תודה רבה לכבוד הרב שליט"א,
לענין מה שהשוויתם המים הפושרים שיוצאים בתחילה מהברז של המים הצוננים, למים שיוצאים מברז המים החמים שהוחמו ע"י דוד שמש, הנה תורה היא וללמוד אני צריך, דלכאורה יש פתח רחב לחלק, כיון דאתינן בה משום גזירה, או משום גזירת הבלנים או משום שמא יבא להדליק בעצמו אש, נמצא שיתכן שלא גזרו חכמים אלא באופן שהמים הוחמו בדרך שהדרך לחממם בכוונה תחילה, שזה כולל גם מים שהוחמו ע"י דוד שמש, משא"כ מים שהוחמו באופן שלא נועד כלל עבור חימום מים.
והנה הרב תהילה לדוד (סי' שכו אות ג) אחר שהביא סברת הגר"ז (במהד"ב סי' רנט ד"ה והנה ברמב"ן) להתיר פושרין של ערב שבת לרחוץ בהם כל גופו כדין צונן, "דהא אפילו מי הנהר בקיץ מיקרי פושרין או בחורף שעמדו מעט בבית". על זה כתב הרב תהל"ד דנראה שסברת הרב ז"ל דא"כ רחיצה בצונן בשבת ליכא, אע"כ דבהופשרו מע"ש שרי. והקשה, דלפי"ז מים שנשאבו בשבת בחורף ועמדו קצת בבית הוי כנפשרו בשבת ואסור לרחוץ בהם, ולדעת המג"א (סק"ו) אף פניו ידיו ורגליו אסור, וזה דבר חדש וכמדומה שלא יעלה על הדעת. ולכאורה מה שנתחמם מחום הקיץ או מחום האויר יותר דמי לחמי טבריא דהתירו הרחיצה. והגם דחמי טבריא בכלי אסור, אפשר לומר כיון דהטעם הוא דבכלי אתי לאחלופי בחמי האור, ופושרין מחום הקיץ והאויר לא אתי לאחלופי כיון שכל המימות כן. עכ"ל.
וא"כ גם בנידו"ד, על אף שהמים לא הוחמו מחום האויר, אלא מחום הצינורות, מה בכך, הרי ענין חימום מהאויר היינו חימום שלא בדרך שנועד לחימום, וא"כ גם הצינורות הללו לא הוו כלי המיועד לחימום כלל.
ולכאורה בנידון דידן לא אתי לאחלופי בחמי האור, כיון שניכר וידוע שברוב המקומות בקיץ המים שיוצאים מברז מים צוננים הינם פושרים. וכן, אותם המים הולכים ומצטננים. ודווקא בחמי טבריא שבכלי גזרו אתו חמי האור, כי רוב ככל המימות החמין שבכלי הוחמו מהאור, לכן המראית העין מוצדק, מה שאין כן כאן שנזהרים תמיד שלא להתרחץ בחמין, ורק בקיץ יוצא פושרין, והדבר ידוע כנ"ל, לכאורה אין מראית העין.
ומלבד זה, יש לומר דמים חמים שמתחת למקלחת לא הוו בכלל הגזירה דמי טבריא שבכלי, ואין אנו יכולים לחדש גזירות מדעתנו.
