אם יש 9 נשים וקטן, האם יכולים לברך ברכה אחרונה על המגילה "הרב את ריבנו"?
בחזו"ע עמ' צא כתב: "ואפשר שאפילו קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מצטרפות לעשרה לפרסומי ניסא לברכה אחרונה".
אז מה למעשה? מש"כ בדרך 'אפשר' זה שאפשר כך לעשות למעשה כיון שכתב כך, או מכיון שהסתפק בזה (וסיים בהערה עד ב"צ"ע") אז אמרינן סב"ל?
לכאו' בהערה כתב שאפשר שיש לצרף לס"ס ד' האומרים שגם יחיד יכול לברך ברכה אחרונה.
אולם, הרי קודם לכן בעמ' צ' כתב לדחות את דעת הבא"ח שיש לברך ברכה זו גם ביחיד בכדי שלא לאבד ברכה יקרה זו, וכתב ע"ד: "ואיך נניח הכלל הברור שבידינו "ספק ברכות להקל", ולהכניס עצמנו בספק ברכה לבטלה משם ברכה "יקרה" שאינה אלא מתורת מנהג. ולכן הדבר ברור שצריך להורות שאין היחיד מברך ברכה זו. ולא יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה נגד מרן הב"י וכל גדולי האחרונים". עכ"ל.
ועוד, שהרי לא עבדינן ספק ספיקא בברכות (עכ"פ במצווה שאינה דאורייתא), וא"כ מה הצד בדרך 'אפשר' לברך ברכה זו ביחיד ולצרף סברא שלא מסתברת לספק ספיקא ומכח זה לעשות מעשה ולברך ברכה שאינה מדאורייתא והיא רק בתורת מנהג.
א"כ, איך יש לנהוג למעשה?
בחזו"ע עמ' צא כתב: "ואפשר שאפילו קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מצטרפות לעשרה לפרסומי ניסא לברכה אחרונה".
אז מה למעשה? מש"כ בדרך 'אפשר' זה שאפשר כך לעשות למעשה כיון שכתב כך, או מכיון שהסתפק בזה (וסיים בהערה עד ב"צ"ע") אז אמרינן סב"ל?
לכאו' בהערה כתב שאפשר שיש לצרף לס"ס ד' האומרים שגם יחיד יכול לברך ברכה אחרונה.
אולם, הרי קודם לכן בעמ' צ' כתב לדחות את דעת הבא"ח שיש לברך ברכה זו גם ביחיד בכדי שלא לאבד ברכה יקרה זו, וכתב ע"ד: "ואיך נניח הכלל הברור שבידינו "ספק ברכות להקל", ולהכניס עצמנו בספק ברכה לבטלה משם ברכה "יקרה" שאינה אלא מתורת מנהג. ולכן הדבר ברור שצריך להורות שאין היחיד מברך ברכה זו. ולא יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה נגד מרן הב"י וכל גדולי האחרונים". עכ"ל.
ועוד, שהרי לא עבדינן ספק ספיקא בברכות (עכ"פ במצווה שאינה דאורייתא), וא"כ מה הצד בדרך 'אפשר' לברך ברכה זו ביחיד ולצרף סברא שלא מסתברת לספק ספיקא ומכח זה לעשות מעשה ולברך ברכה שאינה מדאורייתא והיא רק בתורת מנהג.
א"כ, איך יש לנהוג למעשה?