ליומא דהילולת הגאון הקדוש רבי ישראל אבוחצירא הבבא סאלי זיע"א, בפרסום ראשון הספדו של מרן במלאת השבעה, ומדברים שאמר מרן בשמו, בצירוף מסמכים נדירים

הערב (אור לד' שבט) מלאו ט"ל שנים לפטירת הגאון הקדוש המלומד בנסים בנש"ק כמוהר"ר ישראל אבוחצירא זיע"א, אשר בנוסף לגדלותו בתורה נודע שמו בשערים בישועות ומופתים רבים שנעשו על ידו בכוח קדושתו ותפילותיו

בינו לבין מרן זיע"א שררה ידידות והערכה עצומה, מפיו של הבבא סאלי נשמעו על מרן דברי שבח נדירים ומופלגים, כפי שליקט ידידי היקר חריף ובקי צנא מלא ספרי הרה"ג יששכר דב הופמן שליט"א, במאמרו המקיף בספר המשביר חלק א' (עמ' כד), המצורף לכאן בהסכמתו האדיבה, עי"ש, ולא אכפול כאן הדברים.

להלן מובא הספדו של מרן שנמסר ביום חמישי ח שבט התשד"מ, בעצרת ענק שנערכה בישיבת "אור החיים". ונדפס בתמציתיות ובראשי פרקים במאור ישראל דרושים (עמ' רצג). וחלק מהכתב יד מובא בזאת כאן [ומפליא לראות איך מרן זיע"א תימצת בכתי"ק בשני עמודים דרשה זו שארכה כאן יותר מששה עמודים].​

כבוד ידידי ראש הישיבה הרה"ג ראובן אלבז שליט"א, כבוד הרבנים שנמצאים בתוך הקהל כבוד הקהל הקדוש.

מורי ורבותי!

בגמ' (מועד קטן כה: ), כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים.

רבינא היה זקן ושבע ימים, הוא יחד עם רב אשי חיברו לנו את התלמוד, ואותו הספדן אומר שהתמר שתמיד זקוף, 'זאת קומתך דמתה לתמר' כפפו את ראשם בפני הצדיק הזה 'צדיק כתמר יפרח'.

אבל מה ענין תמרים לצדיק, ומה בא לחדש לנו הספדן הזה?

ראה הספדן אנשים מתרשלים בהספד, באמרם אדם זקן בן 90 שנה לא יחיה לעולם, ולכן מתרשלים להספידו, בא ואומר להם כתוב בגמ' קידושין עב: שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב.

זאת אומרת שהקב"ה לפני ששוקע שמשו של צדיק אחד זורחת שמשו של צדיק אחר, לכן היו מתרשלים מה הפסדנו, הרי ממילא הוא לא היה חי לעולם ואחר יבוא במקומו

בא הספדן ואומר להם דברי הזוה"ק פר' לך לך דף פב, 'צדיק כתמר יפרח', למה נמשל הצדיק כתמר? לומר לך כשם שהתמר כשחותכים אותו אינו חוזר ופורח אלא כעבור שנים רבות , כך אע"פ שכתוב וזרח השמש ובא השמש, עד שבא הצדיק האחר עוברות שנים רבות לא תכף ומיד

הרי בגמ' קידושין שם עב. כתוב כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי. אם כן אותו יום נולד, הרבה שנים יעברו עד שיהיה גדול בתורה.

וזה שאומר הספדן, התמר עד שפורח לוקח שנים רבות, כך לא תנחמו את עצמכם תנחומים של הבל לומר יבוא צדיק אחר.

וזה שאומר ג"כ ר' יעקב אלגזי בס' שמע יעקב פר' תולדות, כ' נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו, עטרת ראשנו נפלה - הצדיק הגדול נפטר, שמא תאמר מה בכך הרי תזרח השמש במקומו, אוי "נא" לנו, עכשיו אין לנו צדיק אחר, יעברו שנים עד שיגדל הצדיק במקומו, וגם אוי נא "לנו", בשמים ישלחו צדיק אחר, אבל לא מוכרח שיהיה בעיר ובארץ שלנו, כי "חטאנו" מלשון חיסרון, כמ"ש והייתי אני ובני שלמה חטאים, עכשיו חסרנו את הטובה לכן נפלה עטרת ראשינו על זה היה דוה לבנו.

הצדיק הגדול הזה שנפטר השבוע, היה גבוה כתמר, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, צדיק יסוד עולם, הקב"ה היה מקבל כל מה שהיה אומר, תגזר אומר ויקם לך, אם הקב"ה ח"ו היה גוזר הוא היה מבטל כך היה כוחו.

כולם יודעים כמה נסים ונפלאות יצאו מתחת ידו, כמה חולים באו אליו שהרופאים תוחלתם נכזבה אמרו שאין לו שום תקנה, ובא אליו ברוח פיו תיקן אותו.

לאחרונה סיפרו על איש אחד שהיה נכה רגלים משותק ברגליו, כל מה שניסו הרופאים לעשות לא מצאו שום תרופה, בא אליו אמר לו אתה מניח תפילין? אמר לא. אמר תקבל עליך שתניח תפילין, וקיבל עליו בשבועה שיניח תפילין. ציוה עליו קום תלך, לא תשב, מיד קם והלך ואת העגלה שלו היה צריך למכור. כך היה ברגע כמימריה ברוח שפתיו, ועוד מה שסופר כהנה נפלאות ונצורות היה מלומד בנסים

היה נכדו של הגאון הגדול רבי יעקב אבוחצירא שהיה גם הוא מלומד בנסים והלך בדרכו, וכמה אנשים שראו את המחזה הזה חזרו בתשובה שלימה, היו כמה אנשים שראו את המעשה הזה, שהרופאים אומרים "אין תקנה" והוא אומר "אין סכנה"... וחזרו בתשובה שלימה.

מזה אנו נבין כמה היה כוחו גדול 'צדיק מושל ביראת אלהים', הקב"ה אומר אני גוזר גזירה והצדיק מבטל אותה.

אז כמה חסרנו טובה וכמה הפסדנו את הצדיק הגדול הזה, מי יתן לנו תמורתו מי יתן לנו חליפתו, אותו צדיק כתמר מלשון תמרה מתוקה שאדם אוכל ונהנה ממנה משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, מי יתן לנו תמרה כזו?

בס' עוללות אפרים מבאר את הקינה של דוד על יהונתן 'ללמד את בני יהודה קשת', וכי זה השבח של הצדיק שמלמד את בני יהודה קשת?

אלא היה מלך אחד שהיה צבא כולם אנשי חיל לא יחתו מפני כל, ועל צבאם ראש הצבא גבור חיל אמיץ לא יחת מפני כל אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, כל איזה מדינה שהיתה מורדת במלך היה מכניע אותם, 'ארדוף אשיג אחלק שלל', היה הורג אותם 'אמחצם ולא יוכלו קום' בכל כחו, היה הולך לפני כל הצבא וממנו כולם רואים וכן עושים, ותמיד היתה ידו על העליונה.

יום אחד מרדה במלך מדינה חזקה מאוד, לא מדינה ככל המדינות, ושלח המלך את הצבא שלו להילחם בהם בראשותו של הגיבור הגדול הזה. הם ראו שזה עם קשה מאוד שלחו מברק למלך שישלח תגבורת עוד גיבורים שיעזרו להם, יש למדינה הזו תחמושת ונשק מיג 27 מיג 29... תשלח תגבורת, אמר אני ישלח לכם.

נתן פקודה שיקחו את הגיבור הזה בחזרה הביתה והשאיר אותם לבדם.

והם היו מתפלאים, לא די שלא עזר לנו אלא שגם לקח לנו את הגיבור שלנו?

היה בהם אחד קולונל בדרגה פחותה, עמד והסביר את מעשה המלך, המלך יודע שיש לנו את הגיבור הזה, והוא יודע גם שאנחנו תמיד סומכים עליו ולא נותנים את כל הכוחות שלנו, יש לנו גיבור חיל, 'ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז', נסמוך עליו הוא יכניע אותם, וכל אחד מתרשל, לכן לקח אותו המלך כדי שהחלש יאמר גיבור אני, 'חיזקו ונתחזקה בעד עמנו'.

תכף ומיד שמעו את דבריו, התנפלו כולם על המדינה והכניעו אותה תוך כמה ימים.

כך כל אחד מישראל גיבור חיל, איזהו גיבור הכובש את יצרו, אבל יש לנו לפעמים צדיק גדול שהוא גיבור חיל, וכולם סומכים עליו, אם יהיה משהו נלך לבבא סאלי והוא יגמור את העסק, לכן אומר דוד ללמד את בני יהודה קשת, תתחזקו תדעו שהדבר תלוי בכם , הקב"ה לוקח אליו את הגיבור הגדול, כל אחד אומר מה יהיה איתנו, חיזקו ונתחזקה בעד עמנו.

כל אחד יתחזק בתורה, במצוות במעשים טובים.

איך זוכים להיות גדול כמו הצדיק הזה? על ידי התורה, בלי תורה אי אפשר להיות יר"ש, לא עם הארץ חסיד, אין בור ירא חטא, הוא היה מעיין המתגבר מעיין מפכה.

כשהייתי נכנס אצלו לא פסיק פומיה מגירסא, חידושים וסברות, קושיות ותירוצים, כל פעם שהייתי נכנס אצלו הייתי מתפעל, כל פעם דברים חדשים כמעיין המתגבר, דברים יפים להפליא, מסביר כל דבר בהגיון עמוק, והיה אומר בענוה שלו אילו הייתי יודע שכבודו יבוא היום הייתי שוחט לכבודו כבש הייתי עושה סעודה גדולה, והיה מפציר בי שאני ישב, אבל הייתי מוכרח לברוח היו לי עיסוקים לא היתה ברירה, אך פיו היה מפיק מרגליות דורש כתרי אותיות, חכו ממתקים וכולו מחמדים, וחבל שאיבדנו את רבי סימון, את הגדול הזה.

כל אחד ואחד צריך להתחזק ללמד את בני יהודה קשת להתחזק בתורה להתחכם בתורה, 'הולך את חכמים יחכם', צריך לדעת שהקב"ה רוצה שכל אחד ואחד בעצמו ילמד ולא יסמוך שיש לנו צדיק גדול שנסמוך עליו, ח"ו כל אחד יאמר בשלי יצא הסער ויתחזק בתורה.

יש פסוק באיכה 'זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו', המפ' אומרים שהפסוק מתחיל לדבר על הזקנים שהם זקנים בתורה ובחכמה, הם משער שבתו, אבל עיקר הבכיה היא על בחורים מנגינתם, איפה הבחורים תועים ח"ו במדבר בערבה, בארץ ציה וצלמות בבתי ספר חופשים, באונברסיטות וגמנסיות שאין שם לא תורה ולא ירא"ש, על דא קא בכינא, הזקנים הגיע עתם, יכולים הבחורים למלא את מקומם, אבל כשגם הבחורים שבתו מנגינתם על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עיננו.

על זה ממשילים לסוחר אחד עצום מליונר שהיה לו בית חרושת עם מאות פועלים שמייצרים לו בדים לחליפות ושמלות, הוא היה שם את כל הבדים במחסן ומשם משווק אותם. יום אחד נשתלחה אש במחסן שלו וכל הבדים שלו נשרפו, לא היה לו ביטוח הפסיד הכל , בישרו לו את הבשורה המרה הזו שהכל ירד לטמיון נשרף כליל, הלך לראות ראה שלא נשאר כלום הצדיק עליו את הדין ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך לא התרעם ולא דאג ולא בכה.

אחרי כמה ימים בא באופן פתאומי לבית החרושת, רואה את הפועלים אחד שותה תה, והשני קורא עתון וזה משתטח לו, בלילה הסתכל בטלויזיה עד מאוחר ועכשיו הלך לישון, ראה שלא עובדים פרץ בבכי אמרו לו כשהלכת למחסנים שנשרפו כליל לא בכית, עכשיו כאן אתה בוכה?

אמר להם כשחשבתי שיש לי בית חרושת עם פועלים שעובדים בנאמנות אמרתי עוד כמה ימים 'תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל', אבל כשאני בא ורואה איך הפועלים עצלים אף אחד לא עובד, אין דורש ואין מבקש, אין מנחם לה מכל בנים ילדה, אין לנו על מי לסמוך.

זה שמקונן ירמיהו הנביא, הזקנים משער שבתו, שמא תאמר מה בכך יבואו הבחורים וימלאו את מקומם, יש גדיים שיהיו תיישים, לזה אומר דא עקא שגם בחורים מנגינתם, הבחורים רועים בשדות זרים לומדים בבתי ספר חופשיים כמה מאות אלפים בעוה"ר הולכים מידי שנה בשנה לומדים במקומות אחרים, והתורה צווחת 'אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארת נשברים אשר לא־יכלו המים', וצועק הנביא מה מצאו אבותיכם עוול בי כי רחקו מעלי, וילכו אחרי ההבל ויהבלו, לומדים בבתי ספר חילונים מגדלים אותם להיות פראי אדם על דא קא בכינא, על זה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו.

מורי ורבותי, במדרש איכה קשה סילוקם שלצדיקים יותר מצ"ח קללות וחורבן ביהמ"ק, שם כתוב 'והפלא ה' את מכותיך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים', בביהמ"ק כ' ותרד פלאים, ואילו בסילוקם של צדיקים כ' 'לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר'.

הענין שהזכירו צ"ח קללות והפלה ה' את מכותיך, ידוע שבתורה יש מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, בכל הלכה יש מ"ט פנים לטהר ולטמא, הראה הקב"ה למשה מ"ט פנים לטמא ולטהר, אמר איך יהיה הפסק? א"ל הפסק תלוי בחכמי הדור כפי המקום וכפי הזמן כפי שרואות עיני הדיין כך יהיה הדין.

אומרים רבותינו והפלה ה' את מכותיך, איני יודע הפלאה זו מה היא, אלא זו שכחת התורה, שנא' ואבדה חכמת נבוניו.

א"כ צ"ח קללות זה כנגד מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, כששוכחים את התורה זה קללה נמרצת, עתידה התורה ח"ו שתשתכח מישראל, שלא ימצאו הלכה ברורה במקום אחד, כל חכם אומר משהו אחר, הגלות גורמת לנו שכחת התורה.

ובאמת זה פלא איך אנשים שיונקים מהתורה מתחזקים ביר"ש וכשאינם יודעים את ההלכה מסתתמים טענותיהם, ומדוע שולח לנו הקב"ה בגלות את הקללה הזו של שכחת התורה, במקום שנדע יותר, זה דבר פלא איך הקב"ה מייסר אותנו ביסורין בדבר שחסר לנו.

זה כמו אדם שהיה הולך לבית כנסת מתפלל ושומע דרשה, שולח לו הקב"ה יסורין וגם המעט שהיה עושה עתה מרותק על ערש דוי ולא יכול ללכת לביהכנ"ס בקושי מניח תפילין לא קורא תהלים, אז מה הקב"ה שולח לו יסורין ונהיה יותר גרוע ברוחניות זה דבר פלא.

ביהמ"ק ממנו היו שואבים קדושה וירא"ש, כמ"ש גדולה הבאת המעשר שמביאה את האדם לידי יר"ש שנא' 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים', אומר הספרי מכאן שגדולה הבאת המעשר שמביאה לידי יר"ש.

האדם היה מביא את המעשר לירושלים אין לו מה לעשות שם עבודה, בא לביהמ"ק רואה כהנים בעבודתם וכו', וזיו השכינה על פניהם של הסנהדרין בלשכת הגזית כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, רואה את הקדושה והטהרה, היה שואב רוה"ק וקדושה, וכשהיה חוזר לביתו היה מספיק לו לשנה תמימה , זהו למען תלמד ליראה את ה' אלהיך.

משנחרב ביהמ"ק אין כהנים בעבודתם, ולא לשכת הגזית, זה לא פלא? הרי בשביל העוונות של ישראל צריך לעשות להם עוד ביהמ"ק! אלא זהו ותרד פלאים.

והפלא הגדול מהכל, שהצדיקים מסתלקים מהעולם, הצדיקים הם מגינים על הדור, בתורתם, בקדושתם, ביראתם, הם מתפללים לקב"ה והוא שומע להם רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם, טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני ישמע, הם גודרים גדר ועומדים בפרץ.

כשרצו לייסד בנתיבות בית-ספר תיכון מעורב תלמידים ותלמידות ביחד, אשר כמובן בספרי[1] כתבתי נגד דבר זה שהוא איסור חמור, הם בחורים גדולים 'ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא', כמו שכתב בספר חסידים[2] "אל תערב בנים עם בנות שבודאי יחטאו". אין אפוטרופוס לעריות, וכדברי הגמרא[3].

ובשו"ת זכרון יוסף מאריך על כך שלא לערב בנים ובנות וכותב בתקיפות, בעיר שהוא היה אב"ד בה היו מזלזלים בכך, והוא עמד בפרץ ומנעם מלערב בנים ובנות. הלכו והלשינו עליו לשלטונות, המושל היה גוי שאינו מבין דברים כאלה ואמרו לו שהרב פנאטי וממציא דינים שלא לערב בנים ובנות, ומספר בעצמו בסימן יז[4], שהמושל קראו וקיבלו בכבוד גדול, הם חשבו שהמושל יצעק עליו ויבזהו, אך המושל קיבלו בכבוד גדול ושאל מה המקור שלך? ענהו הרב, אתה יודע תנ"ך? פתח לו ספר תהלים[5] 'בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים יהללו את שם ה''. מפני מה לא אמר בשניהם "עם", יאמר "בחורים עם בתולות"? אלא הזקנים יהיו עם הנערים, אך הבחורים לחוד והבתולות לחוד, 'עדר עדר לבדו'.

והביא פסוק נוסף[6], 'אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו'. הבתולה לבדה, והבחורים והזקנים יחדיו.

אמר לו המושל, אדוני הרב אתה צודק! יש לך ראיות נכונות מהתנ"ך! לך בכחך זה ותגדור גדר.

כשרצו להקים את התיכון התקוממתי נגד זה, וארגנתי עמי עוד את רבני נתיבות הרב צבאן (שיחיה), הרב שלמה מאזוז ע"ה, ישבנו יחד וכתבנו מודעה בחרם על מי שיעשה בחורים ובחורות ביחד, ועל צבאינו חתם הגאון רבי ישראל אבוחצירא, וכתב כן ממש.

וכולם כשראו את חתימתו פחדו, אמרו מי ימלט מהנידוי שלו, מי שיעשה זאת ימות באותה שנה! וחזרו בהם והשאירו תלמידים לבד ותלמידות לבד, 'לבלתי היות שם ערוב', תערובת זה ערוב!

עתה מי יהיה גודר גדר? מי יעמוד בפרץ? מי יפחד מגזירות הרבנים? כל פעם שרוצים להקל באיזה דבר בפרט אלה המזרחי מהמפד"ל ראשי תיבות פתי מאמין לכל דבר, לא אכפת להם רבנים או תורה, רק מה שאומר שכלם הטיפשי, חושבים שתלמידים ותלמידות מותר.

כמה פעמים כתבתי לאגף הדתי של המפד"ל במשרד החינוך על כך, וכמה בתי ספר עמדו בפרץ ושינו את הדבר, הבדילו בין תלמידים לתלמידות, וחלק לא אבו שמוע[7]!

כשיש רבנים גדולי עולם שעומדים בפרץ וה' לוקח אותם זה 'פלא פלאות'! צריך עוד רבנים כאלה, עוד כוחות כאלה. ואנו מפסידים כוחות אלה, עכשיו מי ישמע לנו? מי ישמע לרבנים?

על כך נאמר[8] 'הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא', כולם עומדים פעורי פה, אין תשובה מדוע עשה לנו הקב"ה ככה, אלא עוונותנו הטו אלה ואבדנו את רבי סימון[9].



כל אחד ואחד חייב להיות במקום הרב, 'ישראל אשר בך אתפאר' זהו רבי ישראל אבוחצירא ע"ה, שהיה מטיל אימתו וחתתו, מי יעז לעבור על דבריו!

כעת שהקב"ה סילק את הצדיק צריך 'ללמד את בני יהודה קשת' להיות גבורי מלחמה, כמו שפירשו רבותינו את הפסוק הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה', על התורה, "ששים" אלו הם ששים מסכתות, שצריך כל אחד להיות גבור שיודע לפחות מסכת אחת בעל פה.

כמו שמספר בספר צידה לדרך לרבי מנחם בר נתן זרח תלמיד בן הרא"ש[10], תלמידיו של רבינו יצחק בן אחותו של רבינו תם היו אריות, ששים תלמידים, וכל אחד היה בקי במיוחד במסכת אחת, הם ידעו את כל הש"ס אך כל אחד מלך על מסכת אחת, והרב לא היה קוראם בשמם אלא אומר "מסכת ברכות תאמר מה כתוב", "מסכת שבת", "מסכת פסחים, קידושין, יבמות", כל אחד שמו מסכת והיה בקי בכל מלה בעל פה.

כל אחד מאתנו חייב לדעת מסכת אחת בעל פה וידעו את כל הש"ס, 'שוטטו בחוצות ירושלים' וראו שאין כמו האזור הזה בפרט מלא תורה מלא רבנים מסורים בעלי הוראה, שאינם יושבים בביתם ואומרים 'שלום עלייך נפשי', אלא הולכים 'והם תוכו לרגליך', אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם על דברי תורה.

כך צריך להיות כל תלמיד חכם בדורנו, לא להסתגר בארבע אמות של תורה, לא זוהי דרכה של תורה! "בשעת המפזרים כנס, בשעת המכנסים פזר", עתה כל אחד צריך להיות "פזר"!

האנשים צמאים לדבר ה' 'הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה''[11], כולם אוהבים את התורה, 'ועמך כולם צדיקים' ממש, אך הבורות והעם-הארצות אוכלת כל חלקה טובה!

כשאין תלמידי חכמים ההולכים ומכתתים רגליהם, הדור נשאר יתום. כל אחד יאמר זאת חובתי ואעשנה, וגם אלה שעדיין לא הגיעו לכלל הוראה, עליהם ללמוד ולהשתלם בהוראה כדי שגם הם יפיצו את מעיינותיהם ברבים, יפוצו מעיינותך חוצה.

כמו שאומר שלמה המלך[12]: שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם.

ישנם שלשה שלבים באדם. בשלב הראשון הוא שומע תורה מפי רבותיו, ואח"כ הוא חוזר ומשנן אותם, זהו בחינת 'שתה מים מבורך', כמו בור שיש בו מי גשמים מכונסים, אם אתה שותה ליטר אחד חסר ליטר אחד, שותה שתים חסרים שתים, וכן על זה הדרך עד שהכל מסתיים, והמים לא מוסיפים ולא גורעים מאליהם.

כך אדם בתחילת למודו לפני הרב, מה שנותן לו הרב הוא משנן, לא מוסיף ולא גורע, מים - אין מים אלא תורה[13], דכתיב הוי כל צמא לכו למים[14].

ואחר כך גודל יותר בתורה, נעשה כמו שאמרו קנקן ריקם מחזיק, מלא אינו מחזיק, אם יש לך קנקן ריק תוכל למלא בו, אבל אם הוא מלא הוא לא יחזיק, אבל מדת הקב"ה אינו כן, מי שמוחו ריק אינו תופס, אבל אם מוחו מלא מתמלא יותר, תרא ת"ח גדול בתורה היא חקוקה על לבו, וגדולה קדושתו יותר מס"ת, כיון שס"ת נכתב בידי אדם, שהוא אמנם מקדש את האזכרות אבל הוא אדם, אך את התורה כתב הקב"ה בעצמו 'כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך', 'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה', זה יותר חשוב מס"ת, לכן כל ת"ח שמוסר נפשו על התורה, הקב"ה מאיר לו ג"כ, כמו שאמרו כל שעוסק בתורה יחידי שכינה כנגדו שנא' ישב בדד וידום כי נטל עליו, הקב"ה מאיר את עיניו שלא ישב בחושך ולא ישאר בקושיות, וכמה שיותר זריז ושקדן כך הקב"ה מאיר את עיניו.

[קטע זה משיעור אחר, להשלמת ביאור הפסוק], וזהו שהוא כעת בגדר 'נוזלים מתוך בארך', בגמ' עירובין דף יח (ריש ע"א), 'באר' היינו באר מים חיים נובע, ואילו 'בור' - מים מכונסים. קודם שתה מים מ'בורך', אח"כ ונוזלים מתוך בארך, יהיה מעיין המתגבר, ולא כתוב 'מים' מתוך בארך, אלא 'נוזלים', יהיה 'דבש וחלב תחת לשונך', נהפכים בפיו כמו דבש וחלב, קודם זה מים פשוטים, צריך להשים בהם כלור שלא יתקלקלו, שלא יהיו בהם תולעים... אחר כך יהיה לך נוזלים מתוך בארך, זהו אחרי שהוא מתגבר בתורה ונעשה כמעיין המתגבר, מוסיף חידושים ודברים של טעם, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים[15]. אבל אחרי זה יש 'יפוצו מעיינותך חוצה', אחרי שב"ה זכית ואתה כמעיין המתגבר, תוציא גם לאחרים, יפוצו מעיינותיך חוצה - הן על ידי כתיבה והן בדיבור.

זהו שאמרתי רבותי, כל אחד יאמר בשלי יצא הסער הזה, 'איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק', נתחזק יותר בתורה, כל אחד שיכול יקרב את אחינו התועים מסכנים, ימשוך אותם אל התורה, 'שמעו ותחי נפשיכם', יאמר להם "בואו אחי בואו רעי תשמעו דברי תורה". וישראל קדושים, בתחילה "משכני", ואחר כך "אחריך נרוצה", בכל לבם ונפשם. 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', אפילו אלה שהם בחינת 'יעקב', שזהו פחות מ'ישראל', גם אותם צריך לקרב ולהכניסם בכתלי בית המדרש ויגדלו בתורה ומעשים טובים.

אנחנו מתפללים שהמנוח הצדיק, כמו שהיה בחיים חיותו אבן השואבת תל תלפיות שהכל פונים אליו בעת צרתם, כך יעמוד כעת לפני כסא הכבוד, ויבקש רחמים לפני הקב"ה רחמנא חוס, רחמנא שזיב רחמנא פרוק ויתמלא רחמים עלינו ועל כל עמו ישראל ונזכה בקרוב לתחיית המתים, יגל יעקב ישמח ישראל אמן.



דבריו של מרן בשם הבבא סאלי באיסור הפאה נכרית

חומר בעירה

הגאון הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, הבבא סאלי, לפני פטירתו אסף את בנות משפחתו ואמר להן: דעו לכן, כי כל מי שהולכת בפאה נכרית, מכינה לעצמה חומר בעירה שישרפו אותה בגהנם עמו! ואם גאון וצדיק זה אמר כך, מה נאמר אנחנו?



מעשה מופלא שסיפר מרן זיע"א משם הבבא סאלי כפי ששמע מפי קדשו

סיפר לנו ע"ה ר' ישראל אבוחצירא ע"ה הידוע בשמו בבא סאלי, כידוע היה גר בנתיבות היו לו שכנים דתיים אבל היו מתקוטטים ביניהם זה צועק וזה צועק, והרב היה מפריע לו לשמוע הצעקות, טילפן לאחיו ר' יצחק אבוחצירא הרב ברמלה, "אחי ר' יצחק יש לי שכנים כל הזמן מתקוטטים תבוא תעשה שלום ביניהם", אמר לו אני בא, לקח מונית ונסע מרמלה לנתיבות, נכנס והיה לו מענה לשון וחן דיבר עמם ויישב כל ההדורים ביניהם, לא זז משם עד שעשו שלום אמיתי, יצא בישר לאחיו ר' ישראל עשיתי כאשר ציותני ורצה ליסוע לביתו לשלום, בדרך לא השכיל הנהג ליסוע כהוגן עבר ברמזור אדום באה משאית התנגשה במונית שלו וכל יושביה נעשו חתיכות, כולם נהרגו בב"א, נודע הדבר לר' ישראל והיה יושב ובוכה יומם ולילה ממאן להתנחם, אני גרמתי לו אני הבאתי אותו לנתיבות שיעשה מצוה ובחזרתו כך אירע לו, לא יכל להתנחם.

בליל השלשים ישן על מטתו בא אליו ר' יצחק בחלום, אחי ר' ישראל עד מתי תבכה, אתה יודע איפה אני נמצא, איך אני יושב ומשתעשע עם הצדיקים, איך אני נהנה מזיו השכינה, יש לי קורת רוח כזו, רגע אחד היה הצער של המכה של יציאת הנשמה אבל כעת הוא שמח בהנאה גדולה משתעשע ונהנה מזיו השכינה, עד מתי תבכה?

אמר לו, אחי ר' יצחק נגמר, ניחמתני, חטאתי עויתי פשעתי יותר לא אבכה, ומאז פסק מלבכות, כך הוא סיפר לנו.





​

---

[1] יביע אומר חלק ד' (אה"ע סימן ד). וכ"ה בחלק י' (אה"ע סימן כג).
[2] סימן קסח.
[3] סוכה נב. ועוד מקומות רבים כמצויין בספרים הנזכרים בדברי מרן שליט"א.
[4] עי"ש שהוסיף ראיות מפסוקים רבים.
[5] פרק קמח, יב.
[6] ירמיה לא, יב.
[7] ונצטט מספר קטעים מיביע אומר חלק י' הנ"ל: וכן יש ללמוד ממסע התשובה שערכו גדולי ישראל בשנת תרע"ד, הגרא"י קוק והגרי"ח זוננפלד, והגרי"מ חרל"פ וסיעתם זצ"ל, שאחד התיקונים החשובים שתקנו במושבים, להקים כתות נפרדות בין הבנים לבנות וכו' (ראה בספר האיש על החומה חלק ב עמ' ש). ולדאבון לבב נשתקע הדבר במשך הזמן והתחילו להקים בתי ספר "ממלכתי דתי" בתערובת בנים ובנות, והקילו ראש בתקנתם ז"ל. ואין להם על מה שיסמוכו. וזה כמה שנים שניסיתי לזמן את ראשי "בני עקיבא", ולדרוש מהם הפרדה בין הבנים לבנות, ולא אסתייעא מילתא. וכבר אמרו (סוכה כו.) פרצה קוראת לגנב. ולכן כשעלתה על הפרק בזמנו שאלת מי שרצה להקים בית ספר תיכון בעיר "נתיבות", הסכימו גדולי הדור עם המרא דאתרא, שהוא פורץ גדר, ושיש להבדילו מעדת ישראל, וחתמו על זה הרבה גדולים בראשות הגה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל. ולרוב הענוה בקשו את הסכמתי להם וצירפתי דעתי והסכמתי לפסק דינם, כמובא כל זה בספר זרע יעקב ח"ב (עמוד רנה). ע"ש. ומקרוב דרשתי ברבים שאסור לרשום את בניהם לבית ספר ממלכתי דתי שאין הפרדה בין הבנים לבנות נשמרת שם, ואחד מן המנהלים שלהם, שאצלו לומדים בבית הספר בתערובת בנים ובנות יחד, יצא לחרף ולגדף אותי על כך, ודינו מסור לשמים, וידי אל תהי בו (!). כי זה דרכם כסל למו, כמאמר חז"ל (קידושין מ.) עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וכל לימודם הוא כתורתו של דואג שאינה אלא מן השפה ולחוץ, ואין יראת ה' נגד עיניהם, ועליהם נאמר: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". ולא כאלה חלק יעקב החרדים לדבר ה' ומפחד גאונו שעושים משמרת למשמרת והיה מחננו קדוש. ... ועל כן כל המאמין בתורתנו הקדושה אסור לו לשלוח בניו או בנותיו לבתי ספר אלה המרגילים לדבר עבירה ומכניסים מחשבת זימה בלבבות הרכות. ועל כל מי שיש יכולת בידו חיובא רמיא למחות ולמנוע מעשות התועבה הזאת, ולהודיעם באזהרה חמורה כי לא יאבה ה' סלוח להם, ומרה תהיה אחריתם, ולא יעשה כן בישראל. עכתד"ק.
[8] ישעיה כט, יד. שבת קלח:
[9] על פי לשון הירושלמי ברכות (פ"ב ה"ח, דף כ סוע"א).
[10] בהקדמת המחבר.
[11] עמוס ח, יד.
[12] משלי ה, טו-ז.
[13] תענית ז, א.
[14] ישעיה נה, א.
[15] תהלים יט, יא.

​

הודעה חשובה ונחוצה​

בהכנת המאמרים המתפרסמים כאן באתר הושקעו מאמצים רבים, בליקוט החומר, בשיכתוב ההקלטות, בעריכת הדברים ובהדפסתם, והדברים מפורסמים כאן על דעת שלא להעתיק מהם בשום פנים ואופן ללא רשות העורך והמסדר, והעובר על כך גזל בידו, ושארית ישראל לא יעשו עוולה​

החפץ לפרסם ממאמרים אלו יוכל לפנות אלינו ובשמחה רבה נסייע בידו בפרסום הדברים לפי התנאים המתבקשים​

​

לתגובות hashkafatmaran@gmail.com‏
ניתן להזמין נושאים אלו ועוד שלל נושאים מדבריו של מרן מודפסים על גבי חוברות כיס מנוקדות, להנצחה לעילוי נשמה, לרפואה וכדו'. לפרטים באתר.​