ב"ה.
ליתר עיון:
א. ירושלמי: "עוברות ומניקות.. - אבל בשבע האחרונות, אינן מתענין בהם. אעפ"כ אינן מנהגות עצמן בתפנוקין אלא אוכלות ושותות כדי קיום הוולד" - (תענית פ"א ה"ה)
נפסק להלכה (- או"ח סתקנ"ד ס"ה).
ב. במהרש"ם: הוכיח מכך שנפסק ש"אין היולדת שבה לאיתנה עד עבור כ"ד חודש מהלידה" שכל כ"ד מהלידה חשיב כ 'מינקת' ויש להקל לה בתענית. (-דעת תורה סתק"נ ס"א)
מחלוקת לאור דבריו:
כו"כ אחרונים סמכו על דבריו, ובפרט לחלישות זמננו, לקולא. [עיין באריכות: שו"ת שמחת יהודה ח"ב סי"ב. ( ג"כ ב - קובץ "כנסת חכמי ישראל" (ד) סע"א אות ל, שו"ת אלף המגן ח"ב ס"ג)
לעומת זאת רוב הפוסקים החמירו כשאינה מינקת בפועל, שכן הלשון "כדי קיום הוולד" - וכשאין הקיום תלוי במאכל האם, אין להקל. (עיין שו"ת 'אור לציון ח"'ד סי' נ"ג אות ב', ובח"ד סי' כ"ה אות ז').
[בתענית 'נדחה' (ועד"ז 'מוקדם') מקילים יותר. -
ולהוסיף, שתענית אסתר ידועה , כהתענית הקלה ביותר - רמ"א סתרפ"ו ס"ב ( - שכן לא נקבעה לזכר מאורעות דחורבן) ]
