וכן מרן שליט"א בעמ' שצ"ח:
כלי כסף וזהב, וכלים שמשתמשים בהם בצונן, כגון כוסות, ביץ מתכת ביץ חרס וניילון, היכשרם על ידי שטיפה והדחה בלבד, אף שפעמים נותנים בהם חמץ רותח. כיון שרוב תשמישן אינו אלא בצונן, ולא הלכו בכלי אלא אחר רוב תשמישו. ואם נשתמש בהם בחמץ חם בתוך מעת לעת, יש להחמיר ולהכשירם בחמין, כדרך תשמישם בחמין. ודוקא כשאינם בני יומן יש להתירם בשטיפה והדחה בצונן. כט(
ובהערה:
עיין להרי״צ אבן גיאת במאה שערים )עם ׳ פח(. ובטור ושלחן ערוך )סימן תנא סעיף כה(. ומה שכתבנו שאם נשתמש בהם חמץ וכו׳, כ״ה בשו״ת הרשב״א )ח״א סימן שעב(, ובטור ושלחן ערוך )סימן תנא ס״ו(. ואף על פי שהמרדכי פסחי ם )פ״ב סימן תקעד( כתב בשם ראבי״ה, כוסות של כסף שרוב תשמישן בצונן, מכל מקום יש לחוש שפעמים מרתיחים בהם יין ובשמים אצל האור , ולכן צריך להגעיל בכלי ראשון. ע״ש. וכן משמ ע בתוס׳ )ע״ז עד
. מכל מקום אנן בדירן נקטינן כדע ת הרשב״א שלא הלכו בכלים אלא אחר עיקר תשמישן. תדע, דהא קיימא לן )ע״ז עה
הלוק ח כלים ישנים מעכו״ם, דברים שנשתמש בה ם בצונן, כגון כוסות וצלוחיות מדיחן ומטבילן וה ם טהורים, ולא חיישינן שמא נשתמש בהם לפעמי ם בחמין. ש״מ שלא הלכו בהכשר כלים אלא אח ר עיקר תשמישן. ע״ש. וכ״כ הר״ן )סוף ע״ז( שאף על פי שאמרו בירושלמ י דדוקא סכין קטנה סגי לה בהגעלה, אב ל גדולה צריכה ליבון, ולא משתריא בהגעלה, לפי שלפעמים צולים בה בשר והויא כדין שפוד שצריך ליבון.
אולם דעת רש״י ורוב המפרשים שאין לסמוך על דברי הירושלמי הזה, דס״ל שהגמ׳ שלנו חולקת עליו, דאנן בכל כלי אזלינן בתר רוב תשמישו, שהרי כוסות וצלוחיות אמרינן בגמ׳ , מדיחן והן טהורים, וא״א שלעתים רחוקות ל א השתמש בהן בחמין, ואף על פי כן די לה ם בהדחה. וה״נ סכין גדולה די לה בהגעלה אף על פי שלפעמים משתמשים בה על ידי האור, מכ ל מקום רוב תשמישה אינו כך, ומשום הכי מסקינ ן )פסחים ל
, והלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון, ולא חילקו בין סכין גדולה לקטנה . עכת״ד. וזוהי דעת מרן בשלחן ערוך. והרמ״ א )בהגה סעיף ו( כתב, שנוהגים להחמיר כד׳ ראבי״ה. ואף שגם הרשב״א בתשובה שם סיים, שעכשיו נהגו בפסח להגעיל את הכל משום חומרא דחמץ , אנו אין לנו אלא דברי מרן להלכה ולמעשה . ]חזון עובדיה פסח עמוד עז