מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם (מח ז)
פירש רש"י דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. והיינו שהתפללו בני ישראל על מקום קבורתה, ועי"ז עמדה רחל לבקש עליהם רחמים, עי' בפסיקתא זוטרתי כאן.
והנה בעין יעקב ובהגהות הב"ח סוטה יד. מובאת גירסא בדברי הגמ' שם, "וא"ר חמא בר' חנינא, מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בהמ"ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפילה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזירה, מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" וכו', עי"ש.
וקשה, מאי שנא זה מזה, שרחל בדוקא נקברה בדרך שעוברים בני ישראל אל הגלות כדי שתעורר רחמים עליהם, ואילו את קברו של משה רבינו העלים הקב"ה כדי שלא יבקשו בני ישראל רחמים על קברו בצאתם לגלות.
ונראה לומר שזכותה של רחל הועילה שיתקיים לבסוף "ושבו בנים לגבולם", אבל לא למנוע לגמרי את הגזירה, משא"כ אם היו יודעים מקום קבורתו של משה רבינו ומתפללים שם, היתה הגזירה נמנעת לגמרי, כשם שמנע משה רבינו את הגזירות מעל ישראל במדבר בחייו, והקב"ה לא חפץ לבטל את גזירת הגלות לגמרי, דאז היה מתקיים בהם "ונושנתם בארץ", והיה נגזר עליהם "כי אבד תאבדון", וכדאיתא בגיטין פח. צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים שתי שנים ל"ונושנתם", ופשוט.
ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם (מח ז)
פירש רש"י דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם. והיינו שהתפללו בני ישראל על מקום קבורתה, ועי"ז עמדה רחל לבקש עליהם רחמים, עי' בפסיקתא זוטרתי כאן.
והנה בעין יעקב ובהגהות הב"ח סוטה יד. מובאת גירסא בדברי הגמ' שם, "וא"ר חמא בר' חנינא, מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בהמ"ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפילה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזירה, מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" וכו', עי"ש.
וקשה, מאי שנא זה מזה, שרחל בדוקא נקברה בדרך שעוברים בני ישראל אל הגלות כדי שתעורר רחמים עליהם, ואילו את קברו של משה רבינו העלים הקב"ה כדי שלא יבקשו בני ישראל רחמים על קברו בצאתם לגלות.
ונראה לומר שזכותה של רחל הועילה שיתקיים לבסוף "ושבו בנים לגבולם", אבל לא למנוע לגמרי את הגזירה, משא"כ אם היו יודעים מקום קבורתו של משה רבינו ומתפללים שם, היתה הגזירה נמנעת לגמרי, כשם שמנע משה רבינו את הגזירות מעל ישראל במדבר בחייו, והקב"ה לא חפץ לבטל את גזירת הגלות לגמרי, דאז היה מתקיים בהם "ונושנתם בארץ", והיה נגזר עליהם "כי אבד תאבדון", וכדאיתא בגיטין פח. צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים שתי שנים ל"ונושנתם", ופשוט.
