ב"ה
שלום וברכה,
אדם שהקדים לברך על מאכל שלא כדיני קדימה בברכות, כגון שבירך על דבר שברכתו שהכל קודם לדבר שברכתו מזונות, כל שלא נעשה באופן שבירך ברכה לבטלה או ביטל ברכה מספק, אין באכילה זו או בברכה זו איסור מצד עצמם, שהאכילה והברכה הללו הם היתר גמור, אלא שהאדם הוא שביטל בזה מצות עשה לשמוע בקול חכמים.
ולכן לאחר שביטל מצוה יקרה זו, כשהיה סבור לאכול משני המאכלים שלפניו, והקדים המאוחר שלא כדין, מכיון שכבר עשה מעשה מה יועיל לו שלא יברך ויאכל כעת ממה שלפניו, הרי כבר עשה שלא כדברי חכמים במעשהו הראשון לפי מחשבתו שחשב לאכול משניהם. וכעת המאכל שנותר לפניו היתר גמור הוא, ואם רוצה לאכול ממנו חייב לברך, ואין שום איסור בעצם המעשה שיברך ויאכל ממנו כעת.
אולם נראה שאם אכן מתחרט על שביטל דין זה, ולכן מונע עצמו מלאכול ע"מ שבפועל לא תוקדם ברכת המאכל המאוחר לזה שנותר לפניו, כפי רצון חכמים וחשבתם בעיקר תקנת הקדימה, הרי שהוכיח החרטה שלו ע"י זה, ויעלה לו לתשובה על מעשיו הראשונים, וע"י שישנן הלכות קדימה כהוגן, ושב ורפא לו.
אולם אין צריך להימנע מאכילתו לגמרי, אלא יכול לעשות הסיח הדעת ע"י שיתעסק בעניינים שונים ויעבור זמן, או שימתין עד אחר סיום אכילתו מהמינים הקודמים, ויעשה שינוי מקום, ואז יברך ויאכל מזה המין.
אולם בודאי שכל זה אינו מן הדין, אלא ההלכה הפסוקה היא שלכתחילה יזהר בדיני קדימה בברכות כהלכתן, על ראשון ראשון, ובדיעבד שהקדים המאוחר, יברך לאחר מכן על המין השני ויאכל, ויעשה תשובה על שביטל תקנת חכמים, ויחזור וישנן כראוי הלכות ברכות, ושב ורפא לו.
בברכה רבה
