ישנו כלל חשוב בתפילות שתקנו לנו רבותינו ז"ל, שכאשר יודעים אותו מתיישבים שאלות וקושיות רבות. ידוע כי דרכם של חז"ל לכלול בלשונם הקצרה רעיונות רבים, כך מצאנו במשנה, וק"ו בנוסח התפילה שהוא קדום מהמשנה. ועל כן תמוה הוא שתמיד נמצא בכל קטע תפילה מילה החוזרת על עצמה פעמים רבות כאשר לעיתים התוספת הזאת איננה מחדשת דבר במשמעות הברכה, לדוגמא ביעלה ויבוא מופיע המילה ישועה 4 פעמים, בהטיות שונות, וזאת מלבד המלה 'לפליטה' אשר גם היא מלה נרדפת לישועה. הסיבה לכך היא שע"י הכפלת המילה רמזו לנו חז"ל מהו נושא הברכה העיקרי והרעיון המרכזי בברכה.
הסגנון של חזרה על אותו ביטוי כמה פעמים, אף במקום שאינו נדרש, וזאת לצורך הדגשת העניין, הינו סגנון מאד שכיח בברכות שאינן קצרות, וכן נכלל בכלל זה מה שאמרו חז"ל (פסחים קד; ירושלמי בר' יט ע"א) מעין פתיחתה סמוך לחתימתה ומעין חתימתה סמוך לחתימתה, שאין זה רק ליפוי הלשון, אלא לצורך הדגשת הנושא. ולכן לעיתים משמעות הברכה מתבהרת יותר ע"י שימת לב לנקודה זו (כגון בברכת 'רצה' שחז"ל חזרו ארבע פעמים על השרש 'רצה' כדי להדגיש שעיקר הבקשה היא שה' יתרצה לנו (יתפייס ויקבל תפילתנו), וכן בברכת אהבת עולם מוזכר השרש 'אהב' שבע פעמים וזאת כהכנה לציווי 'ואהבת').
והנה אם נתבונן נראה כי בברכת מודים הטביעו חז"ל מלים רבות מאד המציינות ביטויי זמן, ונציגם להלן לפי הסדר בברכה: לעולם ועד, לדור ודור, שבכל יום, שבכל עת, ערב ובקר וצהרים, תמיד, לעולם ועד, סלה, לעולם, סלה. והדבר הוא תמוה מאד, לאיזה צורך הטביעו בברכה ביטויי זמן רבים כל כך, אף באותו משפט בזה אחר זה? אך לפי הכלל דלעיל ניתן לומר כי רצו חז"ל להדגיש עד כמה גדולה השגחתו של ה' עלינו כאשר אין אפילו רגע קטן בחיינו שאין חופפת עלינו השגחתו ית', ועל כן כשנשים לב לכך תהיה ההודאה לו גדולה יותר. ואם כן במשפט הנ"ל "ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא תמיד שמך מלכנו לעולם ועד" אין חובה לשייך את המלה 'תמיד' דוקא לפניה, או דוקא לאחריה, כי אכן היא נראית מיותרת במשפט זה [עד שיש שרצו להשמיטה מהברכה כמובא לעיל], ולא בכדי, כי אין תפקידה בדוקא להוסיף למשפט עצמו, אלא תפקידה להוסיף לכל הברכה כולה את ההדגשה שחסד ה' חופף עלינו תמיד. וזו הסיבה שגם המילה 'סלה', מופיעה פעמיים בברכה זו, ודו"ק.
