דברתי עם יהודי שזכה להיות כחמש עשרה שנה שכן של מרן זצוקלה"ה בבנין,
הוא היה מתפלל איתו כל יום שחרית, אך גם בשבתות, למיטב זכרונו לא הפסיד כי אם מספר שבתות בודדות בכל משך אותם שנים (הוריו אינם בחיים, ומשפחה ברוכת ילדים בלעה"ר, שחלקם היום מוצי"ם חשובים בארץ ובעולם),
"לא זכור לי שהרב לא היה בשבת באחת התפילות ולא עשו לו מנין פנימה. אך גם אם היה, אז בודאי בתפילה שאחר כך מרן כן נכח. וגם אם קרה ופספס קריאת התורה, עכ"פ ידוע לכולם שבשבת אחר כך קראו שתי פרשיות. ואם כן איני זוכר שקראו ב' פרשות אם לא בפעמים שהרב היה מאושפז, ובכל אותן הפעמים הייתי גם בשבת הקודמת שמרן לא נכח בבית מדרשו, ואז היה ידוע לכולם שהרב בבית החולים, וכבר כמה ימים לפני שבת, וכל עם ישראל התפלל עליו. ושוב פעם כך זכור לי. נדיר מאוד שאני טועה בזה"... עכ"ד.
ניתן גם לשאול את ר' צבי חקק, את ר' משה שליט"א, ואת כל באי הבית הקדוש, אם זכור להם כדבר הזה.
לדעתי חשוב לברר את הסיפור הזה היטב לשורשו, מכיון שיש בו נפק"מ הלכתית גדולה, ומי יודע אם איזה שוטים ילמדו ממנו הלכה למעשה, דבר שמרן כ"כ הקפיד עליו שלא ילמדו הלכות מסיפורים אלא מתוך דברי הפוסקים אשר המה לנו לעינים.
אילו מרן זצוקל"ה היה שומע סיפור כזה על אחד מגדולי ישראל, רואה אני כעת בעיני הקטנות כיצד היה מגיב לסיפור שכזה, פשוט וברור, וכל מילה מיותרת.
[כל זה אינו פוגע בכי הוא זה בכבוד הרב המספר שליט"א, כי הוא שמע וסיפר מה ששמע. אך ישנם אנשים שמטבע הדברים מוספים נופך. והוא אומר בתחילת דבריו במפורש, שהוא שמע ממישהו ששמע ממשהו, זאת אומרת הוא "כלי שלישי" (כבר כלי שני אינו מבשל, כ"ש שלישי...). בדורינו, עם "כח המדמה" של האנשים כלי שלישי זה כמו כלי שלושים לפני שלושים שנה...].