אור יעקב
Active member
מבוא הלכות מלאכות שבת עמ' 26 - פס"ר דלא ניחא ליה מדרבנן
- פס"ר דלא ניחא ליה מדרבנן, נח' בו הראשונים והאחרונים וכו' ולמעשה הבא"ח, כה"ח, אור לציון, מתירים רק במקום צער.ואילו היביע אומר (ח"ד סי' לד) מתיר ורק לכתחילה נכון להזהר.
וזה גם שורש המח' האם מותר לפתוח את ברז המים החמים שהוחמו בדוד שמש דלא ניחא ליה וכו'.
פס"ר דניחא ליה אסור לכל הדיעות.
נראה מדבריו שלא עבר על תשובתו של מרן זצוק"ל ביבי"א הנ"ל, כי כל היתרו שם הוא כלל לא משום פס"ר דלא ניחא ליה, אלא רק "צירוף" קטן וכדלהלן.
- כי האריך שם בתחילה לבסס את כל נידון פס"ר מהש"ס ומהפוסקים. (אות א-לא)
- והעלה שרבים מהפוסקים סוברים להקל בפס"ר דניחא ליה ויש מקום רב לסמוך עליהם. (אות לב - ודלא כמו שכתב "אסור לכל הדיעות")
- ואולם בנידון הדוד שמש שהוי רק "גזירה" יש יותר מקום להקל אפי' שניחא ליה. (אות לג)
- ובפרט שלא ברור שהמים שבתחתית הדוד הם בחום שהיס"ב, ומה שאנו מרגישים זה את המים שבדוד למעלה. (אות לד)
- "ובר מן דין" יש להוסיף שלא ברור שניחא ליה כי יש הרבה מים בדוד, ואפי' משפחה עניפה יש מקום לצדד על פי דברי מהר"ד מפארדו דכיון דלא ברשיעי עסקינן הוי כ"לא ניחא ליה" (אות לה - וא"כ זה צירוף קטן לתשובת ההיתר שמתבסס בעיקר על פס"ר בדרבנן וגזירה)
- ועוד יש להקל דאינו רוצה "בבישול" המים אלא רק בחימומם והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה (שם)
- ועוד יש לצרף דברי האחרונים שפתיחת הברז הוי "הסרת מונע" וגרמא בעלמא. (אות לו)
- ועוד יש לצרף שיש עיקולי ופשורי אי הוי איסור תורה ברתיחת המים. (אות לז-לט)
- אך בחזון עובדיה שבת ח"ה (עמ' קי) החמיר יותר ופסק דהמיקל יש לו על מה לסמוך.
איני יודע מדוע התעלם מעשרות מקומות שמרן זצוק"ל היקל לכתחילה בפס"ר דלא ניחא ליה, ונקט בדווקא את הלשון הכי מחמירה בספריו, כאילו להראות שזו משנתו העיקרית והאחרונה.
ובכל מקרה ישנם ב' יישובים למה בחזון עובדיה החמיר יותר בתיבה עם זבובים. (וכן י"א כן בשו"ע ויתבאר לקמן)
א. ביבי"א ח"ד סי' לד אות טז כתב "מכיון שאין שום טירחא בדבר להניף בידו לגרש הזבובים במחי יד ראוי לעשות כן לצאת יד"ח בעל התרומה.
ב. עוד יש להוסיף שכלל לא ברור שזה "לא ניחא ליה" אדרבה נח לו שישארו הזבובים בתיבה ולא יפריעו לו, כמו שכתב הרה"ג הרב שלמה עמאר שליט"א (שמע שלמה ח"ו ס"ג אות ד) ולפ"ז מובן דברי האחרונים שהביא בחזון עובדיה שרצו להוכיח מהשו"ע שמיקל בפס"ר דניחא ליה - ופשוט.
ובשלחן ערוך יש להוכיח מעשרה מקומות שאסור ונכתוב כאן את ציוני המקומות לתועלת המעיין.
1. סימן שי ס"ו ובבית יוסף ובמ"ב
כוונתו להביא ראיה מדברי השו"ע שאוסר לכפות כלי על מוקצה וביארו המ"ב וש"א דאיירי בביצה וכפירוש הרב המגיד שמא תזוז.
ולכאורה הוי פס"ר דלא ניחא ליה?
הנה מלבד שכמה אחרונים (מג"א, כה"ח ועוד) ביארו דברי השו"ע כפשוטו כתרומת הדשן שאיירי לצורך המוקצה ולא בביצה, (אע"פ שבאמת הכרעת רוב האחרונים כמו שכתבתי שאיירי בביצה. מ"ב, בא"ח, חזו"ע, ועוד)
יש ליישב דהרי בספר חמדת ישראל (ח"א דע"ג ע"א) כתב להוכיח מהרב המגיד שסובר שפס"ר בדרבנן וניחא ליה - מותר. וא"כ לכאורה הרה"מ סותר את עצמו?
א. בילקו"י יישב שהזהירו שלא יכוון להזיזה כדי שיוכל להניח עליה את הכיסוי היטב.
ב. הגרש"ז אוירבך זצוק"ל יישב יפה שנגיעה הראויה לטלטל היא גופא אסורה, (עיין שולחן שלמה סי' שח סקי"ט - ולא הבנתי את דחייתו של הרב אופיר שליט"א)
2. סימן שטז ס"ג בבית יוסף
לכאורה מביא ראיה מהבית יוסף שמחמיר כדברי בעל התרומה בתיבה של זבובים, אולם יש ליישב.
א. אדרבה כמה אחרונים הוכיחו שמכך שהשמיט זאת בשו"ע משמע דעתו להקל. (עיין חזו"ע ח"ה עמ' קי)
ב. עוד יש להוסיף כיון שאין טירחא בדבר יש להחמיר וכמו שכתב בבית יוסף "כיון דנפק מפומא דבעל התרומה". (יבי"א שם)
ג. הרה"ג הרב שלמה עמאר שליט"א כתב שפה בכלל "ניחא ליה" שהזבובים ישארו בתיבה ולא יפריעו לו, כמש"כ לעיל.
3. סימן שכ סי"ח ובבית יוסף.
לא הבנתי ראייתו דאיירי באיסור תורה כמובא במ"ב ס"ק נג?
ואולי כוונתו להביא ראיה מדברי השו"ע שמשמע שמיקל בתרתי לטיבותא, ולא היקל מהטעם שהולך לאיבוד אע"פ שהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה?
אולם באמת דעת מרן זצוק"ל שאע"פ שקיי"ל שמשאצל"ג דרבנן, מ"מ בפסיק רישיה מחמירים. ולכן החמיר בצחצוח שיניים בשבת אם יורד לו דם, וכן בחזו"ע ח"ג עמ' עג גבי קוץ היקל רק משום צער וגם כתב שלכתחילה יזהר שלא יצא דם. (עיין יבי"א ח"ד סי' לד אות יב בביאור החילוק - ובפרט שלכמה פוסקים מלאכה שאינה צריכה לגופה דאורייתא)
4. סימן שכ סעיף כ
אדרבה, מפה יש ראיה איפכא שכתוב "יש מי שאומר שהאוכל תותים צריך להזהר" וכו' וכבר כתבו האחרונים שלשון "צריך להזהר" אינה אלא מידת חסידות וזהירות בעלמא. (עיין חזו"ע ח"ד עמ' טו)
ועוד כיון דאפשר בנקל להחמיר ללא שום טירחא טוב לחוש לאוסרים. (ילקו"י וכמו שכתבתי לעיל בתיבה של זבובים)
5. סימן שכו סעיף ז
הקושייא קודם כל כלל אינה מהשו"ע, אלא גמ' מפורשת בשבת (קמא.) שהעולה מהמים ינגב עצמו קודם דלמא אתי לאתויי ד"א בכרמלית.
וקשה על המתירים פס"ר דלא ניחא ליה, וכל שכן המתירים בדניחא ליה!? ויש ליישב,
א. ניחא ליה במים שבגופו להתקרר (שו"ת צור יעקב ס"ס קעב, שו"ת באר יצחק סימן טו ענף ה, יבי"א ח"ז סימן מ אות ו)
ב. גם למתירים פס"ר בדניחא ליה, יש ליישב שאפשר שישכח ששבת ויכוון להנות מהמים (באר יצחק, יבי"א)
ג. כיון שאפשר בקל לנגב את עצמו. (שם)
6. סימן שכו ס"ט
כנראה כוונת הרב אופיר שליט"א שהרוחץ בדבר שמשיר שיער הרי זה מדרבנן כיון שאינו ע"י כלי (כמש"כ מהרש"ם ועוד) והוי פס"ר שלא ניחא ליה.
אולם כבר כתב הכל בו (סימן לא) והארח"ח "כל הרוחץ את ידיו בדבר שמשיר את השיער חייב" כיון שכך הדרך.
וכ"כ רבים מהאחרונים (הר צבי, קצות השולחן, תולדות שמואל, ועוד. וכן משמע דעת הבאה"ל בסימן שמ ד"ה יבלת, וכן העלה ביבי"א ח"ד סי' לד אות יח)
ועוד יש להוסיף שאם רוחץ בדבר שמשיר שיער בוודאי דעתו לכך וניחא ליה.
7. סימן שכח סמ"ח
אע"פ שהשו" כתב "אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם" מ"מ וודאי שיש חילוק דלעיל גבי תותים כתב רק "יש מי שאומר שצריך להזהר"
והחילוק הוא שפה מלבד הצביעה יש איסור שמניח את הבגד על המכה הוא מוציא ליחה ודם ובפרט שלוחץ חזק. (חזו"ע ח"ה עמ' קיב ע"פ תורת שבת וכה"ח)
8. סימן שכח סמ"ט ושיב ס"ז
אע"ג שהמקנח בצרור (שיב, ודמי למקרב בסימן שכח) יש פה תרי דרבנן גם שלא הוי ע"י כלי, וגם משאצל"ג.
כבר כתב בשער הציון (אות כג) שלשיטת הערוך ע"כ דהגמ' סבר שהוא פסיק רישיה וניחא ליה.
וע"ע בביאור הוראה סימן שיב מה שהאריך בהוכחה הנ"ל כיד ה' הטובה עליו בטוב טעם ודעת, ואיני צריך להוסיף על דבריו.
9. סימן שלו שער הציון אות לט
עיי"ש שרצה להביא ראיה לאוסרים פס"ר דלא ניחא ליה.
אולם כבר כתבו רבים שהכא זה לא נחשב גדר של "פסיק רישיה". (עיין אורחותיך למדני ח"ג סי' כה, טל חיים שבת ח"א עמ 188, קובץ מנורה בדרום ח"י עמ' סד)
ועוד אפשר דחייש לרמב"ם דהו איסור תורה. (לב מלכים עמ' תקנ)
10. סימן שלז ס"א ובב"י בשם הרוקח ושעה"צ אות ב
הנה ראייתו מהב"י שהביא דברי הרוקח שספסלים גדולים ביותר אסור לגרור דפסיק רישיה הוא - וכ"פ המג"א והמ"ב.
אולם בחזו"ע ח"ד עמ' לח האריך שדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים שאין חילוק כלל וגם גדולים ביותר מותר לגרור ומובן שבשו"ע השמיט את דבר הרוקח המובאים בבית יוסף.