שאלת בורות יסלחו לי העונים, ביביא אומר ח"ו סי' ל"ד מדבר מרן על עניין קול מראה וריח שאין בהם משום מעילה אבל איסורה יש בהם לפי פסחים כו. וכן התוס' תירצו את עניין שכתוב בסוכה נג. יכולה אישר לבור חיטיה לאור בית השואבה התוס' מביאים מפסחים כו. שיש איסור ולכן לאו בוררת אלא יכולה לברור וע"ש מרן הביא שם כמה תירוצים בשם הפני יהושוע הצל"ח ועוד ותמה על כולם שמתירים לכתחילה לכאורה ע"פ מה שכתוב בירושלמי סוכה פ"ה ה"ג שמשמע שגם איסורא לא היה וע' פנ"י שמתרץ שם ומרן תמה עליהם שבירושלמי מדובר על אור המערכה שבזה לא מצינו שהקילו כלל והיאך הפני יהושוע והצל"ח וכו' מתרצים רק אליבא דבגדי כהונה וכו' אבל תמיהתו של מרן תמוהה הרי התוס' כותבים גם בסוכה נג. וגם בשבת כא. שהירושלמי דייק מהברייתא הזו 'יכולה אישה לבור חיטיה לאור בית השואבה וכו'' שאין בזה משום מעילה לכאורה שאלתו של מרן הייתה צריכה להתחיל מהתוספות שאומרים שהירושלמי למד משם וכלשונם דהירושלמי פריך מהא או ודייק מיניה וכו' ויעו"ש א"כ גם התוס' הבינו שמדובר על אור בית השואבה בירושלמי ולא אור המערכה ואולי אני בור מידי אך לא זכיתי להבין מי שיוכל להשליך ביאור על עניין זה תע"ב
נושאים דומים בפורום
