אפשר גם לקבל את השבת באמירה "הריני מקבל עליי את השבת" וכדו'... (כמו שמקבלים שבת ביחיד מפלג המנחה)
רק שגם מי שלא אומר כן, ברגע שאומר ברכו/לכה דודי/מזמור שיר, הוא מקבל את השבת.
רק שגם מי שלא אומר כן, ברגע שאומר ברכו/לכה דודי/מזמור שיר, הוא מקבל את השבת.
מאז ומעולם היו מקבלים את השבת באמירת "בואי כלה בואי כלה" וכפי שמובא בגמ' שבת קיט.
ועיין בבן איש חי שנה ב' פרשת וירא אות ה' שכתב: "פיוט "לכה דודי" לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, כי זה הפיוט חברו רבינו שלמה אלקבץ ז"ל, ואין חיוב באמירתו, אך פשט המנהג לאמרו; אבל אמירת "באי כלה באי כלה, באי כלה שבת מלכתא" היא מדברי רבותינו ז"ל, ונזכרה בגמרא ובתיקונים. וכפי דברי רבינו האר"י ז"ל, עיקר קבלת שבת היא באמרו "באי כלה", ואז נאסר בעשיית מלאכה אע"פ שלא אמר עדיין "מזמור שיר ליום השבת". ומה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור (סימן רסא, סעיף ד) דנאסר בעשיית מלאכה משיתחיל לומר "מזמור שיר ליום השבת", היינו, מפני שבימיו לא נתפשטו דברי רבינו האר"י ז"ל, או יתכן דהיה מנהגם לומר "באי כלה" אחר אמירת המזמור. ואנחנו, אין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל דקבלת שבת חלה באמירת "באי כלה", וכן כתב הרב "הלכות קטנות", דכשאומר "באי כלה" קבליה לשבת ואסור במלאכה; יעין שם. ודע, כי ביום טוב, חל עליהם קדושת יום טוב באמירת "ברכו" דקודם ערבית, ונכון להחמיר מאמירת המזמור".
נערך לאחרונה:
מרפסן איגרי
Active member
להאר"י אין את הפיוט הזה, בפשטות היו אומרים רק בואי כלה ומכוונים לקבל תוספת נפש
