נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.
אפשר לפרש את מש''כ כבודו בתרי אנפין..לא
כיון שאפשר לאחסן בו דברים
ועוד יש להעיר, דלכאו' לא היה צריך להגיע לזה, דאף מלאכתו לאיסור מותר לצורך גו''מ.אמנם הראשל''צ שליט''א בשיעור אמר שמלאכתו להיתר, האם לא הולכים אחר עיקר תשמישו?
אינו תחת ידי, ומ''מ צריך ביאור הסברא בזה.עיינו בחזון עובדיה שבת ג' עמ' נא שכתב כדברי
כוונתך לזה?עיינו בחזון עובדיה שבת ג' עמ' נא שכתב כדברי
אז במשנה ברורה מבואר שיש לחלק בין רוב תשמישו לעיקר תשמישו, וסיר עיקר תשמישו לאיסור, ולכך אינו מובן לי מה שכתב מרן זי''ע לפי זה נראה שיש מקום להקל כהמשנה ברורה. ולכאורה נראה לפע"ד להוכיח עוד להתיר כדברי המשנה ברורה וכו'כוונתך לזה?
"המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' שח סעיף ג), אחר שהביא מ"ש הפמ"ג שכלי שרוב מלאכתו לאיסור, אף שלפעמים משתמש בו להיתר. מ"מ הוי בכלל כלי שמלאכתו לאיסור. כתב, שנראה שכלי שמלאכתו לאיסור היינו שעיקרו הוא רק למלאכת איסור, ורק לפעמים משתמש בו להיתר, כגון קדרה, שעיקרה נעשה לבשל בה, אבל אם דרך הכלי להשתמש בו לאיסור ולהיתר, אלא שלאיסור משתמשים בו יותר, מנין לנו שמקצה דעתו ממנו, והלא עשוי הוא גם למלאכת היתר. וצ"ע. ע"כ. והמהרש"ם בדעת תורה (סי' שח סעיף ד) הסכים לדברי הפרי מגדים דאזלינן בתר רוב תשמישו. ע"ש. וע' בספר גדולות אלישע (סי' שח ס"ק יט) שכתב, שמאחר שהח"א והקיצור ש"ע כתבו, שהקדרה מלאכתה לאיסור ולהיתר, ודינה ככלי שמלאכתו להיתר, המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. וכן המנהג פה בגדאד לטלטל הקדרות מחמה לצל. ע"ש. וע"ע בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כ סעיף טו הערה לז) שכתב, קדירה ששומרים בה אוכלים אף שלא בזמן הבישול, דינה כדין כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור. ומותר לטלטלה אף מחמה לצל, ואין לאסור טלטול מחמה לצל אלא במחבת שמשתמשים בה רק לצורך בישול. ע"ש. לפי זה נראה שיש מקום להקל כהמשנה ברורה. ולכאורה נראה לפע"ד להוכיח עוד להתיר כדברי המשנה ברורה, ממ"ש הארחות חיים (הל' שבת סי' שסח דף נו ע"ד), שופר מותר לטלטלו, הואיל וראוי לגמוע בו מים. וכ"כ באהל מועד (דף נ ע"א, נתיב ג). וזהו כמ"ש התוס' (שבת לה סע"ב) בשם רש"י, ששופר הוי כלי שמלאכתו להיתר. אבל התוס' שם לא כתבו כן. והכי איתא בהגהות אשרי שם, שאף לרש"י אין השופר מותר לטלטל אלא לצורך גופו ומקומו, כדין כלי שמלאכתו לאיסור. וע' במאירי ובחידושי הרשב"א שם. ודו"ק. והכל יודעים שהשופר רוב מלאכתו לתקוע בו, שהוא דבר האסור בשבת, ורק לעתים רחוקות גומע בו מים. [מיהו הרמ"א בהגה (סי' שח סעיף ד) פסק, שאסור לטלטל שופר כי אם לצורך גופו ומקומו. וכן פסק בסי' תקפח ס"ה. וע' במאמר מרדכי (סי' שח סק"ו), ובשו"ת עמק הלכה (חאו"ח סי' צד בד"ה ולכאורה). ודו"ק]. ולא יהא אלא ספק, ספקא דרבנן לקולא. וכמ"ש בתשובה מאהבה חלק ב (דף כ ע"ג) בשם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ בספר בינה לעתים (פ"ב מהל' יו"ט), דלדידן דקי"ל כרבי שמעון, אין איסור מוקצה אלא חומרא בעלמא מדרבנן. וכ"כ בספרו כרתי ופלתי יו"ד (סי' צט סק"י) ד"ה וליישב. וכ"כ בספר ילקוט הרועים (מע' מוקצה דף מ ע"ד)".