אמן של בקשה פי' כן יהי רצון והרי הוא מוסיף בקשה שמה שאמר יתקיים ואין בזה גנאי מה שאין כן אמן של ברכה שפירושו אמת הרי הוא אמר את הברכה ואחרי זה אומר אמת על מה שאמר? זה גנאי
עיין בב"י (סי' נא ס"ג) שהביא מרבינו יונה (לג:) שכתב בטעם איסור זה, וז"ל: שכשאומר אמן בסוף כל הברכות מורה שכבר גמר כל הברכות ואין לו לומר יותר, אבל כשעונה אמן בסוף כל ברכה וברכה הרי זה בור שמראה בכל פעם ופעם שמסיים, וחוזר ואומר אח"כ ברכה אחרת. ע"כ.
וא"כ לכאורה אין חילוק בין ברכה של שבח או לברכה של בקשה, בתרוויהו יש בעיה לענות אמן אחר ברכת עצמו אם מיד אומר עוד ברכות.
אולם הלבוש (סי' רטו ס"א) ביאר הטעם, וז"ל: שאין זה מדרך המוסר שיאמר אדם דברים ואחר כך יחזיקם ויקיימם ויאמר בעצמו זה מה שאמרתי הוא אמת, דפשיטא הוא, מי אמר לו שהוא אינו אמת, אבל השומע ברכה מפי אחר צריך לענות אחריה על כל ברכה וברכה שישמע כי גדול העונה אמן יותר מן המברך, שהוא מחזיק ומקיים ואומר כל מה שזה אומר הוא אמת ויציב כדאיתא לעיל סימן קכ"ד סעיף ב. עכ"ל.
ולפ"ז אכן דוקא גבי ברכה שייך זה, אבל לגבי בקשה שאינו מקיים ומחזק את דבריו ('אמת'), אלא פירושו "כן יהי רצון", אין זה מגונה.
ושו"ר בפמ"ג (א"א סי' נא סק"ב) שכתב לתלות כן בטעמים הנ"ל. ע"ש.
ולדינא לכאורה יש לנקוט כהטעם של רבינו יונה, חדא דהוא ראשון ועוד שמרן הב"י הביאו.
ושוב ראיתי שגם בקונטרס פנחס יפלל העיר בזה, שלפי טעם רבינו יונה הנ"ל אין לענות "אמן" בסיום ברכת האורח של עצמו אלא רק השומעים יענו כן. ע"ש. (מצורף).