בערב יום הכיפורים ביקש מרן ראש הישיבה הראש"ל שליט"א ממר אביו מרן זצ"ל לבוא לישיבה למסור שיחת חיזוק לבחורי הישיבה, כדרכו מפעם לפעם, מרן התנצל שאינו חש בטוב וקשה עליו ההליכה והעליה במדרגות הישיבה, וביקש שבחורי הישיבה יבואו לביתו. בחרדת קודש עלינו לביתו של מרן זצ"ל, ומרן מסר לנו את השיחה הבאה באוירת הימים הנוראים, ובהדגשה מיוחדת על ימי בין הזמנים שבהם מצוי רפיון בלימוד, בפרט לאחר תקופת החיזוק בזמן אלול ובימי התשובה.
בגמ' יומא (פו.): ארבעה חילוקי כפרה; עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיה ג, יד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.
עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.
[פסוק זה אנו אומרים אותו ביום הכיפורים לא פחות מ-26 פעמים, שכן אומרים אותו בסיום כל 'ויעבור', בערבית אומרים חמש פעמים 'ויעבור', וכן בשחרית עוד חמש, שבע פעמים במוסף, שש שבמנחה ושלוש בנעילה, סך הכל ביחד 26, כמנין הוי'ה ב"ה. ובסיום כל י"ג מידות אומרים כי ביום הזה יכפר עליכם, הרי לנו עשרים ושש פעמים].
עבר על כריתות ומיתות בית-דין תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיה כב, יד) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמותון.
כשבן תורה עושה איזה מעשה שלא כהוגן, הרשעים מוצאים על ידו תואנות באומרם, הנה אדם דתי עושה כן וגורם לחילול ה', לא יכופר להם עוונם עד ימותון. ועוונו גדול יותר מכריתות ומיתות בי"ד, שאין לו תקנה עד יום מותו.
עד כאן ארבעה חילוקי כפרה.
בגמ' (יומא לו: ), תנו רבנן, כיצד מתודה... חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וכו', חטא היינו שוגג, וכמ"ש (ויקרא ד, ב) נפש כי תחטא בשגגה מעם הארץ. עויתי, היינו במזיד להכעיס לשון מרד, כעבד המורד באדוניו. וכן אמר דוד (תהלים יט, יג) שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך... ונקיתי מפשע רב.
אמרו במדרש (מדרש תהלים פרק יט): אמר רב אחא, הכותיים הללו יודעים לסבב על הפתחים. הכותיים היו "בעלי מקצוע" בחזרה על הפתחים, דרכם היה לעמוד על פתח הבית ולהתחנן שלאחר יומיים של צום יתנו להם חתיכת בצל, כמובן שבעה"ב היה נותן להם דבר מועט כזה, אך הכותי היה מוסיף לבקש גם מעט לחם כדי שהוא לא ינזק מאכילת הבצל לבדו, כשהיו הכותיים גומרים את אכילתם היו משימים את עצמם כעומדים להיחנק ומתחננים שיתנו להם גם כוס תה. ונמצא שהוא אכל וגם שתה על חשבון בעל הבית...
וכן עשה דוד, בתחילה ביקש רק "שגיאות מי יבין", רבונו של עולם, אני בשר ודם, וכי יש אדם שאין לו שגיאות? ועונה לו הקב"ה מחלתי לך. אך דוד מוסיף לבקש "גם מזדים חשוך עבדך", העוונות שהוא עשה במזיד, וגם עליהם הקב"ה מוחל לו. ודוד מוסיף עוד ומבקש "ונקיתי מפשע רב", על החטאים החמורים, וגם עליהם מוחל לו הקב"ה. והכל מחמת שהצדיקים יודעים היאך לרצות את בוראם, וכמ"ש (משלי י, לב) שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפוכות.
בעשרת ימי תשובה אנו אומרים "זכרינו לחיים", במילים אלו איננו מבקשים שיהיו חיים טובים, וכבר אנו בטוחים בחסדיו של השי"ת שכתבנו לחיים טובים, ואומרים "מודים אנו לך", מודים להשי"ת על חסדיו שעשה עמנו וכתבנו לחיים, ושוב אנו חוזרים ומבקשים "וכתבנו לחיים טובים", תוסיף מילה אחת על החיים - "טובים", וגם על תוספת זו אנו מודים אחר כך בברכת הטוב שמך ולך נאה להודות, ושוב איננו מסתפקים רק בזה אלא מוסיפים לבקש "ובספר חיים ברכה ושלום כו'", אנא, תמשיך את השורה ותוסיף לרשימה של ה"חיים טובים" גם ברכה ושלום וכו' וכו'...
וכן מצינו בפסוק (תהלים פה, ח) "הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו", בתחילה בקשתינו היא רק לראות ואח"כ גם "תתן לנו", בבחינת אומרים מעט ועושים הרבה. וכמ"ש ג"כ שפתי צדיק ידעון רצון, והיינו כאמור שהצדיקים יודעים איך לבקש מהקב"ה.
ובכן בגמ' שם, כיצד מתוודה, רבי מאיר אומר "עויתי פשעתי וחטאתי", וכמו שכתוב (שמות לד, ז) נושא עון ופשע וחטאה ונקה, קודם עוון אח"כ פשע ואח"כ חטאה. וחכמים אומרים אין מפסוק זה ראיה, שכן כך אמר משה לפני הקב"ה - רבש"ע, בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות, שייחשב להם עוון ופשע כמו חטאה, ואין זה ענין כשאדם בא לבקש מהקב"ה.
ולכאורה מה יענו חכמ' על הפסוק השני שהביא רבי מאיר מ"ש בשעיר לעזאזל (ויקרא טז, כא): והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, הרי פשע קודם לחטאה. ובפסוק זה א"א לתרץ כתירוצם הקודם שמשה אמרו?
ר' משה אלשיך בפירושו על התורה כותב על הפסוק (ויקרא ד, ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה והביא את קרבנו לה'. אדם שה' אינה לידו חטא בלי דעת ובלי כונה, תקנתו היא להביא קרבן. ולכאורה הרי הוא עשה את מעשהו ללא כונה בשוגג ולמה יביא קרבן? אלא רק אם אדם עבר בתחילה ברשלנות ובפשיעה ולא נזהר מהחטא, משמים לא השגיחו עליו ועשה לאח"כ חטא בשוגג ולכן עליו להביא קרבן. אך מי שהוא נזהר בכל כחו ואונו מעבירה, בשמים מזהירים אותו שלא יכשל אפילו בשוגג, ואם בא לידו דבר עבירה פוקחים את עיניו שלא ייכשל, "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט, קסה).
וכן ביארו בפסוק "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א' ב, ט), לכאורה וכי רק את רגליו ישמור ושאר חלקי הגוף אינם צריכים שמירה? אלא בסופו של דבר ["רגלי"] האדם נשמר ע"י הקב"ה. לדוגמא אדם שבעת אכילתו קרה שיתוש פורח טבל במרק שלפניו, אם הוא לא יראה את היתוש הוא עלול לאוכלו, ונמצא נכשל בעוון גדול, שכן בריה אפילו באלף לא בטיל, אך הקב"ה מיד פוקח את עיניו ורואה יתוש שוחה על המרק, וזהו רגלי חסידיו ישמור, משמים פוקחים את עיניו והוא ניצל מהחטא. אך אם לא היה זהיר ולא הייתה לו יראת שמים היה נכשל באכילת היתוש בלא יודעין. הקב"ה שומר נפשות חסידיו ולא יתן להם למוט לעולם, בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו (מכות י, ב), משגיחין עליו מהשמים שלא יכשל.
מספרים מעשה שהיה בתקופת גירוש ספרד שאז הטילה ממשלת ספרד איסור על היהודים שכף רגלם לא תדרוך על אדמת ספרד, ומי שהיה עובר על איסור זה היה צפוי לעונשים כבדים ואחת דינו להמית בשריפה על המוקד, וגם היהודים הבודדים שהצליחו להישאר לפליטה בספרד היו נוהגים את יהדותם בצינעה גמורה וכלפי חוץ היו נראים כגויים לכל דבר, וכשמם "אנוסים", היה עליהם לנהוג יהדותם בחדרי חדרים הרחק מעין רואה, שם היו מלים את בניהם ומלמדים אותם תורה.
והנה נזדמן פעם שהיתה אניה נוסעת ממדינה למדינה אחרת, ובדרכה היתה צריכה לעבור ע"י ספרד. סמוך לחופיה של ספרד עלתה הספינה על שרטון ונפער בה חור אשר דרכו החלו מים רבים נכנסים והספינה איימה להיטבע. ראה רב החובל שנוסעי הספינה ייאלצו להתעכב עד שיצליחו להתגבר על התקלה עמד והודיע כי נוסעי האוניה יכולים לטייל בעיר כאוות נפשם עד אשר תתוקן האניה, גם שני היהודים יצאו, ומפחדם שמא יתפסום עשו את עצמם כגויים וכל אחד מצא בעל-בית להתארח אצלו, שם כמובן נאלצו לאכול מאכלים לא כשרים שכן פיקוח נפש דוחה את כל התורה.
והנה ראובן זימן לו הקב"ה שנכנס לבית יהודי אנוס, לאחר שאכל שם שבוע ימים הגיע הזמן לחזור לאניה והוא בא להיפרד מבעה"ב, אמר לו בעה"ב, דע לך שאני יודע שאתה יהודי ע"י שראיתי שאתה מתנהג בכל דבריך כיהודי, נוטל ידים לפני כל סעודה וממלמל אחרי כל הסעודה ומברך בהמ"ז, דע שגם אני יהודי אנוס, יש אצלינו יהודי יר"ש ששוחט את העופות הכל כדין וכדת וכל מה שאכלת כשר למהדרין, הוסיף בעה"ב והראהו את המקום בו הם מולחים את הבשר, וראובן בראותו כן נתמלא בשמחה גדולה על ששמרוהו מהשמים ולא נתנו לו להיגעל במאכלות אסורות. ואילו שמעון התאכסן אצל גוי ערל אחד ובלי ברירה אכל ממאכליו.
כשחזרו לאניה החל ראובן מספר לשמעון, ה' זימן לי להיות אצל יהודי אנוס ואכלתי רק כשר. שמעון בשומעו כן נאלם דום על שנכשל באכילת טרף. כשהגיעו למחוז חפצם הלך שמעון לפני הרב של אותו המקום המרא דאתרא ובבכיות אמר, את חטאי אני מזכיר היום, אני וחברי נקלענו לספרד, לחברי נזדמן יהודי וכל מאכליו שאכל היו רק כשר ואילו הוא לא זכה לכך ואכל אצל ערל, ואני בצער למה עשה לי כך הקב"ה.
- "אמור את האמת", שאלו הרב, "האם פעם אחת נכשלת ואכלת לא כשר"?
- "לא!", ענה שמעון. "בכל זאת", ביקשו הרב להיזכר. אימץ שמעון את מחשבתו ונזכר: "כשהיה בחור לפני כחמש עשרה שנה עשו החבר'ה קומזיץ, תפסו תרנגולת תועה ושחטו אותה בסכין של מטבח ואכלוה כך בלי מליחה, הייתי ילד ולא ידעתי את האיסור".
ויען הרב: "אתה עשית במזיד, בהתרשלות בפשיעה, גם משמים לא שמרו עליך ונתנו לך להיכשל בשוגג, לא כן חברך שנזהר כל חייו מלאכול מאכלות אסורות גם משמים שמרו עליו וזימונוהו אצל יהודי אנוס".
וכך אומר רבי מאיר, עויתי פשעתי חטאתי, מכיון שאני עויתי ופשעתי ולא שמתי לב על עוונותי ופשעי - לכן חטאתי, שהוא בשוגג. לכן על מי שחטא בשוגג להביא קרבן, ואין אדם נכשל בשוגג אא"כ קדמה לו לפניו פשיעה, שלכן נכשל בשוגג.
ואם-כן לזה נתכוון הפסוק "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם", ה"פשע" קודם ל"חטא" - מכיון שפשע בתחילה במזיד ובמתכוין, נתגלגל שהוא נכשל בשוגג.
והנה יש לעמוד על הפסוק "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", היה לפסוק לכתוב רבותא "מכל עוונותיכם", שהם במזיד ונהפכים ביוה"כ לשגגות שאפילו מאלו "תטהרו"?
בגמ' (יומא פה: ) נחלקו רבי ורבנן, רבי אומר יוה"כ מכפר בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, עצמו של יום מכפר, וחכמים אומרים, עשה תשובה - זדונות נהפכות לשגגות, בא יוה"כ ומכפר על השגגות. וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים, וכן פסק הרמב"ם (פ"א מהל' תשובה הלכה ג-ד), אין יוה"כ מכפר אא"כ עשה תשובה שאז נעשות הזדונות כשגגות, וכמו שאמר משה רבינו נושא עון ועובר על פשע - הזדונות נעשות כשגגות.
לכן לא אמרה התורה "לפני ה' מכל עוונותיכם תטהרו", שאפי' המזיד אין יוה"כ מכפר אלא אם כן עשה תשובה, שאז נהפכות הזדונות לשגגות, וזהו "מכל חטאתיכם" - שהם שגגות, וביוה"כ לפני ה' תטהרו, נהפך הכל ללבן. לכן דייקה התורה ונקטה "מכל חטאתיכם", כרבנן שהתשובה מהפכת את הזדונות לשגגות ויוה"כ מכפר.
"לעשות תשובה", מה זה תשובה, וכי להכות על הלב? לא זו תשובה! התשובה האמיתית מקרב לבו שמתחרט מאוד על מה שעשה, מתבייש מאוד על מה שעשה, כואב לבו על מה שעשה. כמו שאומר הפסוק כי אחרי שובי ניחמתי - התחרטתי, ואחרי היוודעי ספקתי על ירך כשידעתי מגודל העון שעשיתי, מה שעשיתי במשך כל השנה, בושתי וגם נכלמתי [בבכי עצור!] כי נשאתי חרפת נעורי, כך אומר עזרא הסופר. עזרא הסופר היה צדיק יסוד עולם, הגמ' בסנהדרין כב אומרת: אלמלא קדמו משה רבינו היה עזרא הסופר ראוי שתינתן התורה על ידו, והוא אומר (עזרא ט, ז) אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם, מה כבר הוא עשה שאומר מלים כאלה?
עם ישראל בזמנו בחסרון דעת לקחו נשים נכריות והוא בוכה על כך אולי הם לקחו אותן בגלל שלא לימדתי אותם תורה והוא בוכה להקב"ה אלהי בושתי וגם נכלמתי. על אחת כמה וכמה שעלינו להתבייש לפני הקב"ה, העניק לו הקב"ה חיים פרנסה והוא כפוי טובה הולך ועשוה עוונות כמה צריך להתבייש לפני הקב"ה, וזוהי התשובה האמיתית, חרטה אמיתית מעומק לבו זוהי התשובה האמתית לא שיכה על לבו ויאמר חטאתי עויתי עוית פשעתי. העדות שהוא עושה תשובה אמיתית היא הבכי שמתחרט בדמעות כשבוכה ביוה"כ יבכה על עצמו על העוונות שעשה איך העיז פניו והיה כעבד מורד ברבו קם באדוניו ועשה כל הדברים האלה, כשהוא בוכה ומוריד דמעות זהו סימן אמיתי שתשובתו מקרב הלב הלב לא מהשפה ולחוץ.
בראש השנה לא בוכים, ר"ה זה יום טוב, כמ"ש תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, והרמב"ם מונה אותו בכלל ימי שמחה. אך יוה"כ זה יום סליחה לישראל ותשובה, התשובה האמיתית היא לבכות בדמעות בוידוי, ושערי דמעות לא ננעלו, וכמו שנאמר (יחזקאל לג, יא) אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אלקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל.
אשריכם בחורי החמד שזכיתם ללמוד תורה. עתה שיש לכם חופש עד אחרי החגים תנצלו כל יום ללימוד התורה, גדול כוחה של התורה לכפרת עוון, כמו שדרשו חז"ל (מנחות קי.): "אמר ריש לקיש, מאי דכתיב 'זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם'? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא, האי 'לעולה למנחה', עולה ומנחה מיבעי ליה? אלא אמר רבא, כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה לא מנחה ולא אשם". העוסק בתורה אינו זקוק לכפרה אחרת, "ותלמוד תורה כנגד כולם" (פאה פ"א מ"א).
רבינו יונה כותב בשערי תשובה (שער רביעי אות יא): "וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים. וכל המועצות שזכרנו הן בכלל מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו) 'בחסד ואמת יכופר עון', כי קנין התורה נקרא קנין האמת, כמו שאמר (שם כג, כג) 'אמת קנה ואל תמכור', ונאמר (תהלים קיט, קמב) 'ותורתך אמת'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה פכ"ה פ"א): 'עץ חיים היא למחזיקים בה' - עבר אדם על כריתות או מיתות בית דין, אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת יקרא שתי פרשיות. ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורים, האחת - כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה תלמוד תורה כנגד כולם, והשנית - כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צט: ), כל הגופים לעמל יולדו, אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה. ואמרו (סנהדרין כו: ), למה נקרא שמה תושיה? שמתשת כחו של אדם".
בימים אלה ימי דפגרא, תעסקו בתורה ואל תבזבזו את זמנכם בשה"י פה"י. בכל רגע הקב"ה דן את האדם על שלא עסק בתורה, 'לא תרפני עד בלעי רוקי' (איוב ז, יט), כמה הוא שיעור בליעת הרוק בפה? שניה! וגם על זמן זה ידונו אותו מפני מה לא עסקת בתורה!
חובה לעסוק בתורה בכל רגע, וכל שכן בימים שלמים ובימי חג. כל אחד יאמץ מסכת קטנה, כמסכתות ביצה תענית מגילה, ישנן ויחזור עליהן שלא יעבור עליו רגע ללא תורה. יחוס על רגעיו, הרגעים יקרים מזהב ומפז רב, כל רגע זהו החיים של האדם, 'ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו' (איוב שם, יח), "העבר אין, והעתיד עדיין", כל החיים מורכבים מרגעים כאלה, יעסוק בהם בתורה, ואז טוב לו וטוב לעולם, ויעלה במעלות רמות.
לפעמים האדם מחכה בתחנה לאוטובוס, ובינתיים מסתכל על העובר ושב, למה תסתכל על העובר ושב? למה לא תעסוק בתורה, וכי אינך יודע בעל פה אשרי יושבי ביתך, בכל מה שאומר כל רגע ורגע נחשב שעסק בתורה, כל שכן ימים שלימים וימי החג ינצל אותם, יקח איזה מסכת קטנה ביצה תענית מגילה יחזור עליה וישנן אותה שלא יעבור עליו רגע בלי תורה, יחוס על רגעיו היקרים מזהב ומפז, כל רגע זה החיים של האדם, "העבר אין העתיד עדיין", אותו רגע ואותה שעה כבר עברו מהחיים שלו, על כן ינצל את רגעים אלה לעולם, ואז טוב לו וטוב לעולם ויעלה במעלות רמות.
כל אחד ישאף להיות מגדולי ישראל, ינצל כל רגע וילמד בשקידה ובהתמדה.
פעם הגאון החפץ חיים נכנס לכולל שלו שכל האברכים שם היו תלמידי חכמים. אמר להם: רבותי, נפוליון עשה מסדר לחיילים שלו ואמר, כל חייל שלא שואף להיות גנרל שילך מכאן! כל חייל חייב לשאוף להיות נקי מצוחצח ואמיץ ללחום ואז הוא יהיה גנרל. גם אני אומר לכם, כל ת"ח שאינו שואף להיות גדול הדור שילך מכאן! חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ישאף להיות גנרל בתורה.
מה חסר לכם? ב"ה יש לכם כשרונות, ה' חונן לאדם דעת, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, ישאף להיות גדול הדור, לא יאמר וכי מה אני ומי אני, זוהי ענוה פסולה של יצר הרע! אלא 'ויגבה לבו בדרכי ה'', יאמר בשבילי נברא העולם, אני אהיה בעז"ה גדול הדור. וזהו ע"י התמדה ושקידה, יחוס על רגעיו ואז יהיה גדול הדור, ואם לא יהיה גדול הדור יהיה שני לגדול הדור, העיקר השאיפה, הקב"ה יתן לכם משאלות לבכם לטובה שתעלו מעלה ותהיו גדולי תורה ובחכמה ויראת שמים.
זכיתם בדור שלכם מה שלא זכינו אנו לפני 50 שנה! אני למדתי בפורת יוסף, בכל פורת יוסף היו רק 70 בחורים לא יותר, ולא היתה ישיבה אחרת בעולם של הספרדים. ואילו לאשכנזים בפוניבז' לבד היו 500 תלמידים מלבד עוד ישיבות. ישתבח שמו הקב"ה ריחם על עדות המזרח בדורינו, כמה הולכים וצומחים מקדשים שם שמים, למה יגידו לנו נחשלים אתם? למה יאמרו איה אלוהיהם? תקנאו להקב"ה, באמת תקדשו שם שמים ותהיו תלמידי חכמים גדולים אמיתיים.
בישיבת חברון בזמני היו מצביעים על בחורים צעירים ואומרים זה בקי בשתי סדרים בע"פ, וזה בקי בשלשה סדרים, וזהו רק בזכות ההתמדה והשקידה, כמה יגיעה וכמה התמדה צריך בשביל לדעת ב' וג' סדרים בע"פ, לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.
פעם לא היו יכולים ללמוד הרבה תורה, לא היו אורות היו עושים קנדיל כוס עם שמן ופתילה אחד ולומדים לאורו, היום יש חשמל לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, כמעט אין הבדל בין היום ללילה. למה עשה כך הקב"ה, כדי שנלמד יותר, לא ילך לישון ב-9 10 כתרנגולת, אלא ישב ילמד וישקד על התורה חילך לאורייתא, בפרט בצעירותו טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, שיש לו כחות במתניו לא ילך לישון לפני אחת בלילה אלא ישב וילמד וישנן ויחזור בהתמדה, וכל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת מוטב לה שלא ילדה, צריך לזכור את הלימוד לטווח ארוך חודשים שנים כך יזכור, כמו שהגמ' נמצא לנגד עיניו יזכור: רבא אמר כך ואביי אמר כך וכך, כאילו יש צילום פוטוגורפיה לנגד עיניו במוחו, רבא אמר כך וכך מיתיבי כך וכך ולא קשיא....
אשריכם שזכיתם להסתופף בחצרות בית ה', צריך להודות לקב"ה שחנן חכמה ודעת והוריכם שמו אתכם בישיבות שתהיו גדולי תורה, צריך לא להתבייש מאחינו האשכנזים אלא תקדשו ש"ש, כן ירבה וכן יפרוץ, אל תהיו חכמים פשוטים, אלא לכם זרוע עם גבורה בתורה.
לכו לשלום לביתכם והקב"ה יהיו בעזריכם, לא לנטוש את הלימוד כלל ועיקר, אלא כל יום כל רגע כל שעה לנצל כל רגע לתורה, כל אחד יקבל על עצמו לגמור מסכת אחת, מסכת ביצה מסכת חשובה מאוד יפה מאוד כוללת הרבה, וכן מסכתות אחרות, אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, העיקר שאת מה שאתם לומדים תלמדו ביתר שאת וביתר עוז, כמו שהלב שואף לאיזה דבר, כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי, והקב"ה יתן לכם חכמה בינה ודעת עוז ותושיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
עם ישראל מחכה לכם! בעצרות שהיינו בחודש אלול כולם צמאים לדבר ה', נקהלים ובאים משעה 7 והרבנים דורשים דברי תורה, כשאני מגיע השעה כבר 10 11 והם מצפים עד שאבוא ואומר להם דברי תורה, כולם נוהרים בהמוניהם לא לאכול לביבות או אוזני המן, אלא לשמוע ד"ת, ואתם צריכים לספק להם את חפציהם! ה' יתן לכם חכמה כח וגבורה ותהיו גדולים בתורה גדולי ישראל אמן ואמן.
