א.
ראיתי בעלון בראש השנה מתורתו של הגאון הגדול הרב עמנואל טולאדינו ושם הביא את המחלוקת אם לא אמר המלך המשפט שלדעת השו''ע חוזר ולרמ''א לא חוזר והביא שהמנהג לא לחזור משום סב''ל והביא קושיית היבי''א דאדרבה משום סב''ל עדיף לחזור ולעשות ברכה לבטלה אחת מאשר להמשיך שמונה עשרה ושאר הברכות יהיו לבטלה שהרי לא יוצא להשיטות שמעכב ונמצא מברך יותר ברכות לבטלה.
ב.
ושם כתב ליישב המנהג -שהרי שיטת התוס' שברכה לבטלה הוא איסור דרבנן וא''כ הקשה מדוע המסופק אם בירך או לא וכיו''ב אומרים סב''ל ולא לברך אדרבה נאמר ספק דרבנן לקולא ויברך כיון שגם על הצד ובירך לבטלה הוי איסור דרבנן וכתב לייסד שכיון שמחמת הספק הכרענו שאינו צריך לחזור ולברך ממילא שוב אין לדון ספק ברכה לבטלה אלא בווודאי ברכה לבטלה כיון שכבר הכרענו שיצא.
ולפי''ז זה דוקא בדבר שיש ספק האם יצא או לא בזה אמרינן כיון שהכרענו שיצא מכאן ואילך נחשב וודאי ברכה לבטלה אבל אם בוודאי חייב בברכה אלא יש שאלה באיזה נוסח להגיד פה כבר שייך לומר ספק דרבנן לקולא שיאמר איזה שירצה,ולפי''ז כתב ליישב המנהג שהשיבה שופטינו כיון שיש ספק האם יצא וכיון שהוכרע שיצא בדיעבד אינו חוזר שמעתה נחשב וודאי ברכה לבטלה אבל שאר הברכות שהוא בוודאי חייב אותם ע''ז כבר יש את הכלל של ספק דרבנן לקולא ויכול להמשיך עכ''ד העטה אור.
ג.
ולענ''ד יש לדון א. שנקט במושלם כהתוס' שברכה לבטלה הוא דרבנן וכמדומני שהרי''ף והרמב''ם חולקים ע''ז [וכמדומה שיש בין הגר''י יוסף והגריח''ס וויכות בדעת השו''ע] ולפי''ד הרי''ף והרמב''ם אין מקום לפלפול הנ''ל. ב. גם מש''כ כיון שהכרענו שיכול לאכול בלי ברכה כבר נחשב וודאי ברכה לבטלה הוא מחודש שהלא הספק כדקאי קאי ומה שיכול לנהוג לא לברך מספק מדוע שיחשיבו ברכה לבטלה בוודאי. ג. בעיקר שאלתו מדוע לא נימא ספק דרבנן לקולא כדי שיוכל לברך נלענ''ד ליישב שקודם כל צריך לדון בספק היותר מוקדם שהוא האם בברכה שהוא בירך יצא יד''ח או לא ואח''כ לדון האם יברך עוד ברכה ובנידון הראשון כבר הכרענו שפטור ואע''פ שעדיין נשאר ספק אבל כבר הוכרע שהוא צריך להתנהג שיצא וא''כ כבר יש הכרעה כלפי הספק השני האם יברך כעת או לא ויש לעיין בזה ד. מש''כ שכלפי שאר הברכות נחשב ספק דרבנן לקולא וימשיך- לענ''ד צריך ביאור שהלא הספק של הברכות האלו תלוי בספק של המלך המשפט ואינם ספק לעצמם וא''כ זהו ספק אחד ולא שיך לומר סב''ל על המלך המשפט . כיון שהוא גורר אחריו עוד ברכות. .
ראיתי בעלון בראש השנה מתורתו של הגאון הגדול הרב עמנואל טולאדינו ושם הביא את המחלוקת אם לא אמר המלך המשפט שלדעת השו''ע חוזר ולרמ''א לא חוזר והביא שהמנהג לא לחזור משום סב''ל והביא קושיית היבי''א דאדרבה משום סב''ל עדיף לחזור ולעשות ברכה לבטלה אחת מאשר להמשיך שמונה עשרה ושאר הברכות יהיו לבטלה שהרי לא יוצא להשיטות שמעכב ונמצא מברך יותר ברכות לבטלה.
ב.
ושם כתב ליישב המנהג -שהרי שיטת התוס' שברכה לבטלה הוא איסור דרבנן וא''כ הקשה מדוע המסופק אם בירך או לא וכיו''ב אומרים סב''ל ולא לברך אדרבה נאמר ספק דרבנן לקולא ויברך כיון שגם על הצד ובירך לבטלה הוי איסור דרבנן וכתב לייסד שכיון שמחמת הספק הכרענו שאינו צריך לחזור ולברך ממילא שוב אין לדון ספק ברכה לבטלה אלא בווודאי ברכה לבטלה כיון שכבר הכרענו שיצא.
ולפי''ז זה דוקא בדבר שיש ספק האם יצא או לא בזה אמרינן כיון שהכרענו שיצא מכאן ואילך נחשב וודאי ברכה לבטלה אבל אם בוודאי חייב בברכה אלא יש שאלה באיזה נוסח להגיד פה כבר שייך לומר ספק דרבנן לקולא שיאמר איזה שירצה,ולפי''ז כתב ליישב המנהג שהשיבה שופטינו כיון שיש ספק האם יצא וכיון שהוכרע שיצא בדיעבד אינו חוזר שמעתה נחשב וודאי ברכה לבטלה אבל שאר הברכות שהוא בוודאי חייב אותם ע''ז כבר יש את הכלל של ספק דרבנן לקולא ויכול להמשיך עכ''ד העטה אור.
ג.
ולענ''ד יש לדון א. שנקט במושלם כהתוס' שברכה לבטלה הוא דרבנן וכמדומני שהרי''ף והרמב''ם חולקים ע''ז [וכמדומה שיש בין הגר''י יוסף והגריח''ס וויכות בדעת השו''ע] ולפי''ד הרי''ף והרמב''ם אין מקום לפלפול הנ''ל. ב. גם מש''כ כיון שהכרענו שיכול לאכול בלי ברכה כבר נחשב וודאי ברכה לבטלה הוא מחודש שהלא הספק כדקאי קאי ומה שיכול לנהוג לא לברך מספק מדוע שיחשיבו ברכה לבטלה בוודאי. ג. בעיקר שאלתו מדוע לא נימא ספק דרבנן לקולא כדי שיוכל לברך נלענ''ד ליישב שקודם כל צריך לדון בספק היותר מוקדם שהוא האם בברכה שהוא בירך יצא יד''ח או לא ואח''כ לדון האם יברך עוד ברכה ובנידון הראשון כבר הכרענו שפטור ואע''פ שעדיין נשאר ספק אבל כבר הוכרע שהוא צריך להתנהג שיצא וא''כ כבר יש הכרעה כלפי הספק השני האם יברך כעת או לא ויש לעיין בזה ד. מש''כ שכלפי שאר הברכות נחשב ספק דרבנן לקולא וימשיך- לענ''ד צריך ביאור שהלא הספק של הברכות האלו תלוי בספק של המלך המשפט ואינם ספק לעצמם וא''כ זהו ספק אחד ולא שיך לומר סב''ל על המלך המשפט . כיון שהוא גורר אחריו עוד ברכות. .
