• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

צירוף קטן בכדי לברך ברכת "הרב את ריבנו"

בנימין לוריא

Administrator
חבר צוות
אם יש 9 נשים וקטן, האם יכולים לברך ברכה אחרונה על המגילה "הרב את ריבנו"?
בחזו"ע עמ' צא כתב: "ואפשר שאפילו קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מצטרפות לעשרה לפרסומי ניסא לברכה אחרונה".
אז מה למעשה? מש"כ בדרך 'אפשר' זה שאפשר כך לעשות למעשה כיון שכתב כך, או מכיון שהסתפק בזה (וסיים בהערה עד ב"צ"ע") אז אמרינן סב"ל?
לכאו' בהערה כתב שאפשר שיש לצרף לס"ס ד' האומרים שגם יחיד יכול לברך ברכה אחרונה.
אולם, הרי קודם לכן בעמ' צ' כתב לדחות את דעת הבא"ח שיש לברך ברכה זו גם ביחיד בכדי שלא לאבד ברכה יקרה זו, וכתב ע"ד: "ואיך נניח הכלל הברור שבידינו "ספק ברכות להקל", ולהכניס עצמנו בספק ברכה לבטלה משם ברכה "יקרה" שאינה אלא מתורת מנהג. ולכן הדבר ברור שצריך להורות שאין היחיד מברך ברכה זו. ולא יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה נגד מרן הב"י וכל גדולי האחרונים". עכ"ל.
ועוד, שהרי לא עבדינן ספק ספיקא בברכות (עכ"פ במצווה שאינה דאורייתא), וא"כ מה הצד בדרך 'אפשר' לברך ברכה זו ביחיד ולצרף סברא שלא מסתברת לספק ספיקא ומכח זה לעשות מעשה ולברך ברכה שאינה מדאורייתא והיא רק בתורת מנהג.
א"כ, איך יש לנהוג למעשה?
 
כבוד הרב בנימין לוריא

ראשית גם לגבי נשים הרב זצ"ל עושה ס"ס, וגם שם תוכל לשאול איך צירף לס"ס סברא שלא מסתברת...
לעצם הענין, כשכתוב לשון "אפשר" בפוסקים זה נידון גדול, לדוגמא המשנ"ב כותב פעמים רבות לשון זו, רבים מתחבטים בדעתו, ויש ראיות שהכריע באופן ברור ויש ראיות שכתב לשון אפשר ואין הכרעתו ברורה בהחלטיות...
בדעת מרן הרב עובדיה, באופן כללי כמעט ואין מקומות שהרב כותב לשון זו, ואדרבה מי כמוהו יודע לחתוך ולהכריע... ואם כתב לשון זו, היה מקום להביא ראיה שלא חותך בזה...

עכ"פ לעצם שאלתך, עי' בקיצור שו"ע חזו"ע על הלכות פורים בהוצאת מכון מאור ישראל שהביאו בהערה שם הם מדמים פרסומי ניסא של חנוכה לזה של פורים, ושם הרב התיר לכתחילה קטן. וחנוכה נכתב אחרי פורים וממילא משנה אחרונה עיקר. והם מדגישים שהעומד עם עמקם של דברים יראה שזה אותה הסוגיא והנידון בדיוק. וממילא כשכתב את פורים עדיין היה אצלו בגדר אפשר וכשככתב את חנוכה כבר נתיישב שזה לכתחילה. ומוסיפים שגם בפורים עצמו בהערות במקו"א נקט זאת בפשיטות שקטן כן מועיל, ע"ש.

לגבי מה ששאלת על שלא עושים ס"ס בברכות, הנה במצוות שיש להם שורש מהתורה עבדינן כמו ספירת העומר (יסודות של התרומת הדשן).
וגם כאן אפשר לומר שהיות ומגילה היא מדברי קבלה וד"ק כד"ת דמו לכן יש לזה תוקף של דאורייתא כדי לעשות ס"ס בברכות
אבל יש לדחות שכאן במגילה, מרן זצ"ל סובר שהדברי קבלה אינו ממש כדאורייתא, וכמו שכתב בחזו"ע עמ' קפז וגם בהל' אבלות ח"א שכ"ז רק לענין אונן ולא לשאר דברים (ולכן אם ספק אם החסיר מילה מהמגילה לא חוזר לשמוע). ועוד יש לדחות שהרי שלא חילק בין מגילה של יום למגילה של לילה שאינו אלא מדרבנן.

[אבל מאידך מצינו ביבי"א (ח"א סי' מג אות יז) שכתב שמותר לקרות המגילה מבעוד יום לאחר פלג המנחה אפילו עם ברכה, כל שהוא דעת הדחק שא"א לקרותה אחרי צאת הכוכבים, וה"ט שרשאי לברך כיון שיש כאן ס"ס, שמא כדעת הנודע ביהודה דקריאת המגילה בלילה אינו אלא מדרבנן ולכן לא מקפידים לקרותה דוקא בלילה ואפשר גם מפלג המנחה, ואת"ל כדעת הי"א שגם בלילה חיובה מדברי קבלה, שמא כשיטת הירושלמי שבן ט"ו שקרא בי"ד יצא, וא"כ הו"ל ס"ס בצירוף דעת הי"א שהמצוה מדאורייתא.
וא"כ רואים שכן עושה ס"ס במגילה מכיון שהיא מדברי קבלה, ואולי יש לדחות שבמצוה זו יש פרסומי ניסא וכתב מרן זצ"ל בהליכות עולם שעושים ס"ס כשיש במצוה פר"נ, ודו"ק בכל מש"כ כי קיצרתי מאד].
 
חזור
חלק עליון