ראיתי שהרבה מתקשים בהבנת הכללים הראשונים לכן פירשתי והרי הוא לפניכם מקווה שיעזור למאן דהו. אשמח להערות.
כללי ס"ס לש"ך
א. דבר שאינו בטל. כגו' חה"ל: שהתערובות הב' מותר. ודעת השו"ע והרמ"א לעיל (ס"ח) שהתערובת הג' דווקא מותרת: אינו אסור מן התורה. שמדאו' בטל ברוב: מענין אחד ובגוף אחד. שמא אינה זו ותולה האיסור בגוף אחרים: משא"כ כאן. שהספק הראשון שמא אינה אסורה ובגופו והספק השני שמא אינה זו ותולה האיסור בגוף אחרים וכיון שהם שני ספיקות שונים אנו דנים בספק שהוא דאו' בפנ"ע ומכריעים לחומרא והוי כודאי ושוב לא מועיל בו ספק שני שהוא ספק יחיד: ויש מתירים וכו'. שחשוב כנולד בפעם אחת דודאי עבדינן ס"ס כיון שלא היה ספק נפרד מעולם שנומר בו ספק דאו' לחומרא והוי כודאי[1]: ובלבד שלא יאכלנו כולו כאחד. שאז אוכל ודאי ספק איסור: שנים שנים. דבעינן דליהוי ממ"נ חדא דהיתירא כדלעיל ס"ז[2]:
ב. ביצה. כמ"ד לעיל בש"ך סק"ט שביצה חשובה ולא בטלה: ספק טרפות. אבל טרפה ודאי ל"ל שמא נגמרה קודם כדלהלן ושמא אינה זו דאפי' נגמרה קודם אסור מדרבנן כדלעיל סי' פ"ו ש"ך סק"ח ואינה בטלה ברוב כדלקמן דין י"ז: בקרוב. נמשך אחרי לשון האו"ה (כלל כ"ו דין ד') דהוא מיירי בטרפה ודאי והספק הראשון הוא שמא נגמרה קודם כדלהלן וצ"ל דס"ל כדעת הרא"ה (בדה"ב ב"ב ש"א נד:) שהביא בב"י (סי' פ"ו) שבוודאי נגמרה קודם מותר וא"כ בקרוב דווקא דשמא נגמרה קודם אבל ברחוק ודאי לא נגמרה קודם[3]: הואיל והספק הראשון אסור מן התורה. שמסתבר יותר להתחיל בספק טרפות כיון שוודאי יש ביצה ספק איסור בתערובת וא"כ יש לדון תחילה על הרעותא הקיימת: מענין אחד ובגוף אחד. שהספק הראשון שמא אינה אסורה ובגופו והספק השני שמא אינה זו ותולה האיסור בגוף אחרים: ואפילו וכו'. כלומר אפי' שאין בה ספק אחד בתערובת שהוא ענין אחר לגמרי שמא אינה זו אלא שמא אין איסור אפ"ה אינו מענין אחד וגוף אחד שהספק הראשון בתרנגולת ושמא אינה טרפה והספק השני בביצה ושמא נגמרה קודם: שאין ידוע אם נגמרה וכו'. ואע"פ שגם נגמרה קודם אסור מדרבנן כנ"ל מ"מ שמא אינה טרפה ומותרת אפי' מדרבנן ועבדינן ס"ס בענין שהוא מותר מן התורה אלא שהוא אסור מדרבנן ויש ספק בדרבנן כדלקמן דין ט"ז:
ד. בודאי מספק טרפה. כנ"ל דין ב' בסיפא: ואע"פ שנתערבו. כתב לה משום דין ה' באחד ספק שאם נתערבו מותר: הואיל וכו' הספק הראשון אסור מן התורה. כלומר דלא דמי לדלקמן דין ה' באחת מהן ספק שמתחיל מזה הספק מהיכן באה ולא הוי ספק מהתורה כיון שהיא ספק וכמו שיתבאר שם אבל הכא שאחת מהן ודאי הוי ספק מהתורה. ואף אם נתחיל שמא נגמרה קודם ע"כ הוא בתרנגולת הטרפה ושמא לא נגמרה ואסור מהתורה. וס"ל לש"ך שאע"פ שהספק מכשרה או מטרפה הוא כלפי הביצה מ"מ הספק בתרנגולות ולכן לא נחשב כשני ספקות בביצה שבאו כאחד שאז הוי ס"ס אפי' שהספקות מדאו'[4]:
ה. אף ע"פ שנודע הספק איסור וכו'. שאפי' ליש מתירים לעיל דין א' לא באו ספקות התרנגולות כאחד: א"כ הרי אין הספק הראשון אסור מן התורה. שכיון שנתערב חד בחד קודם שנולדה הביצה אין לומר שהספק שמא מאינה כשרה הוא מהתורה שאסרנו תרנגולת הספק והוי כודאי, שהרי אין אנו דנים על הספק טרפות שבתרנגולת כלפי הביצה רק אחר לידתה שאז ישנה בעולם ואז כבר נתערבה[5] ואין לדון עליה קודם בפנ"ע אלא רק עכשיו בס"ס,[6] ובאמת כלפי הביצה התרנגולות מותרות שיש בהם ס"ס שבא כאחד, ושמתחיל הספקות מהיכן באה הרי שגם עכשיו לא דן על הספק טרפות תחילה ולא הוי כודאי.[7] ואין להתחיל הספקות מתרנגולת הספק שמא כשרה שמא טרפה דהוי דאו' משום שאנחנו באין לדון תחילה עכשיו מהיכן נולדה ביצה זו שבדיון זה יתכן שאין כאן איסור כלל ומסתבר יותר להתחיל כך,[8] ולאפוקי מדין ב' בספק טרפה שנתערבה דודאי יש ביצה ספק איסור בתערובת ואין להתחיל משמא אינה זו אלא מהספק איסור הקיים, ובספק מכשרה ומטרפה דליכא ודאי ספק איסור בלא"ה נמי הוי ספק ראשון מהתורה שאף אם נתחיל שמא נגמרה קודם ע"כ הוא בתרנגולת הטרפה ושמא לא נגמרה ואסור מהתורה, ובוודאי מספק טרפה דליכא ודאי ספק איסור ושמא נגמרה קודם הוא בתרנגולת ספק ואינו ספק דאו' נאסר משום שאין הספקות מענין אחד ובגוף אחד כמו שיתבאר בסמוך ואז גם נמצא ספק ראשון מדאו' שאף אם נתחיל שמא נגמרה קודם כיון שהתרנגולת ספק ענין וגוף אחר הכרעת בה בפנ"ע כודאי טרפה ושמא לא נגמרה ואסור מהתורה: בענין אחד ובגוף אחד. שהספק הראשון הוא שמא ביצה זו מכשרה ואין כאן איסור כלל אלא כשאתה בא להחמיר ולדון את"ל מתרנגולת טרפה היא ואתה עושה ב' גופים וב' ענינים להחמיר אני אומר שמא אינה טרפה בגוף ובענין שאתה באת עליו לדון ולהחמיר, משא"כ בספק טרפה שנתערבה לעיל דין ב' שאתה אומר את"ל טרפה להחמיר עדיין לא עשית ב' גופים ועניינים רק שאתה בא להקל אח"כ שמא אינה זו אתה בודה ספק אחר בב' גופים ועניינים, וכן בוודאי מספק טרפה שאתה אומר את"ל טרפה להחמיר עדיין לא עשית ושאתה בא להקל שמא נגמרה קודם עשית וכן אם תתחיל הפוך את"ל לא נגמרה קודם להחמיר עדיין לא עשית ושאתה בא להקל שמא אינה טרפה עשית, ובספק מכשרה או מטרפה אע"פ שאם תתחיל ואת"ל מתרנגולת הטרפה אתה עושה ב' גופים ועניינים להחמיר מ"מ שאתה בא להקל שמא נגמרה קודם אתה לא מיקל בגוף ובענין שבאת להחמיר ואם תתחיל הפוך את"ל לא נגמרה קודם להחמיר עדיין לא עשית ושאתה בא להקל שמא מהכשרה עשית: ובאין כאחד. שני הספקות בתרנגולות שמתירות הביצה באו לביצה כאחד בשעת יציאתה ולכן אפי' נודע הספק טרפה קודם שנמצאת הביצה מותר שהרי אתה דן על הביצה ובה לא נולד ספק טרפות בפנ"ע רק אחרי שנתערבו:
ו. שניהם אסורים. שמסתבר להתחיל מהספק איסור הקיים שמא אינה טרפה וא"כ הוי ספק ראשון מדאו' וכשתאמר את"ל טרפה להחמיר עדיין לא עשית ב' גופים ועניינים ושאתה בא להקל שמא אין זאת הימנה עשית והוי ממש כספק טרפה שנתערבה לעיל דין ב':
ז. הרי החתיכה מותרת. כדלעיל דין ה':
ח. שתיהן אסורות. כדלעיל דין ו':
ט. או נפלה מעצמה לים. שמותר בתערובת דבר חשוב לעיל ס"ז: מעצמה. שאם הפילה הוא אפי' שוגג אסור גם לעיל דגזרינן שוגג אטו מזיד כדלעיל שם: לא הותרה האחרת. שאע"פ שאין כאן ודאי ספק איסור שנצטרך לדון תחילה על הספק טרפה דאו' מ"מ ודאי היה כאן ספק איסור ויש לדון שמא אין זה הספק איסור וא"כ תולה האיסור בגוף אחר ושתאמר אח"כ את"ל זה שמא אינה טרפה הרי שני ענינים והא דשרי לעיל שם משום שמהתורה גם דבר חשוב בטל אבל הכא אסור מהתורה שוודאי יש כאן ספק טריפה ויש להתחיל מהרעותא ספק טרפה והוי כוודאי דאו' וספק אינה זו נמי דאו' דשמא זו והרי אסרנוה מדאו' לכן לא תלינן שהאסורה נאבדה[9]:
כללי ס"ס לש"ך
א. דבר שאינו בטל. כגו' חה"ל: שהתערובות הב' מותר. ודעת השו"ע והרמ"א לעיל (ס"ח) שהתערובת הג' דווקא מותרת: אינו אסור מן התורה. שמדאו' בטל ברוב: מענין אחד ובגוף אחד. שמא אינה זו ותולה האיסור בגוף אחרים: משא"כ כאן. שהספק הראשון שמא אינה אסורה ובגופו והספק השני שמא אינה זו ותולה האיסור בגוף אחרים וכיון שהם שני ספיקות שונים אנו דנים בספק שהוא דאו' בפנ"ע ומכריעים לחומרא והוי כודאי ושוב לא מועיל בו ספק שני שהוא ספק יחיד: ויש מתירים וכו'. שחשוב כנולד בפעם אחת דודאי עבדינן ס"ס כיון שלא היה ספק נפרד מעולם שנומר בו ספק דאו' לחומרא והוי כודאי[1]: ובלבד שלא יאכלנו כולו כאחד. שאז אוכל ודאי ספק איסור: שנים שנים. דבעינן דליהוי ממ"נ חדא דהיתירא כדלעיל ס"ז[2]:
ב. ביצה. כמ"ד לעיל בש"ך סק"ט שביצה חשובה ולא בטלה: ספק טרפות. אבל טרפה ודאי ל"ל שמא נגמרה קודם כדלהלן ושמא אינה זו דאפי' נגמרה קודם אסור מדרבנן כדלעיל סי' פ"ו ש"ך סק"ח ואינה בטלה ברוב כדלקמן דין י"ז: בקרוב. נמשך אחרי לשון האו"ה (כלל כ"ו דין ד') דהוא מיירי בטרפה ודאי והספק הראשון הוא שמא נגמרה קודם כדלהלן וצ"ל דס"ל כדעת הרא"ה (בדה"ב ב"ב ש"א נד:) שהביא בב"י (סי' פ"ו) שבוודאי נגמרה קודם מותר וא"כ בקרוב דווקא דשמא נגמרה קודם אבל ברחוק ודאי לא נגמרה קודם[3]: הואיל והספק הראשון אסור מן התורה. שמסתבר יותר להתחיל בספק טרפות כיון שוודאי יש ביצה ספק איסור בתערובת וא"כ יש לדון תחילה על הרעותא הקיימת: מענין אחד ובגוף אחד. שהספק הראשון שמא אינה אסורה ובגופו והספק השני שמא אינה זו ותולה האיסור בגוף אחרים: ואפילו וכו'. כלומר אפי' שאין בה ספק אחד בתערובת שהוא ענין אחר לגמרי שמא אינה זו אלא שמא אין איסור אפ"ה אינו מענין אחד וגוף אחד שהספק הראשון בתרנגולת ושמא אינה טרפה והספק השני בביצה ושמא נגמרה קודם: שאין ידוע אם נגמרה וכו'. ואע"פ שגם נגמרה קודם אסור מדרבנן כנ"ל מ"מ שמא אינה טרפה ומותרת אפי' מדרבנן ועבדינן ס"ס בענין שהוא מותר מן התורה אלא שהוא אסור מדרבנן ויש ספק בדרבנן כדלקמן דין ט"ז:
ד. בודאי מספק טרפה. כנ"ל דין ב' בסיפא: ואע"פ שנתערבו. כתב לה משום דין ה' באחד ספק שאם נתערבו מותר: הואיל וכו' הספק הראשון אסור מן התורה. כלומר דלא דמי לדלקמן דין ה' באחת מהן ספק שמתחיל מזה הספק מהיכן באה ולא הוי ספק מהתורה כיון שהיא ספק וכמו שיתבאר שם אבל הכא שאחת מהן ודאי הוי ספק מהתורה. ואף אם נתחיל שמא נגמרה קודם ע"כ הוא בתרנגולת הטרפה ושמא לא נגמרה ואסור מהתורה. וס"ל לש"ך שאע"פ שהספק מכשרה או מטרפה הוא כלפי הביצה מ"מ הספק בתרנגולות ולכן לא נחשב כשני ספקות בביצה שבאו כאחד שאז הוי ס"ס אפי' שהספקות מדאו'[4]:
ה. אף ע"פ שנודע הספק איסור וכו'. שאפי' ליש מתירים לעיל דין א' לא באו ספקות התרנגולות כאחד: א"כ הרי אין הספק הראשון אסור מן התורה. שכיון שנתערב חד בחד קודם שנולדה הביצה אין לומר שהספק שמא מאינה כשרה הוא מהתורה שאסרנו תרנגולת הספק והוי כודאי, שהרי אין אנו דנים על הספק טרפות שבתרנגולת כלפי הביצה רק אחר לידתה שאז ישנה בעולם ואז כבר נתערבה[5] ואין לדון עליה קודם בפנ"ע אלא רק עכשיו בס"ס,[6] ובאמת כלפי הביצה התרנגולות מותרות שיש בהם ס"ס שבא כאחד, ושמתחיל הספקות מהיכן באה הרי שגם עכשיו לא דן על הספק טרפות תחילה ולא הוי כודאי.[7] ואין להתחיל הספקות מתרנגולת הספק שמא כשרה שמא טרפה דהוי דאו' משום שאנחנו באין לדון תחילה עכשיו מהיכן נולדה ביצה זו שבדיון זה יתכן שאין כאן איסור כלל ומסתבר יותר להתחיל כך,[8] ולאפוקי מדין ב' בספק טרפה שנתערבה דודאי יש ביצה ספק איסור בתערובת ואין להתחיל משמא אינה זו אלא מהספק איסור הקיים, ובספק מכשרה ומטרפה דליכא ודאי ספק איסור בלא"ה נמי הוי ספק ראשון מהתורה שאף אם נתחיל שמא נגמרה קודם ע"כ הוא בתרנגולת הטרפה ושמא לא נגמרה ואסור מהתורה, ובוודאי מספק טרפה דליכא ודאי ספק איסור ושמא נגמרה קודם הוא בתרנגולת ספק ואינו ספק דאו' נאסר משום שאין הספקות מענין אחד ובגוף אחד כמו שיתבאר בסמוך ואז גם נמצא ספק ראשון מדאו' שאף אם נתחיל שמא נגמרה קודם כיון שהתרנגולת ספק ענין וגוף אחר הכרעת בה בפנ"ע כודאי טרפה ושמא לא נגמרה ואסור מהתורה: בענין אחד ובגוף אחד. שהספק הראשון הוא שמא ביצה זו מכשרה ואין כאן איסור כלל אלא כשאתה בא להחמיר ולדון את"ל מתרנגולת טרפה היא ואתה עושה ב' גופים וב' ענינים להחמיר אני אומר שמא אינה טרפה בגוף ובענין שאתה באת עליו לדון ולהחמיר, משא"כ בספק טרפה שנתערבה לעיל דין ב' שאתה אומר את"ל טרפה להחמיר עדיין לא עשית ב' גופים ועניינים רק שאתה בא להקל אח"כ שמא אינה זו אתה בודה ספק אחר בב' גופים ועניינים, וכן בוודאי מספק טרפה שאתה אומר את"ל טרפה להחמיר עדיין לא עשית ושאתה בא להקל שמא נגמרה קודם עשית וכן אם תתחיל הפוך את"ל לא נגמרה קודם להחמיר עדיין לא עשית ושאתה בא להקל שמא אינה טרפה עשית, ובספק מכשרה או מטרפה אע"פ שאם תתחיל ואת"ל מתרנגולת הטרפה אתה עושה ב' גופים ועניינים להחמיר מ"מ שאתה בא להקל שמא נגמרה קודם אתה לא מיקל בגוף ובענין שבאת להחמיר ואם תתחיל הפוך את"ל לא נגמרה קודם להחמיר עדיין לא עשית ושאתה בא להקל שמא מהכשרה עשית: ובאין כאחד. שני הספקות בתרנגולות שמתירות הביצה באו לביצה כאחד בשעת יציאתה ולכן אפי' נודע הספק טרפה קודם שנמצאת הביצה מותר שהרי אתה דן על הביצה ובה לא נולד ספק טרפות בפנ"ע רק אחרי שנתערבו:
ו. שניהם אסורים. שמסתבר להתחיל מהספק איסור הקיים שמא אינה טרפה וא"כ הוי ספק ראשון מדאו' וכשתאמר את"ל טרפה להחמיר עדיין לא עשית ב' גופים ועניינים ושאתה בא להקל שמא אין זאת הימנה עשית והוי ממש כספק טרפה שנתערבה לעיל דין ב':
ז. הרי החתיכה מותרת. כדלעיל דין ה':
ח. שתיהן אסורות. כדלעיל דין ו':
ט. או נפלה מעצמה לים. שמותר בתערובת דבר חשוב לעיל ס"ז: מעצמה. שאם הפילה הוא אפי' שוגג אסור גם לעיל דגזרינן שוגג אטו מזיד כדלעיל שם: לא הותרה האחרת. שאע"פ שאין כאן ודאי ספק איסור שנצטרך לדון תחילה על הספק טרפה דאו' מ"מ ודאי היה כאן ספק איסור ויש לדון שמא אין זה הספק איסור וא"כ תולה האיסור בגוף אחר ושתאמר אח"כ את"ל זה שמא אינה טרפה הרי שני ענינים והא דשרי לעיל שם משום שמהתורה גם דבר חשוב בטל אבל הכא אסור מהתורה שוודאי יש כאן ספק טריפה ויש להתחיל מהרעותא ספק טרפה והוי כוודאי דאו' וספק אינה זו נמי דאו' דשמא זו והרי אסרנוה מדאו' לכן לא תלינן שהאסורה נאבדה[9]:
[1] והב"י (סו"ס נ"ז) העתיק בשתיקה דעת המתרים בשם מצאתי כתוב אבל אינו מוכרח דהכי ס"ל להלכה שמה שמצא כתב.
[2] ועי' בהו"ב שם ס"ק פ"ה.
[3] ומש"כ בהו"ב בבה"ל שאם אירע הספק טרפות מלפני זמן רב א"כ בזה שטענה התרנגולת והטילה מתברר שאינה טרפה כדלעיל סי' פ"ו ס"ט תמוה דהכא נמצאת בתרנגולות אמר ולא הטילה ועוד ק"ק שאינה טרפה רק כששהתה כ"א יום בין לידה ללידה כמבואר שם ולא הל"ל בקרוב.
[4] ובנתערבו בלא"ה נמי כיון שנתערב חד בחד אנו רואים שניהם כגופו של איסור כמש"כ הרשב"א (תוה"א ב"ד ש"ב כה: הובא בב"י ס"ח) . [ואף דס"ל לש"ך שרואים שניהם כאיסור היינו משום שכ"א ספק דאו' והוי כודאי (וכדלקמן דין ה' שאם הספק טרפה שנתערב לא הוכרע כודאי הוי ס"ס והיינו משום שבכה"ג אין כ"א ספק והוי כודאי אלא ס"ס) ולא כיון שמביא על כ"א מהם אשם תלוי חמיר טפי וכ"א הוא איסור ודאי ממש (דמה"ט אפי' למ"ד ספיקא דאו' לחומרא מדרבנן הכא אסור מדאו') אין לומר שלגבי הביצה לא נולד ספק החד בחד רק עם הספק השני כאחד ולא הכרענו כלפי הביצה בספק שבתרנגולות ששתי התרנגולות כודאי, כיון שאין הספק נגמרה מכריע בטרפות שבתרנגולות רק בביצה והתרנגולות אסורות גם כלפי הביצה שנולדו כלפיה הספקות מאוחר יותר]. ולפי הפר"ח שאכתוב בדין ה' ה"נ אם לא נתערבו מותר כיון שגם הספק מכשרה או לא נחשב כספק בביצה שהרי הוא כלפי הביצה והוי שני ספקות בביצה שבאו כאחד והוי ס"ס (ועי' בהגהות רעק"א שהקשה שאף לדעת הש"ך שמכריעים על הספק שבתרנגולת אף שהיא כלפי הביצה כדלקמן דין ה' הכא הוא הספק עצמו גם בביצה מהיכן באה), ובנתערבו אסור משום שנתערב חד בחד ואנו רואים שניהם כגופו של איסור.
[5] ואין להקשות שכיון שנתערב חד בחד אנו רואים שניהם כגופו של איסור כדלקמן דין כ"ה דס"ל לש"ך שרואים שניהם כאיסור היינו משום שתרנגולת הספק כודאי והוי ודאי שנתערב חד בחד ולא הוי ס"ס משום ששניהם אנו מכריעים עליהם כודאי, ולכן לגבי הביצה שלא נולד ספק החד בחד רק עם הספק השני כאחד לא הכרענו כלפי הביצה בספק טרפות שבתרנגולת שיהיה כודאי והוי ס"ס. ודעת הפר"ח (ס"ק נ"א אות י') שאם נתערבו הביצה אסורה שתערובת חד בחד רואים שניהם כמו האיסור ממש ואפי' ספיקא דגופא לא מקרי (וכן מוכח מהרשב"א שם שהוסיף תי' שני אפי' דלא כר"י וע"כ משום שאפי' ספיקא דגופא לא מקרי עי' בפר"ח ס"ק מ"ו ד"ה וראיתי) ולכן גם אם לא הכרענו כלפי הביצה בספק טרפות שבתרנגולת שניהם ספק טרפה ממש וליכא ס"ס.
[6] וכדלהלן ובאין כאחד.
[7] ומשא"כ בלא נתערבו שאף כלפי הביצה שבאו שני הספקות כאחד הרי באו ספקות פרודים כאחד וכיון שהספקות בתרנגולות הרי תרנגולת הספק גם אחרי לידת הביצה בפנ"ע ויש לדון עליה כודאי. ודעת הפר"ח (שם) שאם לא נתערבו הביצה מותרת כיון שגם הספק טרפות שבתרנגולת נחשב כספק בביצה שהרי הוא כלפי הביצה והוי שני ספקות בביצה שבאו כאחד והוי ס"ס.
[8] שקודם כל בזה אין שאלה ואם היה כך ודאי מותר ואת"ל שלא היה כך יש שאלה.
[9] ומה שהתקשה השפ"ד בדברי הש"ך היינו לפי מש"כ לעיל סק"ד שספק טרפה שנתערב לא הוי ספק ראשון מהתורה משום שאחד בגוף אחד בתערובות גם לדעת ר"י (שפסק השו"ע ס"ט) הוי מדרבנן. אבל א"צ לזה אלא לא הוי מהתורה כיון שאין אנו דנים על הספק טרפות שבתרנגולת כלפי הביצה רק אחר לידתה ואז כבר נתערבה ואין לדון עליה קודם בפנ"ע אלא רק עכשיו בס"ס וכמו שפירשתי לעיל דין ה'. ומש"כ בהו"ב לבאר דברי הש"ך שהואיל ודין נפל אחד לים חידוש הוא אין ללמוד ממנו למקו"א, טעו בדבר ברור שלשון הש"ך בארוך: התם טעמא דמן התורה כבר נתבטל וכו' הם אמרו והם אמרו וכו' משא"כ הכא.
[2] ועי' בהו"ב שם ס"ק פ"ה.
[3] ומש"כ בהו"ב בבה"ל שאם אירע הספק טרפות מלפני זמן רב א"כ בזה שטענה התרנגולת והטילה מתברר שאינה טרפה כדלעיל סי' פ"ו ס"ט תמוה דהכא נמצאת בתרנגולות אמר ולא הטילה ועוד ק"ק שאינה טרפה רק כששהתה כ"א יום בין לידה ללידה כמבואר שם ולא הל"ל בקרוב.
[4] ובנתערבו בלא"ה נמי כיון שנתערב חד בחד אנו רואים שניהם כגופו של איסור כמש"כ הרשב"א (תוה"א ב"ד ש"ב כה: הובא בב"י ס"ח) . [ואף דס"ל לש"ך שרואים שניהם כאיסור היינו משום שכ"א ספק דאו' והוי כודאי (וכדלקמן דין ה' שאם הספק טרפה שנתערב לא הוכרע כודאי הוי ס"ס והיינו משום שבכה"ג אין כ"א ספק והוי כודאי אלא ס"ס) ולא כיון שמביא על כ"א מהם אשם תלוי חמיר טפי וכ"א הוא איסור ודאי ממש (דמה"ט אפי' למ"ד ספיקא דאו' לחומרא מדרבנן הכא אסור מדאו') אין לומר שלגבי הביצה לא נולד ספק החד בחד רק עם הספק השני כאחד ולא הכרענו כלפי הביצה בספק שבתרנגולות ששתי התרנגולות כודאי, כיון שאין הספק נגמרה מכריע בטרפות שבתרנגולות רק בביצה והתרנגולות אסורות גם כלפי הביצה שנולדו כלפיה הספקות מאוחר יותר]. ולפי הפר"ח שאכתוב בדין ה' ה"נ אם לא נתערבו מותר כיון שגם הספק מכשרה או לא נחשב כספק בביצה שהרי הוא כלפי הביצה והוי שני ספקות בביצה שבאו כאחד והוי ס"ס (ועי' בהגהות רעק"א שהקשה שאף לדעת הש"ך שמכריעים על הספק שבתרנגולת אף שהיא כלפי הביצה כדלקמן דין ה' הכא הוא הספק עצמו גם בביצה מהיכן באה), ובנתערבו אסור משום שנתערב חד בחד ואנו רואים שניהם כגופו של איסור.
[5] ואין להקשות שכיון שנתערב חד בחד אנו רואים שניהם כגופו של איסור כדלקמן דין כ"ה דס"ל לש"ך שרואים שניהם כאיסור היינו משום שתרנגולת הספק כודאי והוי ודאי שנתערב חד בחד ולא הוי ס"ס משום ששניהם אנו מכריעים עליהם כודאי, ולכן לגבי הביצה שלא נולד ספק החד בחד רק עם הספק השני כאחד לא הכרענו כלפי הביצה בספק טרפות שבתרנגולת שיהיה כודאי והוי ס"ס. ודעת הפר"ח (ס"ק נ"א אות י') שאם נתערבו הביצה אסורה שתערובת חד בחד רואים שניהם כמו האיסור ממש ואפי' ספיקא דגופא לא מקרי (וכן מוכח מהרשב"א שם שהוסיף תי' שני אפי' דלא כר"י וע"כ משום שאפי' ספיקא דגופא לא מקרי עי' בפר"ח ס"ק מ"ו ד"ה וראיתי) ולכן גם אם לא הכרענו כלפי הביצה בספק טרפות שבתרנגולת שניהם ספק טרפה ממש וליכא ס"ס.
[6] וכדלהלן ובאין כאחד.
[7] ומשא"כ בלא נתערבו שאף כלפי הביצה שבאו שני הספקות כאחד הרי באו ספקות פרודים כאחד וכיון שהספקות בתרנגולות הרי תרנגולת הספק גם אחרי לידת הביצה בפנ"ע ויש לדון עליה כודאי. ודעת הפר"ח (שם) שאם לא נתערבו הביצה מותרת כיון שגם הספק טרפות שבתרנגולת נחשב כספק בביצה שהרי הוא כלפי הביצה והוי שני ספקות בביצה שבאו כאחד והוי ס"ס.
[8] שקודם כל בזה אין שאלה ואם היה כך ודאי מותר ואת"ל שלא היה כך יש שאלה.
[9] ומה שהתקשה השפ"ד בדברי הש"ך היינו לפי מש"כ לעיל סק"ד שספק טרפה שנתערב לא הוי ספק ראשון מהתורה משום שאחד בגוף אחד בתערובות גם לדעת ר"י (שפסק השו"ע ס"ט) הוי מדרבנן. אבל א"צ לזה אלא לא הוי מהתורה כיון שאין אנו דנים על הספק טרפות שבתרנגולת כלפי הביצה רק אחר לידתה ואז כבר נתערבה ואין לדון עליה קודם בפנ"ע אלא רק עכשיו בס"ס וכמו שפירשתי לעיל דין ה'. ומש"כ בהו"ב לבאר דברי הש"ך שהואיל ודין נפל אחד לים חידוש הוא אין ללמוד ממנו למקו"א, טעו בדבר ברור שלשון הש"ך בארוך: התם טעמא דמן התורה כבר נתבטל וכו' הם אמרו והם אמרו וכו' משא"כ הכא.
