ניקוי הבית בט"ב

[קורסיה]

מדברי מרן בחזו"ע תעניות (עמוד שיח ושטז) משמע שלהלכה כל הטעם של איסור עשית מלאכה בט"ב הוא משום שאם יעשה מלאכה לא ירגיש בתעניתו. אמנם הרב הביא שיש ראשונים שכתבו כהמג"א שטעם האיסור הוא משום שלא יסיח דעתו מהאבלות.

אך מרן הב"י בס"ס תקנט לגבי שלא שוחטים רק אחר חצות היום, כתב בשם הרשב"א שהטעם כדי שיהא יושב ומיושב באבילה של ירושלים ולהתאונן ולהתעסק בנהי וקינות כאבל. ע"כ. וזה כהמג"א. הרי שכן יש מושג כזה שלא ישכח את האבלות.

נפק"מ לגבי מה שהרב הביא שם בעמ' שג-שד שהראשונים כתבו שהיו נוהגות נשים לרחוץ את ראשן אחר חצות. והב"י כתב לבטל מנהג זה. אמנם הברכ"י כתב שיש נשים שנוהגות לכבד את הבית כדי לחזק את האמונה בגאולה. והרב כתב שעל מנהג זה אין למחות בו כש"כ הב"י, שיש לחלק בין רחיצה שאסור מדינא לכיבוד הבית שאין בהם איסור מן הדין. והוסיף שנשים חכמות ובעלות אמונה אין להן להקל.

האם כוונת הרב שכיבוד הבית הוא מטעם איסור מלאכה? שאם כן נוכל להתיר לנקות את הבית בליל ט"ב

 

[קורסיה]

אם נאמר שדין זה של כיבוד הבית אסור כמו אבל, א"כ באבל שרי (יו"ד שפ, כב) עכ"פ כל מה שצריך לו כש"כ הרמ"א שם. אך גם זה קשה, לפי מה שהרב הביא לעניין צפורניים ממהר"ם חלאווה שאין לדמות דיני אבלות לט"ב.


עוד יש לשאול, לעניין עיתון הרב כתב שאין לאסור כמו שאסור לטייל משום שכתב הב"י בשם הכל בו שאסור לטייל שלא יבוא לשחוק והיתול. ועוד הביא מסדור רש"י ומחזור ויטרי לדייק כן. אך מלשונם משמע שכל דבר הגורם להסיח דעתו מצער החרבן, אסור. שז"ל רש"י (סימן תז) ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים מלימודם, ולא ילך אדם ויטייל בשוק כיוצא לשוט, הרי תורה בטלה, מתוך שנקראת משמחי לב, ומי יקל ראשו ליהנות בטיולים, אלא לעיין במילי דעיגומא דברי כבושין ומורך לבב לשדל להכנע מתוכם. עכ"ל. כלומר, אם אסור ללמוד תורה איך יקל ראשו ליהנות מטיולים, אלא יש לו לעיין בדברים המביאים לידי צער להכניע לבבו. וכן מוכח ממחזור ויטרי (ס' רסו) שכתב כלשון רש"י הנ"ל והוסיף שמי יקל ראשו לעסוק בדברים בטלים. א"כ גם קריאת עיתון היא דברים בטלים.

יוצא מכל זה, שלדעת הארחות חיים (במלאכה) וכלבו (מלאכה וטיול) אין איסור להסיח דעת מהאבלות של ט"ב. ולדעת הרשב"א, סדור רש"י ומחזור ויטרי יש איסור להסיח דעת. ולכאורה זה הטעם לחיד"א הנ"ל שאין לסדר את הבית בט"ב.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה

מדברי מרן בחזו"ע תעניות (עמוד שיח ושטז) משמע שלהלכה כל הטעם של איסור עשית מלאכה בט"ב הוא משום שאם יעשה מלאכה לא ירגיש בתעניתו. אמנם הרב הביא שיש ראשונים שכתבו כהמג"א שטעם האיסור הוא משום שלא יסיח דעתו מהאבלות.

לענ"ד לא הכריע מאיזה טעם, רק שבלילה מותר כהאו"ז, דמשמע מדבריו אפילו משום הסיח הדעת כיון שאינו מן הדין אלא מנהג שרי בלילה. וכן מדוקדק בעמ' שטז שלא דחה טעם הסיח הדעת במלאכה, רק סיים דמ"מ אינו אלא מנהג, כלומר ולכן לגבי חדשות מעיתון שלא שמענו על מנהג מעיקר הדין מותר והמחמיר תע"ב.

אך מרן הב"י בס"ס תקנט לגבי שלא שוחטים רק אחר חצות היום, כתב בשם הרשב"א שהטעם כדי שיהא יושב ומיושב באבילה של ירושלים ולהתאונן ולהתעסק בנהי וקינות כאבל. ע"כ. וזה כהמג"א. הרי שכן יש מושג כזה שלא ישכח את האבלות.

לענ"ד אינו משום הסיח דעת מאבלות, אלא תקנה עבור "אמירת נהי וקינות", כיון שתקנו לומר נהי וקינות לערב, לא רצו שיכנס לזה כשדעתו מטורפת מפעולות השחיטה ולפניה ואחריה, וכך תהיה דעתו מיושבת לאמירת נהי וקינות כצורתן.

נפק"מ לגבי מה שהרב הביא שם בעמ' שג-שד שהראשונים כתבו שהיו נוהגות נשים לרחוץ את ראשן אחר חצות. והב"י כתב לבטל מנהג זה. אמנם הברכ"י כתב שיש נשים שנוהגות לכבד את הבית כדי לחזק את האמונה בגאולה. והרב כתב שעל מנהג זה אין למחות בו כש"כ הב"י, שיש לחלק בין רחיצה שאסור מדינא לכיבוד הבית שאין בהם איסור מן הדין. והוסיף שנשים חכמות ובעלות אמונה אין להן להקל.

האם כוונת הרב שכיבוד הבית הוא מטעם איסור מלאכה? שאם כן נוכל להתיר לנקות את הבית בליל ט"ב
אם נאמר שדין זה של כיבוד הבית אסור כמו אבל, א"כ באבל שרי (יו"ד שפ, כב) עכ"פ כל מה שצריך לו כש"כ הרמ"א שם. אך גם זה קשה, לפי מה שהרב הביא לעניין צפורניים ממהר"ם חלאווה שאין לדמות דיני אבלות לט"ב.

לענ"ד אינו אסור, רק אינו מתאים אם לא לצורך, לפי שעניינו רעננות ומצב רוח של שמחה, משא"כ במקום צורך מותר. ומה שאותן נשים רואות בזה צורך לחזק האמונה אין למחות כי סו"ס מותר, רק המבינות ובעלות אמונה אינן צריכות לזה.

עוד יש לשאול, לעניין עיתון הרב כתב שאין לאסור כמו שאסור לטייל משום שכתב הב"י בשם הכל בו שאסור לטייל שלא יבוא לשחוק והיתול. ועוד הביא מסדור רש"י ומחזור ויטרי לדייק כן. אך מלשונם משמע שכל דבר הגורם להסיח דעתו מצער החרבן, אסור. שז"ל רש"י (סימן תז) ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים מלימודם, ולא ילך אדם ויטייל בשוק כיוצא לשוט, הרי תורה בטלה, מתוך שנקראת משמחי לב, ומי יקל ראשו ליהנות בטיולים, אלא לעיין במילי דעיגומא דברי כבושין ומורך לבב לשדל להכנע מתוכם. עכ"ל. כלומר, אם אסור ללמוד תורה איך יקל ראשו ליהנות מטיולים, אלא יש לו לעיין בדברים המביאים לידי צער להכניע לבבו. וכן מוכח ממחזור ויטרי (ס' רסו) שכתב כלשון רש"י הנ"ל והוסיף שמי יקל ראשו לעסוק בדברים בטלים. א"כ גם קריאת עיתון היא דברים בטלים.

יוצא מכל זה, שלדעת הארחות חיים (במלאכה) וכלבו (מלאכה וטיול) אין איסור להסיח דעת מהאבלות של ט"ב. ולדעת הרשב"א, סדור רש"י ומחזור ויטרי יש איסור להסיח דעת. ולכאורה זה הטעם לחיד"א הנ"ל שאין לסדר את הבית בט"ב.

לענ"ד הלשונות הנ"ל מורים שלא "להנות" מדברים בטלים וטיולים ודברי שחוק וקלות ראש, דהיינו שלא לעשותם מחמת שמטרתם הנאה ושמחה, אבל דברים בטלים שאינם מביאים להנאה ושמחה אינם בכלל זה. (אולם בלאו הכי יש להימנע מהם אם לא לצורך מנוחה וכדומה).

ולכן גם מה שהתיר מרן זצ"ל עיתון מעיקר הדין, אינו אלא כמ"ש בתחילה להתעדכן בחדשות, אבל לא להתחיל לקרא כתבות ופרסומות וכל כיו"ב באופנים המביאים להנאה ושמחה של בילוי בקריאה.

מחילה על קיצור מפני שהזמן גרמא...

בברכה רבה

 

[חכם באשי]

מנהג בני מרוקו לרחוץ הבית החל מחצותהיום.

 

[קורסיה]

מנהג בני מרוקו לרחוץ הבית החל מחצותהיום.

לכאורה אין הבדל בין מנהג מרוקו למנהג שכתב החיד"א, לחזק את האמונה במשיח למי שצריך חיזוק

 

[יי"ש]

מנהג בני מרוקו לרחוץ הבית החל מחצותהיום.

וכבר כתב מרן זצ"ל שכיום שאכשור דרא והנה הנם לומדות בבית יעקב......