחקו מים

בתחילה כמעט נואש, חשב, איך אני יכול ללמוד את כל התורה בגיל ארבעים שנה, האם מוחי יכול לקלוט בגיל כזה? והנה יום אחד הוא היה הולך במדבר והיתה אבן אחת שנוטפים עליה טיפות של מים והאבן היתה חלקה וישרה, לאחר חודש בא והנה יש באבן נקב מהמים שחדרו על האבן, 'אבנים שחקו מים'.

אמר, זה מוסר בשבילי, התורה נמשלה למים, גם אם מוחי אבן, התורה תוכל לנקוב אותו. זה המריץ אותו שיתן את כל מרצו ושקידתו בתורה. ולא היה נח רגע אחד אלא ניצל את כל כוחו לתורה 'יום ולילה לא ישבותו', וכשלא היה מבין דבר מה היה שואל וחוזר עד שמבין.

אחרי שתים עשרה שנה חזר לביתו עם שתים עשר אלף תלמידים, שכך היה התנאי בינו לבין רחל, והנה כשהוא מתקרב לביתו שמע שכנה אחת רעה אומרת לאשתו: "רחל, עם איזה בחור אכזר התחתנת! כבר שתים עשרה שנה לא ראה אותך, לא בא לבקר, אינו שולח מכתב, טוב עשה אביך שהדיר אותך מנכסיו". ענתה לה רחל, "אם היה שומע בקולי, היה נשאר עוד שתים עשרה שנה, כדי שיהיה חכם גדול בתורה". עד אז רבי עקיבא יהיה כבר זקן, בן ששים וארבע, אך לא היה אכפת לה. שמע כך רבי עקיבא, לא נכנס אפילו לומר שלום, שמא תתחרט, חזר כלעומת שבא והמשיך ללמוד וללמד עוד שתים עשרה שנה, עד שנעשה כמעיין המתגבר, פה מפיק מרגליות.

אחרי עשרים וארבע שנה שישב ולמד תורה חזר לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידים, נעשה גדול הדור, אף אחד לא האמין שיהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים.



שלא נהגו כבוד זה בזה

וכל תלמידים אלה מתו בשנה אחת בין פסח לפרוס עצרת [ל"ד בעומר], כיון שלא נהגו כבוד זה בזה. בחייהם לא היתה שכונה בלי רב, בכל ארבע אמות יש חכם, אך בעוונות עיניהם היתה צרה זה בזה, למה זה קיבל משרה של רב שכונה ואני לא, בכל פעם שהיו עושים מכרז על רב שכונה היו עשרים - שלשים רבנים מציעים את עצמם, ואחרי שהיה אחד נבחר היו השאר כועסים עליו, ונעשה ביניהם קנאה שנאה ותחרות, והמקובלים כותבים טעמים נוספים, עד שחרה אפו של הקב"ה בהם, כיון שנעשה ח"ו חילול ה', והיו האנשים אומרים תראו את החכמים האלה איך הם מתקוטטים, כולם ניגפו וכעת נעשה העולם שמם, 'כולם ספו תמו מן בלהות', בכל יום היו שבע מאות לויות של תלמידי חכמים אריות בתורה, כולם מתו באסכרה, שהיא כמין מחלה המתפתחת בגרון עד שנחנק. עד שבא רבי עקיבא ולימד חמשה חכמים בסוף חייו.



אני הוא!

וכשהוא חוזר, כלבא שבוע שמע שבא גאון אחד, עשו מודעות "צדיק בא לעיר, צאו לקבל את פניו, תנו כבוד לתורה", הוא היה מצטער רואה את בתו מסכנה צריכה לעבוד במשק בית כדי לפרנס את עצמה, אין לה מה לאכול, יש לה ילדים שעליה לטפל בהם ולהאכיל אותם, אך הוא נשבע שבועה ולא יכל להפירה, בכדי להתיר את השבועה צריך חכם מומחה שיעשה התרה, וכשהיה הולך לחכמים היו אומרים לו אתה נדרת בשם ה' אין מה לעשות, והיא נשארה מסכנה 'נודדת ללחם ואין'[20].

כשבא רבי עקיבא בן יוסף לא ידע כלבא שבוע שזה חתנו, שמע שבא אדם גדול עם תלמידים רבים, הלך תכף ומיד אצלו ביקש להפגש עמו, נכנס וסיפר לרבי עקיבא, "נשבעתי כך וכך, וצר לי מאוד בצרתה של בתי וברצוני לעשות התרה, הלכתי כבר לכמה חכמים ולא מצאו לי פתח להתיר את הנדר".

אמר לו: למה נשבעת?

- משום שהיה עם הארץ, לא ידע כלום. הבאתי לה בחורי חמד, והיא רצתה דוקא את העם-הארץ הזה.

- אם היה יודע פרק אחד של משניות היית נודר?

- תאמין לי, אפילו אם היה יודע פסוק אחד מהתורה, ואפילו רק "שמע ישראל", לא הייתי נודר.

אמר לו רבי עקיבא: אני הוא!

- אתה הוא?! עמד ונישקו על ראשו ונתן לו את כל נכסיו במתנה, ונתעשר רבי עקיבא עושר גדול, 'מאשפות ירים אביון'.

מצא לו פתח שעל דעת כן לא נשבע, הביא שלשה חכמים והתיר את נדרו.



עושרו של רבי עקיבא

לאחר מכן התעשר רבי עקיבא ממקום נוסף. כאשר נותנים לאדם גדולה משמים, נותנים "אחת על אחת"... הוא רצה לבנות בית מדרש ולא היה לו מספיק כסף. שמו היה נודע בשערים שהוא גדול הדור, והיתה מטרוניתא עשירה אחת אוהבת ישראל, אשת שר גדול ובעלת מעמד, והלך אליה רבי עקיבא, אמר לה אני זקוק לכסף והנני מבטיח לך שתוך שנה אחזיר לך את כל הכסף.

- כמה כסף אתה צריך?

- מאה אלף דולר.

הוציאה מאה אלף דולר ונתנה לו, אך אמרה תראה שלא לאחר להחזיר לי את התשלום, הקב"ה והים הזה יהיו עֲרֵבִים שתחזיר לי הכל.

לקח רבי עקיבא את הכסף, בנה בית מדרש גדול, הושיב בו תלמידי חכמים רבים ולמדו תורה.

כשהגיע היום שצריך להחזיר את הכסף, חלה רבי עקיבא ולא יכל לקום ממטתו. באה אותה אשה, עמדה על יד הים, ואמרה "רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שהלויתי לו כיון שֶׁאַתָּה וְהַיָּם הייתם עֲרֵבִים שרבי עקיבא יחזיר לי את כספי, והנני מחכה כל היום ועדיין הוא לא בא"!

באותו זמן ה' יתברך הכה בשגעון את בתו של קיסר אחד, לקחה תיבה מלאה זהב ותכשיטים וזרקה אותה לתוך הים, והלכה התיבה על גבי המים עד לרגליה של אותה גבירה, 'ותשלח את אמתה ותקחה'. היה בה יותר ממאה אלף דולר, היא עוד צריכה להחזיר עודף... שמחה, הנה העֲרֵבִים קיימו את הבטחתם.

לאחר שהבריא רבי עקיבא, לקח את הכסף בידו ובא להחזיר לה. אמרה לו, כבר הֶעֲרֵב החזיר לי את כל הכסף. קח את הכסף לעצמך, והתעשר עושר רב. וכמו שאמרנו, כשהקב"ה פותח לאדם את המזל, נוסף לו עושר על עושר, 'בתר עשיר אזלא עשירותא, בתר עניא אזלא עניותא'[21]. בגמרא מובאים ששה דברים שמהם נתעשר רבי עקיבא, נתקיים בו המימרא 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר'!

אין לאדם לומר מהיכן יתפרנס בני, צריך ללמדו מקצוע, יש היום תלמידי חכמים מאושרים בחייהם, בעושר וכבוד, הקב"ה מקיים את הפסוק[22] 'אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד', לכן אין לאדם לדאוג על כך, אלא ישים את כל מאווייו שבנו ילמד תורה.



ירושלים של זהב

ומרוב עושרו, עשה רבי עקיבא לרחל אשתו תכשיט מזהב, כמין כתר שירושלים מצוירת עליו, וכנזכר במשנה[23] "עיר של שבת". ראתה כך אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה, אמר לה בעלה רבן גמליאל, האם את עשית מה שרחל עשתה? היא היתה מוכרת את מחלפות שערותיה כדי שיהיה לה לחם לאכול![24]



שלי ושלכם שלה הוא

כשרבי עקיבא הגיע, לאחר עשרים וארבע שנה שלא היה בביתו, באה רחל ועמדה לפניו בבלויי סחבות, שכנתה שראתה אותה עומדת לגשת אליו כך ניסתה לומר לה שאין זה מכובד לעמוד בבגדים כאלה לפני חכם גדול כמוהו, אך היא השיבה לה 'יודע צדיק נפש בהמתו'... תלמידיו לא ידעו שזו הרבנית ובאו לדוחפה, אמר להם: "מה אתם דוחפים אותה? אתם יודעים מי זו? שלי ושלכם שלה הוא, לא הייתי שוה פרוטה אחת בלעדיה"! פינו לה מקום וקיבלוה בכבוד גדול.

ראו, דף שלם בתלמוד הוקדש לספר את המעשה הזה. מה יש בו, מדוע האריכה הגמרא כל כך?

האמת היא שכמעט אין דף בתלמוד שרבי עקיבא לא נזכר בו, מי אינו מכיר את רבי עקיבא, כל אחד שפתח קצת את עיניו יודע מי זה רבי עקיבא, כי אלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. הגמ' אומרת[25], רבי עקיבא דרש את הפסוק 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים' - למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, ולא יאמר די לי בתלמידים שכבר לימדתי, כעת אני זקן ותש כח. ובסוף ימיו העמיד חמשה תלמידים שהיו שקולים כנגד כל עשרים וארבעת אלף תלמידיו, והם: רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוסי בן חלפתא, ורבי יהודה בר אלעאי, חסידים וחכמים גדולים[26]. כל המשניות שיש לנו הם מרבי מאיר[27], כל הברייתות הם מרבי שמעון בר יוחאי, את הזוהר הקדוש חיבר רבי שמעון בר יוחאי, והכל מתורת רבי עקיבא.

ובכן באה הגברת שנקראת רחל, מי הכיר אותה מי שמע עליה, כל ימיה היו מרורים כדי לפרנס את עצמה ואת ילדיה שהשאיר לה, עבדה עבודה פחותה שלא לפי כבודה, מאסה בתענוגי העולם הזה, היא ידעה שאביה יתנכר אליה ולא יתן לה מחוט ועד שרוך נעל. בבית אביה הורגלה לשבת על סיר הבשר לאכול לחם לשובע, ולפתע 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. וכל זה עשתה קרבן בשביל רבי עקיבא שילמד תורה!

מה שכרה של אשה זו בעיני הקב"ה? היא אשה נעלמת שכמעט לא הכירו אותה. רבי עקיבא חי מאה ועשרים שנה, שמונים שנה למד ולימד תורה[28], כל ימיו עמל בתורה והרביץ תורה בישראל, אלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, איזה כבוד והערצה יש לו בעולמות העליונים אצל מלאכי השרת, כולם נרתעים ממנו!

הלא כשהקב"ה הראה למשה רבינו דור דור וחכמיו וראה את רבי עקיבא, אמר לו: יש לך את רבי עקיבא ואתה רוצה ליתן את התורה על ידי? הוא יותר טוב ממני. עד שלפתע הוא רואה בחזיון ששואלים אותו תלמידיו רבינו מנין לך דבר זה? וענה, דין זה הלכה למשה מסיני. שמע משה כך ונחה דעתו[29].

זאת אומרת שכולם יודעים את גדולתו של רבי עקיבא, כל מי שלומד תלמוד רואה את גדולתו, אך מי מכיר את רחל שהקדישה את כל עצמה והקריבה קרבן לאלהי ישראל בשביל להעמיד גדול כזה, מי יכול לתאר מה שכרה אצל הקב"ה? היא ראש לכל הנשים הצדקניות בעולם העליון! שמה חקוק בשמים באותיות של זהב, 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה'[30].

הגמרא הקדישה עמוד שלם בתלמוד רק בשביל שישמע חכם ויוסף לקח, כדי שכל אשה תלמד לקח, הגמרא אינה מספרת סיפורים לחנם אלא כדי ללמוד לקח.



הכל נזקף לזכותה!

האשה, יפה לה הצניעות, זהו הכתר שלה, אף אחד לא מכירה. אך מי יודע להעריך אותה אם לא הקב"ה, היא מעודדת את בעלה ללמוד כמה שיותר תורה, בפרט אם הוא בעל כשרונות בעל תפיסה יפה ומהירה וזכרון מופלא, והיא מעודדת אותו, עד שבסוף הוא נעשה טופח על מנת להטפיח ומשקיע באחרים, מדרבן את אחרים ומחזירם בתשובה, כל הזכויות האלו נזקפים לזכותה! דורנו דור יתום, אם האשה תעודד את ילדיה 'מלכותם מחכה אחרי אזנם', בזכותה הם יגדלו 'ויוצא פרח ויצץ ציץ'.

הרמב"ם מאור עיננו במשך שמונה מאות וחמישים שנה, מאז ועד עתה אין חכם בעולם שלא פוסק את דבריו, אין שיעור אחד שלא נזכר בו הרמב"ם. כשהוא היה ילד קטן קראו לו "הרמב"ם"? קראו לו ככל הילדים "משה" "מושיקו"... אך בסופו פרח והיה גדול העולם. כך כל ילד יכול להיות גדול העולם, כמה שאפשר לרשום עוד ילדים ולהוציאם מבית ספר חילוני לתלמוד תורה, 'ותלמוד תורה כנגד כולם', יהיה תלמיד חכם צדיק ירא שמים. ואפילו אם לא יהיה אדם גדול, לכל הפחות יהיה יהודי פשוט ירא שמים, לא ח"ו פוקר ריק ופוחז. כל אחד יקח מזה מוסר, 'ישמע חכם ויוסף לקח'.



פעלו של רבי עקיבא להצלת נפש

האור זרוע[31] מביא מעשה נוסף על רבי עקיבא, ומקורו במסכת כלה. רבי עקיבא היה שקדן בתורה בצורה שאי אפשר לתאר, אך לאדם גדול בתורה יש הפרעות, אחד רוצה שיברך את בתו והשני רוצה ברכה לאביו, הלך ליער מקום שמם שאין בו אנשים עוברים ושבים, והיה הולך ובא ומשנן את משנתו עד שיהיה בקי בכל התורה בעל פה. לפתע הוא רואה מחזה מפליא, אדם כושי נושא עצים על ראשו והוא רץ כצבי. קרא לו רבי עקיבא "עמוד"! אך הוא לא ענה ורץ יותר מהר.

- "אני משביע אותך שתעמוד", ואז עמד.

- מפני מה אתה רץ כך, אם אתה עבד אני אפדה אותך, מה האכזריות הזו להריץ אותך עם משא גדול של עצים על הראש?

- אדוני, תודה רבה לך ששמת אלי לב. הוא כבר מת, אינו בין החיים, מעשיו היו מלאי עוונות, הוא היה קצב והאכיל טריפות לישראל, וכעת הוא מקבל את עונשו על כך. כל יום עליו לחטוב עצים, ולהביאם לפני המלאכים. הם שורפים את העצים, ושורפים אותו בפנים עד שנעשה אפר. ואז מגבלים אותו ומעמידים אותו שוב על רגליו. וכך שבע פעמים ביום.

- מפני מה כשקראתי לך לא עמדת?

- רודפים אחרי מלאכים ובידם שוט של אש, ואם הוא עוצר הם מלקים אותו, ורק אחרי שהשבעת אותי הניחו אותי לעצור.

- לא אמרו לך מה התקנה שלך, תשאר כך לעולמי עד?

- אמרו שיש תקנה, שאינני יודע אם אפשר לעשותה. אם יהיה בן שיאמר עליו קדיש, יקרא הפטרה בבית הכנסת בפני קהל ועדה, יברך וכולם יענו 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד', יקלו מעל עונשו בשמים.

- יש לך בן?

- אינני יודע. אשתו היתה בהריון כשהוא מת.

- רק תאמר לי היכן התגוררת בחייך. נתן לו את הכתובת והלך לדרכו.

הלך רבי עקיבא לכתובת שהוא נתן לו, ושאל היכן ביתו של פלוני? כולם מקללים אותו, ימח שמו שהאכיל את כולנו נבלות וטרפות. כשבא לביתו ראה שם ילד קטן מסתובב, ואמו היתה מרשעת כמו בעלה, אפילו לא מלה את בנה.

אמר לה רבי עקיבא, מה את צריכה את הילד שיהיה טורח עליך, אני אפרנס אותו אצלי. - "זה ילד רע שובב, תקח אותו ממני"...

לקח אותו רבי עקיבא, מל אותו, והתחיל ללמדו תורה, אך הילד היה אטום לגמרי בלי מוח... כל מה שלימדו היום שוכח למחרת, כאילו שורה עליו סטרא אחרא. התחיל רבי עקיבא מתענה, התענה ארבעים יום והתפלל לה' שיפתח את לב הילד לתורה, עד שיצאה בת קול "לכבודך נפתח את לבו של הילד הזה", ובאמת נפתח לו פתח כפתחו של אולם, מה שהיה מלמדו היה נקלט, נעשה פיקח גדול, והלך מחיל אל חיל, למד לקרוא, ידע קריאת שמע, עד שלקחו רבי עקיבא לבית הכנסת והעלה אותו לתורה, אמר ברכו את ה' המבורך, וענו כולם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וגם קרא את ההפטרה.

בלילה בא הכושי ההוא לרבי עקיבא בחלום "תודה רבה לך, תנוח דעתך שהנחת את דעתי, היום הורידו ממני את הדין הקשה", ואמרו שאט אט יכניסו אותו לגן עדן.

תראו אפילו לרשע זה שהניח בן רשע הורידו והקילו מעליו את עונשו, על אחת כמה וכמה אם אדם הניח בן צדיק, מעלים אותו ממדרגה למדרגה, יש מדרגות רבות בגן עדן שאי אפשר לתארם.



אם תוציא יקר מזולל

אמרו חז"ל[32]: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו מציל עולם מלא, זהו מבחינה גשמית, אך גם מבחינה רוחנית, אדם שהיה תועה מדרך השכל מדרך התורה, ועל ידי דרשה של רב שעמד ואמר דברי תורה ודברי מוסר חשובים חזר בתשובה, כמה שכר יש לאותו רב.



יותר גדול ממלאכי השרת!

בספר חובת הלבבות[33], לרב גדול שחי לפני שמונה מאות שנה, כותב: לו יהיה אדם שגדול בתורה ומעשים טובים שאפילו מלאכי השרת לא יגיעו למעלתו מרוב שהוא זך וטהור, אך למד לעצמו, ויש אחר שלא הסתפק במה שלמד לעצמו אלא לימד גם לאחרים, השני עולה על זה שיותר גדול מהמלאכים! כיון שלימד לאחרים והדריכם בדרך התורה הישרה, זה כוחו של מזכה הרבים!

ואם אשה מוסרת את עצמה כדי שבניה ילמדו תורה, ולא רק ילמדו אלא גם ילמדו לאחרים, 'אדם לעמל יולד'[34], זכה לעמלה של תורה לא זכה לעמלה של מלאכה[35], לעמ"ל ראשי תיבות ללמוד על מנת ללמד, כי אדם שלומד רק לעצמו אין בזה חשיבות מיוחדת, אך כשמשפיע על אחרים אי אפשר לתאר את זכותו בעיני הקב"ה, הוא נחשב כאילו קיים עולם מלא.

וברוך ה' אתן יודעות היום יש כמה ישיבות מלאות בעלי תשובה, כל אלה שהניצוץ שלהם עדיין לא כבה חוזרים אל המקורות לצור מחצבתם, מחזירים עטרה ליושנה, לומדים תורה ומתחזקים במצוות. אשה שזכתה לבעל כזה או לבנים כאלה שחזרו בתשובה כמה צריכה להיות מאושרת ושמחה, אשריהם של אלה שמודעים למעלת לימוד התורה, 'כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי'[36].



חשיבות כל רגע של לימוד התורה

דוד המלך עליו השלום שאל את הקב"ה[37], רבונו של עולם מתי אמות, באיזה גיל? אמר לו, זה סוד שלא מגלים לשום אדם, שאם לא כן האדם יבטח בעצמו יאמר יש לי לחיות שבעים שנה, בשנה האחרונה אחזור בתשובה, אעשה מצוות ומעשים טובים וגמרנו.

- באיזה יום בשבוע הוא ימות?

אמר לו, ביום שבת הוא ימות.

- למה ביום שבת, הגופה תשאר עד יום ראשון, וזה צער עבור הנפטר?

אמר לו: דוד, אני אמרתי ביום שבת, כך יהיה, ביום ראשון אי אפשר שכבר הגיע תורו של שלמה להיות מלך ישראל, אי אפשר לגזול ממנו יום אחד.

אמר לו דוד: אם כך אני מוכן לוותר על יום אחד, שימות ביום ששי ויתנו אותו לשלמה המלך.

אמר לו: יום אחד שאתה עוסק בתורה שוה אצלי יותר מאלף עולות שהקריב שלמה בנך ביום אחד. הלא שלמה כשבנה את בית המקדש[38] 'אלף עולות יעלה על המזבח ההוא', איני מוותר, כל כך יש לי נחת רוח מתורתך. וזהו שנאמר 'כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע'.



שכרה של אשה ששלחה את בעלה ובניה ללמוד תורה

אדם שלומד תורה אין ערוך אליו, כמה הקב"ה שמח ממנו, וכשאשה עוזרת לא רק לבעלה אלא גם לבניה ונעשים אחר כך תלמידי חכמים, הרי אדם לא יחיה לעולמי עד, 'מי גבר יחיה לא יראה מות'[39]. בבוא זמנה תלך לעולם הבא, וכשאדם מגיע לעולם העליון, בין איש בין אשה, אינו יכול להוסיף שום מצוה, 'במתים חופשי'[40] - מן התורה והמצוות[41], נותנים לו את מקום מנוחתו בגן עדן, לדוגמא קומה א' חדר כך וכך, אך הוא אינו נשאר במקום אחד, אם הניח בנים תלמידי חכמים, 'ברא מזכה אבא'[42], כל המצוות שהבן עושה, כל תורה שהוא לומד, נזקף לאבא שחינך את בנו לתורה ומצוות, מיד מכריזים עליו שיעלה מחיל אל חיל.

ועל כך אמרו בגמ'[43]: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אינם נשארים במקום אחד אלא עולים למדרגה יותר גבוהה, אף על פי שלא השיגו בעצמם שום מצוות, אלא הודות לבניהם שנשארו בעולם הזה ועושים מצוות ומעשים טובים. כתוב בזוהר הקדוש[44] דברים נפלאים, באים מלאכי השרת ומעטרים אותו ומכבדים אותו כיון שבנו חידש חדושי תורה והחזיר בתשובה, 'משרתיו' - של הקב"ה 'עושי רצונו'[45], נעשים כמו משרתיו.

אדם שהניח אחריו בנים תלמידי חכמים עוסקים בתורה, קושרים לו בשמים כתרים לראשו ומעניקים לו את כל הכבוד, על כך נאמר 'הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן'. ומי שבניו יהיו אחד נגר ואחד פחח, מה יצא לו מזה? וכי חסרים נגרים ופחחים בעולם? אין דבר שהוא למעלה מהתורה, אשרי חלקו ומה נעים גורלו.

וכן מי שיש לו בנות, יחתן אותן עם תלמידי חכמים, ועליו נאמר 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום'.



מעשה מעולם האמת, מעלת מזכה הרבים

בתלמוד מסכת בבא מציעא[46] מסופר, שהיה חכם אחד ששמו רב חביבא. איש צדיק וחסיד בכל דרכיו, ובכל ערב היה מוסר שיעורי תורה עד שהיה אליהו הנביא מתראה אליו מידי פעם בפעם בהקיץ, ואילו אנחנו אומרים אשרי מי שראה פניו בחלום...

והנה ערב אחד הרב הזה מסר שיעור בבית המדרש, כולם יושבים שומעים ונהנים ממנו, עיניו פקוחות כרגיל. למחרת בבוקר אחרי התפילה היה גם כן רגיל לתת שיעור, והרב בא כשמישהו סוחב אותו, הוא אינו יכול ללכת לבד, עיניו נשרפו נעשו כאילו שמו אותם בתנור, חרוכים ויורדים ממנו דמעות. כולם התפלאו, אתמול בלילה היו עיניו בריאות, אך לא העזו לשאול אותו.

אך היו אנשים מקורבים אליו אחרי השיעור שאלוהו, רבינו מה קרה? אמר להם, אני גרמתי לעצמי.

אתמול אמרתי לאליהו הנביא, צר לי מאוד, עד עכשיו לא ראיתי מה מתרחש בעולמות העליונים, תעשה טובה אתה ידידי, תראה לי לילה אחד מה מתרחש בעולמות העליונים עם הצדיקים שנפטרו, איך הם הולכים מישיבה לישיבה ונהנים מזיו השכינה, כמו שאמרו[47]: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר 'ילכו מחיל אל חיל'.

אמר לו, בסדר, הערב אתה תסתכל ותראה מה שיש בשמים, אך ברצוני להזהירך, יש חכם אחד שאסור לך להסתכל בכסאו, ועל אחת כמה וכמה בפניו, שמו של החכם הזה הוא רבי חייא, הזהר לנפשך.

אמר לו, למה אסור לי להביט בפניו? מה יש?

אמר לו אליהו, רבי חייא מעלתו גדולה מאוד אסור להסתכל בו.

- ומהיכן אדע מי זה ר' חייא?

אמר לו, כל הצדיקים כשהולכים למשל מהישיבה של רבי מאיר, פעם לישיבה של רבי שמעון בר יוחאי פעם לישיבת רבי עקיבא, תראה את מלאכי השרת נושאים את כסאם והולכים מחיל אל חיל, אך הכסא של רבי חייא שום מלאך לא נושא אותו, אלא כמו שיש מעלית אוטומטית כך הוא עולה לבד, מזה תדע שזהו רבי חייא.

- בסדר לא אסתכל, מה יש בכך.

בלילה ואראה והנה 'נפתחו השמים ואראה מראות אלהים'[48], איך הצדיק הזה הולך לישיבה הזאת, והצדיק הזה לישיבה הזאת, כולם שמחים, פניהם מאירות כזוהר החמה. והנה הגיע כסאו של רבי חייא אף מלאך לא מוביל אותו אלא הוא הולך לבדו. אמר, כסא כזה לא ראיתי בחיי, כולו משובץ מרגליות ביופי וטוב טעם, לא יכלתי להבליג ולהתאפק והסתכלתי בכסאו. והנה יצאו כמו שתי אלומות של אש ושרפו את עיניו.

אמרו לו, מה התקנה? אמר שאין תקנה רק ללכת לקברו של ר' חייא לבקש ממנו מחילה. ר' חייא קבור בטבריא ולקחו אותו לשם, השתטח על קברו של רבי חייא התחנן ובכה, "אדוני הרב אני לומד את המשניות של כבודו ומסביר את הברייתות שלך, כך יקרה לי ממך רק בשביל שהסתכלתי בכסאך"? וחזר מסכן כולו בוכה בדמעות שליש. בלילה נפתחו עיניו והיה כאחד האדם, לא צריך ללכת לא לד"ר מיכו ולא לד"ר טיכו... וחזר לאיתנו מחמת שביקש רחמים מרבי חייא.

תראו מה מעלתם של הצדיקים, מלאכי השרת משרתים אותם! איננו יכולים לתאר מה מתרחש למעלה.


​

הודעה חשובה
בהכנת המאמרים המתפרסמים כאן באתר הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה

החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים

לתגובות hashkafatmaran@gmail.com‏
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.​

​

---

[1] שמות יט, ג.
[2] שמות רבה כח, ב.
[3] שבת קיח:
[4] ויקרא טז.
[5] יומא ב.
[6] תענית לא.
[7] כמ"ש בבראשית רבה (פרשה יז פיסקא ז): מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע. הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק. הוי שהכל מן האשה.
[8] יז.
[9] פ"ג מי"ב.
[10] עפ"י דברים יח, ח. ושמואל א' ל, יד.
[11] תהלים יט, ט.
[12] ועי' בשו"ת יביע אומר חלק ז' (יו"ד סימן יז), ובהליכות עולם ח"ח (סוע"מ שפו, ועמ' שמ ואילך), ובמאור ישראל ח"א (ברכות ח.).
[13] כתובות סב: ונדרים נ. וע"ע באבות דרבי נתן (פרק ו), ובענף עץ אבות (עמ' רג ואילך) מתולדותיו של ר"ע.
[14] רש"י סנהדרין סח.
[15] עיין בהקדמת המאירי לפרקי אבות, ובשם הגדולים מערכת גדולים (ערך גאון והגהות מנחם ציון שם).
[16] גיטין נו.
[17] עיין בהליכות עולם ח"ח (עמ' קעב) שהיו רבותיו המובהקים. ובספר דור דור ודורשיו להרה"ג אלקנה אליאסי זצ"ל (ח"ב עמ' 222), אריכות רבה ונפלאה לתולדות חיי רבי עקיבא ומקורות רבים לרוב ככל דברי מרן זצ"ל כאן. וע"ע בספר אבות הדורות עמ' 108 ואילך.
[18] רות ב, יא.
[19] פסחים קיב. ועיין בדור דור ודורשיו הנ"ל (עמ' 268).
[20] מלשון הפסוק איוב טו, כג.
[21] ב"ק צב.
[22] משלי ג, טז.
[23] שבת נט.
[24] ירושלמי שבת פ"ו ה"א.
[25] יבמות סב:
[26] ועי' בסדר הדורות ח"ב (דף קנג ע"ג) שיש בזה חילופי גירסאות.
[27] עי' סנהדרין פו. ורש"י מגילה ב. ועוד.
[28] ספרי וזאת הברכה, שנז.
[29] מנחות כט:
[30] משלי לא, כט.
[31] הגדול ח"ב סוף סימן נ. ומחזור ויטרי (ח"א סימן קמד). וראה בחזון עובדיה (אבלות ג' עמ' שלג).
[32] עי' ב"ב יא. וסנהדרין לז.
[33] שער אהבת ה' פרק ו', עמ' תעד. הובא במאור ישראל דרושים (עמ' שנד). עיש"ב.
[34] איוב ה, ז.
[35] בראשית רבה (פרשה יג פסקה ז).
[36] תהלים פד, יא.
[37] שבת ל.
[38] מלכים א' ג, ד.
[39] תהלים פט, מט.
[40] תהלים פח, ו.
[41] שבת ל.
[42] סנהדרין קד.
[43] ברכות סד.
[44] אפשר כוונת מרן זצ"ל לדברי הזוה"ק ח"ג (דף קעג סוע"ב): ובדא אוף הכי, כמה חידו על חידו הוי לצדיקייא בגן עדן, ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת, אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקודשא בריך הוא, וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן, כלהו מתעטרן בההוא מלה. תו שמענא בוצינא קדישא, דכמה יקר על יקר, ועטרה על עטרה, מעטרן לאבוה דההוא בר נש תמן, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא, אתכנשו למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא, משמיה דפלוני בר פלוני, כמה אינון דנשקין על רישיה, כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין, זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ועוד עי"ש (דף שג ע"א): ואוליפנא האי מאן דאתער בליליא בההוא שעתא דעאל קב"ה בהדי צדיקייא בגינתא, אצטריך לומר קרא דא ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה ביה, ובתר אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, והיינו שבחא דחסידי קדמאי כד אתערו בפלגות ליליא ובתר מסדרי שבחייהו ולעאן באורייתא. שעשועא דקב"ה מאי היא? אלא כל צדיקייא דקיימן בדיוקנייהו מתלבשן בגנתא בכל יומא ויומא כיון דאיתסחאן בטלא דזמין קב"ה לאחייא ביה מתייא, עאלין כלהו לגבי משיח ושאלין מה דשאלין והא אתערו חברייא, לבתר מתכנשין ומשתדלין כולהו בדעתא עלאה דכלהו מתיבתי דתמן ועלייהו כמה ממנן ומתחדשי תמן כמה חדושין באורייתא. לבתר נפקי כלהו וחמאן כד אתי אליהו לגבי אבהן איהו נפיק ואינהו עאלין וקיימן קמי אבהן וחדו בהו בכמה בנין קדישין דבסחרנייהו וחדאן כלהו כד עייל קב"ה בפלגות ליליא כלהו קיימי מתקנן כדקא יאות, וכל אשתדלותא דאשתדלי כל ההוא יומא בחדושי דאורייתא קב"ה תיאובתיה באינון צדיקייא דחדישו בה מלין ואשתעשע בהו ובאינון מלין וכו'. וראה עוד בהקדמת הזוה"ק (דף ד ע"ב).
[45] תהלים קג, כ.
[46] דף פה: עי"ש.
[47] שלהי ברכות.​

[48] יחזקאל א, א.​