יצחק משען
Well-known member
"הפח נשבר ואנחנו נמלטנו". סיפור הצלה.
זקני צפת אומרים שעירם ניצלה מידי האויב במלחמת העצמאות בזכות שני דברים: המעשה והנס.
המעשה היה שזקני צפת אמרו תהילים, והנס – שמחלקת לוחמי הפלמ"ח הגיעה בזמן והצליחה לעצור את האויב...
בשבוע שעבר ניצלתי גם אני בזכות המעשה ובזכות הנס, ומעשה שהיה כך היה, ונס שהיה כך היה.
ביתנו, בית משפחת גליל, ניצב על רכס גבוה בחלקו הצפוני של מושב שתולה, וצופה על פני בקעה יפיפייה הנטועה כרמים ועצי אפרסק, שבסופם הגבול עם לבנון. על הרכס ממול מלבינים בתיו של הכפר הלבנוני ראמיה. מאז ומעולם שעלול לבוא יום שהבית שלנו יהפוך לחזית. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, היום הזה הגיע.
בתחילת המלחמה עוד שהיתי בקומה התחתונה של ביתי, שאינה נצפית מלבנון, בזכות חורש ארצישראלי עבות, אך לאחר שטיל נ"ט הראשון פגע בבית בבנייה בהמשך הרחוב, הבנתי שהבית שלנו נמצא במקום מסוכן ועברתי להתארח בבתים של אנשים טובים במרכז המושב. מאז, אני מגיע לבית רק פעם בשבוע או עשרה ימים, כדי לאוורר אותו מעט ולקחת ממנו חפצים לבני המשפחה הנמצאים במלון המפונים. בשל הסכנה, תמיד הקפדתי לא לעלות לקומה העליונה, הנצפית היטב מלבנון, אלא בזחילה בלבד, ורק בשעת הדחק, וגם לא להדליק אורות בקומה התחתונה. הכול מתוך הבנה שהבית עלול לשמש כמטרה לאויב וכדי למנוע את הפגיעה בו.
ובכל זאת, בשעה 17:30 של יום רביעי, כ"ג בניסן (האחד במאי), הבית שלי נפגע מטיל אויב. זה קרה דקות ספורות לאחר שהגעתי לבית לביקור קצר. כדרכי, הלכתי אל הבית במסלול נסתר שאינו נצפה מלבנון בזכות צמחייה טבעית עבותה. כהרגלי, הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לבית היה לפתוח את דלת הבית ולוודא שדלת הממ"ד פתוחה גם כן, מתוך הבנה שאני עלול להזדקק לו בהתראה קצרה מאוד. בשל הסמיכות של שתולה לגבול, זמני ההתראה מפני ירי אויב הם קצרים מאוד, אם בכלל יש התראה. לאחר שאספתי את מעט החפצים שתכננתי לקחת מהבית (אחד מהם היה חמאת בוטנים שתיכננתי למרוח על מצות שהיו לי בבית שבו אני מתארח. אל תשפטו אותי... הייתי רעב ולא היה מה לאכול כי בדיוק נגמר פסח). רגע לפני שעמדתי לנעול את דלת הבית וללכת בחזרה למרכז המושב, ראיתי שמבואה הקומה התחתונה מאובקת מאוד והחלטתי לטאטא אותה. יכול להיות שלא הייתי צריך להתעכב על קצת אבק, כי שתי דקות לאחר מכן שמעתי רעש חלש ומרוחק שנשמע לי כמו הרעש שמשמיע טיל במעופו. הרעש הזכיר את הרעש ששמעתי בעבר, בשעה שמחבלי חיזבאללה ירו טיל נ"ט על מטעי יישוב סמוך, נטועה, שמפגיעתו הקשה נהרג חקלאי. כששמעתי את הרעש המרוחק, השתטחתי על הרצפה וחיכיתי לשמוע פיצוץ. לאחר שלא שמעתי פיצוץ וגם לא ראיתי פטריית עשן בסביבות הבית, החלטתי שעדיף לעבור לממ"ד. לאחר שלושה צעדים, שמעתי רעש חזק מאוד שהבנתי מיד שהוא רעש של טיל העושה את דרכו הקטלנית אליי, לא שריקה, אלא רעש מעין זה שמשמיע מטוס קרב בצלילתו. בשניות הבודדות שנותרו לי הספקתי לחצות את 15 המטרים שהפרידו ביני ובין הממ"ד, למשוך את הדלת ולהחזיק אותה – ואז טיל פגע בקומה העליונה של הבית.
היה לי ברור מיד שהטיל פגע בבית בצורה ישירה, אבל להפתעתי, רעש הפיצוץ לא היה מחריש אוזניים, אלא יותר כמו רעם קרוב מאוד. הרגשתי את ההדף היטב; הבית רעד כולו ואבק חדר מתחת לדלת שהחזקתי, יחד עם ריח של עשן. שמעתי את הכול מתפרק: זכוכיות נשברות, חלקי מתכת נופלים, רהיטים מתמוטטים... ואז שקט – שמתוכו נשמע קול תסיסה עז. באותו רגע חשבתי שמדובר בחלקי המתכת של הטיל המתקררים לאיטם, אבל בדיעבד התברר שהיה זה קול הגז הבורח מהמזגן המסכן שחטף המוני רסיסים...
הטיל ששיגר האויב פגע בחלון הצפוני הגדול של הסלון שלנו, הפונה ללבנון. ראש הנפץ של הטיל, ככל הנראה טיל קורנט או קונקורס, התפוצץ בעת הפגיעה – ושיגר סילון של מתכת מלובנת המסוגלת לחדור 1,000 מ"מ פלדה. הפיצוץ השמיד את החלק העליון של המרפסת, כולל לוחות סולאריים שהיו מעליה, וסילון המתכת הלוהט חצה את הסלון שלנו, מכסה באבק, רסיסי בטון וטיח, וחלקי מתכת לוהטים את הספות, הספריות ושאר הרהיטים שאדם מן השורה מחזיק בביתו; הסילון המשיך ופגע בחלון של הסלון הפונה למערב, והעלים אותו לגמרי, ומשם חדר דרך קיר המטבח הצפוני ויצא מקיר המטבח הדרומי, תוך שהוא קודח שני חורים יפים ונאים בקירות ומחריב את המקום שבו אנחנו יושבים בימות השגרה לאכול ארוחת ערב כל המשפחה. במקביל, כל חלונות הקומה העליונה התרסקו לרסיסים, וגם גדרות הבית נמעכו כאילו פגע בהם גל הדף של פיצוץ טיל נ"ט.
מוקף בקובית בטון מזויין הבנתי שאני בסדר ולא נפגעתי פיזית. נשמתי קצת אבק ושלוש דקות לאחר מכן הבית רעד שוב. מחבלי חיזבאללה ירו טיל נוסף לשתולה. באותו רגע חשבתי שגם הטיל השני פגע בבית שלנו, אבל בדיעבד התברר שהטיל פגע בבית סמוך, ורק בגלל שלבית שלנו כבר לא היו שום חלונות, הפיצוץ נשמע קרוב יותר ממה שהוא היה באמת.
בשעה 17:36 התקשרתי לאשתי לעדכן אותי שאני בסדר ושטיל פגע לנו בבית (היא אומרת שנשמעתי המום והתנשפתי בכבדות. אני מאמין לה), שיחה שארכה 12 שניות, ולאחר מכן גם לרבש"צ (8 שניות). במקביל, חברים שראו את הפגיעה בבית ממרכז היישוב, נחלצו לעזור לי, אך מחשש לירי של טילים נוספים, ביקשתי מהם להתרחק במהירות למקום נסתר ומוגן. בהמשך התפניתי עצמאית למרכז היישוב, שם חברתי לחפ"ק וכו'.
ניצלתי בזכות המעשה ובזכות הנס: המעשה היה שבחסדי ה' האויב כיוון את הטיל לקומה העליונה ולא לקומה התחתונה שבה הייתי; הנס היה שרעש לא ברור קודם הכניס אותי למצב של דריכות מוגברת לפני שירו עליי, לצד הערנות, ההכנה המוקדמת והתגובה המהירה.
מבואת הקומה התחתונה, אגב, כבר לא מלוכלכת באבק. כלומר, לא רק באבק. יש שם כל מה שאתם יכולים לדמיין. זכוכיות, אבק, שברי אלומיניום, חלקי פלסטיק ועוד.
ב"ה, ביום רביעי לסדר פרשת אחרי מות, יום "חסד שבגבורה" בימי ספירת העומר, ניצלתי מפציעה או מוות.
"ארומימך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויביי לי".
זקני צפת אומרים שעירם ניצלה מידי האויב במלחמת העצמאות בזכות שני דברים: המעשה והנס.
המעשה היה שזקני צפת אמרו תהילים, והנס – שמחלקת לוחמי הפלמ"ח הגיעה בזמן והצליחה לעצור את האויב...
בשבוע שעבר ניצלתי גם אני בזכות המעשה ובזכות הנס, ומעשה שהיה כך היה, ונס שהיה כך היה.
ביתנו, בית משפחת גליל, ניצב על רכס גבוה בחלקו הצפוני של מושב שתולה, וצופה על פני בקעה יפיפייה הנטועה כרמים ועצי אפרסק, שבסופם הגבול עם לבנון. על הרכס ממול מלבינים בתיו של הכפר הלבנוני ראמיה. מאז ומעולם שעלול לבוא יום שהבית שלנו יהפוך לחזית. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, היום הזה הגיע.
בתחילת המלחמה עוד שהיתי בקומה התחתונה של ביתי, שאינה נצפית מלבנון, בזכות חורש ארצישראלי עבות, אך לאחר שטיל נ"ט הראשון פגע בבית בבנייה בהמשך הרחוב, הבנתי שהבית שלנו נמצא במקום מסוכן ועברתי להתארח בבתים של אנשים טובים במרכז המושב. מאז, אני מגיע לבית רק פעם בשבוע או עשרה ימים, כדי לאוורר אותו מעט ולקחת ממנו חפצים לבני המשפחה הנמצאים במלון המפונים. בשל הסכנה, תמיד הקפדתי לא לעלות לקומה העליונה, הנצפית היטב מלבנון, אלא בזחילה בלבד, ורק בשעת הדחק, וגם לא להדליק אורות בקומה התחתונה. הכול מתוך הבנה שהבית עלול לשמש כמטרה לאויב וכדי למנוע את הפגיעה בו.
ובכל זאת, בשעה 17:30 של יום רביעי, כ"ג בניסן (האחד במאי), הבית שלי נפגע מטיל אויב. זה קרה דקות ספורות לאחר שהגעתי לבית לביקור קצר. כדרכי, הלכתי אל הבית במסלול נסתר שאינו נצפה מלבנון בזכות צמחייה טבעית עבותה. כהרגלי, הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לבית היה לפתוח את דלת הבית ולוודא שדלת הממ"ד פתוחה גם כן, מתוך הבנה שאני עלול להזדקק לו בהתראה קצרה מאוד. בשל הסמיכות של שתולה לגבול, זמני ההתראה מפני ירי אויב הם קצרים מאוד, אם בכלל יש התראה. לאחר שאספתי את מעט החפצים שתכננתי לקחת מהבית (אחד מהם היה חמאת בוטנים שתיכננתי למרוח על מצות שהיו לי בבית שבו אני מתארח. אל תשפטו אותי... הייתי רעב ולא היה מה לאכול כי בדיוק נגמר פסח). רגע לפני שעמדתי לנעול את דלת הבית וללכת בחזרה למרכז המושב, ראיתי שמבואה הקומה התחתונה מאובקת מאוד והחלטתי לטאטא אותה. יכול להיות שלא הייתי צריך להתעכב על קצת אבק, כי שתי דקות לאחר מכן שמעתי רעש חלש ומרוחק שנשמע לי כמו הרעש שמשמיע טיל במעופו. הרעש הזכיר את הרעש ששמעתי בעבר, בשעה שמחבלי חיזבאללה ירו טיל נ"ט על מטעי יישוב סמוך, נטועה, שמפגיעתו הקשה נהרג חקלאי. כששמעתי את הרעש המרוחק, השתטחתי על הרצפה וחיכיתי לשמוע פיצוץ. לאחר שלא שמעתי פיצוץ וגם לא ראיתי פטריית עשן בסביבות הבית, החלטתי שעדיף לעבור לממ"ד. לאחר שלושה צעדים, שמעתי רעש חזק מאוד שהבנתי מיד שהוא רעש של טיל העושה את דרכו הקטלנית אליי, לא שריקה, אלא רעש מעין זה שמשמיע מטוס קרב בצלילתו. בשניות הבודדות שנותרו לי הספקתי לחצות את 15 המטרים שהפרידו ביני ובין הממ"ד, למשוך את הדלת ולהחזיק אותה – ואז טיל פגע בקומה העליונה של הבית.
היה לי ברור מיד שהטיל פגע בבית בצורה ישירה, אבל להפתעתי, רעש הפיצוץ לא היה מחריש אוזניים, אלא יותר כמו רעם קרוב מאוד. הרגשתי את ההדף היטב; הבית רעד כולו ואבק חדר מתחת לדלת שהחזקתי, יחד עם ריח של עשן. שמעתי את הכול מתפרק: זכוכיות נשברות, חלקי מתכת נופלים, רהיטים מתמוטטים... ואז שקט – שמתוכו נשמע קול תסיסה עז. באותו רגע חשבתי שמדובר בחלקי המתכת של הטיל המתקררים לאיטם, אבל בדיעבד התברר שהיה זה קול הגז הבורח מהמזגן המסכן שחטף המוני רסיסים...
הטיל ששיגר האויב פגע בחלון הצפוני הגדול של הסלון שלנו, הפונה ללבנון. ראש הנפץ של הטיל, ככל הנראה טיל קורנט או קונקורס, התפוצץ בעת הפגיעה – ושיגר סילון של מתכת מלובנת המסוגלת לחדור 1,000 מ"מ פלדה. הפיצוץ השמיד את החלק העליון של המרפסת, כולל לוחות סולאריים שהיו מעליה, וסילון המתכת הלוהט חצה את הסלון שלנו, מכסה באבק, רסיסי בטון וטיח, וחלקי מתכת לוהטים את הספות, הספריות ושאר הרהיטים שאדם מן השורה מחזיק בביתו; הסילון המשיך ופגע בחלון של הסלון הפונה למערב, והעלים אותו לגמרי, ומשם חדר דרך קיר המטבח הצפוני ויצא מקיר המטבח הדרומי, תוך שהוא קודח שני חורים יפים ונאים בקירות ומחריב את המקום שבו אנחנו יושבים בימות השגרה לאכול ארוחת ערב כל המשפחה. במקביל, כל חלונות הקומה העליונה התרסקו לרסיסים, וגם גדרות הבית נמעכו כאילו פגע בהם גל הדף של פיצוץ טיל נ"ט.
מוקף בקובית בטון מזויין הבנתי שאני בסדר ולא נפגעתי פיזית. נשמתי קצת אבק ושלוש דקות לאחר מכן הבית רעד שוב. מחבלי חיזבאללה ירו טיל נוסף לשתולה. באותו רגע חשבתי שגם הטיל השני פגע בבית שלנו, אבל בדיעבד התברר שהטיל פגע בבית סמוך, ורק בגלל שלבית שלנו כבר לא היו שום חלונות, הפיצוץ נשמע קרוב יותר ממה שהוא היה באמת.
בשעה 17:36 התקשרתי לאשתי לעדכן אותי שאני בסדר ושטיל פגע לנו בבית (היא אומרת שנשמעתי המום והתנשפתי בכבדות. אני מאמין לה), שיחה שארכה 12 שניות, ולאחר מכן גם לרבש"צ (8 שניות). במקביל, חברים שראו את הפגיעה בבית ממרכז היישוב, נחלצו לעזור לי, אך מחשש לירי של טילים נוספים, ביקשתי מהם להתרחק במהירות למקום נסתר ומוגן. בהמשך התפניתי עצמאית למרכז היישוב, שם חברתי לחפ"ק וכו'.
ניצלתי בזכות המעשה ובזכות הנס: המעשה היה שבחסדי ה' האויב כיוון את הטיל לקומה העליונה ולא לקומה התחתונה שבה הייתי; הנס היה שרעש לא ברור קודם הכניס אותי למצב של דריכות מוגברת לפני שירו עליי, לצד הערנות, ההכנה המוקדמת והתגובה המהירה.
מבואת הקומה התחתונה, אגב, כבר לא מלוכלכת באבק. כלומר, לא רק באבק. יש שם כל מה שאתם יכולים לדמיין. זכוכיות, אבק, שברי אלומיניום, חלקי פלסטיק ועוד.
ב"ה, ביום רביעי לסדר פרשת אחרי מות, יום "חסד שבגבורה" בימי ספירת העומר, ניצלתי מפציעה או מוות.
"ארומימך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויביי לי".
אשתדל לא לשאול יותר למה לעזאזל זה טוב....
