מתוך אתר 'דרשו':
סיפר הגאון רבי ניסן גולדברג שליט"א, מראשי ישיבות 'אור ישראל' ו'ראשון לציון', מעשה נפלא ששמע על אהבת תורה.
כאשר הגאון רבי ישראל זאב גוסטמן זצ"ל ראש ישיבת 'נצח ישראל' ומח"ס 'קונטרסי השיעורים' הגיע לארץ הקודש, פנה לבקר יהודי פשוט בירושלים מיוצאי העיר גרודנא. בהגיעו אליו שאל אותו הרב האם יש לו קשר משפחתי כלשהו עם ר' משה בולבין מגרודנא. אמר לו היהודי שהוא היה דודו. מששמע כך, סיפר לו הרב גוסטמן סיפור מבהיל על אותו דוד.
הלה היה יהודי בעל בית פשוט, שפעם התרגש עליו אסון ושלושה מילדיו נספו רח"ל. ברגעיו הקשים הגיע מרן הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל, רבה של גרודנא, להיות עמו. שאל אותו היהודי: "יאמר לי הרב, מה אוכל לעשות לעילוי נשמות ילדיי?". אמר לו הרב: "כעת נתפנו לך שלש מטות בבית, הכנס שלשה בחורי ישיבה לישון בביתך, וזו תהיה הזכות הגדולה ביותר לנשמות ילדיך".
וכך עשה היהודי, אחרי ה'שבעה' הכניס שלשה בחורי ישיבה, שאחד מהם היה הרב גוסטמן. בכל לילה היה היהודי בעל-הבית עומד ומחכה להם עם כוס תה חם, שאז היה יקר המציאות, עבור כל אחד מהבחורים, ואומר על כל כוס: "לעילוי נשמות ילדיי".
יום אחד העירו לו הבחורים בעדינות, שהיות והם יודעים שהוא ממתין להם בלילה עם כוסות התה, הם ממהרים לסיים את לימודם ולבוא לביתו, למרות שבעצם היו רוצים להמשיך ללמוד. שמע היהודי ואמר: "אם כן, אין צורך. אני לא ממתין יותר, ואתם תוכלו לחזור מתי שתרצו".
ומספר הרב גוסטמן, שיום אחד הוא היה חולה ונשאר במיטה כל היום. ואז, בשעת הלילה הבחין, שכשבעל הבית התכונן לעלות על יצועו, הוא נעמד ואמר: "אני לא מכין כעת שלש כוסות תה, ושזה יהיה לעילוי נשמות ילדיי!"…
(גיליון 'יאיר נזרו')
סיפר הגאון רבי ניסן גולדברג שליט"א, מראשי ישיבות 'אור ישראל' ו'ראשון לציון', מעשה נפלא ששמע על אהבת תורה.
כאשר הגאון רבי ישראל זאב גוסטמן זצ"ל ראש ישיבת 'נצח ישראל' ומח"ס 'קונטרסי השיעורים' הגיע לארץ הקודש, פנה לבקר יהודי פשוט בירושלים מיוצאי העיר גרודנא. בהגיעו אליו שאל אותו הרב האם יש לו קשר משפחתי כלשהו עם ר' משה בולבין מגרודנא. אמר לו היהודי שהוא היה דודו. מששמע כך, סיפר לו הרב גוסטמן סיפור מבהיל על אותו דוד.
הלה היה יהודי בעל בית פשוט, שפעם התרגש עליו אסון ושלושה מילדיו נספו רח"ל. ברגעיו הקשים הגיע מרן הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל, רבה של גרודנא, להיות עמו. שאל אותו היהודי: "יאמר לי הרב, מה אוכל לעשות לעילוי נשמות ילדיי?". אמר לו הרב: "כעת נתפנו לך שלש מטות בבית, הכנס שלשה בחורי ישיבה לישון בביתך, וזו תהיה הזכות הגדולה ביותר לנשמות ילדיך".
וכך עשה היהודי, אחרי ה'שבעה' הכניס שלשה בחורי ישיבה, שאחד מהם היה הרב גוסטמן. בכל לילה היה היהודי בעל-הבית עומד ומחכה להם עם כוס תה חם, שאז היה יקר המציאות, עבור כל אחד מהבחורים, ואומר על כל כוס: "לעילוי נשמות ילדיי".
יום אחד העירו לו הבחורים בעדינות, שהיות והם יודעים שהוא ממתין להם בלילה עם כוסות התה, הם ממהרים לסיים את לימודם ולבוא לביתו, למרות שבעצם היו רוצים להמשיך ללמוד. שמע היהודי ואמר: "אם כן, אין צורך. אני לא ממתין יותר, ואתם תוכלו לחזור מתי שתרצו".
ומספר הרב גוסטמן, שיום אחד הוא היה חולה ונשאר במיטה כל היום. ואז, בשעת הלילה הבחין, שכשבעל הבית התכונן לעלות על יצועו, הוא נעמד ואמר: "אני לא מכין כעת שלש כוסות תה, ושזה יהיה לעילוי נשמות ילדיי!"…
(גיליון 'יאיר נזרו')
