שנים רבות אשה עגונה מבעלה, לא מוצאים אותו כלל.
גם בחיפוש של המשטרה וכדו' אינו בנמצא.
בתחילת כהונתו של מרן שליט"א היה הסיפור ממש לאחר פטירת מרן זיע"א.
הלכה האשה להתפלל על קברו של מרן זיע"א (ללא קשר למרן הראש"ל - כך לפחות ע"פ מה שהרב סיפר, ולא כמו שכתה הר' יצחק משען) ואמרה לו אתה התרתה את העגונות של יוה"כ ועוד רבות מאלו, א"כ אתה האבא של העגונות, תתפלל עלי בשמים שאצא מהעגינות שלי וכו'...
זה היה ביום שישי, למחרת בשבת הלכה רגלית מביתה בבית ישראל, לכותל, ופתאום היא ראוה שם את בעלה שכבר נזכר שלא מצאו אותו כמה שנים!!!
הלכה לשוטרים, והסבירה להם מי האיש ומה מעלליו, וכי המשטרה כבר מחפשת אחריו, והנה הוא כאן בנמצא.
מייד עצרו אותו וישימוהו במשמר עד שבא התיק הזה לפני מרן הראש"ל.
כמובן היא סיפרה הכל למרן שליט"א, וכמובן לאחר עיון בדברים הרב השתמש בכח התפקיד להעניש את האיש בסגירת בנק וכל שאר הדברים העומדים בסמכותו, עד שהבעל נתן לה גט.
אם כבר גט ומרן זיע"א:
לאחר שמרן זיע"א התיר עגונות במלחמת יוה"כ היה ע"ז פולמוס איך הרב מתיר כ"כ הרבה עגונות ויש שעשו מזה לעג קלס וצחוק.
הייתה עיתונאית אחת שהלכה למרן זיע"א בתואנה שהיא עגונה ע"מ שהרב יתיר אותה, בעלה חיכה באוטו למטה, והאשה עלתה לביתו של מרן ע"מ לעשות ממנו צחוק, ואח"כ לפרסם ברבים איך מרן התיר אותה והרי היא אשת איש.
מרן שמע את "בכייה" ואת צעקתה ולאחר דין ודברים הרב אמר לה "עכשיו את מותרת" יצאה מהבית ששה ושמחה כמוצא שלל רב, שהרי כל התוכנית כמתוכנן.
והנה היא מגיעה לרכב, ולתדמהתה בעלה רכון על ההגה ללא רוח חיים!!!!
הוא אשר אמר לה מרן עכשיו את מותרת
כך שמעתי הסיפור מאדם שנאמן עלי מקוו שהמקור שלו לכך גם מוסמך, ואולי הזקנים יודעים משוה בזה