היסח הדעת בברכות

[shahar]

אדם שברך בבוקר שהכל על קפה בסתם. בצהרים רוצה לאכול בשר. האם צריך לברך שהכל ?
הנושאים שהייתי רוצה להבין:
1. לפי מה שכתב הרמב"ם שכל עוד לא גמר בליבו שאינו רוצה לאכול ולשתות אין היסח הדעת אפילו עבר כל היום - לכאורה לא צריך לברך
2. לפי דברי הרשב"א שברכה בסתם ללא כוונה מפורשת לא יכולה לפטור מאכל יותר חביב/חשוב וכאן ודאי שהבשר יותר חביב - לכאורה צריך לברך
תודה

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,

א. כבר ביארתי כמה פעמים בס"ד (יעוי' בגליונות אור השבת) שמפורש ברמב"ם שאם היה סילוק ממעשה האכילה או השתיה, בודאי שאח"כ כשרוצה שוב לאכול או לשתות מברך שוב שהכל, אף שלא יצא ממקומו, וביארנו, שבודאי אדם שאוכל או שותה בביתו בשעה שבע וחצי בבוקר, וסיים ובירך ברכה אחרונה והחזיר למקום את שאריות המאכל ואת הכלים לכיור וכד', בזה סיים וסילק עצמו מאכילה ושתיה, ועשה מעשה גמור של סילוק, שהרי גמר בדעתו שאינו חפץ עוד באכילה ושתיה. ואם אחר כשעה נעשה שוב צמא, ולכן לוקח כוס והולך למקרר או למיניבר ומוזג ושותה, בודאי שאין לזה שייכות עם האכילה ושתיה שכבר נסתלקה והלכה לה. ורק כאשר יש כאן המשכיות של אותה אכילה או שתיה, כגון ששותה מים, ומניח הכוס לידו, או על השיש וכדו', למקרה שיצטרך שוב בעוד כמה זמן לשתות כשיצמא, או שהבקבוק עדין מונח לידו או על השיש וכד', וכן כל ענין אחר שמצביע על זה שאין כאן סילוק אלא יש המשכיות של אותו מעשה אכילה או שתיה, על זה פירש הרמב"ן שיחתו, דמכיון שלא סילק עצמו ממעשה האכילה או השתיה, אלא עדין מונח בדעתו שאם ירצה ימשיך את מעשה האכילה או השתיה שהתחיל בה, בזה אינו מברך שוב.

ב. ולגבי אם הבשר בודאי יותר חביב, זה ענין אישי, ואכן בדרך כלל נראה שזה כך.

בברכה רבה

 

[shahar]

תודה לרב על התשובה.
עדיין יש נקודה לא ברורה: ידוע פסק מרן זצ"ל לעניין ליל שבועות שברכה אחת פוטרת את כל מה שיאכל וישתה כל הלילה.
לדוגמא: אדם לומד בבית הכנסת. בשעה 12 בלילה מרגיש צמא, נכנס למטבח ושותה לרוויה, מברך ברכה אחרונה, זורק את הכוס לפח וחוזר ללימוד.
בשעה 2 בלילה שוב צמא וניגש למטבח לשתות. לפי פסק מרן זצ"ל לא יברך שוב שהכל.
לכאורה לפי דברי כבודו נעשה מעשה של סילוק גמור: סיום שתיה, זריקת הכוס לפח וחזרה ללימוד.
אם כן, מה החילוק?

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,
לענ"ד מרן זצוק"ל לא התכוין על הדוגמא שכבודו כתב כאן,
שהרי פירש שיחתו שמדובר שיושב במקומו ולומד כל הלילה, וכפעם בפעם מגיע השמש עם שתיה או מיני מאכל להגיש ללומדים,
ובמציאות ההיא כל אחד לוקח לעצמו וכוסו לידו וכן מיני מגדים ותופינים שמניח לידו וכפעם בפעם לוגם או מכניס דבר מאכל לפיו באופן עראי,
ושם אין כל סילוק ומעשה של הסיח הדעת.
משא"כ בדוגמא שצייר כבודו לענ"ד בודאי יברך שוב, וכפי שביארתי לעיל.

אא"כ אוכל ושותה גם במקומו, וכעת נכנס לרגע למטבח ושותה משהו, וממשיך במקומו, בזה יש לומר שאין כאן מעשה סילוק,
אבל כשאינו אוכל ושותה במקומו כלל, ורק אחת לשעה או שעתיים כשצמא נכנס למטבח, לוקח כוס שותה וזורק לפח ומברך נפשות וחוזר למקומו, אין לך סילוק והסיח הדעת גדול מזה, וכשנעשה שוב צמא ומגיע לשתות ולוקח מחדש כוס ומוזג ושותה, יברך שוב בפני עצמו.

ועיקר היסוד והחילוק שכתבתי מבואר כבר בילקוט יוסף ספירת העומר ושבועות, ע"ש בהרחבה במה שהאריך לבאר ולחלק בזה, ותרווה צמאונך.

בברכה רבה

 

[shahar]

שוב תודה לרב ויישר כח.