זאת אומרת הוא התפלל ערבית של שבת אבל סופר את הספירה של יום שישי ואחרי צהכ יספור בברכה את הספירה של יום שבתבעיקרון הרב פעם ביאר כמדומני שבגלל שיש ספק אם המתפלל בפלג יכול לספור או לא דהיינו אם זה שבת לגמרי עבורו או לא אז זה מצטרף לספק ספיקא לשיטת שאר הראשונים שסוברים שלא צריך ספירה כל יום ורשאי להמשיך לספור בברכה..
החילוק הוא כך:בעלון האחרון דיבר הרב לגבי מי שהתפלל ערבית של שבת ונזכר שלא ספר העומר
במסקנה רשם שיכול לספור ולא חילק בין קבלת שבת יחיד לרבים
רציתי לשאול מזה שונה ממי שהתפלל ערבית שלא יכול להתפלל מנחה
ובכלל מה הכלל בזה? חוץ ממנה שצריך תשלומין אפשר לעשות הכל(בין ע"י אמירה לגוי/התרה )
מקרי יום גם לגבי מנחההחילוק הוא כך:
לגבי ספירת העומר הוי דין ביום, דהיינו שעל שם היום יש חיוב, ולכל אע''ג דהתפלל ערבית, מ''מ מחקרי יום גבי ספירת העומר.
משא''כ בשאר דברים.
מנחה, יש ע''ז שם של תפילת חול, וא''כ עד כמה שכבר שבת, שוב ל''ש לעשותו חול. ועוד של''ש להתפלל מנחה אחר ערבית.מקרי יום גם לגבי מנחה
כי במציאות זה יום מה ההבדל
אם עשית את זה לילה בערבית ואתה לא יכול להתפלל מנחה אז לכאורה גם ספירת העומר לא יהיה אפשר לספור
ספק ספקא זה לעניין ברכה וכאן זה לא קשור כי ממילא סופר בלי ברכהלגבי מנחה זה בוודאי לא שייך לאחר תפילת ערבית לכן האיסור מוחלט בזה להתפלל, לגבי ספירת העומר כיווון שעדיין יום ויש ספק אם מחיבים כלילה גמור כשעדיין יום גמור בחוץ זה מצטרף לספק ספיקא.. זה חילוק מצוין..