בעיני מרן זיע"א היתה חשיבות מיוחדת לחזנות בכלל ולשירת הבקשות בפרט, הוא עודד רבות חזנים ופייטנים במלאכת הקדש של החזנות והפיוט, ובעצמו היה אחד מגדולי הבקיאים ברזי חכמה זו
מובאים בזאת חלק מדבריו שנאמרו בנושאים אלו, ובתוכם זכרונות נדירים שסופרו על ידו
הדברים מתוך הספר "מעדני המלך" חלק חמישי, העומד לראות אור בקרוב בעזרת ה'
הדברים מתוך הספר "מעדני המלך" חלק חמישי, העומד לראות אור בקרוב בעזרת ה'
חשיבות התפילה והלימוד בניגון ובנעימה
האיסור לנגן בשבת הוא רק בכלי שיר, אך בתפילה ובלימוד לכו"ע מותר לשורר בפה.
כשלומד צריך לנגן את תלמודו, כמו שאמרו חז"ל (מגילה לב.), "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים [ומשפטים לא יחיו בהם]"! על ידי הניגון זוכר את רצף המשנה והגמרא, 'פקודי ה' ישרים משמחי לב', ילמד בחיבה ואהבה, לא כמי שריחים מונחות על צוארו.
אדם השרוי בשמחה יכול להשיג דברים רבים, הלימוד שלו אחרת, לבו פתוח ומבין יותר טוב, אך כשהוא עצוב 'תורתו של דואג מן השפה ולחוץ', אינו מבין כלום, מוחו סגור וחתום.
תראו איך האשכנזים מנגנים בלימוד הגמרא ואינם לומדים בצורה יבשה, ודבר זה משפיע על הזיכרון.
בצעירותי למדתי עם אשכנזים, רבי ברוך נאה בנו של רבי חיים נאה, היה חכם מאוד פיקח עצום בעל תפיסה מהירה, למדנו כמה גמרות וכל הזמן היה מזמזם מנגינות... הלימוד עם נגינה נותן זכרון לאדם, מה שאין כן כשלומד בהרהור ומחשבה.
וכן בתפילה אפילו בימי החול צריך החזן להתפלל בנעימה וזמרה, וכל שכן בשבת, העצבות הינה מידה מגונה מאוד כמו שכתב רבינו האר"י, תמיד צריך להיות בשמחה, זכינו להיות בניו של הקב"ה 'הביאני המלך חדריו', זכינו להיכנס בתוך בתי כנסיות ובתי המדרש שיש בהם השראת השכינה. צריך להודות להקב"ה על עצם הזכות לעמוד לפניו, כמו שאנו אומרים בתפילה "על שאנחנו מודים לך, ברוך אל ההודאות", צריך להודות לה' על שיש לנו את הזכות להודות לו.
זכורני בילדותי חכם נתן סאלם היה חזן פלא פלאות, לא בא עוד כבושם הזה, קולו היה קול נעים מאוד כמו פעמון, מזמר עריצים ומכרית את הקוצים, אפילו בימי החול היה מתפלל בזמרה, כל שכן בשבת. מתחיל במקאם עג'אם, עובר לראשט ואחר כך נהוונד, עובר את כל המסלול של המקאמת בתפילתו. הוא היה מתפלל במוסאיוף, ואני הייתי מחפש את המנין שלו כדי להתפלל עמו.
לכן כשיש חתן מביאין חזנים לביתו, שיאמרו פתיחות ופיוטים, בנגינה ובנעימה ושמחה, רק שיהיה הכל בכובד ראש בלי ליצנות חס ושלום, דבר כזה אסור לעולם, אלא ישוררו לשם שמים לשמח חתן וכלה, 'אודך כי עניתני ותהי לי לישועה'.
כשלומד צריך לנגן את תלמודו, כמו שאמרו חז"ל (מגילה לב.), "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים [ומשפטים לא יחיו בהם]"! על ידי הניגון זוכר את רצף המשנה והגמרא, 'פקודי ה' ישרים משמחי לב', ילמד בחיבה ואהבה, לא כמי שריחים מונחות על צוארו.
אדם השרוי בשמחה יכול להשיג דברים רבים, הלימוד שלו אחרת, לבו פתוח ומבין יותר טוב, אך כשהוא עצוב 'תורתו של דואג מן השפה ולחוץ', אינו מבין כלום, מוחו סגור וחתום.
תראו איך האשכנזים מנגנים בלימוד הגמרא ואינם לומדים בצורה יבשה, ודבר זה משפיע על הזיכרון.
בצעירותי למדתי עם אשכנזים, רבי ברוך נאה בנו של רבי חיים נאה, היה חכם מאוד פיקח עצום בעל תפיסה מהירה, למדנו כמה גמרות וכל הזמן היה מזמזם מנגינות... הלימוד עם נגינה נותן זכרון לאדם, מה שאין כן כשלומד בהרהור ומחשבה.
וכן בתפילה אפילו בימי החול צריך החזן להתפלל בנעימה וזמרה, וכל שכן בשבת, העצבות הינה מידה מגונה מאוד כמו שכתב רבינו האר"י, תמיד צריך להיות בשמחה, זכינו להיות בניו של הקב"ה 'הביאני המלך חדריו', זכינו להיכנס בתוך בתי כנסיות ובתי המדרש שיש בהם השראת השכינה. צריך להודות להקב"ה על עצם הזכות לעמוד לפניו, כמו שאנו אומרים בתפילה "על שאנחנו מודים לך, ברוך אל ההודאות", צריך להודות לה' על שיש לנו את הזכות להודות לו.
זכורני בילדותי חכם נתן סאלם היה חזן פלא פלאות, לא בא עוד כבושם הזה, קולו היה קול נעים מאוד כמו פעמון, מזמר עריצים ומכרית את הקוצים, אפילו בימי החול היה מתפלל בזמרה, כל שכן בשבת. מתחיל במקאם עג'אם, עובר לראשט ואחר כך נהוונד, עובר את כל המסלול של המקאמת בתפילתו. הוא היה מתפלל במוסאיוף, ואני הייתי מחפש את המנין שלו כדי להתפלל עמו.
לכן כשיש חתן מביאין חזנים לביתו, שיאמרו פתיחות ופיוטים, בנגינה ובנעימה ושמחה, רק שיהיה הכל בכובד ראש בלי ליצנות חס ושלום, דבר כזה אסור לעולם, אלא ישוררו לשם שמים לשמח חתן וכלה, 'אודך כי עניתני ותהי לי לישועה'.
החזנים במצרים
מצרים הינה מרכז השירה, בימים הטובים כמו בחג השבועות נהגו לקרוא מגילת רות, היו חזנים עם קול נפלא כמו כינור, החזן חכם יוסף אלבז ז"ל היה קורא את הפרשה לא פחות משעה, כל טעם מדגיש באיזה תענוג. אפילו חילונים שאינם מתפללים, כשהיו שומעים שהוא יתפלל במקום פלוני היו צובאים על הפתחים, כולם באים לשמוע אותו. היום למי יש סבלנות כזו? אם החזן יאריך מעט יצעקו לו היום יום כיפור?! כל אחד מסתכל בשעון מתי יגמר... אבל שם במשך שעה שלימה יושבים שקטים ומאזינים לקריאתו ביופי ונעימות קול, וגם תפילת שחרית נמשכה עוד שעה, אחרי שלוש שעות יוצאים משם בהשראה, כל השבוע קולו מזמזם באזניהם, מרגישים שמחה גדולה עילאית.
זכרונותיו של מרן משירת הבקשות
הקב"ה נקרא "הבוחר בשירי זמרה", כמו שאמרו באותיות דרבי עקיבא "אמר הקב"ה אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי, ומנין שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה? שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו, הוד והדר לפניו - בשמים, ועוז ותפארת במקדשו - בארץ".
לכן בכל שבת יעשו בקשות, יש בתי כנסת משכימים בשתים או שלוש לפנות בוקר, ומשוררים בקשות עד התפילה בשעה שבע, ושירה זו נוסכת רוח שמחה בלב האנשים, 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה'. איך תהיה שמחה אם לא ישירו?
בצעירותנו היינו הולכים לבקשות במשך חמש שעות, משעה שתים עד שעה שבע, והיה זה משרה עלי רוח כל השבוע, אני פותח ספר והמנגינה באזני. לכן לא תזלזלו בזה, אפילו תלמיד חכם שתורתו אומנותו טוב שתמיד יהיה עם שירה ושמחה, וכך יהיה לבו פתוח, כשלומד יבין דבר לאשורו לעומק הענין.
אדם השרוי בעצבות מראה כאילו יש לו טענות על הקב"ה וחושב מגיע לו יותר, אך השמח ומאושר מודה לקב"ה, "איזהו עשיר - השמח בחלקו!
לכן תמיד יהיה בשמחה, לא יהיה עצוב כלל, 'ועיניכם לא תחוס על כליכם', הפרנסה בידיו של הקב"ה, כמה שיהיה יותר בשמחה תהיה לו יותר פרנסה. כשיש חתן או ברית יוסיפו בשירה וזמרה ופסוקים, ודבר זה מותר כל שלא עושים ליצנות שאז התורה מקוננת ואומרת עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו לצים (סנהדרין קא.), וכן בכל סעודת מצוה כמו סיום מסכת מותר להביא כלי שיר, כל כלי נגינה תוף וכינור נעים עם נבל.
לכן בכל שבת יעשו בקשות, יש בתי כנסת משכימים בשתים או שלוש לפנות בוקר, ומשוררים בקשות עד התפילה בשעה שבע, ושירה זו נוסכת רוח שמחה בלב האנשים, 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה'. איך תהיה שמחה אם לא ישירו?
בצעירותנו היינו הולכים לבקשות במשך חמש שעות, משעה שתים עד שעה שבע, והיה זה משרה עלי רוח כל השבוע, אני פותח ספר והמנגינה באזני. לכן לא תזלזלו בזה, אפילו תלמיד חכם שתורתו אומנותו טוב שתמיד יהיה עם שירה ושמחה, וכך יהיה לבו פתוח, כשלומד יבין דבר לאשורו לעומק הענין.
אדם השרוי בעצבות מראה כאילו יש לו טענות על הקב"ה וחושב מגיע לו יותר, אך השמח ומאושר מודה לקב"ה, "איזהו עשיר - השמח בחלקו!
לכן תמיד יהיה בשמחה, לא יהיה עצוב כלל, 'ועיניכם לא תחוס על כליכם', הפרנסה בידיו של הקב"ה, כמה שיהיה יותר בשמחה תהיה לו יותר פרנסה. כשיש חתן או ברית יוסיפו בשירה וזמרה ופסוקים, ודבר זה מותר כל שלא עושים ליצנות שאז התורה מקוננת ואומרת עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו לצים (סנהדרין קא.), וכן בכל סעודת מצוה כמו סיום מסכת מותר להביא כלי שיר, כל כלי נגינה תוף וכינור נעים עם נבל.
הודעה חשובה ונחוצה
בהכנת המאמרים המתפרסמים כאן בפורום הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה
החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'.
בהכנת המאמרים המתפרסמים כאן בפורום הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה
החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים
לתגובות hashkafatmaran@gmail.com
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'.
