הנה הב"י סי' תק"נ הביא מהאבודרהם שאם עשרה בטבת היה חל בשבת - לא היה נדחה ליום א', מפני שנאמר בו "בעצם היום הזה".
ורבים מהאחרונים פירשו כוונתו שהיו צמים בשבת.
אולם באנציקלופדיה תלמודית הובא מההתעוררות תשובה לב"י או"ח סי' תקנ שכוונת האבודרהם שלא היו צמים כלל.
ובנחל עדן [הובא בחלקו בדברי הגרמ"ב זילברברג] הביא מהיסוד עולם (מאמר ד סוף פ"ט) שלא תמיד עושים חשון חסר כסליו מלא - כי אז כשר"ה יצא בשבת יחול עשרה בטבת ג"כ בשבת.
ולשון היסוד עולם:
"ואין להתענות בשבת, ואין לדחות יום זה ליום א' בשבת, משום שנאמר "כתב לך את השם היום את עצם היום הזה", עכ"ל.
וביאר הנחל עדן שכוונתו שאמנם יצומו ביום ראשון - אך לא יתקיים "עצם היום הזה".
[ויתכן לפרש דברי היסוד עולם שלא היו צמים כלל].
מיהו הב"י הביא בשם האבודרהם שכתוב "בעצם היום הזה" כמו ביוה"כ, ולשון זו לכאורה משמע יותר שכן היו צמים.
ויל"ד שאולי הכוונה שזה כמו ביוה"כ שא"א ביום אחר וממילא א"א כלל, כי תקנה דרבנן אינה מתירה לצום בשבת.
ורבים מהאחרונים פירשו כוונתו שהיו צמים בשבת.
אולם באנציקלופדיה תלמודית הובא מההתעוררות תשובה לב"י או"ח סי' תקנ שכוונת האבודרהם שלא היו צמים כלל.
ובנחל עדן [הובא בחלקו בדברי הגרמ"ב זילברברג] הביא מהיסוד עולם (מאמר ד סוף פ"ט) שלא תמיד עושים חשון חסר כסליו מלא - כי אז כשר"ה יצא בשבת יחול עשרה בטבת ג"כ בשבת.
ולשון היסוד עולם:
"ואין להתענות בשבת, ואין לדחות יום זה ליום א' בשבת, משום שנאמר "כתב לך את השם היום את עצם היום הזה", עכ"ל.
וביאר הנחל עדן שכוונתו שאמנם יצומו ביום ראשון - אך לא יתקיים "עצם היום הזה".
[ויתכן לפרש דברי היסוד עולם שלא היו צמים כלל].
מיהו הב"י הביא בשם האבודרהם שכתוב "בעצם היום הזה" כמו ביוה"כ, ולשון זו לכאורה משמע יותר שכן היו צמים.
ויל"ד שאולי הכוונה שזה כמו ביוה"כ שא"א ביום אחר וממילא א"א כלל, כי תקנה דרבנן אינה מתירה לצום בשבת.
