כידוע, לדאבון ליבנו, בהרבה חופות של אחינו הרחוקים מתו"מ, שיתכן והכלה אינה שמרה עצמה כראוי רק לבעלה, ובדר"כ הרבנים מסדרי הקידושין משמיטים את תיבת "בתולתא שפירתא" מהכתובה, ובמקום זה כותבים "יעלת חן" וכו' כל אחד וסגנונו שלו.
שמעתי מאחד מידידי שכשניגש לסדר קידושין, החתן התעקש שיכתבו בכתובה "בתולה". וכך הוה. [וביררתי שדבר זה קורה לא פעם ולא פעמיים].
וצ"ע איך העדים יכולים לחתום על שטר זה, הרי בכך נעשים עדי שקר.
כמו כן, כתובה כזו חיובה הוא מנה ולא מאתים.
ובחוט השני (הל' נדה עמ' רטז) כתב שעדים המעידים בזה ה"ה עדי שקר.
האם יש הסבר הלכתי, שיכול להניח את הדעת בנושא זה?
שמעתי מאחד מידידי שכשניגש לסדר קידושין, החתן התעקש שיכתבו בכתובה "בתולה". וכך הוה. [וביררתי שדבר זה קורה לא פעם ולא פעמיים].
וצ"ע איך העדים יכולים לחתום על שטר זה, הרי בכך נעשים עדי שקר.
כמו כן, כתובה כזו חיובה הוא מנה ולא מאתים.
ובחוט השני (הל' נדה עמ' רטז) כתב שעדים המעידים בזה ה"ה עדי שקר.
האם יש הסבר הלכתי, שיכול להניח את הדעת בנושא זה?
