מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ועשית חשן משפט (כח טו)
בבעל הטורים כתב ששאלת אורים ותומים דינה כמו משפט, מה משפט אינו אלא ביום, אף שאלת אורים ותומים אינה אלא ביום.
ובספר הדרש והעיון לרבי אהרן לוין מרישא זצ״ל הקשה, שמצינו במקרא ששאלו באורים ותומים בלילה, שנאמר בשמואל א יד לז "וישאל שאול באלקים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל", וזה הרי היה בלילה כדאיתא במקרא שם ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה, ושאול אמר נרדה אחרי הפלשתים לילה ונבוזה בהם וגו׳.
והנה לשיטת רשב״ם המובאת בחו״מ סי׳ ה׳ ס״ב ברמ״א, שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין, אם כן הוי רק דין לכתחילה, וממילא כאן שהיה בדבר שעת הדחק ופיקוח נפש, שפיר שאלו גם בלילה.
ובבד קודש למו״ר הגרב״ד פוברסקי שליט״א עה״ת כאן הביא בשם הגאון רבי יואל קלופט זצ״ל, ליישב על פי שיטת הסמ״ע שם, שאם הדליקו נרות דנים גם בלילה, אם כן אפשר ששאלו באורים ותומים על ידי הדלקת נרות.
ולענין לשאול באורים ותומים בשבת, בשו״ת נשאל דוד או״ח סי׳ ז׳ דן לאסור משום שהאותיות בולטות ומצטרפות כמבואר ביומא עג: וזה הוי כתיבה, אכן הביא מעירובין מה. שדוד המלך שאל האם להלחם בקעילה, וסלקא דעתך שם שהשאלה היתה משום שמלחמה זו היתה בשבת והיה מסופק האם מותר להלחם בשבת, הרי דשואלין באורים ותומים בשבת. וכן מבואר במנחות צה: שביום שבא דוד אל אחימלך היה זה שבת, ובשמואל א כב מבואר שדוד המלך נשאל ממנו אז באורים ותומים, מבואר דמותר לשאול בשבת.
ורצה לחדש שם, שהכתיבה ממילא הויא, ולכן אין בזה כותב, ויש לבאר משום שאין זה בדרך כתיבה, [ועל פי זה דן שם להתיר בשבת לקחת דף שכתוב עליו במי מילין שנבלעו בקלף ואינו ניכר, להניחם בחמה כדי שיצא הכתב, כיון שהכתיבה ממילא הויא, ויש לעיין דעכ״פ מדרבנן יהיה אסור ככל מלאכה שלא כדרך].
ובפשוטו יש לומר דלא חשיב כלל מעשה של השואל, דהוא רק שואל ומן השמים משיבים.
ולכאורה בההיא דדוד המלך בלאו הכי היה שם פיקוח נפש שהרי ברח מפני שאול וכדחזינן שלקח גם כן החרב ואכל מלחם הפנים. אך מההיא דעירובין קשה, איך ס״ד ששאל כאשר עדיין לא ידע האם דוחה שבת.
עוד יש לדון דלא הוי כתב המתקיים, דמיד לאחר השאלה חוזר למקומו.
ועשית חשן משפט (כח טו)
בבעל הטורים כתב ששאלת אורים ותומים דינה כמו משפט, מה משפט אינו אלא ביום, אף שאלת אורים ותומים אינה אלא ביום.
ובספר הדרש והעיון לרבי אהרן לוין מרישא זצ״ל הקשה, שמצינו במקרא ששאלו באורים ותומים בלילה, שנאמר בשמואל א יד לז "וישאל שאול באלקים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל", וזה הרי היה בלילה כדאיתא במקרא שם ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה, ושאול אמר נרדה אחרי הפלשתים לילה ונבוזה בהם וגו׳.
והנה לשיטת רשב״ם המובאת בחו״מ סי׳ ה׳ ס״ב ברמ״א, שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין, אם כן הוי רק דין לכתחילה, וממילא כאן שהיה בדבר שעת הדחק ופיקוח נפש, שפיר שאלו גם בלילה.
ובבד קודש למו״ר הגרב״ד פוברסקי שליט״א עה״ת כאן הביא בשם הגאון רבי יואל קלופט זצ״ל, ליישב על פי שיטת הסמ״ע שם, שאם הדליקו נרות דנים גם בלילה, אם כן אפשר ששאלו באורים ותומים על ידי הדלקת נרות.
ולענין לשאול באורים ותומים בשבת, בשו״ת נשאל דוד או״ח סי׳ ז׳ דן לאסור משום שהאותיות בולטות ומצטרפות כמבואר ביומא עג: וזה הוי כתיבה, אכן הביא מעירובין מה. שדוד המלך שאל האם להלחם בקעילה, וסלקא דעתך שם שהשאלה היתה משום שמלחמה זו היתה בשבת והיה מסופק האם מותר להלחם בשבת, הרי דשואלין באורים ותומים בשבת. וכן מבואר במנחות צה: שביום שבא דוד אל אחימלך היה זה שבת, ובשמואל א כב מבואר שדוד המלך נשאל ממנו אז באורים ותומים, מבואר דמותר לשאול בשבת.
ורצה לחדש שם, שהכתיבה ממילא הויא, ולכן אין בזה כותב, ויש לבאר משום שאין זה בדרך כתיבה, [ועל פי זה דן שם להתיר בשבת לקחת דף שכתוב עליו במי מילין שנבלעו בקלף ואינו ניכר, להניחם בחמה כדי שיצא הכתב, כיון שהכתיבה ממילא הויא, ויש לעיין דעכ״פ מדרבנן יהיה אסור ככל מלאכה שלא כדרך].
ובפשוטו יש לומר דלא חשיב כלל מעשה של השואל, דהוא רק שואל ומן השמים משיבים.
ולכאורה בההיא דדוד המלך בלאו הכי היה שם פיקוח נפש שהרי ברח מפני שאול וכדחזינן שלקח גם כן החרב ואכל מלחם הפנים. אך מההיא דעירובין קשה, איך ס״ד ששאל כאשר עדיין לא ידע האם דוחה שבת.
עוד יש לדון דלא הוי כתב המתקיים, דמיד לאחר השאלה חוזר למקומו.
