מצ''ב מש''כ בזה בעבר.
תמוז תשע'''ט
בדין העתקת תוכנות
שאלה: האם מותר להעתיק תוכנות או שירים דרך האינטרנט וכדו'?
תשובה: יש שרצו לדמות את האינטרנט לדין זוטו של ים דאמרינן בבבא מציעא [כד.] וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר.... הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן. ע''כ. ופרש"י [כא:] זוטו של ים, מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו עשר פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום, ושוטף מה שמוצא שם והולך. עכ''ל. וכ''פ בשו''ע סי' רנט [ס''ז] ורצו לדמות כאשר מכניסים תוכנה לאינטרנט וכעת כל דכפין ייתי ויכול א''כ הבעלים מתיאשים מהם ומותר.
אולם לאחר העיון נראה דלא דמי כלל שהרי בזוטו של ים איירי שאבד ממונו ולכן פקע בעלותו ממנו ומשום כך אפילו עומד וצווח הוי הפקר, וכיוב''ז איתא בב''ק [קטו:] הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות, לא יאמר הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי, ואם אמר לא אמר כלום. ופרש"י: לא אמר כלום, אלמא כיון דלאיבוד אזל לית בהו זכייה והפקירא הוא. עכ''ל. ומבואר שכאשר הממון אבוד מהבעלים הוי הפקר בעל כרחו ואינו יכול אפילו להפריש ממנו תרומת מעשר. משא''כ בנדו''ד שאין הממון אבוד ממנו כלל אלא הוא בידו ויכול למוכרו לכל מי שירצה, ולכן כאשר עומד וצווח שלא יורידו מהאינטרנט לא הוי יאוש שהרי מצפה הוא מאנשים הגונים שלא יקחו משם אלא יקנו ממנו בדרך יושר.
ונדו''ד דמי טפי למש''כ בסי' רסא [ס''ד] דאבדה מדעת לרמב''ם אסור לנוטלה וכ''פ מרן ולדעת הטור הוי הפקר והביאו הרמ''א. וז''ל השו''ע: המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו, כיצד, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת, ולא קשרה, והלך לו, השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו, ה"ז איבד ממונו לדעתו, ואף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו, אינו זקוק להחזיר, שנאמר אשר תאבד, פרט למאבד לדעתו. [וי"א דאבידה מדעת הוי הפקר וכל הקודם זכה] [טור]. עכ''ל. אלא שבנדו''ד נראה שאף הטור יודה דאסור דלא הוי אבדה מדעת שהרי על כרחו הכניסו לאינטרנט שלא מדעתו והוא צווח ע''ז, וודאי דלא הוי יאוש בכה''ג.
וע''ש בט''ז ובקצות החשן.
מיהו כל זה כתבנו לדון מדין זוטו של ים שיש מדמים לשם, אך עדיין יתכן שיש מקום להתיר מסיבות אחרות, כי איירי בדבר שאין בו ממשות ואינו מחסר את ממון הבעלים, כי יתכן שממילא לא היה רוכש ונמצא שאפילו מניעת רווח אין כאן, והוי כעין זה נהנה וזה לא חסר. וחשבתי פעם להביא לזה כעין ראיה מדין התוקע בשופר גזול שהשומעים יצאו יד''ח כי לא שייך גזל בקול, ולפ''ז לכאורה יש לומר שלא שייך לומר גזל על שמיעת שיר, ועדיפא משופר, ששם גזל את השופר וכאן לא גזל את הדיסק, ונר לאחד נר למאה. כל זה נראה לי מסברא אך לא למעשה לעת עתה.
