אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
כמדומני שזה יסוד איסור תופרלכאורה, יסוד איסור לש הוא לאחד ב' דברים ע"י גוף שלישי, וזה לא קיים כאן.
מבלי ליכנס לעצם הנידון, אפשר לפתור את הבעיה בשפיכת מעט שמן ע"ג החומוס בלי לערב.יש צד להחמיר שלא לערב חומוס ושמן?
למה לא נאמר שהחומוס מקשה את השמן?אם השמן מרכך את החומוס מותר
לזה התכוונתי כשכתבתיזה לא הענין, אלא שאין בזה גיבול וחיבור של דברים קטנים לעיסה על ידי הנוזל
לכאורה, יסוד איסור לש הוא לאחד ב' דברים ע"י גוף שלישי, וזה לא קיים כאן.
מבלי ליכנס לעצם הנידון, אפשר לפתור את הבעיה בשפיכת מעט שמן ע"ג החומוס בלי לערב.
אני רוצה השיפור טעם שבא דווקא ע"י עירוב
אינו מדויק בכלל! שהרי אין לשפוך מים לקמח אף בלא עירבובמבלי ליכנס לעצם הנידון, אפשר לפתור את הבעיה בשפיכת מעט שמן ע"ג החומוס בלי לערב.
בקמח זהו גיבולו משא''כ בחומוסאינו מדויק בכלל! שהרי אין לשפוך מים לקמח אף בלא עירבוב
שו"ת אור לציון חלק ב - הערות פרק לג - דיני טוחן ולש בשבת הערה זשמעתי שיש אוסרים ואני מתמה.
ז. נראה שאיסור לש אינו אלא כשמדביק גרגירים זה לזה, וכמו בנותן קמח על מים, אבל לערב טחינה עם מים, מכיון שאינו מערב חלקים זה לזה, אלא שנותן מים כדי לדלל יותר את הטחינה, אין בזה משום לש. ומ"מ אם מערב חומוס או שום ובצל וכדומה, ודאי שיש לחוש בזה משום לש, וצריך לשנות בסדר הנתינה ובאופן הבחישה
ילקוט יוסף שבת ג תיקוני מאכל בשבת סעיף לד
לד. טחינת שומשמין שכבר הכינוה מערב שבת ונעשית בלילה רכה, ורוצים להוסיף בה מים בשבת כדי לדללה יותר, מותר להוסיף לה מים בשבת ולבחוש. ויש אומרים שאף מותר להכין טחינת שומשמין בשבת על ידי הוספת מים ולימון ומלח על גבי טחינה גולמית שנילושה כבר בבית החרושת, ונעשית בלילה עבה. ואף על פי שדרך העולם להוסיף לה בתחלה מעט מים ולערבב ואז היא נעשית קשה כמו עיסה, מכל מקום כיון שאין עושים כן כדי שתהיה טעימה יותר אלא כדי להקל עליהם את הכנתה, וגם לבסוף מוסיפים לה מים וחוזרת להיות רכה, לפיכך אין לחוש בזה לאיסור לש. ובלבד שיעשה כן סמוך לסעודה. ויש חולקים ומחמירים, שמאחר ובתוך כדי הלישה נעשית הטחינה כמו עיסה קשה, יש לחוש לאיסור שנראה כלש.מד)
ילקוט יוסף שבת ג הערות תיקוני מאכל בשבת אות מד
מד) על פי המבואר בהערה מא. ומכל שכן לסברת החזון איש (סי' נח אות ה') דסבירא ליה דאין לישה אחר לישה, והרי כאן הטחינה נילושת ועומדת. וראה בביאור הלכה (סי' שכא סעיף יד) ד"ה אין מגבלין. והן אמת שבירושלמי (פרק כלל גדול) איתא, שהנותן משקין לתוך שום כתוש חייב משום לש, כבר כתב היראים (סי' קכ) שנראה שהירושלמי חולק על התלמוד שלנו (שבת קמ א) שחרדל שלש אותו מערב - שבת למחר נותן לתוכו דבש וממעכו בין ביד בין בכלי, ולא יטרוף אלא מערב. ובאור זרוע חלק ב' (סי' סא) סיים על זה, ולי נאמר מפי מורי וכו' דההיא דהירושלמי אתיא אליבא דרבי אליעזר וכו' ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, והלכה למעשה שכל שכתש השומין או חרוסת מערב - שבת נותן בהם יין וחומץ ומערב באצבעו. וראה בלוית חן (סי' סז, עמוד צח).
ומה שכתבנו לענין הכנת טחינה בשבת, על ידי הוספת מים ולימון ומעט מלח על גבי טחינה גולמית שנילושה כבר בבית החרושת, הנה לכאורה יש לחוש בזה לאיסור, מאחר ובאחד השלבים של הערבוב הטחינה נעשית בלילה קשה, והרי היא כעיסה ממש. ועיין בשלחן ערוך (סי' שכא סעיף יד), והוא שיהיה רך, אבל קשה אסור מפני שנראה כלש. אלא שלא נתבאר בשלחן ערוך מה נקראית בלילה רכה ומה נקראית בלילה עבה, ובספר שביתת השבת (מלאכת לש ס"ק לו) כתב, שכל שאינו קשה כל כך עד שיתהווה גוש אחד כבצק נקרא רכה. ע"ש. ובקצות השלחן (סי' קל סק"ג) כתב, ששיעור הבלילה אינו שוה בכל הדברים, אלא בכל דבר כדרך לישתו, ואם הדרך לעשות בלילה עבה והוא עושה בלילה רכה יותר מהרגיל שוב הוי בלילה רכה. ובשו"ת שבט הלוי חלק ד' (סי' קה) הביא מהחזון איש (סי' נח סק"ט) דבלילה עבה היינו שכאשר נשפך נמשך כמו גושים, ורכה היינו שנשפך ונרוק, אף שהוא עדיין עבה קצת. ואם הוא רך ביותר וכמים עכורים אינו בכלל לש, כיעו"ש. ולפי כל הנ"ל בנידון דידן לכאורה יש לאסור, כיון שלכולי עלמא הוי כבלילה עבה, אף שלבסוף נעשית בלילה רכה. וראה בשמירת שבת כהלכתה חלק א' (פרק ח' סעיף כו) שכתב לאסור להכין טחינה בשבת, משום שבתחילה היא מתקשית כעיסה, והוי איסור תורה. ע"ש. אולם מאידך יש לומר דכיון שאין עושים כן כדי שתהיה טעימה יותר, אלא כדי להקל עליהם את הכנתה, וגם לבסוף מוסיפים לה מים וחוזרת ומתרככת כבתחלה, לפיכך יש מקום להקל אם עושה כן סמוך לסעודה, ואינו מערבב בכח אלא בנחת. וראה מה שכתב בזה בשו"ת מקוה המים חלק ד' (בהשמטות לסי' ו'). ובספר אור לציון חלק ב' (עמוד רמט) כתב להקל להוסיף מים בשבת על טחינת שומשמין, ובלבד שלא יערב בה שום או חומוס וכדומה, אלא אם כן משנה בסדר הנתינה ובאופן הבחישה, דהיינו שיערב בצורת שתי וערב אם אין דרכו בכך. וביאר שם, שאיסור לש אינו אלא כשמדביק גרגירים זה לזה, וכמו בנותן קמח על מים, אבל לערב טחינה עם מים, מכיון שאינו מערב חלקים זה לזה, אלא שנותן מים כדי לדלל יותר את הטחינה, אין בזה משום לש. ע"ש. ולא דן שם מצד מה שבתהליך ערבוב הטחינה היא נעשית כבלילה קשה, דבזה פסק מרן דאסור מפני שנראה כלש. ושאלתי למרן אאמו"ר שליט"א והשיב לי, כי הוא מסתפק בזה, ועוד חזון למועד.
לא ענית על השאלה שלו בכלל כל זה לא קשור
יש צד להחמיר שלא לערב חומוס ושמן?
ומ"מ אם מערב חומוס או שום ובצל וכדומה, ודאי שיש לחוש בזה משום לשוכמו בנותן קמח על מים וכו'
זה מדובר על חומוס עם בצל או טחינה לא עם שמן.ומ"מ אם מערב חומוס או שום ובצל וכדומה, ודאי שיש לחוש בזה משום לש,
והראיה שבלש אינו ע''י גוף שלישי דאסור ללוש פירורי לחם.כמדומני שזה יסוד איסור תופר
לחבר שני גופים זה תופר, אבל לגבל ולאחד חלקיקים זה לש.כמדומני שזה יסוד איסור תופר
אכן, ומשם דדוקא חומוס עם טחינה אבל עם מים אינו בעיה, [וכמש"כ להדיא לגבי מים עם טחינה].זה מדובר על חומוס עם בצל או טחינה לא עם שמן.
נושאים דומים בפורום