לא הכרתימרן ביקש בצוואתו לומר בהלוויה הפיוט בן אדמה של האבן עזרא
הפיוט עובר את כל שנותיו של אדם עד גיל שמונים בית אחר בית
אחרי הבית של בן שמונים כתוב
אחרי זה כמת יהי נחשב
בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ
כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ
“קוּם וְהַצְלַח!” אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ
מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ
בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ
צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ.
מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר?
עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר
דַּבְּרוּ לוֹ “חֵן חֵן” וְיִתְבַּשֵּׂר
שַׁעֲשׁוּעָיו – יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.
מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים
קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים
בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים
יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.
בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת
קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת!
אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת
מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.
נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים
שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ – אִם רַע וְאִם נָעִים
רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים
עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ.
בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל
יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל
בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל
כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ.
שַׁאֲלוּ: מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים?
אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים
כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים
לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ.
אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים
אֵין דְּבָריו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים
רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים
מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ.
בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו
אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו
בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו
רֹאשׁ בְּכוֹסוֹ גַּם לַעֲנָה פִתּוֹ.
אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב
אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב
אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב
רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ.
א"כ למה אחרי כל פטירת "גדול" (או יותר נכון לא אחרי פטירת כל "גדול") יוצאת הוראה מהרבנים שצריך ללכת?הוראה אם ללכת? זה שולחן ערוך!
מרן ביקש בצוואתו לומר בהלוויה הפיוט בן אדמה של האבן עזרא
הפיוט עובר את כל שנותיו של אדם עד גיל שמונים בית אחר בית
אחרי הבית של בן שמונים כתוב
אחרי זה כמת יהי נחשב
בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ
כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ
“קוּם וְהַצְלַח!” אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ
מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ
בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ
צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ.
מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר?
עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר
דַּבְּרוּ לוֹ “חֵן חֵן” וְיִתְבַּשֵּׂר
שַׁעֲשׁוּעָיו – יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.
מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים
קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים
בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים
יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.
בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת
קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת!
אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת
מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.
נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים
שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ – אִם רַע וְאִם נָעִים
רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים
עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ.
בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל
יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל
בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל
כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ.
שַׁאֲלוּ: מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים?
אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים
כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים
לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ.
אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים
אֵין דְּבָריו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים
רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים
מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ.
בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו
אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו
בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו
רֹאשׁ בְּכוֹסוֹ גַּם לַעֲנָה פִתּוֹ.
אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב
אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב
אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב
רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ.
שעולם העיתונות כה רדוד בימינו ראוי להזכיר לשבח את העיתון הזה שהם כיבדו את הרב זצ"לעיתון הדרך
עתה בעיצומו של יום, עוברים רמקולים בב"ב ותוקן לשעה 13.00כרגע עברו רמקולים בב"ב ואמרו בשעה 14.00 מהישיבה
וכידוע הוא חיבב מאד את תורת הגר"אנזכרתי בעוד עניין שגם בו היה יחיד בדורו והוא ידיעת כד' ספרים עם טעמים בעל פה באופן מבהיל
וסיפר לי חבר שבעידנא דחדוותא הוא אמר למנוח פסוק מהנ''ך ושהרב מאזוז יגיד לו את הטעמים של הפסוק
והוא אמר לו אחת לאחת את כל הטעמים והוא דבר מבהיל
וכידוע שכדי להיות תלמיד אצל הגרא מווילנא היה צריך לדעת כד ספרים כיון שזה צורתו של האדם השלם
והיה מאד מפריע לו אם היה שומע טעות במילה או אפילו בטעמי המילה .
אם לומר את דברי השולחן ערוך זה ביטחון עצמי..איזה ביטחון עצמי...
שו"ע יו"ד סי' רס"א.איפה השו"ע הזה, שנים אני מחפש הוראה ברורה בענין גדר החיוב ללכת ללויות של רבנים.
אולי כי המון העם, ואפילו האברכים אינם מכירים את ההלכה בזה כי זה דבר שאינו מצוי כ"כ (לצערנו בזמננו זה נהיה מצוי). אבל עכ"פ אין זה ראיה..א"כ למה אחרי כל פטירת "גדול" (או יותר נכון לא אחרי פטירת כל "גדול") יוצאת הוראה מהרבנים שצריך ללכת?