אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לד
שאלה הלכה רווחת בידינו, שזמן תפלת מנחה נמשך עד הלילה, דהיינו צאת הכוכבים, וכמו שפסקו מרן והרמ"א בש"ע (סימן רלג ס"א), אשר לפי זה אפשר להתפלל מנחה גם בבין השמשות, דהיינו בתוך שלש עשרה דקות וחצי, שלאחר שקיעת החמה, מה דינו של מי שנתאחר ובא להתפלל מנחה אחר שעברו כעשר דקות אחר השקיעה, ויודע בעצמו שסיום תפלתו יהיה לאחר זמן בין השמשות, האם בכל זאת יוכל אז להתפלל מנחה כיון שהוא מתחיל בהיתר, או לא?
א) לכאורה יש לפשוט ספק זה ממה שכתב המגן אברהם (סימן תכו סק"א) בשם הרדב"ז בתשובה ח"א (סימן קנז), שאין לברך ברכת הלבנה בזמן שעננים מכסים אותה לגמרי, אלא אם כן הענן דק וקלוש, שאור זריחתה ניכר, ועובר דרך הענן, ואם התחיל לברך ברכת הלבנה ובאמצע ברכתו כסה הענן את הלבנה לגמרי, רשאי לסיים הברכה. וכתב המגן אברהם, ומשמע שאם יודע שהלבנה תתכסה תיכף באמצע ברכתו לא יתחיל לברך. וכן הסכים לזה הרב אליה רבה (סק"ו). ולפי זה יש לומר שגם בנ"ד כיון שהוא יודע בעצמו שאינו יכול לסיים תפלת מנחה בתוך זמן ביה"ש, אלא לאחר שיעבור הזמן, אינו רשאי להתחיל בתפלת מנחה. אולם יש לדחות ולומר שאני תפלה דרחמי היא, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ולכן כל שמתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף שסיום התפלה יהיה מעבר לזמנה, אין בכך כלום. וכן מתבאר מדברי רבינו האי גאון בשו"ת הגאונים (ליק, סימן נא), וכן הובאו דבריו בספר האשכול (עמוד נה - נו), שנשאל על אודות צבור שבאו להתפלל מנחה בערב שבת עם דמדומי חמה, ודחקתם העת, יש אומרים שעם כל זה יתפללו תפלת שמנה עשרה כהלכתן, כי לא תיקנו חכמים לומר שבע ברכות בתפלת שבת אלא מפני הטורח (ברכות כא סע"א), וכאן שהוא דרך עראי לא איכפת לן שמשלימין בשבת תפלת י"ח דרך חול. ויש אומרים שיאמרו שלש ראשונות ושומע תפלה ושלש אחרונות, ויש שפירשו שפוסקים באותה ברכה שמרגישים בה כי בא השמש, הלכה כמי? והשיב, ממה שאמרתם עם דמדומי חמה, וכן מסוף נוסח שאלתכם, משמע שמתחילים ועדיין לא באה השמש, וא"כ הרי מבוא השמש עד עונת ק"ש של ערבית יש ריוח לומר שמנה עשרה, ובזמן שמתחיל ש"צ בשעת דמדומי חמה ועדיין לא באה השמש אף על פי שבאה השמש משלים תפלתו. והכין מנהגא דרבנן היכא דאתרמי דוחק העת, אבל אין נופלים על פניהם אחריה. ואנו אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות כן עושים, ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב, אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו, וכו', וכל זה בהכנסת שבת ויו"ט שהתפלות משונות זו מזו, אבל בימי החול לא צריכינן לכולי האי, אלא גומר והולך אפילו בלילה. ע"כ. הא קמן שכל שמתחיל מנחה בהיתר, משלים והולך תפלתו אפילו בלילה. (וראה עוד בספר האשכול אלבק עמוד ק"ה, ובהערת המו"ל שם). +והנה מתשובת רבינו האי גאון הנ"ל, וכן מדברי האשכול שהביאו להלכה, מוכח דס"ל שמותר להתפלל מנחה בבין השמשות. וכ"כ הנשיא אלברצלוני הובא בשו"ת ראב"י אב"ד (סימן לו): "שזמן תפלת מנחה נמשך עד צאת הכוכבים". (וע' בהגהת עתים לבינה סוף עמוד לד. וצ"ע) וכ"כ בשבולי הלקט (סימן מח) בשם הראב"ד, שהוקבע בתלמוד (ברכות כז א) דעבד כמר עבד וכו', פירוש מי שרוצה לעשות כסברת חכמים להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים הרשות בידו וכו'. ע"ש. (וכן הוא בשו"ת הראב"ד הנד"מ סימן קצד). ע"ש. וכ"כ הארחות חיים (הל' תפלת מנחה אות א דמ"ב ע"ד), דאליבא דרבנן מתפלל מנחה עד צאת הכוכבים. וכן כתב בספר המנהיג (הל' תפלה סוף אות פא). וזוהי שיטת רש"י שפירש (ברכות כו א) תפלת מנחה עד הערב, עד חשכה. ופירוש חשכה היינו צאת הכוכבים, כדתנן (שבת לד א) ספק חשכה ספק אינה חשכה, ופירש רש"י, היינו בין השמשות. וא"כ חשכה ודאי, היינו צאת הכוכבים. וכן מוכח מדברי הרא"ה בס' פקודת הלוים (ברכות כז עמוד סו - סז). ומדברי הרשב"ץ בפסקיו (ברכות כו א ד"ה איבעיא להו, ושם כז א). וכן מבואר להדיא בהגהות מיימוני (בפ"ג מהל' תפלה אות ח). וז"ל המהר"י קולון (סימן קעא), דהא פשיטא דאליבא דרבנן דר' יהודה זמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים, וכדתנן תפלת המנחה עד הערב, דהיינו עד הלילה, כמו שכתוב בערב תאכלו מצות דהיינו בלילה ממש וכו'. ע"ש. ורוצה לומר, כמ"ש התוס' פסחים (צט ב) בד"ה עד שתחשך, דגבי מצה נמי בעינן עד שתחשך, דהיינו לילה, כדתניא בתוספתא (פרק ב דפסחים) פסח מצה ומרור מצותן משתחשך, וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה וכו' ומצה ומרור הוקשו לפסח. ע"ש. (וע' בחזון עובדיה ח"א החדש סימן א' עמוד ב' בהערה). וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן רלג ס"א) שזמן תפלת המנחה עד הלילה. וכ"כ הרמ"א בהגה שם, ובדרכי משה שם הסתמך גם על מהרי"ל שהיה נוהג בשעה"ד להתפלל מנחה סמוך לצאת הכוכבים, כי אמר, שאע"פ שנראה כלילה, מ"מ עדיין יום הוא, ושכן קיבל ממהר"ש. ע"ש. ואמנם תלמידי רבינו יונה (ר"פ תפלת השחר) כתבו, אין לפרש דהיינו עד צאת הכוכבים, שהרי אמרו בזבחים (נו א) מנין לדם הקרבן שנפסל בשקיעת החמה, שנא' ביום הקריבו את זבחו, ורוצה לומר שמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם התמיד של בין הערבים, ואמרינן (בברכות כו ב) מפני מה אמרו תפילת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, וא"כ כשם שזריקת דם התמיד אין זמנה אלא עד שקיעת החמה, כן תפלת המנחה זמנה עד שקיעת החמה. ע"כ. וכן בשלטי הגבורים שם כתב, יש מרבותינו הקדמונים שפירשו שזמן מנחה עד שתחשך, ואפשר דס"ל דהיינו עד צאת הכוכבים, ואין זה מחוור הואיל ומנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים וכו'. ע"ש. והגאון שאגת אריה (סימן יז), כתב, שאף דם התמיד לא נפסל אלא בצאת הכוכבים, וכמו שפירש רש"י במנחות (כ ב) "מפני שאינו ראוי להזרק בלילה". ושכן מוכח בתוס' (ברכות ב א וחגיגה כא א), ודלא כתלמידי רבינו יונה הנ"ל. ע"ש. ותנא דמסייע ליה הוא הראבי"ה (תענית, סימן תתנח עמוד תריז), שכתב, שדם הקרבן נפסל בצאת הכוכבים, שנא' ביום הקריבו, ולא בלילה. ע"ש. גם בס' מנחת כהן (מבוא השמש, מאמר ב' פ"ח) כ' לתרץ, שדוקא שחיטת התמיד וזריקת דמו היתה כשרה דוקא עד השקיעה, אבל שאר ההקרבה וההקטרה ומנחת נסכין כשרים עד צאת הכוכבים, שעד אז נחשב יום, כדאיתא במגילה (כ ב) וזמן מנחה הוא כנגד ההקרבה, הילכך זמנה עד הלילה. ע"ש. וכ"כ הפני יהושע (ברכות כו ב) בד"ה מ"ט אמרו וכו'. ע"ש. [ודע דמ"ש התפארת ישראל בהלכתא גבירתא (ספ"ד דברכות) בהגהה, שמפירוש רש"י שכתב עד חשכה, משמע לכאורה דלא כמ"ש הרמ"א שזמן מנחה עד הלילה, דבריו תמוהים, דהא ודאי לשון חשכה היינו צאת הכוכבים וכנ"ל. וכ"כ הגאון רבי יעקב גינצבורג בספר זרע יעקב (ר"פ תפלת השחר) דרש"י ס"ל דהיינו עד צאה"כ, ודלא כתר"י, ושיש ראיה ברורה לרש"י מהירוש' (פ"ק דשבת ה"ב). ע"ש. וכ"כ הקובץ על יד (פ"ג מה' תפלה ה"צ) בדעת רש"י דהיינו עד צאה"כ. (וע' מ"ש שם על הראיה מהירוש'). וכן בהגהות לוית חן על ראבי"ה (ר"פ תפלת השחר) פירש בדעת רש"י דהיינו עד צאה"כ. וכ"כ בהגהות עתים לבינה (עמוד ז), ושכן מוכח מהירוש' (פ"ק דשבת ה"ב) הנ"ל. ע"ש. ושו"ר בשו"ת עמודי אש (סימן ג אות לג) שכבר תפס על דברי התפארת ישראל הנ"ל. ושכן כתב השאגת אריה (סימן יז) שכוונת רש"י עד חשכה היינו צאת הכוכבים. ושמקור דברי הרמ"א ממהרי"ל, ושכן קיבל ממהר"ש. ע"ש. וכבר הארכתי בכל זה בספרי יחוה דעת ח"ה (סימן כב), והעלתי שם להלכה ולמעשה שזמן תפלת מנחה נמשך עד צאת הכוכבים שהוא שלש עשרה דקות וחצי לאחר שקיעת החמה, שהשמש נכסית מעינינו, והבאתי דברי הפוסקים הנ"ל. ומשם בארה. והרמב"ם (בפ"ג מה' תפלה ה"ד) כתב, זמן תפלת מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע (כר' יהודה דס"ל עד פלג המנחה), ויש לו להתפלל אותה "עד שתשקע החמה". ע"כ. ולכאורה היה נראה לומר דס"ל כרבינו יונה שזמן מנחה עד השקיעה, אך זה אינו, שהרי כיוצא בזה כתב הרמב"ם (בפרק יח מהל' פסולי המוקדשים ה"י), ומאימתי יתחייב כרת על אכילת הנותר, אם קדשים קלים הם (הנאכלים לשני ימים ולילה אחד), "משקיעת החמה" של היום השני, שהוא תחלת הלילה של יום שלישי. ע"ש. והא ודאי שאין חיוב כרת על הנותר של קדשים קלים, אלא אם אכל אחר צאת הכוכבים שהוא ודאי לילה, ובכל זאת תפס לשון "שקיעת החמה", דהיינו סוף השקיעה. וכ"כ עוד (בפ"ד מהל' חנוכה ה"ה): אין מדליקין נרות חנוכה קודם "שתשקע החמה", אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. וכתבו האחרונים (בסימן תרעב ס"א) דהיינו צאת הכוכבים והוא כלשון הש"ס (תענית יב א) כל תענית שלא שקעה חמה עליו אינו תענית, וכתב הרא"ש (שם סימן יב) דהיינו צאת הכוכבים, וכ"כ עוד הרא"ש (בסוף פ"ב דתענית), דהא דאמרינן מתענה ומשלים, היינו עד צאת הכוכבים, שכל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית. ע"ש. וכ"כ ראבי"ה תענית (עמוד תריז). ע"ש. וכן באור זרוע ח"ב (סימן תד) הביא פי' רש"י (תענית יח ב) מתענה ומשלים, עד חשכה, וכתב, שרוצה לומר ששקיעת החמה (שאמרו בתענית יב א כל תענית שלא שקעה חמה אינו תענית) היינו חשכה, (כלומר צאת הכוכבים). ומיהו אם רואה שלשה כוכבים אף על פי שאינה חשכה לגמרי מותר לאכול, שכן במוצ"ש מותר במלאכה. וכתב רבינו יצחק ב"ר יהודה שירליאון, שבירוש' ברכות אמרו שבשעה שהלבנה זורחת בכח בידוע שכבר שקעה החמה, ונפקא מינה לענין תענית. ע"ש. וכ"כ הטור (ס"ס רמט וסימן תקסב) דהיינו צאת הכוכבים. וע"ע בב"ח (ס"ס תקסב). וע' בתוס' ר' אלחנן (ע"ז לד א) ובתוס' שם. נמצא שלשון "שקיעת החמה", יש במשמעו זמן צאת הכוכבים. וז"ל הרמב"ם בפירוש המשניות (במהדורת הרה"ג ר"י קאפח נר"ו, פ"ק דברכות משנה א): "ומה שהצריכו לומר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ולא אמר מצאת הכוכבים, אף על פי שהיא עת אחת, הוא כדי ללמדינו, שכהן טמא שטבל ביום הותר לו לאכול בתרומה "אחרי שקיעת החמה", ואף על פי שהוא מחוסר כפורים". והרי ודאי שאין הכהן רשאי לאכול בתרומה עד צאת הכוכבים, אלמא דלשון "שקיעת החמה" מתפרש דהיינו צאת הכוכבים. וכ"כ הרה"ג ר"י קאפח בפירושו ליד החזקה (פ"ג מהל' תפלה ה"ד דקכ"ח ע"ב), בכוונת דברי הרמב"ם שכתב ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה, דהיינו צאת הכוכבים, ויפה כיון. וז"ל הגהות מיימוני (סוף פ"ג מהל' תפלה): והרוצה לעשות כדברי הגאונים, יכול להתפלל מנחה עד הערב, דהיינו עד שקיעת החמה, שהוא יציאת הכוכבים. ע"כ. הרי שלשון שקיעת החמה וצאת הכוכבים היינו הך. ושוב ראיתי להגאון מהר"י טייב בערך השלחן (בקונט' אחרון סימן רלג) שכתב, הרב מנחת כהן כתב שדעת הרמב"ם והגמ"י כדברי רבינו יונה שזמן תפלת מנחה עד שקיעת החמה, ושכן נראה להחמיר, וליתא, שהרמב"ם והגהות מיימוני סוף שקיעה קא אמרי שהוא צאת הכוכבים, וכמבואר להדיא בהגמ"י שם, וכ"כ רש"י במשנה, עד הערב, עד חשכה, דהיינו צאת הכוכבים. וכן דעת התוס' והרא"ש והמרדכי (ריש ברכות). וכן נראה מלשון הרמב"ם (ריש פ"ד מהל' מעשה הקרבנות) שאין דם הקרבן נפסל עד הלילה. וכן הוכיח במישור השאגת אריה (סימן יז). עכ"ד. ולפ"ז ניחא מ"ש הארחות חיים (בהל' תפלה אות צה) כלשון הרמב"ם הנ"ל, שיש לו להתפלל מנחה עד שתשקע החמה, והוא ז"ל (בהל' תפלת מנחה אות א) כתב, תפלת המנחה עד הערב, פירוש עד צאת הכוכבים. אלמא שלשון עד שתשקע החמה היינו סוף שקיעה, שהוא בצאת הכוכבים. וכן יש לפרש בדעת הריקאנטי (סימן טז) והפרנס (סימן קצז) שכתבו תפלת המנחה עד שתשקע החמה. דהיינו סוף שקיעה. וכנ"ל. (ובס' הבתים הל' תפלה עמוד סח הביא תשובת רב האי גאון, שאין להתפלל תפלת ערבית עד שתשקע החמה, שאין ראוי זמן אחד לשתי תפלות של יום ושל לילה. ע"ש. ופירושו נראה ג"כ דהיינו צאת הכוכבים. וכנ"ל, שהרי לדעת רב האי גאון מותר להתפלל מנחה בביה"ש וגומר והולך אפי' בלילה, וכמ"ש בתשובת הגאונים (ליק סימן נא), ובס' האשכול בשמו. וכנ"ל).+ +אמנם אין לכחד שיש כמה ראשונים דס"ל שתפלת המנחה זמנה עד השקיעה, וכדעת רבינו יונה, ומכללם בשו"ת ראב"י אב"ד (סימן ל). וכן נראה מתשובת רב נסים גאון שהובאה בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן צו). ע"ש. וע"ע במחברת הערוך להר"ש פרחון (ערך מנח, וערך ערב). ובשו"ת מן השמים (סימן נד). ע"ש. אבל לפי הנראה שרוב הפוסקים ס"ל שזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים, ולכן פסקו מרן הש"ע והרמ"א בהגה (בסי' רלג) שזמנה עד הלילה, ולפ"ז מותר להתפלל מנחה בבין השמשות, שאע"פ שהוא ספק לילה, מ"מ הוא בכלל ספקא דרבנן לקולא. וכן פסק הגאון הקדוש רבי עמנואל חי ריקי בשו"ת אדרת אליהו (סימן ג), שזמן תפלת מנחה נמשך עד צאת הכוכבים. ע"ש. והנה הפרי מגדים (א"א סוף סימן קו) כתב, שאפשר להתפלל מנחה בבין השמשות, כדאיתא בש"ע סימן רלג. ע"כ. והדר תבריה לגזיזיה בפמ"ג (סימן רלג א"א סק"ז), שכתב, דמ"ש הרמ"א בהגה שזמנה עד הלילה, דהיינו בצאת הכוכבים, קשה, דהא דם נפסל בשקיעת החמה וכו', ונראה דלאו דוקא עד הלילה אלא קודם מעט. ע"כ. ובספרו ראש יוסף (ברכות כו א) כתב, שמרן המחבר בסי' רלג כתב שזמנה עד הלילה, וכ"כ הרמ"א בהגה שזמנה עד הלילה שהוא בצאת הכוכבים, והרמב"ם כתב עד שתשקע החמה, לדעת המחבר היינו בסוף השקיעה, ואפשר שרבינו יונה שמפרש דהיינו עד השקיעה ותו לא, משום דס"ל תפלות כנגד תמידין תיקנום. אבל המחבר והרמ"א ס"ל כנגד אבות תיקנום ואסמכינהו אקרבנות, הילכך זמנה עד הלילה. ויש לפרש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, שר"ל שפנה ערב היום, לבוא הלילה, שהוא הערב האמיתי, שהוא ממש לילה, וא"כ בבין השמשות היה מתפלל. ובתוס' לקמן בע"ב ד"ה עד פלג המנחה, שהמנחה נגד קטורת וכ"ה בירושלמי. ע"ש. אלמא דנקיט דברי מרן והרמ"א כפשוטם, דהיינו עד הלילה שהוא בצאת הכוכבים. ובספר תוספת ירושלים (דף ח ע"ד) הביא מ"ש הפמ"ג (בסימן רלג) שדברי הרמ"א עד הלילה לאו דוקא אלא מעט קודם. וכתב, שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים (סימן ה) הרבה לחלוק על הפמ"ג, וס"ל שאף בבין השמשות רשאי להתפלל מנחה מספק, כמו ספק התפלל או לא התפלל שמתפלל מספק, כיעו"ש, ומכל מקום הרי לכתחלה אין להכניס עצמו בספק, וכיון שבין השמשות ספק לילה הוא איך יתפלל בו מנחה. עכת"ד. ויש להעיר ע"ז מהתוס' מנחות (סו א) שכתבו, שבספק חשיכה יכול לברך, וא"צ להמתין עד שיהיה ודאי לילה, כיון שספירת העומר בזה"ז מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, ועוד דסמוך לחשכה עדיף משום תמימות. וכ"כ הרא"ש (פרק ערבי פסחים סוף סימן מ). והטור (סימן תפט). והרד"א (בדף ס"ה ע"ג) בשם התשב"ץ. ובתוס' חכמי אנגליה פסחים (עמוד צה). הרי שהתירו לכתחלה לספור ספירת העומר בברכה בבין השמשות, וכן המנהג, וכמ"ש מהרש"ל בתשובה (סימן יג) והב"ח (בסימן תפט). ואפי' להר"ן (סוף פסחים) שכ' שאין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחלה, וע"ע בשו"ת הב"ח בישנות (סימן קכו). ע"ש. מ"מ בנ"ד אם כבר שקעה חמה אף הוא יודה שרשאי להתפלל מנחה בבין השמשות, דספקא דרבנן לקולא, ובתפלת תשלומין בערבית לא יהבי ליה שכר תפלה בזמנה. (ברכות כו א) ומ"ש הרב שפת אמת (מנחות סו א) לצדד שאפשר שמ"ש התוס' "יכול לברך", לאו דוקא, אלא הכוונה לספור העומר ור"ל בלא ברכה. במחכ"ת זה אינו, שהרי סיימו דאדרבה עדיף לעשות כן משום תמימות. והא ודאי שהכוונה לספור בברכה, ומה שתמה דהא הוי ספק ברכה לבטלה, לק"מ, דאזלינן בתר עיקר המצוה, ומאחר שבמצוה דרבנן אזלינן לקולא בספקה, הברכה ג"כ נמשכת אחריה, ואין כאן חשש ברכה לבטלה. וכמו שהארכתי בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן לא), והבאתי עוד דוגמאות כיוצא בזה. ע"ש. והן אמת שראיתי בספר חסד לאלפים (סימן רלג ס"ד) בהגהת בן המחבר, שכתב, לדידי חזי לי שכיון דבין השמשות הוא ספק לילה אין ראוי להתפלל אז מנחה, שאם הוא לילה הוו ברכות לבטלה, ושב ואל תעשה עדיף, ויתפלל ערבית שתים, אבל דעת רבוותא שיכול להתפלל מנחה. ע"כ. וכ"כ מהר"א טיקטין בפתח הבית (סימן ח). ע"ש. ברם בקושטא לק"מ, שכך קבעו חכמים שזמן תפלת מנחה עד הלילה שהוא בצאת הכוכבים, כנגד הקטרת, וא"כ אין שום חשש ברכה לבטלה. וע"ע בס' תוספת ירושלים ד"ח ע"ד הנ"ל שהוכיח מהירוש' שזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים. ע"ש. וראיתי למי שכתב, שמכיון דקי"ל (בסימן קז) ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל מספק, א"כ מי שהתפלל בבין השמשות שהוא ספק לילה, יצטרך אח"כ לחזור ולהתפלל, ואפוכי מטרתא למה לי, ולפי מש"כ שכך היא תקנת חכמים לק"מ. ועוד, דשאני ספק אם בכלל התפלל, שצריך לחזור ולהתפלל משום דתפלה רחמי היא, אבל במתפלל בבין השמשות כיון שספקא דרבנן לקולא יצא י"ח תפלה. וכה"ג אשכחן גבי עירוב בש"ע (סימן שצד), שאם יש ספק אם הונח העירוב או לא הונח אזלינן בספקו להחמיר, אבל אם הניח עירובו בבין השמשות שפיר דמי, דספקא דרבנן לקולא. ואף לכתחלה מותר להניח עירוב בביה"ש, כדמוכח להדיא בשבת (לד א) ובש"ע (סימן שצג ס"ב). וכ"כ המרדכי (פרק במה מדליקין סימן רצ) שמותר להניח עירוב תבשילין בבין השמשות ולסמוך עליו. וכ"פ הרמ"א (בסימן תקכז ס"א). והיינו בברכה, וכמש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן לא). ע"ש. ושו"ר בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סימן צא) שדייק מהש"ע והרמ"א שזמן תפלת מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים, ושכן כתב הפמ"ג (סימן פט מש"ז סק"א). וכתב, אמנם צריך טעם לכך, שכיון שביה"ש הוא ספק לילה למה יוצא אז י"ח תפלת מנחה, דהוא ודאי דלא מהני חזקת היום לבין השמשות, שכל רגע הוא פנים חדשות, ולא מקרי אלא דאיקבע איסורא, וא"כ למה יצא י"ח מנחה כיון שהוא ספק לילה, ואין לומר דה"ט משום דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, דהא ספק התפלל או לא התפלל חוזר ומתפלל, ובע"כ צ"ל שרבותינו קבעו זמן תפלת מנחה גם בבין השמשות, ולכן אמרו תפלת המנחה עד הערב, דהיינו צאת הכוכבים, וכמ"ש בהגמ"י דלרבנן נמי מנחה כנגד קטורת נתקנה, ובע"כ צ"ל כן לרבנן, דהא קי"ל דם נפסל בשקיעת החמה, וכמ"ש השאגת אריה (סימן יז), ובע"כ שתפלת מנחה כנגד הקטורת, ולכן מותר להתפלל מנחה בבין השמשות. ע"ש. ולפמ"ש הרב מנחת כהן והפני יהושע בלא"ה י"ל שתפלת מנחה נתקנה כנגד הקרבת התמיד של בין הערבים, שהיה קרב והולך עד הלילה, ולא רק כנגד זריקת דמו. ע"ש. והלום ראיתי אחרי רואי להפמ"ג (בפתיחה להל' תפלה) בד"ה והוי יודע, שיש נפקא מינה בין אם התפלה מן התורה כשיטת הרי"ף והרמב"ם, לבין אם היא מדרבנן כשיטת התוס' והרמב"ן, אם לא התפלל מעת לעת, ונזכר בבין השמשות, למ"ד תפלה מן התורה צריך להתפלל בבין השמשות דספקא דאורייתא לחומרא, ושמא עדיין יום הוא, ותפלה של יום אתמול היא. וכמ"ש כיו"ב הר"ן (סוכה מו ב) שאם לא נטל לולב יום טוב ראשון עד בין השמשות, צריך ליטול הלולב דספקא דאורייתא לחומרא, משא"כ בשאר ימים דהוי מדרבנן. ע"ש. משא"כ אם התפלה מדרבנן ואין לה עיקר מה"ת כלל, אם לא נזכר עד ביה"ש, אינו מתפלל, וימתין עד שיגיע זמן תפלת ערבית בצאת הכוכבים ויתפלל ערבית שתים. ע"ש. ודבריו קשים לשמוע, שמכיון שמבואר בדברי מרן והרמ"א (בסי' רלג) שזמן תפלת מנחה נמשך עד הלילה דהיינו בצאת הכוכבים, גם למ"ד תפלה מדרבנן, למה לא יתפלל מנחה בבין השמשות, ויקבל שכר תפלה בזמנה. וכמ"ש הפמ"ג בעצמו (בא"א ס"ס קו). ושו"ר בספר תורת חיים סופר (ר"ס פט) סוף ד"ה הרמב"ם, שעמד ע"ד הפמ"ג הנ"ל. ע"ש. ומלבד כל האמור שיש לומר שכך היתה תקנת חכמים שזמן מנחה נמשך עד הלילה, כבר העירותי בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן כב), שלענין בין השמשות שלנו שמתחיל מיד אחר שקיעת החמה, יש ספק ספיקא, שמא הלכה כרבינו תם וסיעתו שגם אחר שקיעת החמה במשך שלשה מיל ורביע יום גמור הוא, ואת"ל כסברת הגאונים שתיכף אחר שקיעה נחשב בין השמשות, שמא ביה"ש יום הוא, ויש עוד ספק שלישי, כי לרבי יוסי אין בין השמשות מתחיל אלא אחר סיום זמן בין השמשות של ר' יהודה, והוא כהרף עין זה נכנס וזה יוצא, וכל זמן ביה"ש דידן שהוא אליבא דר' יהודה, יום גמור הוא לר' יוסי, ומבואר בס' משנה ברורה בביאור הלכה (סוף סימן תטו), שמעיקר הדין הלכה כר' יוסי, אלא שמחמירים כדעת ר' יהודה. וכ"כ עוד המשנ"ב (בסימן רלג בשער הציון ס"ק כא), שבשעת הדחק סמכינן על דעת ר' יוסי שבין השמשות שלנו יום הוא בודאי, וכמו שאמרו בפסחים (ב א) דהא קי"ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא, דהך סוגיא אזלא אליבא דר' יוסי, וכמ"ש הגר"א. ע"ש. וע"ע להמשנ"ב בביאור הלכה (ר"ס שלא בד"ה ביה"ש, וכן בסי' שמב בסוף ד"ה ביה"ש). ע"ש. ומעתה כיון שיש לנו כמה ספקות בדרבנן, דהיינו תפלת מנחה שהיא מדרבנן, אף לכתחלה מותר להתפלל מנחה בביה"ש שלנו. וכמ"ש הפמ"ג (סימן שמג א"א סק"ב) שאפילו למ"ד שאין עושים ס"ס בידים, כשהוא ס"ס בדרבנן עושים אף לכתחלה. ע"ש. וכבר כתבתי בשו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סימן כג סוף אות ד) דבכה"ג לא חשיב ספק ספיקא משם אחד, ועוד דבדרבנן עבדינן ס"ס אף משם אחד, וכמ"ש בשו"ת בנין עולם (חיו"ד סימן לג). ובשו"ת תשורת שי ח"ב (סימן לט). ובשו"ת עין יצחק (חאו"ח סימן א אות יט). ובשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב (סימן טל). ובשדי חמד (מע' ס סוף כלל כא). ע"ש. וע"ע במה שהארכתי בזה בס' טהרת הבית ח"ב (עמוד רסח והלאה), שהס"ס הנ"ל לא חשיב משם אחד, ומהני אף בדאורייתא. ושכן מתבאר באחרונים. ע"ש. ואני תמה על המשנה ברורה (סימן רלג סק"ב) שכתב, דמ"ש בש"ע דלרבנן תפלת מנחה עד הלילה, לאו דוקא הוא, דהא אין להתפלל מנחה בביה"ש שהוא ספק לילה. (ובשער הציון ציין להפמ"ג בסק"ז). וחזר ע"ז שם (בס"ק יד), והוסיף, שמוטב להתפלל ביחידות קודם שקיעה, מלהתפלל בצבור אחר שקיעה, שהוא זמן ביה"ש, ורק בדיעבד יש לסמוך על המקילים להתפלל בביה"ש. ע"ש. ובשלמא הפמ"ג י"ל דקאי על בין השמשות של ר"ת, שאין שם אלא ספק אחד, אבל בביה"ש שלנו שיש בו שלשה ספקות להקל, אף הוא יודה דשפיר דמי להתפלל בו מנחה, (וגם בזה סתר הפמ"ג את עצמו בכ"ד). אבל המשנ"ב שהעלה (בסי' רסא) כדעת הגר"א שתפס עיקר כסברת הגאונים, וא"כ מ"ש להחמיר כאן בענין תפלת מנחה, היינו גם בביה"ש שלנו, ומאי כולי האי, לדחוק עצמו להוציא את דברי השלחן ערוך מפשוטם, ולומר דמ"ש "עד הלילה", לאו דוקא, שנראה שהוא רחוק מן האמת. (ולא אכחד כי ראיתי בספר מנחת כהן (במאמר ב פרק ט' דף כו ע"ג) שכתב, דמ"ש מרן הש"ע (סימן רסג סעיף ד) שפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם "הלילה", וכ"כ בש"ע (סימן רלג ס"א). הנה מרן קורא לשקיעת החמה "לילה", שהיא שעה אחרונה של היום. והראיה לזה, ממה שכתב שם (בסי' רלג ס"א) בזה"ל: "ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה כרבנן אין להתפלל ערבית קודם שקיעת החמה", ואם איתא שפירוש הלילה בכאן הוא צאת הכוכבים, היה לו לומר שאין להתפלל ערבית "קודם צאת הכוכבים", ומדוע כתב "קודם שקיעת החמה", שנראה שאחר שקיעת החמה מותר מיד להתפלל ערבית, וזה אינו, שאם נהגו כרבנן להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים אין להם להתפלל ערבית קודם זה, אלא ודאי שפירוש מ"ש תפלת המנחה עד הלילה היינו עד שקיעת החמה. ע"כ. אולם י"ל שהכוונה היא לסוף שקיעה, שהרי מרן פוסק כרבינו תם שיש שתי שקיעות, משא"כ לדידן שהשקיעה היא בשעה שהשמש נכסית מעינינו ויש לנו כמה ספקות שהוא עדיין יום רשאים להתפלל מנחה אחר השקיעה אפילו לכתחלה. ואף המנחת כהן (שם פרק י) הודה דאליבא דהרמ"א זמן מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים, וכמ"ש כן להדיא, וא"כ למה נעשה מחלוקת בזה בין מרן להרמ"א. ויש לעמוד ע"ד המנחת כהן פרק י הנ"ל. ואכמ"ל). ואמנם ראיתי בשו"ת איש מצליח (חאו"ח סימן טו דנ"ה ע"ג) שכתב, דמ"ש הפמ"ג דלשון עד הלילה לאו דוקא, וכ"כ המשנה ברורה, היינו דוקא בבין השמשות שלהם שנהגו כר"ת, שהוא מתחיל אחר שלשה מיל ורביע מעת שנכסית השמש מעינינו, ואז בודאי שאין להתפלל מנחה בעת ההיא, אבל בביה"ש שלנו שמתחיל מיד אחר שקיעת החמה, שלדעת ר"ת וסיעתו יום גמור הוא, ולדעת הגאונים הוא ספק יום ספק לילה, יש להקל להתפלל בו מנחה. ע"ש. וק"ק שלא יתכן לומר כן בדעת המשנ"ב כאמור. ושו"ר בשו"ת משנה הלכות ח"ז (סימן לב) שתמה מאד על המשנה ברורה, כי מה כל החרדה אשר החריד עלינו לפסוק נגד דעת מרן והרמ"א בעלי הש"ע, מבלי להוכיח בראיות היפך דבריהם, והרי בודאי שראו רבותינו בעלי הש"ע דעת הפוסקים שחולקים וס"ל שזמן תפלת מנחה עד שקיעה ראשונה, ואעפ"כ הכריעו לפסק הלכה שלא כדבריהם. והרי כלל גדול בידינו שבמקום שראו רבותינו בעלי הש"ע שיטות החולקים ופסקו והכריעו דלא כוותייהו הלכה כדבריהם, ולא אמרינן בכה"ג הלכה כבתראי, שאין כח באחרונים לחלוק ולהכריע נגדם כי אם ע"פ ראיות שלא ראו בעלי הש"ע, אבל בלא"ה העיקר להלכה ולמעשה כרבותינו בעלי הש"ע, וכ"כ הגאון בעל מגיני שלמה בשו"ת פני יהושע ח"ב (סימן נא) שכל מה שנפסק בש"ע אין לשנות ממנו שום דבר, והוא כתורת משה רבינו. וכל הפורש מהם כפורש מן החיים וכמ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן מח) וכו'. ומכיון שבנ"ד ראו בעלי הש"ע דברי הפוסקים ועם כל זה פסקו שזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים מי יעמוד כנגדם לפסוק שלא כדבריהם, והדבר פשוט שאפי' באיסור תורה יש לפסוק כדברי בעלי הש"ע, וכ"ש בענין תפלת מנחה דרבנן. וע"ז סמכו רבותינו ואבותינו להתפלל מנחה בביה"ש עד צאה"כ, וכדאים הם לסמוך עליהם אף לכתחלה ושלא בשעת הדחק, ובפרט בתפלת מנחה דרבנן. עכת"ד. וכ"כ הגאון ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן כג), ששמע מפי הגאון ר' יחזקאל משינאווה שאמר בשם רבו הגאון רב שר שלום האדמו"ר מבלז, שאין אפשרות בדורינו להכריע בין שיטות הפוסקים אם הלכה כר"ת או כהגאונים, וצריכים להחמיר כשתי הדעות, ומ"מ בתפלת מנחה שהיא מדרבנן נהג האדמו"ר מבלז להתאחר ולהתפלל מנחה בביה"ש. ע"כ. אתה הראת לדעת שאף בביה"ש של ר"ת נהג האדמו"ר להקל, וכ"ש בביה"ש שלנו. וכן ראיתי בשו"ת בית אבי ח"א (סימן יח) שהאריך ג"כ בזה, וסיים, שמה שהחמיר המשנ"ב בזה, זהו על פי מנהג גדולי הרבנים של ליטא, אבל כל רבותינו גאוני עולם גדולי רבני פולין, שנזהרו תמיד לבחור להם הדרך הישרה בעבודת השי"ת, ולא זזו אפי' כקוצו של יוד ממסקנות הש"ע, מ"מ מעולם לא החמירו על עצמם בשום פעם לדקדק להתפלל קודם השקיעה, ואדרבה היו נוהגים לדקדק להתאחר בתפלת מנחה עד סמוך לסוף הזמן, וזאת ע"פ דברי הזוהר בפרשת תרומה (דף קכט א). ע"ש. (וכן בירוש' ר"פ תפלת השחר, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, מהו לעת מצוא, לעת מיצויו של היום, והיינו שנתמצה כל היום כולו. וע' במפרשים שם). וכן בס' עינים למשפט (ברכות כז א) כ' לפקפק ע"ד המשנ"ב והפמ"ג בזה, ובפרט על מ"ש המשנ"ב שמוטב להתפלל ביחידות קודם שקיעה מלהתפלל בצבור בביה"ש, וכתב לדחות דבריו. ע"ש. וע"ע להגאון יעב"ץ בס' מור וקציעה (סימן רלג) שכתב, שאם אין הצבור נאספים להתפלל מנחה, אפילו אם הוא סמוך לחשכה, פשוט שיש להמתין להתפלל בצבור, ולא יתפלל ביחידות כל שיש עוד קצת שהות, שהרי זמן תפלת המנחה עד הערב, ולמה ידחה בחנם תפלת צבור שהקפידו חז"ל עליה. והא דלייטי במערבא על המתפלל בדמדומי חמה, היינו כשהוא יחידי ושוהה בחנם. ע"ש. ודו"ק. והוצרכתי לשנות פרק זה, אף שרוב הדברים כבר הובאו בדברינו בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן כב), לפי שראיתי להרה"ג ר' יצחק ברדא נר"ו בספרו יצחק ירנן ח"ג (סימן ט) אשר נטה קו לשפוך סוללה ולחלוק על דברינו, ואסף הרבה ראשונים אשר "לדעתו" הם כנגד דברינו. וכל מעיין היטב עיניו יחזו עפעפיו יבחנו וישפוט בצדק שאין דבריו מוכרחים כלל, ואין ברצוני לדקדק על כל דבריו, וסמכתי בזה על המעיינים הישרים, אשר ישר יחזו פנימו, ואני על משמרתי אעמודה, כי מה שהביא מדברי הרבה ראשונים שכתבו לשון "שקיעת החמה", יש לפרש כוונתם כמש"כ לעיל דהיינו צאת הכוכבים, וכמ"ש להדיא בהגהות מיימוני, ואין להביא מהם ראיה כלל. וכן מ"ש מהתוס' חגיגה (כא א) שהתמיד קרב עד הערב שמש, וחשב שזהו שקיעת החמה, ליתא, דהא תנן (בנגעים פרק יד מ"ג) העריב שמשו אוכל בתרומה, והיינו בצאת הכוכבים, וכדאיתא בריש ברכות (ב א). וכן כמה ראיות שהביא, משם ראיה להיפך, ונלאתי להאריך על דבריו. [ושוב נדפס מאמר בירחון אור תורה, אב תשנ"א, מאת הרה"ג רבי יורם מימון נר"ו, שהאריך להשיב על דברי הרב הנ"ל, בטוב טעם ודעת, ודחה ראיותיו. ע"ש].+ +ופוק חזי מ"ש הגאון ר' יעקב רקח בספר שערי תפלה (בדיני מנחה אות ב), שדעת רוב הראשונים שזמן מנחה נמשך עד צאת הכוכבים, ושהדבר מוסכם על דעתם של יותר מארבעים פוסקים ראשונים ואחרונים, ושכן שיטת הש"ס וכו'. ע"ש. וע' בספר פתח הדביר ח"ב (סימן רלב סק"א, דף קי ע"א) שהעתיק מ"ש הרה"ג העצום מהר"ר יעקב חזן ז"ל בחידושי הש"ע שלו בספר כוכב מיעקב, שהביא מה שהעלה השאגת אריה (סימן יז) שזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים, וכתב, שכן דעת רבינו האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד להתפלל מנחה עם שקיעת החמה, ואפילו בערב שבת, וכמ"ש בשלמי צבור (דף קנט ע"ד). ע"ש. [א"ה, בשער הכוונות (דף נב ע"ב) איתא, שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד בתכלית שלא להתפלל מנחה בלא חזרה, כמו בשחרית, ואפי' אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט, ולא עוד אלא שאפי' בע"ש קודם לשקיעת החמה היה מתפלל בלחש ואח"כ בקול רם, והיה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה, וכמו שאמרו (בברכות כט ב) להתפלל עם דמדומי חמה שנא' ייראוך עם שמש. ע"כ. ומ"מ נראה שאם היה מתחיל תפלת לחש סמוך לשקיעה, היתה נמשכת עם החזרה גם בבין השמשות. ובנגיד ומצוה (דף יט רע"ב) כתוב כלשון השלמי צבור, "עם שקיעת החמה". ואמנם שם (דף יט סע"א) כתב, שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לשלם שכר שכיר קודם תפלת מנחה, ולפעמים היה מתעכב עד אחר שקיעת החמה כדי למצוא מעות לשלם שכר שכיר ואח"כ היה מתפלל מנחה וכו'. נמצא שלצורך מצוה היה מתפלל מנחה בבין השמשות. ודו"ק] ושכן נראה דעת החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן עו אות ג), שהביא מ"ש במנהגי מהרי"ל, שאף אם שהה עם החזרה סמוך לצאת הכוכבים מ"מ היה מתפלל תפלת המנחה, וראיה מדאמר (בשבת קיח ב) א"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה וכו', וה"נ אף שהחשיך בין ההרים עדיין לא עבר זמן מנחה, כי אחורי ההרים עדיין היום גדול. ואמר שכן קבלה בידו מרבו מהר"ש. וכ' ע"ז החיד"א, ולענין דינא לסמוך על זה למעשה אין ראיה, אמנם שמעתי כי מעין דוגמא היה עושה מעשה הרב הגדול עיר וקדיש מהר"י קובו לענין תפלת השחר. ומסוף דבריו משמע דס"ל כמסקנת הרב שאגת אריה, ועכ"פ לגבי תחילת שקיעה ודאי דאזיל ומודה. ומה גם שמצאנו אילן גדול הוא רבינו האר"י שסובר כן. עכת"ד. והנה גם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סימן יט) הביא תשובת עמיתו הגאון רבי אליהו מני זצ"ל אליו, שזמן מנחה נמשך עד צאה"כ, כמ"ש השאגת אריה (סימן יז) והאדרת אליהו ריקי (סימן ג), ולכן רשאים להתפלל מנחה גם בבין השמשות, שהוא נמשך כשלשת רבעי מיל אחר השקיעה שנכסית השמש מעינינו, וכמ"ש בש"ע (סימן רסא). וכן המנהג בירושלים וחברון להתפלל מנחה אף לאחר השקיעה, וכעבור עשר דקות מהשקיעה אין מתחילים להתפלל מנחה. וכן הסכים לדבריו הגאון המחבר שם. וכן פסק בספרו בן איש חי (פרשת ויקהל אות ז). וכ"כ בספר כף החיים (סי' רלג סק"ה). וכ"כ בספר תורת חיים סופר (סימן רלג סק"ג) שהמנהג לכתחלה להתפלל מנחה עד צאה"כ, יען ברצונם להתפלל מנחה ומעריב ביחד זה אחר זה, ותפלת מעריב אחר צאה"כ, לכן מאחרים להתפלל מנחה עד סמוך לצאת הכוכבים, ואין הדבר צריך אריכות מאחר שכן פסקו מרן המחבר והרמ"א בהגה שזמן תפלת מנחה עד הלילה דהיינו בצאה"כ וכו'. ע"ש. וכן הגאון הקדוש רבי אריה צבי פרומר בשו"ת ארץ צבי (סימן א דף ה ע"ד, וסימן ס דס"ה ע"ג) כתב ליישב מה שנוהגים לכתחלה להתפלל מנחה בביה"ש, משום דספק דרבנן לקולא וכו'. ושכן פסק הגר"ז בסידורו. ע"ש. וע"ע בספר קצות השלחן (סימן כ בדה"ש סק"ה). ע"ש. וכן ראיתי לידידי רב חביבא נברשתא דדהבא הגאון המפורסם רבי בן ציון אבא שאול שליט"א בשו"ת אור לציון (סימן כ) שדחה מ"ש המשנה ברורה דעדיף להתפלל ביחיד קודם שקיעת החמה, מלהתפלל בצבור אחר השקיעה, וכתב, שאדרבה עדיף שיתפלל עם הצבור בבין השמשות, שהוא בתוך י"ג דקות וחצי אחר השקיעה, ולא יתפלל יחיד קודם השקיעה, שכיון דבשבת (לה א) מספקא לן אם הלכה כר' יהודה דבין השמשות מתחיל אחר השקיעה, או כרבי יוסי שבין השמשות מתחיל אחר סיום בין השמשות של ר' יהודה, א"כ בתפלת מנחה דהויא מילתא דרבנן אזלינן בספקה לקולא. ע"ש. ומאחר שכל הפוסקים הנ"ל שהם רוב מנין ורוב בנין ס"ל הכי, הא ודאי שכן עיקר להלכה ולמעשה. ומ"מ לכתחלה מצוה מן המובחר להתפלל בצבור תפלת המנחה לחש וחזרה קודם שקיעת החמה, היינו קודם שתהיה השמש נכסית מעינינו. ומ"מ אם התמהמהו ולא התפללו מנחה עד ששקעה החמה, כגון שהמתינו עד שיהיה מנין להתפלל בצבור, שפיר דמי להתפלל מנחה גם אחר שקיעה, במשך כל זמן בין השמשות, תפלת לחש וחזרה. ודע שאף בערב שבת שיש מצוה להוסיף מחול על הקודש, וכמו שפסק מרן בש"ע (סימן רסא ס"ב), מכל מקום לענין תפלת מנחה בבין השמשות, יש לסמוך על הספק ספקא הנ"ל, לומר שגם לאחר שקיעת החמה נחשב עדיין יום, ורשאים להתפלל מנחה לחש וחזרה, בתוך שלש עשרה דקות וחצי, שהרי עיקר מצות תוספת הוא הפרישה ממלאכה, ואין צורך לומר בפירוש שמקבל עליו תוספת שבת. וראיה לדבר מדתנן (שבת לד א), ספק חשכה ספק אינה חשכה וכו' אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין, וכתב מרן הב"י (ס"ס רסא) בשם המרדכי, שאם קיבל שבת בעניית ברכו, אינו רשאי לערב או להטמין אף על פי שעדיין יום הוא, כיון שכבר קיבל שבת עליו. וכן פסק מרן בש"ע (שם ס"ד). ולפ"ז צ"ל דמתני' מיירי שלא קיבל עליו שבת, ואם איתא שיש חיוב לקבל תוספת שבת מבעוד יום, א"כ אטו המשנה בעבריינים מיירי, אלא ודאי שכל שפורש ממלאכה בכוונה מקיים מצות תוספת. וכ"כ הגר"ז בש"ע (בקונט' אחרון סימן רסא סק"ג) שגם מי שלא קיבל שבת בפירוש הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני, ואעפ"כ הותרו השבותים בבין השמשות. ע"ש. וא"כ ה"ה שהותר ביה"ש לתפלת מנחה שהיא מדרבנן. ושו"ר בשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן ס) בהערה, שהעיר כנ"ל. ע"ש. וכן בספר מגילת ספר החדש (סימן לט אות ו) הוכיח מכאן שאין צורך לקבל תוספת שבת בפירוש קודם זמן בין השמשות, אלא כל שפורש ממלאכה זמן מה קודם ביה"ש, די בזה לקיים מצות תוספת שבת. ע"ש. ולפ"ז אפשר להתפלל מנחה בע"ש בבין השמשות שלנו. וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (סימן מח דף ל ע"א), שבזמנינו המנהג להתפלל מנחה אף בבין השמשות, שהוא זמן רב אחר הדלקת הנרות, והטעם מבואר בסידור הגר"ז (בריש הל' שבת), שמכיון דתפלת מנחה מדרבנן, הויא כדין שבות שהותר בשעה"ד בבין השמשות. ע"ש. ולפי האמור שיש ס"ס שהוא יום, שמא הלכה כר"ת, ושמא הלכה כר' יוסי שעדיין יום הוא, ושמא ביה"ש יום הוא, שפיר דמי להתפלל מנחה ולסיימה בתוך זמן ביה"ש, ועדיין יש זמן לקבל תוספת שבת בפירוש. ועינינו הרואות שהמנהג בכמה בתי כנסת בירושלים אין נזהרים לסיים החזרה של מנחה קודם שקיעת החמה, אלא פעמים רבות נמשכת בתוך זמן בין השמשות, ומקבלים השבת באמירת בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת, בתוך זמן ביה"ש. ויש להם על מה שיסמוכו. ואף על פי שבספר בן איש חי ש"ב (פר' וירא אות ו) כתב, שהמאחר לקבל שבת בביה"ש הפסיד מצות תוספת. ע"ש. במחכ"ת אין דבריו מוכרחים, מהטעמים הנ"ל. אמנם ראיתי להגר"ח הכהן בתשובה שהובאה בירחון אור תורה (סיון תשכ"ח סימן א) שכתב, שצריך לסיים כל החזרה של מנחה בע"ש בעוד השמש על הארץ, שהוא ודאי יום, והזמן הנשאר אחר זה יהיה לתוספת מחול על הקודש, אבל המסיימים החזרה לאחר שקיעת החמה לא יפה עושים ויש להזהירם על כך. ע"כ. וכן הוא בספרו שו"ת שמחת כהן ח"ז (חאו"ח סימן לז). ע"ש. וע"פ זה כתב ידידנו הרה"ג נאמ"ן נר"ו בירחון אור תורה (אייר תשד"מ ואלול תשמ"ו), שאם איחרו להתפלל עד אחר שקיעה, לא יתפללו מנחה, אלא ערבית שתים של שבת. ע"ש. ולפי האמור זה אינו. אלא יש להם להתפלל מנחה לחש וחזרה אחר שקיעה, שכיון שפרשו ממלאכה בכוונה קיימו מצות תוספת. ובפרט לפי מ"ש הדגול מרבבה (ס"ס רסא) שאפילו אם קבל שבת בסתם לא נאסר בשבותים, ורק אם ענה ברכו או התפלל ערבית של שבת נאסר בשבותים. וכ"כ הגר"ז בעל התניא, הנ"ל והובא ג"כ בספר תהלה לדוד (סימן רסא סק"י). ותפלת מנחה לא גרעא משבותים. וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף הנ"ל, ושכן כתב הגר"ז בסידורו. וע' בשו"ת ארץ צבי (סימן ס) הנ"ל, שישב ג"כ על מדוכה זו, בענין תפלת מנחה בע"ש בביה"ש של הגאונים, וכתב שאפשר להתפלל מנחה בתנאי, שאם הלכה כהגאונים שבין השמשות הוא מיד אחר שקיעת החמה, הוא מקבל עליו תוספת שבת מיד, ואם ההלכה כר"ת הוא מקבל שבת מספר דקות קודם ביה"ש של ר"ת, ואז יוכל להתפלל מנחה אחר השקיעה, משום שלענין תפלת מנחה שהיא מדרבנן הלכה כדברי המיקל, ודעבד כמר עבד וכו'. ודי בתנאי אחד כזה לכל ימי חייו. ובהערה לשם הוכיח כן ממתני' דספק חשכה וכו'. כנ"ל. ושוב הוסיף להעיר, שהרי (בסימן רצג ס"ג) נפסק, שמתפלל אדם של מוצ"ש בשבת, ומבדיל בתפלה, אף שעדיין הוא שבת גמור. וא"כ למה אם ענה ברכו בע"ש אסור לו להתפלל מנחה אלא ערבית שתים של שבת, והרי מן הדין היה צריך להתפלל י"ח בשבת, אלא דלא אטרחוה רבנן, (ברכות כא א), וא"כ למה החמירו בזה בעניית ברכו, וצ"ל שמכיון שענה ברכו עם הצבור, שהוא תחלת תפלת ערבית של שבת, ומטעם זה נחשב לקבלת שבת, כמ"ש בש"ע (סימן רסג ס"י), מש"ה חשיב כתרתי דסתרי לענין מנחה, משא"כ בקבלת שבת סתם שלא ע"י עניית ברכו מותר להתפלל מנחה. וכן מוכח ממ"ש בש"ע (שם סעיף טו) שאם לא ענה ברכו עמהם רשאי להתפלל מנחה בחדר אחר, והקשה הפרי מגדים שהרי בעל כרחו חל עליו שבת, כמ"ש בש"ע (סימן רסג סי"ב) שאם רוב הקהל קבלו שבת, המיעוט נמשך אחריהם בעל כרחם. ותירץ שזהו דוקא לענין מלאכה, ולא לענין תפלה. הא קמן שאפשר שיחול עליו שבת לענין מלאכה בלבד ולא לענין תפלת מנחה. ומ"ש המג"א (ס"ק יט) שצריכה להתפלל מנחה קודם הדלקת הנרות, י"ל דהיינו לכתחלה, אבל בדיעבד שהדליקה ועדיין לא התפללה, יכולה להתפלל מנחה גם אחר ההדלקה. עכת"ד. וברור שלפי דבריו אלו אין צורך להתנות, כמ"ש בתחלה. וכן כתב בכוונתו בשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן כ), ואף הוא מסכים הולך לדברי הארץ צבי הנ"ל. ע"ש. והנה גם בשו"ת זכרון יוסף (סימן מח) העלה דבדיעבד שכבר הדליקה הנרות יכולה להתפלל מנחה לאחר מכן. ושלא כמשמעות המחצית השקל. ע"ש. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קא ע"ב), דמסתברא שאשה ששכחה להתפלל והדליקה יכולה להתפלל אח"כ, כיון שתוספת שבת אינה אלא מדרבנן. ע"ש. וכ"כ בשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ג (סימן נז). ובשו"ת עמק המלך (סימן לה). וכן העלה בס' תורת שבת (סימן רסג ס"ק יט), ושאין לחוש בזה לספק ברכות ולהצריך שתתפלל תפלת ערבית שתים שהן שבע ברכות ולא י"ח, שהרי מבואר בברכות (ב א) שמן הדין היה להתפלל גם בשבת י"ח ברכות, אלא דלא אטרחוה רבנן, ולכן אין בזה שום ספק, ויכולה להתפלל מנחה אחר שהדליקה הנרות. ע"ש. וכן העלתי בספרי לוית חן (סימן ו), ושלא כהמשנה ברורה (בס"ק מג) שכתב, שאם אין לה שהות להתפלל מנחה קודם ההדלקה, תדליק, ותתפלל ערבית שתים של שבת, שאין דבריו מוכרחים, והעיקר כדברי האחרונים הנ"ל. ועל צד היותר טוב תעשה תנאי קודם ההדלקה שאינה רוצה לקבל עליה שבת בהדלקתה, דבכה"ג יש לסמוך על האומרים דמהני תנאי שאינה מקבלת שבת, כיון דאעיקרא רוב הפוסקים ס"ל שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, ודלא כבה"ג, וכן דעת מרן. כמ"ש מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן לו). וכ"כ בשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ג (סימן נז). ע"ש. (וע' בשו"ת יביע אומר ח"ב סימן טז אות ג' וד'). [וע"ע בשו"ת חלקת יואב (חאו"ח ס"ס ל) בד"ה וגם. ובספר מגילת ספר החדש (סימן לט אות ו). ובשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן כ) הנ"ל. וצ"ע]. ועכ"פ לענין תפלת מנחה בבין השמשות שלנו נ"ל עיקר כמו שכתבנו, שאפילו אם שקעה החמה מותר להתפלל מנחה לחש וחזרה, בתוך י"ג דקות וחצי שלאחר השקיעה, וכן מוכח בשו"ת הגאונים (ליק, סימן נא), ובס' האשכול בשם הגאונים, שהובאו לעיל. והנלע"ד כתבתי. [ומה שסיים הגאון ר' חויתה הכהן במאמרו הנ"ל, וכן בשו"ת שמחת כהן ח"ז (סימן לז), שמי שקיבל עליו שבת מבעוד יום, יש ספק גדול אם רשאי לענות קדושה ואמן אחר חזרת המנחה של קהל אחר, ע' מה שכתבנו בשו"ת יביע אומר (חאו"ח סימן כא אות ג), שאין בזה ספק, ורשאי לענות אמן וקדושה. ולית דין צריך בשש. וכ"כ בפשיטות ידידנו המנוח הגאון ר' אברהם חיים נאה בספר קצות השלחן ח"ג (בבדי השלחן דף כד ע"ב). ע"ש]+.
ב) וראיתי בספר בתי כנסיות (סימן פט, דף כד ע"א) שכתב, נסתפקתי מי שלא התפלל שחרית עד קרוב לחצי היום, באופן שאם יתחיל להתפלל שמנה עשרה יעבור זמן תפלה קודם שיסיים, וכן בתפלת מנחה וערבית, מי אמרינן כיון שמתחיל להתפלל בהיתר אף על פי שמסיים אחר זמנה שפיר דמי, או דילמא צריך שיתפלל כל התפלה בזמנה. וממ"ש מהרא"י בפסקיו (סימן נט), והובא במג"א (סימן רלד), שאפילו אם מקצת הצבור התפללו מנחה בעונתה ונמשכו עד הלילה, אין לומר קדיש תתקבל, כיון שנתחדש יום אחר כשסיימו להתפלל. ע"ש. אין ראיה מזה להקל, דדילמא התם בדיעבד קאמר. ויש ראיה לכאורה ממ"ש הכנה"ג (סימן קי בהגב"י) לענין תפלת הביננו, שהוא הדין אם השעה עוברת, משמע דלא שרי לכתחלה להתפלל שמנה עשרה, כיון שהשעה עוברת באמצע תפלתו. ואכתי יש להסתפק בימות הגשמים שאין מתפללים הביננו אם מותר להתפלל שמנה עשרה. ע"כ. ומדברי רב האי גאון הנ"ל מוכח שאפי' בזמן שאפשר להתפלל הביננו, כל שהתפלות שוות כגון בימי החול רשאי להתחיל בתפלת שמנה עשרה אפי' אם לא תסתיים אלא בלילה. אולם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"א (חאו"ח סימן ה) נשאל בנ"ד, והביא מה שכתב הרב בתי כנסיות הנ"ל, והוא ז"ל כתב להביא ראיה ממ"ש הגאון מהרא"י בפסקיו וכתביו (סימן קנג), בהא דקי"ל שאם הצבור בבהכ"נ קבלו שבת בעניית ברכו בליל שבת, אף על פי שעדיין לא עבר זמן מנחה, אין היחיד רשאי להתפלל מנחה של חול באותו ביהכ"נ, שאחר שעשאוהו הקהל קודש לא יעשנו חול אצלם, אלא יתפלל חוץ לבהכ"נ, ומיהו אם עדיין לא ענו ברכו אין להקפיד אם מתפלל אצל הצבור מנחה של חול, הואיל ומתחיל בהיתר, אמנם אם יודע שלא יוכל לסיים תפלתו קודם שיענו הצבור ברכו, הוה ליה כמתחיל באיסור, וכמ"ש בהגהת מרדכי. ע"כ. אכן מהרא"י עצמו בתרומת הדשן (סימן ד), פסק להתיר גם באופן שיודע שלא יוכל לגמור תפלתו קודם ברכו, שכל שהתחיל בהיתר שפיר דמי. ואף על גב דבפסחים (קז ב) גבי אגריפס המלך, דפריך הש"ס סוף סוף מאי רבותיה, פירש רשב"ם, דהיכא דיודע שאינו יכול לגמור בהיתר הוי כהתחיל באיסור, נראה שאין לדמות נידון זה להתם, דהכא לאו איסור ממש שייך ביה. ע"כ. ומרן הב"י (סימן רסג) העיר בסתירת דברי מהרא"י מהתרומת הדשן לפסקיו וכתביו, וכתב, ולענין הלכה יש לסמוך על מ"ש בתה"ד, יותר מעל מ"ש בכתביו. וכן פסק בש"ע (שם סעיף טז). ומוכח שדוקא שם שהוא דרך חומרא בעלמא, ואינו איסור ממש, יש להתיר, אבל בנ"ד כ"ע מודו שאינו רשאי להתחיל להתפלל מנחה, כיון שיודע שלא יסיים תפלתו קודם שיעבור זמן תפלה, והו"ל כהתחיל באיסור, וכההיא דפסחים (קז ב). ע"ש. וקשה שא"כ מה נענה לתשובת הגאון שפסק שגומר והולך אפילו בלילה, ומוכח מדבריו שמתיר אפי' לכתחלה להתחיל להתפלל בביה"ש ולגמור בלילה. והנה לפי מ"ש בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סימן צא) סוף ד"ה מיהו, שאף המתפללים מנחה לאחר זמנה, אין בזה חשש איסור ברכה לבטלה, דתפלה רחמי היא, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, והביא ראיות לדבריו. ע"ש. א"כ הכא נמי אין כאן איסור ממש, ולכן רשאי להתחיל בזמן תפלה, אף על פי שסיום התפלה הוא לאחר זמנה. אבל לפי מ"ש מרן הב"י (סימן פט) שהמתפלל שחרית אחר חצות אפשר שברכה לבטלה היא, וכן הסכימו כמה אחרונים. ע' בכף החיים (סימן פט ס"ק יא). וע"ע במה שכתבנו בספר ילקוט יוסף (עמוד קמב - קמג). לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה. וצ"ל כמ"ש הגאון בעל תנא תוספאה, בשו"ת שאילות שמואל (סימן כא), שאע"פ שבסוגיא דפסחים (קז ב) מוכח, שאפי' אם ההתחלה בהיתר, כל שהוא באופן שהסיום באיסור, חשוב כהתחיל באיסור, מ"מ לאו מילתא פסיקתא היא, ותליא באשלי רברבי בסוגיא דב"מ (ל ב) גבי זקן ואינה לפי כבודו, דאיבעיא לן, דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו, מי אמרינן השבה מעליא בעינן, וכיון שאין דרכו להחזיר בעיר פטור, או דילמא בשדה מיהת אחייב ליה, וכיון דאחייב בשדה אחייב נמי בעיר, תיקו. ולפי מה שפסק המחבר בחו"מ (סימן רסג) כשיטת הרמב"ם, מוכח שגם לקולא אמרינן שאף שיודע לכתחלה שיצטרך לענין דיעבד מקרי התחלה בהיתר, דהוי ספיקא. ובדרבנן כל התחלה בהיתר אין לאסור עליו בשביל שיודע שיומשך בזמן האיסור. ע"ש. ולפ"ז ניחא הכא דכיון דהוי מילתא דרבנן, ובדרבנן אזלינן בתר שעת ההיתר בכל גוונא. ועוד י"ל דשאני ההיא דפסחים (קז ב) דמיירי שמתחיל בסעודה בהיתר, קרוב לזמן מנחה, ויודע שישלים סעודתו אחר שיגיע זמן איסור סעודה, בזה גזרו חכמים והחשיבו אותו כמתחיל באיסור, אבל בתפלה שהיא מצוה, ועדיין לא עבר זמנה, אף על פי שסיום התפלה יהיה לאחר שעבר זמנה, מ"מ כיון שמתחיל בהיתר לא גזרו חכמים כלל למונעו ממצות תפלה בזמנה, ומה גם שיש שייכות לתפלת מנחה גם בלילה, שהרי מי שלא התפלל מנחה בשוגג או באונס יש לו תשלומין בלילה עם תפלת ערבית, הילכך כל שמתחיל בהיתר שפיר דמי. וכיו"ב חילק בשו"ת רב פעלים שם (סימן ה, בד"ה מיהו אחר היישוב, ובד"ה ועוד יש לחלק). ע"ש. ודו"ק.
ג) ותבט עיני להרב פתח הדביר (סימן קי סק"ג) שהביא מ"ש הרב בתי כנסיות הנ"ל, שמדברי הכנה"ג שכתב שאם השעה עוברת יתפלל הביננו, מוכח דס"ל שצריך להתפלל כל השמנה עשרה בזמן תפלה, ומ"מ עדיין יש להסתפק כשאי אפשר לומר הביננו כגון בימות הגשמים, האם רשאי להתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף שיודע שסיום התפלה יהיה אחר זמנה, או לא. וכתב ע"ז הפתה"ד, ולפע"ד לא ידעתי מאי מספקא ליה, שמאחר שמדין הכנה"ג יש לפשוט שכל התפלה צריכה להיות בזמנה, ממילא משמע שגם ביום שאי אפשר להתפלל בו הביננו, אין לו להתחיל להתפלל כשהשעה עוברת באמצע תפלתו, שהרי לא הותר כלל לומר הביננו אלא בשעת הדחק או בדרך או כשהשעה עוברת דוקא, ובדליכא חד מהני ומצלי הביננו כבר לייט עליה אביי (בברכות כט א), ואם איתא שגם בשעה עוברת רשאי להתפלל י"ח איך התירו לומר הביננו בכה"ג, אלא ודאי דלא שרי להתפלל י"ח. ע"כ. ואם לדין יש תשובה, שמאחר שהרב בתי כנסיות הוכיח במישור מדברי המהרא"י בפסקיו שאם התפלל מנחה בבין השמשות ונסתיימה בלילה יצא י"ח בדיעבד, וכל הספק הוא רק לענין לכתחלה, ומיירי באקראי ובשעת הדחק, ובכל דוכתא קי"ל שעת הדחק כדיעבד דמי, י"ל כשאין לו ברירה להתפלל הביננו יכול להתחיל להתפלל בבין השמשות אף שסיום תפלתו יהיה בלילה. ויוצא בזה בשעת הדחק. וע' בשו"ת שבות יעקב ח"ג (סימן קי) שכתב, ואם יאמר האומר הרי אמרו שעת הדחק כדיעבד דמי, בכ"ף הדמיון, אלמא דלא סמכינן בשעת הדחק לכתחלה כמו בדיעבד, זה אינו, שבאמת שעת הדחק עדיף מדיעבד, תדע שהרי בשעת הדחק סומכים על יחיד במקום רבים, כמבואר ביו"ד (סימן רמב), ולא מצאנו בש"ס ובפוסקים שיש לסמוך בדיעבד על יחיד במקום רבים. ע"כ. וכ"כ מרן הב"י א"ח (סימן נח) בד"ה מי שהוא אנוס, בשם הרשב"א, דשעת הדחק עדיף מדיעבד. וכן מוכח מדברי הרמ"א באה"ע (סימן קכו ס"ד). ע"ש. אלא דס"ל להכנה"ג שאם השעה עוברת, עדיף להתפלל הביננו כדי שיסיים כל התפלה בזמנה, מאשר יתפלל י"ח והחלק האחרון יהיה שלא בזמן תפלה, אף על פי שלענין דיעבד בין כך ובין כך יוצא י"ח. וכמ"ש הרב עולת תמיד (סימן קי סק"א) שאע"פ שאין להתפלל הביננו אלא בשעת הדחק, וכמבואר מדברי הרי"ף והרא"ש, (וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהל' תפלה ה"ב), מ"מ נראה דבדיעבד אם התפלל הביננו שלא בשעת הדחק יצא, ואינו צריך לחזור ולהתפלל, שאל"כ אמאי לייט אביי, הא לא אהני מעשיו שהוא צריך לחזור ולהתפלל, ובע"כ דאביי מיירי שלא בשעה"ד, וכמ"ש התוס' שם. ע"כ. ואף שיש לדחות ראיתו שי"ל שאע"פ שלא יצא, לייט עלה אביי שבירך ברכות לבטלה. ומ"מ כמה אחרונים הסכימו לדברי העולת תמיד, ואף על פי שהאליה רבה חולק על כך, וס"ל שגם בדיעבד לא יצא, וכן כתב מהר"י עייאש בלחם יהודה (דף טו ע"ג), כבר כתב המגן גבורים, שאין דברי הא"ר מוכרחים, ומפשטות הענין נראה שיצא י"ח בדיעבד. וכ"כ המאמר מרדכי שאין הכרח לדברי הא"ר (אף שראית העולת תמיד יש לדחותה כאמור). וכן העלה החקרי לב (חאו"ח סימן נד דף צב ע"א), דבדיעבד מיהא אם התפלל הביננו שלא בשעה"ד יצא. וע"ע בתורת חיים סופר (סימן קי סק"א). ובפתח הדביר (שם סק"ד). וע"ע להלן.
ד) ואנכי הרואה להגאון ערוך השלחן (סימן קי סק"ה) שהביא מ"ש הכנה"ג והמג"א שאם השעה עוברת יתפלל הביננו, דמשמע דס"ל שאע"פ שעדיין לא עבר זמן תפלה, אין לו להתחיל בתפלת שמנה עשרה, כשיודע שלא יוכל לסיימה קודם שיעבור זמן תפלה. וכתב על זה, ולפע"ד נראה שיש להוכיח מהתוס' ברכות (ז א) בד"ה שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט: "ואם תאמר מה היה יכול לומר ברגע כמימריה, וי"ל שיאמר "כלם". אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותו רגע היה מזיק גם לאחר זמן". והכא נמי הכל הולך אחר ההתחלה, ואם מתחיל בזמן תפלה להתפלל, אף על פי שמסיים אותה לאחר הזמן מקרי תפלה בזמנה. ע"כ. וכן הובאה ראיה זו בשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן קכא) בד"ה ואמנם, בשם היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל, שנראה שהמתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף על פי שנמשכה תפלתו לאחר הזמן, חשוב כאילו התפלל כל תפלתו בזמן תפלה, וראיה לזה מהתוס' ברכות (ז א), שאילו היה בלעם מתחיל לקלל באותו רגע של זעם, אפילו אם היה גומר קללתו אח"כ היה מזיק, ואנן קי"ל (תוספתא סוטה פ"ד ה"א) מדה טובה מרובה ממדת פורענות, א"כ גם המתחיל להתפלל בזמן תפלה וגמר אח"כ חשוב כאילו התפלל כל שמנה עשרה בזמן תפלה. ע"כ. גם הגאון מהר"י ענגיל בספר גליוני הש"ס (על הירושלמי ברכות אות נד, דף נ ע"ב) כתב, שמדברי הירוש' (רפ"ד דברכות) מוכח שאם מתחיל להתפלל שלא בזמן תפלה ומאריך בתפלתו בתוך הזמן שפיר דמי, דרב הוה מאריך בצלותיה סגין עד דהוה מגיע לנעילת שערי שמים. ע' פני משה שם. [ולפע"ד אינו להלכה, והראיה מהירוש' יש לדחות]. ומהתוס' ע"ז (ד ב) מתבאר שגם אם מתחיל להתפלל בתוך הזמן ובתוך תפלתו עבר הזמן שפיר דמי. עכת"ד. וכ"כ מדנפשיה הרה"ג ר' ראובן מרגליות בספר נפש חיה (סימן פט). ע"ש. וכדברים האלה כתב המחצית השקל (סימן ו סק"ז) בשם שו"ת בית יעקב (סימן קכז), שהביא בשם האר"י ז"ל שההשפעה היורדת מלמעלה ע"י תפלת הצבור, כל מה שאדם עוסק בבהכ"נ אחר התפלה, קודם צאתו מבהכ"נ, היא נכללת בתוך אותה השפעה, ועולה עמו, וראיה לזה מהתוס' ברכות (ז א) שאילו היה מתחיל לקלל באותו רגע היה מזיק גם לאחר מכן. וכ"ש מדה טובה שהיא מרובה על מדת פורענות וכו'. ע"ש. ומכל מקום יד הדוחה נטויה שאין מזה ראיה לענין דינא, כיון שיש עוד תירוץ בתוס', שבאותו רגע יאמר "כלם". (ומה שכתב הגאון יערת דבש (דרוש ט דף נד ע"ד), שהוא דחוק מאד, שלאיזה אומה הוא אומר כלם, אם לישראל או לעמון ומואב. ע"ש. יש ליישב ע"פ מה שאמרו (בברכות לד א) המתפלל על חבירו א"צ להזכיר שמו, שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים. אלא שכבר כתב במנהגי מהרי"ל (דף קסא ע"א) שזהו דוקא בפניו, אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. (והובא במגן אברהם סימן קיט סק"א). וכן מוכח להדיא בזוה"ק פרשת וישלח (דף קסט ע"א). ע"ש. ולכן היה בלק לוקח את בלעם למקום שיוכל לראות את ישראל שיהיה בפניהם, ואז אין צורך להזכיר שם ישראל). איברא שבדעת זקנים מבעלי התוס' (פרשת בלק בפסוק מה אזעום לא זעם ה'), כתבו, ותימה היאך יכול לקללם באותו רגע, וי"ל שהיה יכול לומר "כלם". וזה שנאמר ויהפוך ה' אלהיך את הקללה לברכה, שאמר ותרועת "מלך" בו, שהוא היפך כלם. ומיהו קשיא מדאמרינן התם (ברכות ז א) ההוא מינא דהוה קא מצער טובא לר' יהושע בן לוי וכו', כי מטא ההוא שעתא איתנמנם וכו'. והיאך היה יכול לקללו באותו רגע, ואיזו קללה היה יכול לומר ברגע קטן זה. (ואותו מין לא היה אז בפניו), וצ"ל שאין הדבר תלוי כי אם בהתחלת הקללה ברגע הזעם. וכן נמי מוכח מדאמרינן (סנהד' קה ב) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, בקש לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', וכל אלו הקללות לא היה יכול לומר באותו רגע, אלא ודאי דבהתחלה תליא מילתא. ע"כ. (וע"ע תוס' ע"ז ד ב). לפ"ז התירוץ השני מוכרח. ומ"מ לכאורה אין ללמוד מזה הלכה לענין תפלה, שי"ל כמו שאמרו בירושלמי (פ"ב דפאה ה"ב) אין למדין הלכה מן האגדות. וכ"כ התוס' יום טוב (פ"ה דברכות מ"ד) שאפי' במקום שאין סתירה מהש"ס לדברי המדרש אין למדין הלכה מן המדרש. אולם הפרי חדש (סימן קכח סק"כ) חולק על התוס' יום טוב, וס"ל שאין לחלוק על המדרש כשאין ראיה מהש"ס כנגדו. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סימן צב), שהדבר ברור שאע"פ שאין למדין הלכה ממדרש, מ"מ דבר שאינו מפורש בש"ס למדין, וכמ"ש הפר"ח בס' מים חיים (פ"ה דברכות). ע"ש. וע"ע בשו"ת לב חיים ח"ג (סימן צט). ע"ש. ועכ"פ לפע"ד נראה שהעיקר להלכה כדברי הערוך השלחן, שאם עדיין לא עבר זמן תפלה, אף על פי שהוא יודע שסיום תפלתו יהיה לאחר הזמן, רשאי להתפלל שמנה עשרה, ולא יתפלל הביננו, וכמ"ש הגאון שהובא ג"כ בספר האשכול להלכה. ובפרט שמתבאר בספר העתים (עמוד קעו) שהמתפלל הביננו שלא בשעת הדחק אפי' בדיעבד לא יצא, כדברי האליה רבה והלחם יהודה (הנ"ל באות ג). וכמו שהעיר לנכון בספר בני ציון ליכטמן (סימן קי סק"ב). ע"ש. הילכך אפי' כשהשעה עוברת לא יתפלל הביננו, אלא יתפלל שמנה עשרה, דבתר התחלה אזלינן. וכדברי כל האחרונים הנ"ל. וע"ע בערוך השלחן (סימן קכד סק"ו). וע' היטב בדברי הרב תורת חיים סופר (סימן קי סק"א) בד"ה כתב הכנה"ג. ודו"ק.
ה) ומצאתי הלום להגאון ר' אברהם הכהן מסאלוניקי בספר יוקח נא על הש"ע (סימן קח סק"א) שהביא דברי הרב עושה שלום (מערכת ת) שרצה לפשוט ספקו של הרב בתי כנסיות, מדברי המג"א (סימן תכו) שאם יודע שבאמצע ברכת הלבנה תתכסה בעננים, לא יתחיל לברך, וה"ה לכאן שיודע שלא יוכל לסיים תפלתו עד שיעבור זמנה, לא יתחיל להתפלל. וכתב לדחותו, דשאני הכא דתפלת שמנה עשרה דרחמי היא ואינה תלויה בענין אחר כלל, כי גם בתפלת ערבית בלילה אומר שמנה עשרה, והיום והלילה שוים לתת שבח והודאה ובקשת רחמים, הילכך כל שמתחיל להתפלל מנחה בהיתר, שעדיין לא יצאו כוכבים רשאי להתחיל ולהתפלל, ולא דמי לברכת הלבנה, שלא קבעו חז"ל לברך עליה אלא כשגוף הלבנה נראה וזורח, ואם תתכסה אין לברכה על מה לחול, והויא ברכה לבטלה. אבל בתפלה לא שייך לומר כן, וכדמוכח מתשו' מהרא"י בפסקיו (סימן נט) שעכ"פ בדיעבד מיהא אם נמשכה תפלתו בלילה יצא י"ח. והגם שי"ל דהתם איירי בדיעבד דוקא, מ"מ י"ל שבכגון זה שאם לא יתחיל להתפלל בבין השמשות קודם צאת הכוכבים יפסיד תפלת מנחה, ואפי' אם יוכל להתפלל ערבית שתים לתשלומין, מ"מ מפסיד שכר תפלה בזמנה, כדאמרינן בברכות (כו א) שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה. הילכך נחשב כדיעבד ויכול להתחיל להתפלל אף שסיום תפלתו יהיה בלילה. ושוב כתב שצריך להתישב בדבר ע"פ מ"ש מרן הב"י (סימן רסג) בשם מהרא"י, בראיתו מהגמ' דפסחים (קז ב). עכת"ד. ותאזרני שמחה בראותי שגם הוא דחה את הראיה מדין ברכת הלבנה, וכעין מש"כ לעיל. [וע' בשו"ת רב פעלים ח"ג (חאו"ח סימן ח) שנשאל בנידון המג"א (סימן תכו) בשם הרדב"ז, וכתב שחיפש בשו"ת הרדב"ז ולא מצא דין זה. אולם כתב ללמוד דין זה מדברי מהרא"י שהובא בב"י (סימן רסג), וכמו שכתב בספרו רב פעלים ח"א (סימן ה) הנ"ל. ע"ש. ודו"ק] וכבר כתבנו לעיל לדחות הראיה מדברי מהרא"י לנ"ד. ועכ"פ גם הוא מודה דבדיעבד מיהא אין חשש ברכה לבטלה במה שסיים תפלתו בלילה. כל קבל דנא ראיתי להגאון מהר"א רגולר בשו"ת יד אליהו (סימן יז אות ג) שכתב לדון, במי שאכל, ושהה קרוב לד' מיל, ואין אפשרות לסיים בהמ"ז קודם שיעברו ד' מיל, שהם שבעים ושתים דקות, האם יתחיל בכל זאת לברך בהמ"ז. וכתב, דלכאורה אסור להתחיל בבהמ"ז, כיון שאינו יכול לגמור בתוך כדי ארבעה מיל. הגע בעצמך. מי שלא התפלל מנחה עד סמוך לצאה"כ, ואין שהות להתחיל מנחה ולגמור קודם צאה"כ, רק כדי ברכה ראשונה ושניה, האם יוכל להתחיל ולהתפלל, אף שיומשך הזמן בתוך צאה"כ, הלא אז תהיה תפלתו לבטלה, והא ודאי שאם יכול להתפלל הביננו שמותר בשעה"ד גמור, יאמר תפלת הביננו וכו'. ע"ש. וק"ק שלא הזכיר דברי המג"א (ריש סימן קי) בשם כנה"ג, שאם השעה עוברת יאמר הביננו. (ובשו"ת יד אליהו שם דן על ימות הגשמים ג"כ, וכן על מוצ"ש בעבור ההבדלה. וע"ש). ומיהו מאי דפשיטא ליה בכה"ג דהוי ברכה לבטלה, מדברי מהרא"י בפסקיו שהובא במג"א (סימן רלד) מוכח דבדיעבד יוצא י"ח, ואין כאן חשש ברכה לבטלה, אא"כ יחלק דשאני התם שלא היה ברור להם מראש שלא יסיימו התפלה עד הלילה, משא"כ כשידוע הדבר מראש. ומ"מ כבר למדו האחרונים גם לזה, מהתוס' (ברכות ז א וע"ז ד ב), שהכל הולך אחר ההתחלה. וכל שההתחלה היתה בזמן תפלה שפיר דמי. וכן מוכח מדברי המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סימן ד), שכתב אודות המתפלל ביום פורים של כרכים המוקפים חומה תפלת מנחה, ונמשכה תפלתו בלילה, שהדבר פשוט שיאמר על הנסים בתפלתו, אף על פי שהוא כבר ליל ט"ז, שהכל הולך אחר ההתחלה, וכדאמרינן בירוש' (מגילה פ"ד ה"ד) אין פורסין על שמע בפחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר, אלמא דאזלינן בתר ההתחלה, והוא הדין לנידון שלנו. וזה שכתבו הפוסקים שצריך ליזהר בתפלת נעילה של יוהכ"פ לסיימה עם צאת הכוכבים, ולא יאחרו יותר, היינו כדי שיהיה נשיאות כפים דנעילה ביום, ולא בלילה, דאיתקש נשיאות כפים לעבודה, שנא' לשרתו ולברך בשמו, מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום, אבל מנחה שאין בה נשיאות כפים, כיון שמתחיל מבעוד יום, יכול להמשיך תפלתו בלילה ויאמר על הנסים, וכן יעלה ויבא בראש חודש. ע"כ. ומסיום לשונו כיון שמתחיל מבעוד יום וכו', משמע שאפשר לעשות כן לכתחלה, אפי' כשיודע שסיום התפלה נגמר בלילה. ומשום דאזלינן בתר ההתחלה שהיתה בהיתר ובזמן תפלה.
ו) הן אמת שהמגן אברהם (סימן פט סק"ד, וסימן קכד סק"ד) כתב, שהתפלה כולה צריכה להיות בזמנה, וכ"כ הפמ"ג (א"א סימן פט סק"ד, וסימן קי סק"א). ע"ש. (ואף שהפמ"ג עצמו (בא"א סימן תרכ) כ' בדין מוסף שהוא עד שבע שעות, שאם מתחיל סמוך לשבע שעות, אף שמסיים לאחר שבע שעות שפיר דמי. וצ"ע. יש לחלק בין הנושאים. והמהרש"ם בדעת תורה סימן רפו העיר ע"ד הפמ"ג הללו, מדברי המחצית השקל (סימן ו סק"ו) בשם הרב בית יעקב, דאזלינן בתר ההתחלה, כדמוכח מהתוס' ברכות (ז א) וכ"ש מדה טובה המרובה ממדת פורענות. ע"ש). ובספר אמרי נועם ברכות (כט ב) כתב ג"כ בשם הגר"א, שאין להתחיל תפלת מנחה בסוף זמנה, כשבאמצע התפלה יעבור זמנה. ע"ש. וכן מוכח מדברי הרה"ג החסיד רבי אליהו מני, שהובאו בשו"ת רב פעלים ח"ב (סימן יט), שנוהגים שלא להתחיל להתפלל מנחה כשעברו עשר דקות לאחר שקיעה. ע"ש. וכ"כ בכף החיים (סימן רלג סק"ה). ובודאי שהטעם הוא מפני שבדרך כלל אי אפשר לסיים אז כל תפלת שמנה עשרה לפני צאת הכוכבים. וכן פסק המשנה ברורה (סימן פט סק"ה וסימן רלג ס"ק יד) שצריך לסיים כל התפלה בזמנה. ע"ש. גם בפתח הדביר (סימן רלב סק"ג, דף קי ע"ג) הביא דברי הגאון הקדוש רבי עמנואל חי ריקי בשו"ת אדרת אליהו (סימן ג), שקרא תגר על הנוהגים לבטל חזרת התפלה של מנחה, באומרם שהשעה דחוקה ואין שהות ביום לחזרה, והאריך לבאר שסוף זמן המנחה הוא עד צאת הכוכבים, וא"כ אין כאן שעת הדחק כשמתפללים בבין השמשות, אלא אם כן לא יספיקו לגמור החזרה אלא עד צאת הכוכבים. ע"ש. ומוכח דס"ל שצריך לגמור כל החזרה קודם צאת הכוכבים, וסיוע לדבריו ממ"ש מרן בש"ע (סימן רלב ס"א): "שאם השעה דחוקה, יתפללו בלחש, ואח"כ יאמר ש"צ מגן אברהם ומחיה המתים ויענו קדושה ומסיים האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות". אולם יש לדחות שזהו רק לענין חזרת התפלה שיש להקפיד על כך לכתחלה שלא יתחילו להתפלל כל החזרה אם לא שיסיימו את כולה לפני צאה"כ. אבל בנ"ד לגבי תפלת לחש אזלינן בתר התחלת התפלה, וגם לכתחלה יכולים להתחיל בתפלת המנחה אף על פי שמסתיימת אחר צאה"כ. וכן מצאתי להגאון מבוטשאטש באשל אברהם (סימן רלג) שישב על מדוכה זו, והעיר מדברי הש"ע, ודחה כמו שכתבנו, דשאני התם דמיירי בחזרת הש"צ דוקא, דהאידנא כולם בקיאים בתפלה, משא"כ בתפלת לחש אפילו חציה בלילה אין קפידא, דאזלינן בתר התחלה וכו'. והניף ידו שנית באשל אברהם מה"ת (סימן רלג) וכתב, ולכאורה היה מקום להחמיר בזה לפי מ"ש הרדב"ז בדין קידוש לבנה, שאם יודע שלא יסיים הברכה עד שתתכסה בעבים לא יתחיל לברך ברכת הלבנה, וא"כ אולי גם בזה אין נכון להתחיל בתפלת מנחה כשיודע שתהיה חשיכה קודם שיסיים התפלה, אך זה ליתא, כי נראה דההיא דהרדב"ז מיירי רק לכתחלה, שכיון שיש תקוה שיוכל לקדש הלבנה אח"כ כשתהיה בלי עננים בכל הברכה, בזה הוא שחשש הרדב"ז שלא יתחיל, דשמא יש קפידא בדבר, אך להחליט להחמיר בזה אין שום ראיה על כך, ובדרבנן שומעים להקל. [ולכאורה יש ראיה מפסחים (קז ב) ופי' רשב"ם שם, וכמ"ש מהרא"י בתה"ד (סימן ד). וי"ל]. ועוד שבברכת הלבנה אם היא מכוסה בעבים, אין מקום לברכה כלל, משא"כ בתפלה שגם הלילה הוא זמן תשלומין למנחה. גם יש לחלק בין קידוש לבנה, שאין ראוי לברך עליה כשאין חידושה ניכר בשעת הברכה, כשהיא מכוסה בעננים, לבין תפלת שמנה עשרה שאפי' אם מתפלל חצי התפלה בלילה מ"מ אזלינן בתר התחלת התפלה, דהא לא נקטו חז"ל לשון "וגומרה" בזמנה, אלא לגבי ק"ש (בברכות ט ב), וכיון שהרשו לנו חז"ל להתפלל מנחה גם בספק חשיכה, וכמ"ש בש"ע שזמנה עד הלילה, וכ"כ הרמ"א, וסתמא כוונתם לדרוש תחלות דוקא, שתחלת התפלה תהיה בזמנה. וכמו שמצינו בש"ע (ס"ס קפח), שאם היה אוכל ויצא שבת צריך להזכיר שבת משום דבתר התחלת סעודה אזלינן, ואפי' אם היה יודע בתחלת הסעודה שתיכף תהיה חשיכה אזלינן בתר התחלה, וה"ה לנ"ד וכו'. עכת"ד. (וע' בהגהת הגאון בעל אמרי יושר בסוף הספר (דף צג ע"ג), שהעיר מלשון הש"ע (סימן רלב ס"א) הנ"ל, וכתב, ששוב ראה להאשל אברהם במהדורא קמא סימן רלג שהרגיש בזה "ויישב על נכון". ע"כ). ונלוה גם הוא למ"ש הרבה אחרונים להוכיח מהתוס' (ברכות ז א) דאזלינן בתר התחלה, ועל צבאם רבינו האי גאון שהובא להלכה גם בספר האשכול, שגומר והולך אפילו בלילה. וכל רבני האחרונים שכתבו להחמיר להצריך סיום התפלה קודם צאה"כ, לא ראו דברי רבינו הגאון, ואילו ראוהו היו מבטלים דעתם מפני דעתו. וכמ"ש הראב"ד שאין לחלוק על גאון (והובא בהרא"ש סנהדרין פ"ד סימן ו), וכל שכן בדורות האחרונים. ואפילו אם תמצא לומר שלא יצאנו מכלל ספק, מה שאינו נכון, מ"מ מלבד מה שיש לצרף כאן שיטת רבינו תם דס"ל שאחר השקיעה במשך שלשה מיל ורביע הוי יום גמור, ורבים ועצומים עומדים בשיטתו, ועל צבאם מרן הש"ע (סימן רסא) שפסק כדבריו. וכן דעת רבים מגדולי האחרונים להלכה ולמעשה, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סימן כא). ע"ש. ועוד שהרי בשיעור מיל עצמו איכא פלוגתא דרבוותא, שלדעת הרמב"ם פרק אלו עוברים (מה א) הוא כשני חומשי שעה, דהיינו כ"ד דקות, וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא (פ"ג דפסחים מ"ב). וכן פסק הגר"ז בש"ע (סימן תנט סעיף י) ששיעור מיל הוא כ"ד דקות. והחק יעקב (שם סק"י) העלה ששיעור מיל הוא כ"ב דקות וחצי. והסכים עמו החת"ס בתשובה (חאו"ח ס"ס פ), וכתב, שהחק יעקב הביא לכך ראיות ברורות שאין עליהן תשובה. וכ"כ עוד בספרו חידושי החת"ס (שבת לה ב), וששיעור בין השמשות שהוא שלשת רבעי מיל, הוא קרוב לי"ח דקות. ע"ש. וע"ע בכרתי ופלתי יו"ד (סימן סט ס"ק יז) ובפרי חדש (שם ס"ק כו). ובשו"ת חינוך בית יהודה (סימן ס). ובחכמת אדם (סימן ל ס"ט). ובשו"ת לחם שלמה (חיו"ד סימן צג אות ח). ובשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סימן סו). ע"ש. ומעתה המתחיל תפלת מנחה בבין השמשות, כמו שתים עשרה דקות אחר השקיעה, וגומר תפלתו אחר זמן בין השמשות שלנו, שהוא כדעת מרן הש"ע (בסימן תנט ס"ב, וכן ביו"ד סימן סט ס"ו), דהיינו שלש עשרה דקות וחצי, עדיין הוא בתוך זמן בין השמשות אליבא דהרמב"ם וסיעתו הנ"ל. ויש כאן ספק ספיקא להקל. שמא הלכה כרבינו תם שהוא יום גמור מתחלת התפלה ועד סופה, ואת"ל כהגאונים שהוא זמן בין השמשות, שמא בין השמשות יום הוא, וכיון שהתחיל בהיתר גומר אפילו בלילה, ואת"ל שאינו יכול לגמור בלילה, שמא הלכה כהרמב"ם שעדיין בין השמשות הוא. והלום ראיתי לידידנו הרה"ג בנש"ק נאמ"ן בסוף שו"ת איש מצליח ח"א (דף ע ע"ד) שכתב, דלדידן דנקטינן שאפשר להתפלל מנחה מדוחק בבין השמשות, יש להקל גם בתוך י"ח דקות אחר השקיעה, ע"פ דעת הרמב"ם כנ"ל. ואף שאין להקל בספק ברכות אפילו בספק ספיקא, כמ"ש בשו"ת מכתם לדוד (סימן ג), מ"מ שאני תפלה דרחמי היא, והא קמן שמתפללים מנחה מדוחק בבין השמשות. ע"ש. ודידן עדיפא שההתחלה היא בהיתר, בזמן שהוא בין השמשות לדעת מרן, אלא שממשיך להתפלל כעבור י"ג דקות וחצי, ובצירוף דעת האומרים שגומר והולך אפילו בלילה, שפיר דמי. ולפי מ"ש הפמ"ג (סימן שמג א"א סק"ב) שאפי' למ"ד דלא עבדינן ספקא דרבנן בידים, מ"מ בספק ספיקא בדרבנן אפי' לכתחלה שרי. ע"ש. ה"נ יש להקל מעיקר הדין אף לכתחלה. ומכל מקום נראה שאין להקל לעשות חזרה באופן כזה, שיצטרך לסיים החזרה כעבור זמן של ביה"ש אליבא דמרן, שהרי כתב מרן בש"ע (ר"ס רלב), שאם השעה דחוקה למנחה יתפללו בלחש ואח"כ יאמר ש"צ מגן אברהם ומחיה המתים, ויענו קדושה, ומסיים האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. עכ"ל. ובע"כ שמתחיל בהיתר דהיינו בבין השמשות, ואעפ"כ אינו רשאי לסיים תפלת החזרה בלילה. ואם נפשך לומר דה"ט משום דמרן מיירי בבין השמשות דידיה, דהיינו אליבא דר"ת, משא"כ בבין השמשות שלנו שיש ס"ס להקל. מ"מ הרי מקור דברי מרן אלו, בשבולי הלקט (סימן מז) בשם רבינו האי גאון, ולפי מ"ש המהר"ם אלשקר (סימן צו) רב האי גאון פליג אסברת ר"ת. וס"ל שמיד אחר שקיעת החמה מתחיל ביה"ש, ע"ש. הילכך נראה שאין להקל בזה לענין תפלת החזרה. ודו"ק.
מסקנא דדינא שמותר להתחיל להתפלל מנחה בתוך זמן בין השמשות שלנו, שנמשך שלש עשרה דקות וחצי (זמניות) אחר השקיעה, ואף על פי שיודע מראש שלא יוכל לסיים תפלתו אלא לאחר הזמן הנ"ל, שפיר דמי שכיון שהתחיל בהיתר גומר והולך גם מעבר לזמן הנ"ל. ומ"מ צבור שנתאחרו להתפלל מנחה, ואם יתפללו לחש וחזרה, לא תסתיים החזרה אלא אחר הזמן הנ"ל, יתפללו בקול רם עם קדושה, כדי לסיים תפלת המנחה בתוך זמן בין השמשות. והנלע"ד כתבתי.
שאלה הלכה רווחת בידינו, שזמן תפלת מנחה נמשך עד הלילה, דהיינו צאת הכוכבים, וכמו שפסקו מרן והרמ"א בש"ע (סימן רלג ס"א), אשר לפי זה אפשר להתפלל מנחה גם בבין השמשות, דהיינו בתוך שלש עשרה דקות וחצי, שלאחר שקיעת החמה, מה דינו של מי שנתאחר ובא להתפלל מנחה אחר שעברו כעשר דקות אחר השקיעה, ויודע בעצמו שסיום תפלתו יהיה לאחר זמן בין השמשות, האם בכל זאת יוכל אז להתפלל מנחה כיון שהוא מתחיל בהיתר, או לא?
א) לכאורה יש לפשוט ספק זה ממה שכתב המגן אברהם (סימן תכו סק"א) בשם הרדב"ז בתשובה ח"א (סימן קנז), שאין לברך ברכת הלבנה בזמן שעננים מכסים אותה לגמרי, אלא אם כן הענן דק וקלוש, שאור זריחתה ניכר, ועובר דרך הענן, ואם התחיל לברך ברכת הלבנה ובאמצע ברכתו כסה הענן את הלבנה לגמרי, רשאי לסיים הברכה. וכתב המגן אברהם, ומשמע שאם יודע שהלבנה תתכסה תיכף באמצע ברכתו לא יתחיל לברך. וכן הסכים לזה הרב אליה רבה (סק"ו). ולפי זה יש לומר שגם בנ"ד כיון שהוא יודע בעצמו שאינו יכול לסיים תפלת מנחה בתוך זמן ביה"ש, אלא לאחר שיעבור הזמן, אינו רשאי להתחיל בתפלת מנחה. אולם יש לדחות ולומר שאני תפלה דרחמי היא, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ולכן כל שמתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף שסיום התפלה יהיה מעבר לזמנה, אין בכך כלום. וכן מתבאר מדברי רבינו האי גאון בשו"ת הגאונים (ליק, סימן נא), וכן הובאו דבריו בספר האשכול (עמוד נה - נו), שנשאל על אודות צבור שבאו להתפלל מנחה בערב שבת עם דמדומי חמה, ודחקתם העת, יש אומרים שעם כל זה יתפללו תפלת שמנה עשרה כהלכתן, כי לא תיקנו חכמים לומר שבע ברכות בתפלת שבת אלא מפני הטורח (ברכות כא סע"א), וכאן שהוא דרך עראי לא איכפת לן שמשלימין בשבת תפלת י"ח דרך חול. ויש אומרים שיאמרו שלש ראשונות ושומע תפלה ושלש אחרונות, ויש שפירשו שפוסקים באותה ברכה שמרגישים בה כי בא השמש, הלכה כמי? והשיב, ממה שאמרתם עם דמדומי חמה, וכן מסוף נוסח שאלתכם, משמע שמתחילים ועדיין לא באה השמש, וא"כ הרי מבוא השמש עד עונת ק"ש של ערבית יש ריוח לומר שמנה עשרה, ובזמן שמתחיל ש"צ בשעת דמדומי חמה ועדיין לא באה השמש אף על פי שבאה השמש משלים תפלתו. והכין מנהגא דרבנן היכא דאתרמי דוחק העת, אבל אין נופלים על פניהם אחריה. ואנו אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות כן עושים, ואם אי אפשר וחלה שבת או יום טוב, אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו, וכו', וכל זה בהכנסת שבת ויו"ט שהתפלות משונות זו מזו, אבל בימי החול לא צריכינן לכולי האי, אלא גומר והולך אפילו בלילה. ע"כ. הא קמן שכל שמתחיל מנחה בהיתר, משלים והולך תפלתו אפילו בלילה. (וראה עוד בספר האשכול אלבק עמוד ק"ה, ובהערת המו"ל שם). +והנה מתשובת רבינו האי גאון הנ"ל, וכן מדברי האשכול שהביאו להלכה, מוכח דס"ל שמותר להתפלל מנחה בבין השמשות. וכ"כ הנשיא אלברצלוני הובא בשו"ת ראב"י אב"ד (סימן לו): "שזמן תפלת מנחה נמשך עד צאת הכוכבים". (וע' בהגהת עתים לבינה סוף עמוד לד. וצ"ע) וכ"כ בשבולי הלקט (סימן מח) בשם הראב"ד, שהוקבע בתלמוד (ברכות כז א) דעבד כמר עבד וכו', פירוש מי שרוצה לעשות כסברת חכמים להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים הרשות בידו וכו'. ע"ש. (וכן הוא בשו"ת הראב"ד הנד"מ סימן קצד). ע"ש. וכ"כ הארחות חיים (הל' תפלת מנחה אות א דמ"ב ע"ד), דאליבא דרבנן מתפלל מנחה עד צאת הכוכבים. וכן כתב בספר המנהיג (הל' תפלה סוף אות פא). וזוהי שיטת רש"י שפירש (ברכות כו א) תפלת מנחה עד הערב, עד חשכה. ופירוש חשכה היינו צאת הכוכבים, כדתנן (שבת לד א) ספק חשכה ספק אינה חשכה, ופירש רש"י, היינו בין השמשות. וא"כ חשכה ודאי, היינו צאת הכוכבים. וכן מוכח מדברי הרא"ה בס' פקודת הלוים (ברכות כז עמוד סו - סז). ומדברי הרשב"ץ בפסקיו (ברכות כו א ד"ה איבעיא להו, ושם כז א). וכן מבואר להדיא בהגהות מיימוני (בפ"ג מהל' תפלה אות ח). וז"ל המהר"י קולון (סימן קעא), דהא פשיטא דאליבא דרבנן דר' יהודה זמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים, וכדתנן תפלת המנחה עד הערב, דהיינו עד הלילה, כמו שכתוב בערב תאכלו מצות דהיינו בלילה ממש וכו'. ע"ש. ורוצה לומר, כמ"ש התוס' פסחים (צט ב) בד"ה עד שתחשך, דגבי מצה נמי בעינן עד שתחשך, דהיינו לילה, כדתניא בתוספתא (פרק ב דפסחים) פסח מצה ומרור מצותן משתחשך, וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה וכו' ומצה ומרור הוקשו לפסח. ע"ש. (וע' בחזון עובדיה ח"א החדש סימן א' עמוד ב' בהערה). וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן רלג ס"א) שזמן תפלת המנחה עד הלילה. וכ"כ הרמ"א בהגה שם, ובדרכי משה שם הסתמך גם על מהרי"ל שהיה נוהג בשעה"ד להתפלל מנחה סמוך לצאת הכוכבים, כי אמר, שאע"פ שנראה כלילה, מ"מ עדיין יום הוא, ושכן קיבל ממהר"ש. ע"ש. ואמנם תלמידי רבינו יונה (ר"פ תפלת השחר) כתבו, אין לפרש דהיינו עד צאת הכוכבים, שהרי אמרו בזבחים (נו א) מנין לדם הקרבן שנפסל בשקיעת החמה, שנא' ביום הקריבו את זבחו, ורוצה לומר שמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם התמיד של בין הערבים, ואמרינן (בברכות כו ב) מפני מה אמרו תפילת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב, וא"כ כשם שזריקת דם התמיד אין זמנה אלא עד שקיעת החמה, כן תפלת המנחה זמנה עד שקיעת החמה. ע"כ. וכן בשלטי הגבורים שם כתב, יש מרבותינו הקדמונים שפירשו שזמן מנחה עד שתחשך, ואפשר דס"ל דהיינו עד צאת הכוכבים, ואין זה מחוור הואיל ומנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים וכו'. ע"ש. והגאון שאגת אריה (סימן יז), כתב, שאף דם התמיד לא נפסל אלא בצאת הכוכבים, וכמו שפירש רש"י במנחות (כ ב) "מפני שאינו ראוי להזרק בלילה". ושכן מוכח בתוס' (ברכות ב א וחגיגה כא א), ודלא כתלמידי רבינו יונה הנ"ל. ע"ש. ותנא דמסייע ליה הוא הראבי"ה (תענית, סימן תתנח עמוד תריז), שכתב, שדם הקרבן נפסל בצאת הכוכבים, שנא' ביום הקריבו, ולא בלילה. ע"ש. גם בס' מנחת כהן (מבוא השמש, מאמר ב' פ"ח) כ' לתרץ, שדוקא שחיטת התמיד וזריקת דמו היתה כשרה דוקא עד השקיעה, אבל שאר ההקרבה וההקטרה ומנחת נסכין כשרים עד צאת הכוכבים, שעד אז נחשב יום, כדאיתא במגילה (כ ב) וזמן מנחה הוא כנגד ההקרבה, הילכך זמנה עד הלילה. ע"ש. וכ"כ הפני יהושע (ברכות כו ב) בד"ה מ"ט אמרו וכו'. ע"ש. [ודע דמ"ש התפארת ישראל בהלכתא גבירתא (ספ"ד דברכות) בהגהה, שמפירוש רש"י שכתב עד חשכה, משמע לכאורה דלא כמ"ש הרמ"א שזמן מנחה עד הלילה, דבריו תמוהים, דהא ודאי לשון חשכה היינו צאת הכוכבים וכנ"ל. וכ"כ הגאון רבי יעקב גינצבורג בספר זרע יעקב (ר"פ תפלת השחר) דרש"י ס"ל דהיינו עד צאה"כ, ודלא כתר"י, ושיש ראיה ברורה לרש"י מהירוש' (פ"ק דשבת ה"ב). ע"ש. וכ"כ הקובץ על יד (פ"ג מה' תפלה ה"צ) בדעת רש"י דהיינו עד צאה"כ. (וע' מ"ש שם על הראיה מהירוש'). וכן בהגהות לוית חן על ראבי"ה (ר"פ תפלת השחר) פירש בדעת רש"י דהיינו עד צאה"כ. וכ"כ בהגהות עתים לבינה (עמוד ז), ושכן מוכח מהירוש' (פ"ק דשבת ה"ב) הנ"ל. ע"ש. ושו"ר בשו"ת עמודי אש (סימן ג אות לג) שכבר תפס על דברי התפארת ישראל הנ"ל. ושכן כתב השאגת אריה (סימן יז) שכוונת רש"י עד חשכה היינו צאת הכוכבים. ושמקור דברי הרמ"א ממהרי"ל, ושכן קיבל ממהר"ש. ע"ש. וכבר הארכתי בכל זה בספרי יחוה דעת ח"ה (סימן כב), והעלתי שם להלכה ולמעשה שזמן תפלת מנחה נמשך עד צאת הכוכבים שהוא שלש עשרה דקות וחצי לאחר שקיעת החמה, שהשמש נכסית מעינינו, והבאתי דברי הפוסקים הנ"ל. ומשם בארה. והרמב"ם (בפ"ג מה' תפלה ה"ד) כתב, זמן תפלת מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע (כר' יהודה דס"ל עד פלג המנחה), ויש לו להתפלל אותה "עד שתשקע החמה". ע"כ. ולכאורה היה נראה לומר דס"ל כרבינו יונה שזמן מנחה עד השקיעה, אך זה אינו, שהרי כיוצא בזה כתב הרמב"ם (בפרק יח מהל' פסולי המוקדשים ה"י), ומאימתי יתחייב כרת על אכילת הנותר, אם קדשים קלים הם (הנאכלים לשני ימים ולילה אחד), "משקיעת החמה" של היום השני, שהוא תחלת הלילה של יום שלישי. ע"ש. והא ודאי שאין חיוב כרת על הנותר של קדשים קלים, אלא אם אכל אחר צאת הכוכבים שהוא ודאי לילה, ובכל זאת תפס לשון "שקיעת החמה", דהיינו סוף השקיעה. וכ"כ עוד (בפ"ד מהל' חנוכה ה"ה): אין מדליקין נרות חנוכה קודם "שתשקע החמה", אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. וכתבו האחרונים (בסימן תרעב ס"א) דהיינו צאת הכוכבים והוא כלשון הש"ס (תענית יב א) כל תענית שלא שקעה חמה עליו אינו תענית, וכתב הרא"ש (שם סימן יב) דהיינו צאת הכוכבים, וכ"כ עוד הרא"ש (בסוף פ"ב דתענית), דהא דאמרינן מתענה ומשלים, היינו עד צאת הכוכבים, שכל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית. ע"ש. וכ"כ ראבי"ה תענית (עמוד תריז). ע"ש. וכן באור זרוע ח"ב (סימן תד) הביא פי' רש"י (תענית יח ב) מתענה ומשלים, עד חשכה, וכתב, שרוצה לומר ששקיעת החמה (שאמרו בתענית יב א כל תענית שלא שקעה חמה אינו תענית) היינו חשכה, (כלומר צאת הכוכבים). ומיהו אם רואה שלשה כוכבים אף על פי שאינה חשכה לגמרי מותר לאכול, שכן במוצ"ש מותר במלאכה. וכתב רבינו יצחק ב"ר יהודה שירליאון, שבירוש' ברכות אמרו שבשעה שהלבנה זורחת בכח בידוע שכבר שקעה החמה, ונפקא מינה לענין תענית. ע"ש. וכ"כ הטור (ס"ס רמט וסימן תקסב) דהיינו צאת הכוכבים. וע"ע בב"ח (ס"ס תקסב). וע' בתוס' ר' אלחנן (ע"ז לד א) ובתוס' שם. נמצא שלשון "שקיעת החמה", יש במשמעו זמן צאת הכוכבים. וז"ל הרמב"ם בפירוש המשניות (במהדורת הרה"ג ר"י קאפח נר"ו, פ"ק דברכות משנה א): "ומה שהצריכו לומר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ולא אמר מצאת הכוכבים, אף על פי שהיא עת אחת, הוא כדי ללמדינו, שכהן טמא שטבל ביום הותר לו לאכול בתרומה "אחרי שקיעת החמה", ואף על פי שהוא מחוסר כפורים". והרי ודאי שאין הכהן רשאי לאכול בתרומה עד צאת הכוכבים, אלמא דלשון "שקיעת החמה" מתפרש דהיינו צאת הכוכבים. וכ"כ הרה"ג ר"י קאפח בפירושו ליד החזקה (פ"ג מהל' תפלה ה"ד דקכ"ח ע"ב), בכוונת דברי הרמב"ם שכתב ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה, דהיינו צאת הכוכבים, ויפה כיון. וז"ל הגהות מיימוני (סוף פ"ג מהל' תפלה): והרוצה לעשות כדברי הגאונים, יכול להתפלל מנחה עד הערב, דהיינו עד שקיעת החמה, שהוא יציאת הכוכבים. ע"כ. הרי שלשון שקיעת החמה וצאת הכוכבים היינו הך. ושוב ראיתי להגאון מהר"י טייב בערך השלחן (בקונט' אחרון סימן רלג) שכתב, הרב מנחת כהן כתב שדעת הרמב"ם והגמ"י כדברי רבינו יונה שזמן תפלת מנחה עד שקיעת החמה, ושכן נראה להחמיר, וליתא, שהרמב"ם והגהות מיימוני סוף שקיעה קא אמרי שהוא צאת הכוכבים, וכמבואר להדיא בהגמ"י שם, וכ"כ רש"י במשנה, עד הערב, עד חשכה, דהיינו צאת הכוכבים. וכן דעת התוס' והרא"ש והמרדכי (ריש ברכות). וכן נראה מלשון הרמב"ם (ריש פ"ד מהל' מעשה הקרבנות) שאין דם הקרבן נפסל עד הלילה. וכן הוכיח במישור השאגת אריה (סימן יז). עכ"ד. ולפ"ז ניחא מ"ש הארחות חיים (בהל' תפלה אות צה) כלשון הרמב"ם הנ"ל, שיש לו להתפלל מנחה עד שתשקע החמה, והוא ז"ל (בהל' תפלת מנחה אות א) כתב, תפלת המנחה עד הערב, פירוש עד צאת הכוכבים. אלמא שלשון עד שתשקע החמה היינו סוף שקיעה, שהוא בצאת הכוכבים. וכן יש לפרש בדעת הריקאנטי (סימן טז) והפרנס (סימן קצז) שכתבו תפלת המנחה עד שתשקע החמה. דהיינו סוף שקיעה. וכנ"ל. (ובס' הבתים הל' תפלה עמוד סח הביא תשובת רב האי גאון, שאין להתפלל תפלת ערבית עד שתשקע החמה, שאין ראוי זמן אחד לשתי תפלות של יום ושל לילה. ע"ש. ופירושו נראה ג"כ דהיינו צאת הכוכבים. וכנ"ל, שהרי לדעת רב האי גאון מותר להתפלל מנחה בביה"ש וגומר והולך אפי' בלילה, וכמ"ש בתשובת הגאונים (ליק סימן נא), ובס' האשכול בשמו. וכנ"ל).+ +אמנם אין לכחד שיש כמה ראשונים דס"ל שתפלת המנחה זמנה עד השקיעה, וכדעת רבינו יונה, ומכללם בשו"ת ראב"י אב"ד (סימן ל). וכן נראה מתשובת רב נסים גאון שהובאה בשו"ת מהר"ם אלשקר (סימן צו). ע"ש. וע"ע במחברת הערוך להר"ש פרחון (ערך מנח, וערך ערב). ובשו"ת מן השמים (סימן נד). ע"ש. אבל לפי הנראה שרוב הפוסקים ס"ל שזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים, ולכן פסקו מרן הש"ע והרמ"א בהגה (בסי' רלג) שזמנה עד הלילה, ולפ"ז מותר להתפלל מנחה בבין השמשות, שאע"פ שהוא ספק לילה, מ"מ הוא בכלל ספקא דרבנן לקולא. וכן פסק הגאון הקדוש רבי עמנואל חי ריקי בשו"ת אדרת אליהו (סימן ג), שזמן תפלת מנחה נמשך עד צאת הכוכבים. ע"ש. והנה הפרי מגדים (א"א סוף סימן קו) כתב, שאפשר להתפלל מנחה בבין השמשות, כדאיתא בש"ע סימן רלג. ע"כ. והדר תבריה לגזיזיה בפמ"ג (סימן רלג א"א סק"ז), שכתב, דמ"ש הרמ"א בהגה שזמנה עד הלילה, דהיינו בצאת הכוכבים, קשה, דהא דם נפסל בשקיעת החמה וכו', ונראה דלאו דוקא עד הלילה אלא קודם מעט. ע"כ. ובספרו ראש יוסף (ברכות כו א) כתב, שמרן המחבר בסי' רלג כתב שזמנה עד הלילה, וכ"כ הרמ"א בהגה שזמנה עד הלילה שהוא בצאת הכוכבים, והרמב"ם כתב עד שתשקע החמה, לדעת המחבר היינו בסוף השקיעה, ואפשר שרבינו יונה שמפרש דהיינו עד השקיעה ותו לא, משום דס"ל תפלות כנגד תמידין תיקנום. אבל המחבר והרמ"א ס"ל כנגד אבות תיקנום ואסמכינהו אקרבנות, הילכך זמנה עד הלילה. ויש לפרש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, שר"ל שפנה ערב היום, לבוא הלילה, שהוא הערב האמיתי, שהוא ממש לילה, וא"כ בבין השמשות היה מתפלל. ובתוס' לקמן בע"ב ד"ה עד פלג המנחה, שהמנחה נגד קטורת וכ"ה בירושלמי. ע"ש. אלמא דנקיט דברי מרן והרמ"א כפשוטם, דהיינו עד הלילה שהוא בצאת הכוכבים. ובספר תוספת ירושלים (דף ח ע"ד) הביא מ"ש הפמ"ג (בסימן רלג) שדברי הרמ"א עד הלילה לאו דוקא אלא מעט קודם. וכתב, שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים (סימן ה) הרבה לחלוק על הפמ"ג, וס"ל שאף בבין השמשות רשאי להתפלל מנחה מספק, כמו ספק התפלל או לא התפלל שמתפלל מספק, כיעו"ש, ומכל מקום הרי לכתחלה אין להכניס עצמו בספק, וכיון שבין השמשות ספק לילה הוא איך יתפלל בו מנחה. עכת"ד. ויש להעיר ע"ז מהתוס' מנחות (סו א) שכתבו, שבספק חשיכה יכול לברך, וא"צ להמתין עד שיהיה ודאי לילה, כיון שספירת העומר בזה"ז מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, ועוד דסמוך לחשכה עדיף משום תמימות. וכ"כ הרא"ש (פרק ערבי פסחים סוף סימן מ). והטור (סימן תפט). והרד"א (בדף ס"ה ע"ג) בשם התשב"ץ. ובתוס' חכמי אנגליה פסחים (עמוד צה). הרי שהתירו לכתחלה לספור ספירת העומר בברכה בבין השמשות, וכן המנהג, וכמ"ש מהרש"ל בתשובה (סימן יג) והב"ח (בסימן תפט). ואפי' להר"ן (סוף פסחים) שכ' שאין זה נכון שיכניס עצמו בספק לכתחלה, וע"ע בשו"ת הב"ח בישנות (סימן קכו). ע"ש. מ"מ בנ"ד אם כבר שקעה חמה אף הוא יודה שרשאי להתפלל מנחה בבין השמשות, דספקא דרבנן לקולא, ובתפלת תשלומין בערבית לא יהבי ליה שכר תפלה בזמנה. (ברכות כו א) ומ"ש הרב שפת אמת (מנחות סו א) לצדד שאפשר שמ"ש התוס' "יכול לברך", לאו דוקא, אלא הכוונה לספור העומר ור"ל בלא ברכה. במחכ"ת זה אינו, שהרי סיימו דאדרבה עדיף לעשות כן משום תמימות. והא ודאי שהכוונה לספור בברכה, ומה שתמה דהא הוי ספק ברכה לבטלה, לק"מ, דאזלינן בתר עיקר המצוה, ומאחר שבמצוה דרבנן אזלינן לקולא בספקה, הברכה ג"כ נמשכת אחריה, ואין כאן חשש ברכה לבטלה. וכמו שהארכתי בזה בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן לא), והבאתי עוד דוגמאות כיוצא בזה. ע"ש. והן אמת שראיתי בספר חסד לאלפים (סימן רלג ס"ד) בהגהת בן המחבר, שכתב, לדידי חזי לי שכיון דבין השמשות הוא ספק לילה אין ראוי להתפלל אז מנחה, שאם הוא לילה הוו ברכות לבטלה, ושב ואל תעשה עדיף, ויתפלל ערבית שתים, אבל דעת רבוותא שיכול להתפלל מנחה. ע"כ. וכ"כ מהר"א טיקטין בפתח הבית (סימן ח). ע"ש. ברם בקושטא לק"מ, שכך קבעו חכמים שזמן תפלת מנחה עד הלילה שהוא בצאת הכוכבים, כנגד הקטרת, וא"כ אין שום חשש ברכה לבטלה. וע"ע בס' תוספת ירושלים ד"ח ע"ד הנ"ל שהוכיח מהירוש' שזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים. ע"ש. וראיתי למי שכתב, שמכיון דקי"ל (בסימן קז) ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל מספק, א"כ מי שהתפלל בבין השמשות שהוא ספק לילה, יצטרך אח"כ לחזור ולהתפלל, ואפוכי מטרתא למה לי, ולפי מש"כ שכך היא תקנת חכמים לק"מ. ועוד, דשאני ספק אם בכלל התפלל, שצריך לחזור ולהתפלל משום דתפלה רחמי היא, אבל במתפלל בבין השמשות כיון שספקא דרבנן לקולא יצא י"ח תפלה. וכה"ג אשכחן גבי עירוב בש"ע (סימן שצד), שאם יש ספק אם הונח העירוב או לא הונח אזלינן בספקו להחמיר, אבל אם הניח עירובו בבין השמשות שפיר דמי, דספקא דרבנן לקולא. ואף לכתחלה מותר להניח עירוב בביה"ש, כדמוכח להדיא בשבת (לד א) ובש"ע (סימן שצג ס"ב). וכ"כ המרדכי (פרק במה מדליקין סימן רצ) שמותר להניח עירוב תבשילין בבין השמשות ולסמוך עליו. וכ"פ הרמ"א (בסימן תקכז ס"א). והיינו בברכה, וכמש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ו (סימן לא). ע"ש. ושו"ר בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סימן צא) שדייק מהש"ע והרמ"א שזמן תפלת מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים, ושכן כתב הפמ"ג (סימן פט מש"ז סק"א). וכתב, אמנם צריך טעם לכך, שכיון שביה"ש הוא ספק לילה למה יוצא אז י"ח תפלת מנחה, דהוא ודאי דלא מהני חזקת היום לבין השמשות, שכל רגע הוא פנים חדשות, ולא מקרי אלא דאיקבע איסורא, וא"כ למה יצא י"ח מנחה כיון שהוא ספק לילה, ואין לומר דה"ט משום דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, דהא ספק התפלל או לא התפלל חוזר ומתפלל, ובע"כ צ"ל שרבותינו קבעו זמן תפלת מנחה גם בבין השמשות, ולכן אמרו תפלת המנחה עד הערב, דהיינו צאת הכוכבים, וכמ"ש בהגמ"י דלרבנן נמי מנחה כנגד קטורת נתקנה, ובע"כ צ"ל כן לרבנן, דהא קי"ל דם נפסל בשקיעת החמה, וכמ"ש השאגת אריה (סימן יז), ובע"כ שתפלת מנחה כנגד הקטורת, ולכן מותר להתפלל מנחה בבין השמשות. ע"ש. ולפמ"ש הרב מנחת כהן והפני יהושע בלא"ה י"ל שתפלת מנחה נתקנה כנגד הקרבת התמיד של בין הערבים, שהיה קרב והולך עד הלילה, ולא רק כנגד זריקת דמו. ע"ש. והלום ראיתי אחרי רואי להפמ"ג (בפתיחה להל' תפלה) בד"ה והוי יודע, שיש נפקא מינה בין אם התפלה מן התורה כשיטת הרי"ף והרמב"ם, לבין אם היא מדרבנן כשיטת התוס' והרמב"ן, אם לא התפלל מעת לעת, ונזכר בבין השמשות, למ"ד תפלה מן התורה צריך להתפלל בבין השמשות דספקא דאורייתא לחומרא, ושמא עדיין יום הוא, ותפלה של יום אתמול היא. וכמ"ש כיו"ב הר"ן (סוכה מו ב) שאם לא נטל לולב יום טוב ראשון עד בין השמשות, צריך ליטול הלולב דספקא דאורייתא לחומרא, משא"כ בשאר ימים דהוי מדרבנן. ע"ש. משא"כ אם התפלה מדרבנן ואין לה עיקר מה"ת כלל, אם לא נזכר עד ביה"ש, אינו מתפלל, וימתין עד שיגיע זמן תפלת ערבית בצאת הכוכבים ויתפלל ערבית שתים. ע"ש. ודבריו קשים לשמוע, שמכיון שמבואר בדברי מרן והרמ"א (בסי' רלג) שזמן תפלת מנחה נמשך עד הלילה דהיינו בצאת הכוכבים, גם למ"ד תפלה מדרבנן, למה לא יתפלל מנחה בבין השמשות, ויקבל שכר תפלה בזמנה. וכמ"ש הפמ"ג בעצמו (בא"א ס"ס קו). ושו"ר בספר תורת חיים סופר (ר"ס פט) סוף ד"ה הרמב"ם, שעמד ע"ד הפמ"ג הנ"ל. ע"ש. ומלבד כל האמור שיש לומר שכך היתה תקנת חכמים שזמן מנחה נמשך עד הלילה, כבר העירותי בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן כב), שלענין בין השמשות שלנו שמתחיל מיד אחר שקיעת החמה, יש ספק ספיקא, שמא הלכה כרבינו תם וסיעתו שגם אחר שקיעת החמה במשך שלשה מיל ורביע יום גמור הוא, ואת"ל כסברת הגאונים שתיכף אחר שקיעה נחשב בין השמשות, שמא ביה"ש יום הוא, ויש עוד ספק שלישי, כי לרבי יוסי אין בין השמשות מתחיל אלא אחר סיום זמן בין השמשות של ר' יהודה, והוא כהרף עין זה נכנס וזה יוצא, וכל זמן ביה"ש דידן שהוא אליבא דר' יהודה, יום גמור הוא לר' יוסי, ומבואר בס' משנה ברורה בביאור הלכה (סוף סימן תטו), שמעיקר הדין הלכה כר' יוסי, אלא שמחמירים כדעת ר' יהודה. וכ"כ עוד המשנ"ב (בסימן רלג בשער הציון ס"ק כא), שבשעת הדחק סמכינן על דעת ר' יוסי שבין השמשות שלנו יום הוא בודאי, וכמו שאמרו בפסחים (ב א) דהא קי"ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא, דהך סוגיא אזלא אליבא דר' יוסי, וכמ"ש הגר"א. ע"ש. וע"ע להמשנ"ב בביאור הלכה (ר"ס שלא בד"ה ביה"ש, וכן בסי' שמב בסוף ד"ה ביה"ש). ע"ש. ומעתה כיון שיש לנו כמה ספקות בדרבנן, דהיינו תפלת מנחה שהיא מדרבנן, אף לכתחלה מותר להתפלל מנחה בביה"ש שלנו. וכמ"ש הפמ"ג (סימן שמג א"א סק"ב) שאפילו למ"ד שאין עושים ס"ס בידים, כשהוא ס"ס בדרבנן עושים אף לכתחלה. ע"ש. וכבר כתבתי בשו"ת יביע אומר ח"ו (חיו"ד סימן כג סוף אות ד) דבכה"ג לא חשיב ספק ספיקא משם אחד, ועוד דבדרבנן עבדינן ס"ס אף משם אחד, וכמ"ש בשו"ת בנין עולם (חיו"ד סימן לג). ובשו"ת תשורת שי ח"ב (סימן לט). ובשו"ת עין יצחק (חאו"ח סימן א אות יט). ובשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב (סימן טל). ובשדי חמד (מע' ס סוף כלל כא). ע"ש. וע"ע במה שהארכתי בזה בס' טהרת הבית ח"ב (עמוד רסח והלאה), שהס"ס הנ"ל לא חשיב משם אחד, ומהני אף בדאורייתא. ושכן מתבאר באחרונים. ע"ש. ואני תמה על המשנה ברורה (סימן רלג סק"ב) שכתב, דמ"ש בש"ע דלרבנן תפלת מנחה עד הלילה, לאו דוקא הוא, דהא אין להתפלל מנחה בביה"ש שהוא ספק לילה. (ובשער הציון ציין להפמ"ג בסק"ז). וחזר ע"ז שם (בס"ק יד), והוסיף, שמוטב להתפלל ביחידות קודם שקיעה, מלהתפלל בצבור אחר שקיעה, שהוא זמן ביה"ש, ורק בדיעבד יש לסמוך על המקילים להתפלל בביה"ש. ע"ש. ובשלמא הפמ"ג י"ל דקאי על בין השמשות של ר"ת, שאין שם אלא ספק אחד, אבל בביה"ש שלנו שיש בו שלשה ספקות להקל, אף הוא יודה דשפיר דמי להתפלל בו מנחה, (וגם בזה סתר הפמ"ג את עצמו בכ"ד). אבל המשנ"ב שהעלה (בסי' רסא) כדעת הגר"א שתפס עיקר כסברת הגאונים, וא"כ מ"ש להחמיר כאן בענין תפלת מנחה, היינו גם בביה"ש שלנו, ומאי כולי האי, לדחוק עצמו להוציא את דברי השלחן ערוך מפשוטם, ולומר דמ"ש "עד הלילה", לאו דוקא, שנראה שהוא רחוק מן האמת. (ולא אכחד כי ראיתי בספר מנחת כהן (במאמר ב פרק ט' דף כו ע"ג) שכתב, דמ"ש מרן הש"ע (סימן רסג סעיף ד) שפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם "הלילה", וכ"כ בש"ע (סימן רלג ס"א). הנה מרן קורא לשקיעת החמה "לילה", שהיא שעה אחרונה של היום. והראיה לזה, ממה שכתב שם (בסי' רלג ס"א) בזה"ל: "ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה כרבנן אין להתפלל ערבית קודם שקיעת החמה", ואם איתא שפירוש הלילה בכאן הוא צאת הכוכבים, היה לו לומר שאין להתפלל ערבית "קודם צאת הכוכבים", ומדוע כתב "קודם שקיעת החמה", שנראה שאחר שקיעת החמה מותר מיד להתפלל ערבית, וזה אינו, שאם נהגו כרבנן להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים אין להם להתפלל ערבית קודם זה, אלא ודאי שפירוש מ"ש תפלת המנחה עד הלילה היינו עד שקיעת החמה. ע"כ. אולם י"ל שהכוונה היא לסוף שקיעה, שהרי מרן פוסק כרבינו תם שיש שתי שקיעות, משא"כ לדידן שהשקיעה היא בשעה שהשמש נכסית מעינינו ויש לנו כמה ספקות שהוא עדיין יום רשאים להתפלל מנחה אחר השקיעה אפילו לכתחלה. ואף המנחת כהן (שם פרק י) הודה דאליבא דהרמ"א זמן מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים, וכמ"ש כן להדיא, וא"כ למה נעשה מחלוקת בזה בין מרן להרמ"א. ויש לעמוד ע"ד המנחת כהן פרק י הנ"ל. ואכמ"ל). ואמנם ראיתי בשו"ת איש מצליח (חאו"ח סימן טו דנ"ה ע"ג) שכתב, דמ"ש הפמ"ג דלשון עד הלילה לאו דוקא, וכ"כ המשנה ברורה, היינו דוקא בבין השמשות שלהם שנהגו כר"ת, שהוא מתחיל אחר שלשה מיל ורביע מעת שנכסית השמש מעינינו, ואז בודאי שאין להתפלל מנחה בעת ההיא, אבל בביה"ש שלנו שמתחיל מיד אחר שקיעת החמה, שלדעת ר"ת וסיעתו יום גמור הוא, ולדעת הגאונים הוא ספק יום ספק לילה, יש להקל להתפלל בו מנחה. ע"ש. וק"ק שלא יתכן לומר כן בדעת המשנ"ב כאמור. ושו"ר בשו"ת משנה הלכות ח"ז (סימן לב) שתמה מאד על המשנה ברורה, כי מה כל החרדה אשר החריד עלינו לפסוק נגד דעת מרן והרמ"א בעלי הש"ע, מבלי להוכיח בראיות היפך דבריהם, והרי בודאי שראו רבותינו בעלי הש"ע דעת הפוסקים שחולקים וס"ל שזמן תפלת מנחה עד שקיעה ראשונה, ואעפ"כ הכריעו לפסק הלכה שלא כדבריהם. והרי כלל גדול בידינו שבמקום שראו רבותינו בעלי הש"ע שיטות החולקים ופסקו והכריעו דלא כוותייהו הלכה כדבריהם, ולא אמרינן בכה"ג הלכה כבתראי, שאין כח באחרונים לחלוק ולהכריע נגדם כי אם ע"פ ראיות שלא ראו בעלי הש"ע, אבל בלא"ה העיקר להלכה ולמעשה כרבותינו בעלי הש"ע, וכ"כ הגאון בעל מגיני שלמה בשו"ת פני יהושע ח"ב (סימן נא) שכל מה שנפסק בש"ע אין לשנות ממנו שום דבר, והוא כתורת משה רבינו. וכל הפורש מהם כפורש מן החיים וכמ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני (סימן מח) וכו'. ומכיון שבנ"ד ראו בעלי הש"ע דברי הפוסקים ועם כל זה פסקו שזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים מי יעמוד כנגדם לפסוק שלא כדבריהם, והדבר פשוט שאפי' באיסור תורה יש לפסוק כדברי בעלי הש"ע, וכ"ש בענין תפלת מנחה דרבנן. וע"ז סמכו רבותינו ואבותינו להתפלל מנחה בביה"ש עד צאה"כ, וכדאים הם לסמוך עליהם אף לכתחלה ושלא בשעת הדחק, ובפרט בתפלת מנחה דרבנן. עכת"ד. וכ"כ הגאון ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סימן כג), ששמע מפי הגאון ר' יחזקאל משינאווה שאמר בשם רבו הגאון רב שר שלום האדמו"ר מבלז, שאין אפשרות בדורינו להכריע בין שיטות הפוסקים אם הלכה כר"ת או כהגאונים, וצריכים להחמיר כשתי הדעות, ומ"מ בתפלת מנחה שהיא מדרבנן נהג האדמו"ר מבלז להתאחר ולהתפלל מנחה בביה"ש. ע"כ. אתה הראת לדעת שאף בביה"ש של ר"ת נהג האדמו"ר להקל, וכ"ש בביה"ש שלנו. וכן ראיתי בשו"ת בית אבי ח"א (סימן יח) שהאריך ג"כ בזה, וסיים, שמה שהחמיר המשנ"ב בזה, זהו על פי מנהג גדולי הרבנים של ליטא, אבל כל רבותינו גאוני עולם גדולי רבני פולין, שנזהרו תמיד לבחור להם הדרך הישרה בעבודת השי"ת, ולא זזו אפי' כקוצו של יוד ממסקנות הש"ע, מ"מ מעולם לא החמירו על עצמם בשום פעם לדקדק להתפלל קודם השקיעה, ואדרבה היו נוהגים לדקדק להתאחר בתפלת מנחה עד סמוך לסוף הזמן, וזאת ע"פ דברי הזוהר בפרשת תרומה (דף קכט א). ע"ש. (וכן בירוש' ר"פ תפלת השחר, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, מהו לעת מצוא, לעת מיצויו של היום, והיינו שנתמצה כל היום כולו. וע' במפרשים שם). וכן בס' עינים למשפט (ברכות כז א) כ' לפקפק ע"ד המשנ"ב והפמ"ג בזה, ובפרט על מ"ש המשנ"ב שמוטב להתפלל ביחידות קודם שקיעה מלהתפלל בצבור בביה"ש, וכתב לדחות דבריו. ע"ש. וע"ע להגאון יעב"ץ בס' מור וקציעה (סימן רלג) שכתב, שאם אין הצבור נאספים להתפלל מנחה, אפילו אם הוא סמוך לחשכה, פשוט שיש להמתין להתפלל בצבור, ולא יתפלל ביחידות כל שיש עוד קצת שהות, שהרי זמן תפלת המנחה עד הערב, ולמה ידחה בחנם תפלת צבור שהקפידו חז"ל עליה. והא דלייטי במערבא על המתפלל בדמדומי חמה, היינו כשהוא יחידי ושוהה בחנם. ע"ש. ודו"ק. והוצרכתי לשנות פרק זה, אף שרוב הדברים כבר הובאו בדברינו בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן כב), לפי שראיתי להרה"ג ר' יצחק ברדא נר"ו בספרו יצחק ירנן ח"ג (סימן ט) אשר נטה קו לשפוך סוללה ולחלוק על דברינו, ואסף הרבה ראשונים אשר "לדעתו" הם כנגד דברינו. וכל מעיין היטב עיניו יחזו עפעפיו יבחנו וישפוט בצדק שאין דבריו מוכרחים כלל, ואין ברצוני לדקדק על כל דבריו, וסמכתי בזה על המעיינים הישרים, אשר ישר יחזו פנימו, ואני על משמרתי אעמודה, כי מה שהביא מדברי הרבה ראשונים שכתבו לשון "שקיעת החמה", יש לפרש כוונתם כמש"כ לעיל דהיינו צאת הכוכבים, וכמ"ש להדיא בהגהות מיימוני, ואין להביא מהם ראיה כלל. וכן מ"ש מהתוס' חגיגה (כא א) שהתמיד קרב עד הערב שמש, וחשב שזהו שקיעת החמה, ליתא, דהא תנן (בנגעים פרק יד מ"ג) העריב שמשו אוכל בתרומה, והיינו בצאת הכוכבים, וכדאיתא בריש ברכות (ב א). וכן כמה ראיות שהביא, משם ראיה להיפך, ונלאתי להאריך על דבריו. [ושוב נדפס מאמר בירחון אור תורה, אב תשנ"א, מאת הרה"ג רבי יורם מימון נר"ו, שהאריך להשיב על דברי הרב הנ"ל, בטוב טעם ודעת, ודחה ראיותיו. ע"ש].+ +ופוק חזי מ"ש הגאון ר' יעקב רקח בספר שערי תפלה (בדיני מנחה אות ב), שדעת רוב הראשונים שזמן מנחה נמשך עד צאת הכוכבים, ושהדבר מוסכם על דעתם של יותר מארבעים פוסקים ראשונים ואחרונים, ושכן שיטת הש"ס וכו'. ע"ש. וע' בספר פתח הדביר ח"ב (סימן רלב סק"א, דף קי ע"א) שהעתיק מ"ש הרה"ג העצום מהר"ר יעקב חזן ז"ל בחידושי הש"ע שלו בספר כוכב מיעקב, שהביא מה שהעלה השאגת אריה (סימן יז) שזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים, וכתב, שכן דעת רבינו האר"י ז"ל שהיה נזהר מאד להתפלל מנחה עם שקיעת החמה, ואפילו בערב שבת, וכמ"ש בשלמי צבור (דף קנט ע"ד). ע"ש. [א"ה, בשער הכוונות (דף נב ע"ב) איתא, שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד בתכלית שלא להתפלל מנחה בלא חזרה, כמו בשחרית, ואפי' אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט, ולא עוד אלא שאפי' בע"ש קודם לשקיעת החמה היה מתפלל בלחש ואח"כ בקול רם, והיה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה, וכמו שאמרו (בברכות כט ב) להתפלל עם דמדומי חמה שנא' ייראוך עם שמש. ע"כ. ומ"מ נראה שאם היה מתחיל תפלת לחש סמוך לשקיעה, היתה נמשכת עם החזרה גם בבין השמשות. ובנגיד ומצוה (דף יט רע"ב) כתוב כלשון השלמי צבור, "עם שקיעת החמה". ואמנם שם (דף יט סע"א) כתב, שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לשלם שכר שכיר קודם תפלת מנחה, ולפעמים היה מתעכב עד אחר שקיעת החמה כדי למצוא מעות לשלם שכר שכיר ואח"כ היה מתפלל מנחה וכו'. נמצא שלצורך מצוה היה מתפלל מנחה בבין השמשות. ודו"ק] ושכן נראה דעת החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן עו אות ג), שהביא מ"ש במנהגי מהרי"ל, שאף אם שהה עם החזרה סמוך לצאת הכוכבים מ"מ היה מתפלל תפלת המנחה, וראיה מדאמר (בשבת קיח ב) א"ר יוסי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריה וכו', וה"נ אף שהחשיך בין ההרים עדיין לא עבר זמן מנחה, כי אחורי ההרים עדיין היום גדול. ואמר שכן קבלה בידו מרבו מהר"ש. וכ' ע"ז החיד"א, ולענין דינא לסמוך על זה למעשה אין ראיה, אמנם שמעתי כי מעין דוגמא היה עושה מעשה הרב הגדול עיר וקדיש מהר"י קובו לענין תפלת השחר. ומסוף דבריו משמע דס"ל כמסקנת הרב שאגת אריה, ועכ"פ לגבי תחילת שקיעה ודאי דאזיל ומודה. ומה גם שמצאנו אילן גדול הוא רבינו האר"י שסובר כן. עכת"ד. והנה גם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סימן יט) הביא תשובת עמיתו הגאון רבי אליהו מני זצ"ל אליו, שזמן מנחה נמשך עד צאה"כ, כמ"ש השאגת אריה (סימן יז) והאדרת אליהו ריקי (סימן ג), ולכן רשאים להתפלל מנחה גם בבין השמשות, שהוא נמשך כשלשת רבעי מיל אחר השקיעה שנכסית השמש מעינינו, וכמ"ש בש"ע (סימן רסא). וכן המנהג בירושלים וחברון להתפלל מנחה אף לאחר השקיעה, וכעבור עשר דקות מהשקיעה אין מתחילים להתפלל מנחה. וכן הסכים לדבריו הגאון המחבר שם. וכן פסק בספרו בן איש חי (פרשת ויקהל אות ז). וכ"כ בספר כף החיים (סי' רלג סק"ה). וכ"כ בספר תורת חיים סופר (סימן רלג סק"ג) שהמנהג לכתחלה להתפלל מנחה עד צאה"כ, יען ברצונם להתפלל מנחה ומעריב ביחד זה אחר זה, ותפלת מעריב אחר צאה"כ, לכן מאחרים להתפלל מנחה עד סמוך לצאת הכוכבים, ואין הדבר צריך אריכות מאחר שכן פסקו מרן המחבר והרמ"א בהגה שזמן תפלת מנחה עד הלילה דהיינו בצאה"כ וכו'. ע"ש. וכן הגאון הקדוש רבי אריה צבי פרומר בשו"ת ארץ צבי (סימן א דף ה ע"ד, וסימן ס דס"ה ע"ג) כתב ליישב מה שנוהגים לכתחלה להתפלל מנחה בביה"ש, משום דספק דרבנן לקולא וכו'. ושכן פסק הגר"ז בסידורו. ע"ש. וע"ע בספר קצות השלחן (סימן כ בדה"ש סק"ה). ע"ש. וכן ראיתי לידידי רב חביבא נברשתא דדהבא הגאון המפורסם רבי בן ציון אבא שאול שליט"א בשו"ת אור לציון (סימן כ) שדחה מ"ש המשנה ברורה דעדיף להתפלל ביחיד קודם שקיעת החמה, מלהתפלל בצבור אחר השקיעה, וכתב, שאדרבה עדיף שיתפלל עם הצבור בבין השמשות, שהוא בתוך י"ג דקות וחצי אחר השקיעה, ולא יתפלל יחיד קודם השקיעה, שכיון דבשבת (לה א) מספקא לן אם הלכה כר' יהודה דבין השמשות מתחיל אחר השקיעה, או כרבי יוסי שבין השמשות מתחיל אחר סיום בין השמשות של ר' יהודה, א"כ בתפלת מנחה דהויא מילתא דרבנן אזלינן בספקה לקולא. ע"ש. ומאחר שכל הפוסקים הנ"ל שהם רוב מנין ורוב בנין ס"ל הכי, הא ודאי שכן עיקר להלכה ולמעשה. ומ"מ לכתחלה מצוה מן המובחר להתפלל בצבור תפלת המנחה לחש וחזרה קודם שקיעת החמה, היינו קודם שתהיה השמש נכסית מעינינו. ומ"מ אם התמהמהו ולא התפללו מנחה עד ששקעה החמה, כגון שהמתינו עד שיהיה מנין להתפלל בצבור, שפיר דמי להתפלל מנחה גם אחר שקיעה, במשך כל זמן בין השמשות, תפלת לחש וחזרה. ודע שאף בערב שבת שיש מצוה להוסיף מחול על הקודש, וכמו שפסק מרן בש"ע (סימן רסא ס"ב), מכל מקום לענין תפלת מנחה בבין השמשות, יש לסמוך על הספק ספקא הנ"ל, לומר שגם לאחר שקיעת החמה נחשב עדיין יום, ורשאים להתפלל מנחה לחש וחזרה, בתוך שלש עשרה דקות וחצי, שהרי עיקר מצות תוספת הוא הפרישה ממלאכה, ואין צורך לומר בפירוש שמקבל עליו תוספת שבת. וראיה לדבר מדתנן (שבת לד א), ספק חשכה ספק אינה חשכה וכו' אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין, וכתב מרן הב"י (ס"ס רסא) בשם המרדכי, שאם קיבל שבת בעניית ברכו, אינו רשאי לערב או להטמין אף על פי שעדיין יום הוא, כיון שכבר קיבל שבת עליו. וכן פסק מרן בש"ע (שם ס"ד). ולפ"ז צ"ל דמתני' מיירי שלא קיבל עליו שבת, ואם איתא שיש חיוב לקבל תוספת שבת מבעוד יום, א"כ אטו המשנה בעבריינים מיירי, אלא ודאי שכל שפורש ממלאכה בכוונה מקיים מצות תוספת. וכ"כ הגר"ז בש"ע (בקונט' אחרון סימן רסא סק"ג) שגם מי שלא קיבל שבת בפירוש הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני, ואעפ"כ הותרו השבותים בבין השמשות. ע"ש. וא"כ ה"ה שהותר ביה"ש לתפלת מנחה שהיא מדרבנן. ושו"ר בשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן ס) בהערה, שהעיר כנ"ל. ע"ש. וכן בספר מגילת ספר החדש (סימן לט אות ו) הוכיח מכאן שאין צורך לקבל תוספת שבת בפירוש קודם זמן בין השמשות, אלא כל שפורש ממלאכה זמן מה קודם ביה"ש, די בזה לקיים מצות תוספת שבת. ע"ש. ולפ"ז אפשר להתפלל מנחה בע"ש בבין השמשות שלנו. וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (סימן מח דף ל ע"א), שבזמנינו המנהג להתפלל מנחה אף בבין השמשות, שהוא זמן רב אחר הדלקת הנרות, והטעם מבואר בסידור הגר"ז (בריש הל' שבת), שמכיון דתפלת מנחה מדרבנן, הויא כדין שבות שהותר בשעה"ד בבין השמשות. ע"ש. ולפי האמור שיש ס"ס שהוא יום, שמא הלכה כר"ת, ושמא הלכה כר' יוסי שעדיין יום הוא, ושמא ביה"ש יום הוא, שפיר דמי להתפלל מנחה ולסיימה בתוך זמן ביה"ש, ועדיין יש זמן לקבל תוספת שבת בפירוש. ועינינו הרואות שהמנהג בכמה בתי כנסת בירושלים אין נזהרים לסיים החזרה של מנחה קודם שקיעת החמה, אלא פעמים רבות נמשכת בתוך זמן בין השמשות, ומקבלים השבת באמירת בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת, בתוך זמן ביה"ש. ויש להם על מה שיסמוכו. ואף על פי שבספר בן איש חי ש"ב (פר' וירא אות ו) כתב, שהמאחר לקבל שבת בביה"ש הפסיד מצות תוספת. ע"ש. במחכ"ת אין דבריו מוכרחים, מהטעמים הנ"ל. אמנם ראיתי להגר"ח הכהן בתשובה שהובאה בירחון אור תורה (סיון תשכ"ח סימן א) שכתב, שצריך לסיים כל החזרה של מנחה בע"ש בעוד השמש על הארץ, שהוא ודאי יום, והזמן הנשאר אחר זה יהיה לתוספת מחול על הקודש, אבל המסיימים החזרה לאחר שקיעת החמה לא יפה עושים ויש להזהירם על כך. ע"כ. וכן הוא בספרו שו"ת שמחת כהן ח"ז (חאו"ח סימן לז). ע"ש. וע"פ זה כתב ידידנו הרה"ג נאמ"ן נר"ו בירחון אור תורה (אייר תשד"מ ואלול תשמ"ו), שאם איחרו להתפלל עד אחר שקיעה, לא יתפללו מנחה, אלא ערבית שתים של שבת. ע"ש. ולפי האמור זה אינו. אלא יש להם להתפלל מנחה לחש וחזרה אחר שקיעה, שכיון שפרשו ממלאכה בכוונה קיימו מצות תוספת. ובפרט לפי מ"ש הדגול מרבבה (ס"ס רסא) שאפילו אם קבל שבת בסתם לא נאסר בשבותים, ורק אם ענה ברכו או התפלל ערבית של שבת נאסר בשבותים. וכ"כ הגר"ז בעל התניא, הנ"ל והובא ג"כ בספר תהלה לדוד (סימן רסא סק"י). ותפלת מנחה לא גרעא משבותים. וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף הנ"ל, ושכן כתב הגר"ז בסידורו. וע' בשו"ת ארץ צבי (סימן ס) הנ"ל, שישב ג"כ על מדוכה זו, בענין תפלת מנחה בע"ש בביה"ש של הגאונים, וכתב שאפשר להתפלל מנחה בתנאי, שאם הלכה כהגאונים שבין השמשות הוא מיד אחר שקיעת החמה, הוא מקבל עליו תוספת שבת מיד, ואם ההלכה כר"ת הוא מקבל שבת מספר דקות קודם ביה"ש של ר"ת, ואז יוכל להתפלל מנחה אחר השקיעה, משום שלענין תפלת מנחה שהיא מדרבנן הלכה כדברי המיקל, ודעבד כמר עבד וכו'. ודי בתנאי אחד כזה לכל ימי חייו. ובהערה לשם הוכיח כן ממתני' דספק חשכה וכו'. כנ"ל. ושוב הוסיף להעיר, שהרי (בסימן רצג ס"ג) נפסק, שמתפלל אדם של מוצ"ש בשבת, ומבדיל בתפלה, אף שעדיין הוא שבת גמור. וא"כ למה אם ענה ברכו בע"ש אסור לו להתפלל מנחה אלא ערבית שתים של שבת, והרי מן הדין היה צריך להתפלל י"ח בשבת, אלא דלא אטרחוה רבנן, (ברכות כא א), וא"כ למה החמירו בזה בעניית ברכו, וצ"ל שמכיון שענה ברכו עם הצבור, שהוא תחלת תפלת ערבית של שבת, ומטעם זה נחשב לקבלת שבת, כמ"ש בש"ע (סימן רסג ס"י), מש"ה חשיב כתרתי דסתרי לענין מנחה, משא"כ בקבלת שבת סתם שלא ע"י עניית ברכו מותר להתפלל מנחה. וכן מוכח ממ"ש בש"ע (שם סעיף טו) שאם לא ענה ברכו עמהם רשאי להתפלל מנחה בחדר אחר, והקשה הפרי מגדים שהרי בעל כרחו חל עליו שבת, כמ"ש בש"ע (סימן רסג סי"ב) שאם רוב הקהל קבלו שבת, המיעוט נמשך אחריהם בעל כרחם. ותירץ שזהו דוקא לענין מלאכה, ולא לענין תפלה. הא קמן שאפשר שיחול עליו שבת לענין מלאכה בלבד ולא לענין תפלת מנחה. ומ"ש המג"א (ס"ק יט) שצריכה להתפלל מנחה קודם הדלקת הנרות, י"ל דהיינו לכתחלה, אבל בדיעבד שהדליקה ועדיין לא התפללה, יכולה להתפלל מנחה גם אחר ההדלקה. עכת"ד. וברור שלפי דבריו אלו אין צורך להתנות, כמ"ש בתחלה. וכן כתב בכוונתו בשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן כ), ואף הוא מסכים הולך לדברי הארץ צבי הנ"ל. ע"ש. והנה גם בשו"ת זכרון יוסף (סימן מח) העלה דבדיעבד שכבר הדליקה הנרות יכולה להתפלל מנחה לאחר מכן. ושלא כמשמעות המחצית השקל. ע"ש. וכן כתב בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קא ע"ב), דמסתברא שאשה ששכחה להתפלל והדליקה יכולה להתפלל אח"כ, כיון שתוספת שבת אינה אלא מדרבנן. ע"ש. וכ"כ בשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ג (סימן נז). ובשו"ת עמק המלך (סימן לה). וכן העלה בס' תורת שבת (סימן רסג ס"ק יט), ושאין לחוש בזה לספק ברכות ולהצריך שתתפלל תפלת ערבית שתים שהן שבע ברכות ולא י"ח, שהרי מבואר בברכות (ב א) שמן הדין היה להתפלל גם בשבת י"ח ברכות, אלא דלא אטרחוה רבנן, ולכן אין בזה שום ספק, ויכולה להתפלל מנחה אחר שהדליקה הנרות. ע"ש. וכן העלתי בספרי לוית חן (סימן ו), ושלא כהמשנה ברורה (בס"ק מג) שכתב, שאם אין לה שהות להתפלל מנחה קודם ההדלקה, תדליק, ותתפלל ערבית שתים של שבת, שאין דבריו מוכרחים, והעיקר כדברי האחרונים הנ"ל. ועל צד היותר טוב תעשה תנאי קודם ההדלקה שאינה רוצה לקבל עליה שבת בהדלקתה, דבכה"ג יש לסמוך על האומרים דמהני תנאי שאינה מקבלת שבת, כיון דאעיקרא רוב הפוסקים ס"ל שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות, ודלא כבה"ג, וכן דעת מרן. כמ"ש מהר"ש גרמיזאן בשו"ת משפטי צדק (סימן לו). וכ"כ בשו"ת לב חיים פלאג'י ח"ג (סימן נז). ע"ש. (וע' בשו"ת יביע אומר ח"ב סימן טז אות ג' וד'). [וע"ע בשו"ת חלקת יואב (חאו"ח ס"ס ל) בד"ה וגם. ובספר מגילת ספר החדש (סימן לט אות ו). ובשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן כ) הנ"ל. וצ"ע]. ועכ"פ לענין תפלת מנחה בבין השמשות שלנו נ"ל עיקר כמו שכתבנו, שאפילו אם שקעה החמה מותר להתפלל מנחה לחש וחזרה, בתוך י"ג דקות וחצי שלאחר השקיעה, וכן מוכח בשו"ת הגאונים (ליק, סימן נא), ובס' האשכול בשם הגאונים, שהובאו לעיל. והנלע"ד כתבתי. [ומה שסיים הגאון ר' חויתה הכהן במאמרו הנ"ל, וכן בשו"ת שמחת כהן ח"ז (סימן לז), שמי שקיבל עליו שבת מבעוד יום, יש ספק גדול אם רשאי לענות קדושה ואמן אחר חזרת המנחה של קהל אחר, ע' מה שכתבנו בשו"ת יביע אומר (חאו"ח סימן כא אות ג), שאין בזה ספק, ורשאי לענות אמן וקדושה. ולית דין צריך בשש. וכ"כ בפשיטות ידידנו המנוח הגאון ר' אברהם חיים נאה בספר קצות השלחן ח"ג (בבדי השלחן דף כד ע"ב). ע"ש]+.
ב) וראיתי בספר בתי כנסיות (סימן פט, דף כד ע"א) שכתב, נסתפקתי מי שלא התפלל שחרית עד קרוב לחצי היום, באופן שאם יתחיל להתפלל שמנה עשרה יעבור זמן תפלה קודם שיסיים, וכן בתפלת מנחה וערבית, מי אמרינן כיון שמתחיל להתפלל בהיתר אף על פי שמסיים אחר זמנה שפיר דמי, או דילמא צריך שיתפלל כל התפלה בזמנה. וממ"ש מהרא"י בפסקיו (סימן נט), והובא במג"א (סימן רלד), שאפילו אם מקצת הצבור התפללו מנחה בעונתה ונמשכו עד הלילה, אין לומר קדיש תתקבל, כיון שנתחדש יום אחר כשסיימו להתפלל. ע"ש. אין ראיה מזה להקל, דדילמא התם בדיעבד קאמר. ויש ראיה לכאורה ממ"ש הכנה"ג (סימן קי בהגב"י) לענין תפלת הביננו, שהוא הדין אם השעה עוברת, משמע דלא שרי לכתחלה להתפלל שמנה עשרה, כיון שהשעה עוברת באמצע תפלתו. ואכתי יש להסתפק בימות הגשמים שאין מתפללים הביננו אם מותר להתפלל שמנה עשרה. ע"כ. ומדברי רב האי גאון הנ"ל מוכח שאפי' בזמן שאפשר להתפלל הביננו, כל שהתפלות שוות כגון בימי החול רשאי להתחיל בתפלת שמנה עשרה אפי' אם לא תסתיים אלא בלילה. אולם הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"א (חאו"ח סימן ה) נשאל בנ"ד, והביא מה שכתב הרב בתי כנסיות הנ"ל, והוא ז"ל כתב להביא ראיה ממ"ש הגאון מהרא"י בפסקיו וכתביו (סימן קנג), בהא דקי"ל שאם הצבור בבהכ"נ קבלו שבת בעניית ברכו בליל שבת, אף על פי שעדיין לא עבר זמן מנחה, אין היחיד רשאי להתפלל מנחה של חול באותו ביהכ"נ, שאחר שעשאוהו הקהל קודש לא יעשנו חול אצלם, אלא יתפלל חוץ לבהכ"נ, ומיהו אם עדיין לא ענו ברכו אין להקפיד אם מתפלל אצל הצבור מנחה של חול, הואיל ומתחיל בהיתר, אמנם אם יודע שלא יוכל לסיים תפלתו קודם שיענו הצבור ברכו, הוה ליה כמתחיל באיסור, וכמ"ש בהגהת מרדכי. ע"כ. אכן מהרא"י עצמו בתרומת הדשן (סימן ד), פסק להתיר גם באופן שיודע שלא יוכל לגמור תפלתו קודם ברכו, שכל שהתחיל בהיתר שפיר דמי. ואף על גב דבפסחים (קז ב) גבי אגריפס המלך, דפריך הש"ס סוף סוף מאי רבותיה, פירש רשב"ם, דהיכא דיודע שאינו יכול לגמור בהיתר הוי כהתחיל באיסור, נראה שאין לדמות נידון זה להתם, דהכא לאו איסור ממש שייך ביה. ע"כ. ומרן הב"י (סימן רסג) העיר בסתירת דברי מהרא"י מהתרומת הדשן לפסקיו וכתביו, וכתב, ולענין הלכה יש לסמוך על מ"ש בתה"ד, יותר מעל מ"ש בכתביו. וכן פסק בש"ע (שם סעיף טז). ומוכח שדוקא שם שהוא דרך חומרא בעלמא, ואינו איסור ממש, יש להתיר, אבל בנ"ד כ"ע מודו שאינו רשאי להתחיל להתפלל מנחה, כיון שיודע שלא יסיים תפלתו קודם שיעבור זמן תפלה, והו"ל כהתחיל באיסור, וכההיא דפסחים (קז ב). ע"ש. וקשה שא"כ מה נענה לתשובת הגאון שפסק שגומר והולך אפילו בלילה, ומוכח מדבריו שמתיר אפי' לכתחלה להתחיל להתפלל בביה"ש ולגמור בלילה. והנה לפי מ"ש בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סימן צא) סוף ד"ה מיהו, שאף המתפללים מנחה לאחר זמנה, אין בזה חשש איסור ברכה לבטלה, דתפלה רחמי היא, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, והביא ראיות לדבריו. ע"ש. א"כ הכא נמי אין כאן איסור ממש, ולכן רשאי להתחיל בזמן תפלה, אף על פי שסיום התפלה הוא לאחר זמנה. אבל לפי מ"ש מרן הב"י (סימן פט) שהמתפלל שחרית אחר חצות אפשר שברכה לבטלה היא, וכן הסכימו כמה אחרונים. ע' בכף החיים (סימן פט ס"ק יא). וע"ע במה שכתבנו בספר ילקוט יוסף (עמוד קמב - קמג). לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה. וצ"ל כמ"ש הגאון בעל תנא תוספאה, בשו"ת שאילות שמואל (סימן כא), שאע"פ שבסוגיא דפסחים (קז ב) מוכח, שאפי' אם ההתחלה בהיתר, כל שהוא באופן שהסיום באיסור, חשוב כהתחיל באיסור, מ"מ לאו מילתא פסיקתא היא, ותליא באשלי רברבי בסוגיא דב"מ (ל ב) גבי זקן ואינה לפי כבודו, דאיבעיא לן, דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו, מי אמרינן השבה מעליא בעינן, וכיון שאין דרכו להחזיר בעיר פטור, או דילמא בשדה מיהת אחייב ליה, וכיון דאחייב בשדה אחייב נמי בעיר, תיקו. ולפי מה שפסק המחבר בחו"מ (סימן רסג) כשיטת הרמב"ם, מוכח שגם לקולא אמרינן שאף שיודע לכתחלה שיצטרך לענין דיעבד מקרי התחלה בהיתר, דהוי ספיקא. ובדרבנן כל התחלה בהיתר אין לאסור עליו בשביל שיודע שיומשך בזמן האיסור. ע"ש. ולפ"ז ניחא הכא דכיון דהוי מילתא דרבנן, ובדרבנן אזלינן בתר שעת ההיתר בכל גוונא. ועוד י"ל דשאני ההיא דפסחים (קז ב) דמיירי שמתחיל בסעודה בהיתר, קרוב לזמן מנחה, ויודע שישלים סעודתו אחר שיגיע זמן איסור סעודה, בזה גזרו חכמים והחשיבו אותו כמתחיל באיסור, אבל בתפלה שהיא מצוה, ועדיין לא עבר זמנה, אף על פי שסיום התפלה יהיה לאחר שעבר זמנה, מ"מ כיון שמתחיל בהיתר לא גזרו חכמים כלל למונעו ממצות תפלה בזמנה, ומה גם שיש שייכות לתפלת מנחה גם בלילה, שהרי מי שלא התפלל מנחה בשוגג או באונס יש לו תשלומין בלילה עם תפלת ערבית, הילכך כל שמתחיל בהיתר שפיר דמי. וכיו"ב חילק בשו"ת רב פעלים שם (סימן ה, בד"ה מיהו אחר היישוב, ובד"ה ועוד יש לחלק). ע"ש. ודו"ק.
ג) ותבט עיני להרב פתח הדביר (סימן קי סק"ג) שהביא מ"ש הרב בתי כנסיות הנ"ל, שמדברי הכנה"ג שכתב שאם השעה עוברת יתפלל הביננו, מוכח דס"ל שצריך להתפלל כל השמנה עשרה בזמן תפלה, ומ"מ עדיין יש להסתפק כשאי אפשר לומר הביננו כגון בימות הגשמים, האם רשאי להתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף שיודע שסיום התפלה יהיה אחר זמנה, או לא. וכתב ע"ז הפתה"ד, ולפע"ד לא ידעתי מאי מספקא ליה, שמאחר שמדין הכנה"ג יש לפשוט שכל התפלה צריכה להיות בזמנה, ממילא משמע שגם ביום שאי אפשר להתפלל בו הביננו, אין לו להתחיל להתפלל כשהשעה עוברת באמצע תפלתו, שהרי לא הותר כלל לומר הביננו אלא בשעת הדחק או בדרך או כשהשעה עוברת דוקא, ובדליכא חד מהני ומצלי הביננו כבר לייט עליה אביי (בברכות כט א), ואם איתא שגם בשעה עוברת רשאי להתפלל י"ח איך התירו לומר הביננו בכה"ג, אלא ודאי דלא שרי להתפלל י"ח. ע"כ. ואם לדין יש תשובה, שמאחר שהרב בתי כנסיות הוכיח במישור מדברי המהרא"י בפסקיו שאם התפלל מנחה בבין השמשות ונסתיימה בלילה יצא י"ח בדיעבד, וכל הספק הוא רק לענין לכתחלה, ומיירי באקראי ובשעת הדחק, ובכל דוכתא קי"ל שעת הדחק כדיעבד דמי, י"ל כשאין לו ברירה להתפלל הביננו יכול להתחיל להתפלל בבין השמשות אף שסיום תפלתו יהיה בלילה. ויוצא בזה בשעת הדחק. וע' בשו"ת שבות יעקב ח"ג (סימן קי) שכתב, ואם יאמר האומר הרי אמרו שעת הדחק כדיעבד דמי, בכ"ף הדמיון, אלמא דלא סמכינן בשעת הדחק לכתחלה כמו בדיעבד, זה אינו, שבאמת שעת הדחק עדיף מדיעבד, תדע שהרי בשעת הדחק סומכים על יחיד במקום רבים, כמבואר ביו"ד (סימן רמב), ולא מצאנו בש"ס ובפוסקים שיש לסמוך בדיעבד על יחיד במקום רבים. ע"כ. וכ"כ מרן הב"י א"ח (סימן נח) בד"ה מי שהוא אנוס, בשם הרשב"א, דשעת הדחק עדיף מדיעבד. וכן מוכח מדברי הרמ"א באה"ע (סימן קכו ס"ד). ע"ש. אלא דס"ל להכנה"ג שאם השעה עוברת, עדיף להתפלל הביננו כדי שיסיים כל התפלה בזמנה, מאשר יתפלל י"ח והחלק האחרון יהיה שלא בזמן תפלה, אף על פי שלענין דיעבד בין כך ובין כך יוצא י"ח. וכמ"ש הרב עולת תמיד (סימן קי סק"א) שאע"פ שאין להתפלל הביננו אלא בשעת הדחק, וכמבואר מדברי הרי"ף והרא"ש, (וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהל' תפלה ה"ב), מ"מ נראה דבדיעבד אם התפלל הביננו שלא בשעת הדחק יצא, ואינו צריך לחזור ולהתפלל, שאל"כ אמאי לייט אביי, הא לא אהני מעשיו שהוא צריך לחזור ולהתפלל, ובע"כ דאביי מיירי שלא בשעה"ד, וכמ"ש התוס' שם. ע"כ. ואף שיש לדחות ראיתו שי"ל שאע"פ שלא יצא, לייט עלה אביי שבירך ברכות לבטלה. ומ"מ כמה אחרונים הסכימו לדברי העולת תמיד, ואף על פי שהאליה רבה חולק על כך, וס"ל שגם בדיעבד לא יצא, וכן כתב מהר"י עייאש בלחם יהודה (דף טו ע"ג), כבר כתב המגן גבורים, שאין דברי הא"ר מוכרחים, ומפשטות הענין נראה שיצא י"ח בדיעבד. וכ"כ המאמר מרדכי שאין הכרח לדברי הא"ר (אף שראית העולת תמיד יש לדחותה כאמור). וכן העלה החקרי לב (חאו"ח סימן נד דף צב ע"א), דבדיעבד מיהא אם התפלל הביננו שלא בשעה"ד יצא. וע"ע בתורת חיים סופר (סימן קי סק"א). ובפתח הדביר (שם סק"ד). וע"ע להלן.
ד) ואנכי הרואה להגאון ערוך השלחן (סימן קי סק"ה) שהביא מ"ש הכנה"ג והמג"א שאם השעה עוברת יתפלל הביננו, דמשמע דס"ל שאע"פ שעדיין לא עבר זמן תפלה, אין לו להתחיל בתפלת שמנה עשרה, כשיודע שלא יוכל לסיימה קודם שיעבור זמן תפלה. וכתב על זה, ולפע"ד נראה שיש להוכיח מהתוס' ברכות (ז א) בד"ה שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט: "ואם תאמר מה היה יכול לומר ברגע כמימריה, וי"ל שיאמר "כלם". אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותו רגע היה מזיק גם לאחר זמן". והכא נמי הכל הולך אחר ההתחלה, ואם מתחיל בזמן תפלה להתפלל, אף על פי שמסיים אותה לאחר הזמן מקרי תפלה בזמנה. ע"כ. וכן הובאה ראיה זו בשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן קכא) בד"ה ואמנם, בשם היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל, שנראה שהמתחיל להתפלל בזמן תפלה, אף על פי שנמשכה תפלתו לאחר הזמן, חשוב כאילו התפלל כל תפלתו בזמן תפלה, וראיה לזה מהתוס' ברכות (ז א), שאילו היה בלעם מתחיל לקלל באותו רגע של זעם, אפילו אם היה גומר קללתו אח"כ היה מזיק, ואנן קי"ל (תוספתא סוטה פ"ד ה"א) מדה טובה מרובה ממדת פורענות, א"כ גם המתחיל להתפלל בזמן תפלה וגמר אח"כ חשוב כאילו התפלל כל שמנה עשרה בזמן תפלה. ע"כ. גם הגאון מהר"י ענגיל בספר גליוני הש"ס (על הירושלמי ברכות אות נד, דף נ ע"ב) כתב, שמדברי הירוש' (רפ"ד דברכות) מוכח שאם מתחיל להתפלל שלא בזמן תפלה ומאריך בתפלתו בתוך הזמן שפיר דמי, דרב הוה מאריך בצלותיה סגין עד דהוה מגיע לנעילת שערי שמים. ע' פני משה שם. [ולפע"ד אינו להלכה, והראיה מהירוש' יש לדחות]. ומהתוס' ע"ז (ד ב) מתבאר שגם אם מתחיל להתפלל בתוך הזמן ובתוך תפלתו עבר הזמן שפיר דמי. עכת"ד. וכ"כ מדנפשיה הרה"ג ר' ראובן מרגליות בספר נפש חיה (סימן פט). ע"ש. וכדברים האלה כתב המחצית השקל (סימן ו סק"ז) בשם שו"ת בית יעקב (סימן קכז), שהביא בשם האר"י ז"ל שההשפעה היורדת מלמעלה ע"י תפלת הצבור, כל מה שאדם עוסק בבהכ"נ אחר התפלה, קודם צאתו מבהכ"נ, היא נכללת בתוך אותה השפעה, ועולה עמו, וראיה לזה מהתוס' ברכות (ז א) שאילו היה מתחיל לקלל באותו רגע היה מזיק גם לאחר מכן. וכ"ש מדה טובה שהיא מרובה על מדת פורענות וכו'. ע"ש. ומכל מקום יד הדוחה נטויה שאין מזה ראיה לענין דינא, כיון שיש עוד תירוץ בתוס', שבאותו רגע יאמר "כלם". (ומה שכתב הגאון יערת דבש (דרוש ט דף נד ע"ד), שהוא דחוק מאד, שלאיזה אומה הוא אומר כלם, אם לישראל או לעמון ומואב. ע"ש. יש ליישב ע"פ מה שאמרו (בברכות לד א) המתפלל על חבירו א"צ להזכיר שמו, שנאמר אל נא רפא נא לה ולא קמדכר שמה דמרים. אלא שכבר כתב במנהגי מהרי"ל (דף קסא ע"א) שזהו דוקא בפניו, אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. (והובא במגן אברהם סימן קיט סק"א). וכן מוכח להדיא בזוה"ק פרשת וישלח (דף קסט ע"א). ע"ש. ולכן היה בלק לוקח את בלעם למקום שיוכל לראות את ישראל שיהיה בפניהם, ואז אין צורך להזכיר שם ישראל). איברא שבדעת זקנים מבעלי התוס' (פרשת בלק בפסוק מה אזעום לא זעם ה'), כתבו, ותימה היאך יכול לקללם באותו רגע, וי"ל שהיה יכול לומר "כלם". וזה שנאמר ויהפוך ה' אלהיך את הקללה לברכה, שאמר ותרועת "מלך" בו, שהוא היפך כלם. ומיהו קשיא מדאמרינן התם (ברכות ז א) ההוא מינא דהוה קא מצער טובא לר' יהושע בן לוי וכו', כי מטא ההוא שעתא איתנמנם וכו'. והיאך היה יכול לקללו באותו רגע, ואיזו קללה היה יכול לומר ברגע קטן זה. (ואותו מין לא היה אז בפניו), וצ"ל שאין הדבר תלוי כי אם בהתחלת הקללה ברגע הזעם. וכן נמי מוכח מדאמרינן (סנהד' קה ב) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, בקש לומר שלא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', וכל אלו הקללות לא היה יכול לומר באותו רגע, אלא ודאי דבהתחלה תליא מילתא. ע"כ. (וע"ע תוס' ע"ז ד ב). לפ"ז התירוץ השני מוכרח. ומ"מ לכאורה אין ללמוד מזה הלכה לענין תפלה, שי"ל כמו שאמרו בירושלמי (פ"ב דפאה ה"ב) אין למדין הלכה מן האגדות. וכ"כ התוס' יום טוב (פ"ה דברכות מ"ד) שאפי' במקום שאין סתירה מהש"ס לדברי המדרש אין למדין הלכה מן המדרש. אולם הפרי חדש (סימן קכח סק"כ) חולק על התוס' יום טוב, וס"ל שאין לחלוק על המדרש כשאין ראיה מהש"ס כנגדו. וכ"כ מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סימן צב), שהדבר ברור שאע"פ שאין למדין הלכה ממדרש, מ"מ דבר שאינו מפורש בש"ס למדין, וכמ"ש הפר"ח בס' מים חיים (פ"ה דברכות). ע"ש. וע"ע בשו"ת לב חיים ח"ג (סימן צט). ע"ש. ועכ"פ לפע"ד נראה שהעיקר להלכה כדברי הערוך השלחן, שאם עדיין לא עבר זמן תפלה, אף על פי שהוא יודע שסיום תפלתו יהיה לאחר הזמן, רשאי להתפלל שמנה עשרה, ולא יתפלל הביננו, וכמ"ש הגאון שהובא ג"כ בספר האשכול להלכה. ובפרט שמתבאר בספר העתים (עמוד קעו) שהמתפלל הביננו שלא בשעת הדחק אפי' בדיעבד לא יצא, כדברי האליה רבה והלחם יהודה (הנ"ל באות ג). וכמו שהעיר לנכון בספר בני ציון ליכטמן (סימן קי סק"ב). ע"ש. הילכך אפי' כשהשעה עוברת לא יתפלל הביננו, אלא יתפלל שמנה עשרה, דבתר התחלה אזלינן. וכדברי כל האחרונים הנ"ל. וע"ע בערוך השלחן (סימן קכד סק"ו). וע' היטב בדברי הרב תורת חיים סופר (סימן קי סק"א) בד"ה כתב הכנה"ג. ודו"ק.
ה) ומצאתי הלום להגאון ר' אברהם הכהן מסאלוניקי בספר יוקח נא על הש"ע (סימן קח סק"א) שהביא דברי הרב עושה שלום (מערכת ת) שרצה לפשוט ספקו של הרב בתי כנסיות, מדברי המג"א (סימן תכו) שאם יודע שבאמצע ברכת הלבנה תתכסה בעננים, לא יתחיל לברך, וה"ה לכאן שיודע שלא יוכל לסיים תפלתו עד שיעבור זמנה, לא יתחיל להתפלל. וכתב לדחותו, דשאני הכא דתפלת שמנה עשרה דרחמי היא ואינה תלויה בענין אחר כלל, כי גם בתפלת ערבית בלילה אומר שמנה עשרה, והיום והלילה שוים לתת שבח והודאה ובקשת רחמים, הילכך כל שמתחיל להתפלל מנחה בהיתר, שעדיין לא יצאו כוכבים רשאי להתחיל ולהתפלל, ולא דמי לברכת הלבנה, שלא קבעו חז"ל לברך עליה אלא כשגוף הלבנה נראה וזורח, ואם תתכסה אין לברכה על מה לחול, והויא ברכה לבטלה. אבל בתפלה לא שייך לומר כן, וכדמוכח מתשו' מהרא"י בפסקיו (סימן נט) שעכ"פ בדיעבד מיהא אם נמשכה תפלתו בלילה יצא י"ח. והגם שי"ל דהתם איירי בדיעבד דוקא, מ"מ י"ל שבכגון זה שאם לא יתחיל להתפלל בבין השמשות קודם צאת הכוכבים יפסיד תפלת מנחה, ואפי' אם יוכל להתפלל ערבית שתים לתשלומין, מ"מ מפסיד שכר תפלה בזמנה, כדאמרינן בברכות (כו א) שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה. הילכך נחשב כדיעבד ויכול להתחיל להתפלל אף שסיום תפלתו יהיה בלילה. ושוב כתב שצריך להתישב בדבר ע"פ מ"ש מרן הב"י (סימן רסג) בשם מהרא"י, בראיתו מהגמ' דפסחים (קז ב). עכת"ד. ותאזרני שמחה בראותי שגם הוא דחה את הראיה מדין ברכת הלבנה, וכעין מש"כ לעיל. [וע' בשו"ת רב פעלים ח"ג (חאו"ח סימן ח) שנשאל בנידון המג"א (סימן תכו) בשם הרדב"ז, וכתב שחיפש בשו"ת הרדב"ז ולא מצא דין זה. אולם כתב ללמוד דין זה מדברי מהרא"י שהובא בב"י (סימן רסג), וכמו שכתב בספרו רב פעלים ח"א (סימן ה) הנ"ל. ע"ש. ודו"ק] וכבר כתבנו לעיל לדחות הראיה מדברי מהרא"י לנ"ד. ועכ"פ גם הוא מודה דבדיעבד מיהא אין חשש ברכה לבטלה במה שסיים תפלתו בלילה. כל קבל דנא ראיתי להגאון מהר"א רגולר בשו"ת יד אליהו (סימן יז אות ג) שכתב לדון, במי שאכל, ושהה קרוב לד' מיל, ואין אפשרות לסיים בהמ"ז קודם שיעברו ד' מיל, שהם שבעים ושתים דקות, האם יתחיל בכל זאת לברך בהמ"ז. וכתב, דלכאורה אסור להתחיל בבהמ"ז, כיון שאינו יכול לגמור בתוך כדי ארבעה מיל. הגע בעצמך. מי שלא התפלל מנחה עד סמוך לצאה"כ, ואין שהות להתחיל מנחה ולגמור קודם צאה"כ, רק כדי ברכה ראשונה ושניה, האם יוכל להתחיל ולהתפלל, אף שיומשך הזמן בתוך צאה"כ, הלא אז תהיה תפלתו לבטלה, והא ודאי שאם יכול להתפלל הביננו שמותר בשעה"ד גמור, יאמר תפלת הביננו וכו'. ע"ש. וק"ק שלא הזכיר דברי המג"א (ריש סימן קי) בשם כנה"ג, שאם השעה עוברת יאמר הביננו. (ובשו"ת יד אליהו שם דן על ימות הגשמים ג"כ, וכן על מוצ"ש בעבור ההבדלה. וע"ש). ומיהו מאי דפשיטא ליה בכה"ג דהוי ברכה לבטלה, מדברי מהרא"י בפסקיו שהובא במג"א (סימן רלד) מוכח דבדיעבד יוצא י"ח, ואין כאן חשש ברכה לבטלה, אא"כ יחלק דשאני התם שלא היה ברור להם מראש שלא יסיימו התפלה עד הלילה, משא"כ כשידוע הדבר מראש. ומ"מ כבר למדו האחרונים גם לזה, מהתוס' (ברכות ז א וע"ז ד ב), שהכל הולך אחר ההתחלה. וכל שההתחלה היתה בזמן תפלה שפיר דמי. וכן מוכח מדברי המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סימן ד), שכתב אודות המתפלל ביום פורים של כרכים המוקפים חומה תפלת מנחה, ונמשכה תפלתו בלילה, שהדבר פשוט שיאמר על הנסים בתפלתו, אף על פי שהוא כבר ליל ט"ז, שהכל הולך אחר ההתחלה, וכדאמרינן בירוש' (מגילה פ"ד ה"ד) אין פורסין על שמע בפחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר, אלמא דאזלינן בתר ההתחלה, והוא הדין לנידון שלנו. וזה שכתבו הפוסקים שצריך ליזהר בתפלת נעילה של יוהכ"פ לסיימה עם צאת הכוכבים, ולא יאחרו יותר, היינו כדי שיהיה נשיאות כפים דנעילה ביום, ולא בלילה, דאיתקש נשיאות כפים לעבודה, שנא' לשרתו ולברך בשמו, מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום, אבל מנחה שאין בה נשיאות כפים, כיון שמתחיל מבעוד יום, יכול להמשיך תפלתו בלילה ויאמר על הנסים, וכן יעלה ויבא בראש חודש. ע"כ. ומסיום לשונו כיון שמתחיל מבעוד יום וכו', משמע שאפשר לעשות כן לכתחלה, אפי' כשיודע שסיום התפלה נגמר בלילה. ומשום דאזלינן בתר ההתחלה שהיתה בהיתר ובזמן תפלה.
ו) הן אמת שהמגן אברהם (סימן פט סק"ד, וסימן קכד סק"ד) כתב, שהתפלה כולה צריכה להיות בזמנה, וכ"כ הפמ"ג (א"א סימן פט סק"ד, וסימן קי סק"א). ע"ש. (ואף שהפמ"ג עצמו (בא"א סימן תרכ) כ' בדין מוסף שהוא עד שבע שעות, שאם מתחיל סמוך לשבע שעות, אף שמסיים לאחר שבע שעות שפיר דמי. וצ"ע. יש לחלק בין הנושאים. והמהרש"ם בדעת תורה סימן רפו העיר ע"ד הפמ"ג הללו, מדברי המחצית השקל (סימן ו סק"ו) בשם הרב בית יעקב, דאזלינן בתר ההתחלה, כדמוכח מהתוס' ברכות (ז א) וכ"ש מדה טובה המרובה ממדת פורענות. ע"ש). ובספר אמרי נועם ברכות (כט ב) כתב ג"כ בשם הגר"א, שאין להתחיל תפלת מנחה בסוף זמנה, כשבאמצע התפלה יעבור זמנה. ע"ש. וכן מוכח מדברי הרה"ג החסיד רבי אליהו מני, שהובאו בשו"ת רב פעלים ח"ב (סימן יט), שנוהגים שלא להתחיל להתפלל מנחה כשעברו עשר דקות לאחר שקיעה. ע"ש. וכ"כ בכף החיים (סימן רלג סק"ה). ובודאי שהטעם הוא מפני שבדרך כלל אי אפשר לסיים אז כל תפלת שמנה עשרה לפני צאת הכוכבים. וכן פסק המשנה ברורה (סימן פט סק"ה וסימן רלג ס"ק יד) שצריך לסיים כל התפלה בזמנה. ע"ש. גם בפתח הדביר (סימן רלב סק"ג, דף קי ע"ג) הביא דברי הגאון הקדוש רבי עמנואל חי ריקי בשו"ת אדרת אליהו (סימן ג), שקרא תגר על הנוהגים לבטל חזרת התפלה של מנחה, באומרם שהשעה דחוקה ואין שהות ביום לחזרה, והאריך לבאר שסוף זמן המנחה הוא עד צאת הכוכבים, וא"כ אין כאן שעת הדחק כשמתפללים בבין השמשות, אלא אם כן לא יספיקו לגמור החזרה אלא עד צאת הכוכבים. ע"ש. ומוכח דס"ל שצריך לגמור כל החזרה קודם צאת הכוכבים, וסיוע לדבריו ממ"ש מרן בש"ע (סימן רלב ס"א): "שאם השעה דחוקה, יתפללו בלחש, ואח"כ יאמר ש"צ מגן אברהם ומחיה המתים ויענו קדושה ומסיים האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות". אולם יש לדחות שזהו רק לענין חזרת התפלה שיש להקפיד על כך לכתחלה שלא יתחילו להתפלל כל החזרה אם לא שיסיימו את כולה לפני צאה"כ. אבל בנ"ד לגבי תפלת לחש אזלינן בתר התחלת התפלה, וגם לכתחלה יכולים להתחיל בתפלת המנחה אף על פי שמסתיימת אחר צאה"כ. וכן מצאתי להגאון מבוטשאטש באשל אברהם (סימן רלג) שישב על מדוכה זו, והעיר מדברי הש"ע, ודחה כמו שכתבנו, דשאני התם דמיירי בחזרת הש"צ דוקא, דהאידנא כולם בקיאים בתפלה, משא"כ בתפלת לחש אפילו חציה בלילה אין קפידא, דאזלינן בתר התחלה וכו'. והניף ידו שנית באשל אברהם מה"ת (סימן רלג) וכתב, ולכאורה היה מקום להחמיר בזה לפי מ"ש הרדב"ז בדין קידוש לבנה, שאם יודע שלא יסיים הברכה עד שתתכסה בעבים לא יתחיל לברך ברכת הלבנה, וא"כ אולי גם בזה אין נכון להתחיל בתפלת מנחה כשיודע שתהיה חשיכה קודם שיסיים התפלה, אך זה ליתא, כי נראה דההיא דהרדב"ז מיירי רק לכתחלה, שכיון שיש תקוה שיוכל לקדש הלבנה אח"כ כשתהיה בלי עננים בכל הברכה, בזה הוא שחשש הרדב"ז שלא יתחיל, דשמא יש קפידא בדבר, אך להחליט להחמיר בזה אין שום ראיה על כך, ובדרבנן שומעים להקל. [ולכאורה יש ראיה מפסחים (קז ב) ופי' רשב"ם שם, וכמ"ש מהרא"י בתה"ד (סימן ד). וי"ל]. ועוד שבברכת הלבנה אם היא מכוסה בעבים, אין מקום לברכה כלל, משא"כ בתפלה שגם הלילה הוא זמן תשלומין למנחה. גם יש לחלק בין קידוש לבנה, שאין ראוי לברך עליה כשאין חידושה ניכר בשעת הברכה, כשהיא מכוסה בעננים, לבין תפלת שמנה עשרה שאפי' אם מתפלל חצי התפלה בלילה מ"מ אזלינן בתר התחלת התפלה, דהא לא נקטו חז"ל לשון "וגומרה" בזמנה, אלא לגבי ק"ש (בברכות ט ב), וכיון שהרשו לנו חז"ל להתפלל מנחה גם בספק חשיכה, וכמ"ש בש"ע שזמנה עד הלילה, וכ"כ הרמ"א, וסתמא כוונתם לדרוש תחלות דוקא, שתחלת התפלה תהיה בזמנה. וכמו שמצינו בש"ע (ס"ס קפח), שאם היה אוכל ויצא שבת צריך להזכיר שבת משום דבתר התחלת סעודה אזלינן, ואפי' אם היה יודע בתחלת הסעודה שתיכף תהיה חשיכה אזלינן בתר התחלה, וה"ה לנ"ד וכו'. עכת"ד. (וע' בהגהת הגאון בעל אמרי יושר בסוף הספר (דף צג ע"ג), שהעיר מלשון הש"ע (סימן רלב ס"א) הנ"ל, וכתב, ששוב ראה להאשל אברהם במהדורא קמא סימן רלג שהרגיש בזה "ויישב על נכון". ע"כ). ונלוה גם הוא למ"ש הרבה אחרונים להוכיח מהתוס' (ברכות ז א) דאזלינן בתר התחלה, ועל צבאם רבינו האי גאון שהובא להלכה גם בספר האשכול, שגומר והולך אפילו בלילה. וכל רבני האחרונים שכתבו להחמיר להצריך סיום התפלה קודם צאה"כ, לא ראו דברי רבינו הגאון, ואילו ראוהו היו מבטלים דעתם מפני דעתו. וכמ"ש הראב"ד שאין לחלוק על גאון (והובא בהרא"ש סנהדרין פ"ד סימן ו), וכל שכן בדורות האחרונים. ואפילו אם תמצא לומר שלא יצאנו מכלל ספק, מה שאינו נכון, מ"מ מלבד מה שיש לצרף כאן שיטת רבינו תם דס"ל שאחר השקיעה במשך שלשה מיל ורביע הוי יום גמור, ורבים ועצומים עומדים בשיטתו, ועל צבאם מרן הש"ע (סימן רסא) שפסק כדבריו. וכן דעת רבים מגדולי האחרונים להלכה ולמעשה, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סימן כא). ע"ש. ועוד שהרי בשיעור מיל עצמו איכא פלוגתא דרבוותא, שלדעת הרמב"ם פרק אלו עוברים (מה א) הוא כשני חומשי שעה, דהיינו כ"ד דקות, וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא (פ"ג דפסחים מ"ב). וכן פסק הגר"ז בש"ע (סימן תנט סעיף י) ששיעור מיל הוא כ"ד דקות. והחק יעקב (שם סק"י) העלה ששיעור מיל הוא כ"ב דקות וחצי. והסכים עמו החת"ס בתשובה (חאו"ח ס"ס פ), וכתב, שהחק יעקב הביא לכך ראיות ברורות שאין עליהן תשובה. וכ"כ עוד בספרו חידושי החת"ס (שבת לה ב), וששיעור בין השמשות שהוא שלשת רבעי מיל, הוא קרוב לי"ח דקות. ע"ש. וע"ע בכרתי ופלתי יו"ד (סימן סט ס"ק יז) ובפרי חדש (שם ס"ק כו). ובשו"ת חינוך בית יהודה (סימן ס). ובחכמת אדם (סימן ל ס"ט). ובשו"ת לחם שלמה (חיו"ד סימן צג אות ח). ובשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סימן סו). ע"ש. ומעתה המתחיל תפלת מנחה בבין השמשות, כמו שתים עשרה דקות אחר השקיעה, וגומר תפלתו אחר זמן בין השמשות שלנו, שהוא כדעת מרן הש"ע (בסימן תנט ס"ב, וכן ביו"ד סימן סט ס"ו), דהיינו שלש עשרה דקות וחצי, עדיין הוא בתוך זמן בין השמשות אליבא דהרמב"ם וסיעתו הנ"ל. ויש כאן ספק ספיקא להקל. שמא הלכה כרבינו תם שהוא יום גמור מתחלת התפלה ועד סופה, ואת"ל כהגאונים שהוא זמן בין השמשות, שמא בין השמשות יום הוא, וכיון שהתחיל בהיתר גומר אפילו בלילה, ואת"ל שאינו יכול לגמור בלילה, שמא הלכה כהרמב"ם שעדיין בין השמשות הוא. והלום ראיתי לידידנו הרה"ג בנש"ק נאמ"ן בסוף שו"ת איש מצליח ח"א (דף ע ע"ד) שכתב, דלדידן דנקטינן שאפשר להתפלל מנחה מדוחק בבין השמשות, יש להקל גם בתוך י"ח דקות אחר השקיעה, ע"פ דעת הרמב"ם כנ"ל. ואף שאין להקל בספק ברכות אפילו בספק ספיקא, כמ"ש בשו"ת מכתם לדוד (סימן ג), מ"מ שאני תפלה דרחמי היא, והא קמן שמתפללים מנחה מדוחק בבין השמשות. ע"ש. ודידן עדיפא שההתחלה היא בהיתר, בזמן שהוא בין השמשות לדעת מרן, אלא שממשיך להתפלל כעבור י"ג דקות וחצי, ובצירוף דעת האומרים שגומר והולך אפילו בלילה, שפיר דמי. ולפי מ"ש הפמ"ג (סימן שמג א"א סק"ב) שאפי' למ"ד דלא עבדינן ספקא דרבנן בידים, מ"מ בספק ספיקא בדרבנן אפי' לכתחלה שרי. ע"ש. ה"נ יש להקל מעיקר הדין אף לכתחלה. ומכל מקום נראה שאין להקל לעשות חזרה באופן כזה, שיצטרך לסיים החזרה כעבור זמן של ביה"ש אליבא דמרן, שהרי כתב מרן בש"ע (ר"ס רלב), שאם השעה דחוקה למנחה יתפללו בלחש ואח"כ יאמר ש"צ מגן אברהם ומחיה המתים, ויענו קדושה, ומסיים האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. עכ"ל. ובע"כ שמתחיל בהיתר דהיינו בבין השמשות, ואעפ"כ אינו רשאי לסיים תפלת החזרה בלילה. ואם נפשך לומר דה"ט משום דמרן מיירי בבין השמשות דידיה, דהיינו אליבא דר"ת, משא"כ בבין השמשות שלנו שיש ס"ס להקל. מ"מ הרי מקור דברי מרן אלו, בשבולי הלקט (סימן מז) בשם רבינו האי גאון, ולפי מ"ש המהר"ם אלשקר (סימן צו) רב האי גאון פליג אסברת ר"ת. וס"ל שמיד אחר שקיעת החמה מתחיל ביה"ש, ע"ש. הילכך נראה שאין להקל בזה לענין תפלת החזרה. ודו"ק.
מסקנא דדינא שמותר להתחיל להתפלל מנחה בתוך זמן בין השמשות שלנו, שנמשך שלש עשרה דקות וחצי (זמניות) אחר השקיעה, ואף על פי שיודע מראש שלא יוכל לסיים תפלתו אלא לאחר הזמן הנ"ל, שפיר דמי שכיון שהתחיל בהיתר גומר והולך גם מעבר לזמן הנ"ל. ומ"מ צבור שנתאחרו להתפלל מנחה, ואם יתפללו לחש וחזרה, לא תסתיים החזרה אלא אחר הזמן הנ"ל, יתפללו בקול רם עם קדושה, כדי לסיים תפלת המנחה בתוך זמן בין השמשות. והנלע"ד כתבתי.
תפתח את של הרב לוריא, מקורי וברור יותר :)תודה רבה.
אגב, אע"פ שזה מופיע בצורה המקורית, מ"מ יש אפשרות של חיפוש טקסט בקובץ.תפתח את של הרב לוריא, מקורי וברור יותר :)
