דין י – עובר דירה או המתחתן בחנוכה
הנה מילתא אגב אורחא ראיתי להביא למה שכתב בספר אשרי האיש (פ"לט ה"יב. עמ' רסג) מקונטרס הלכות (עמ' 17 ועמ' לא) מהגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמי שעובר דירה בחנוכה, אם בשעת ההדלקה הוא נמצא עדיין בביתו הקודם, ידליק שם, אף על פי שבלילה לא יישן שם. מפני שעכשיו זהו ביתו. ועוד הביא (שם) מהגרי"ש אלישיב, שחתן ידליק בליל החתונה בבית הוריו. (קונטרס מבקשי תורה ח"ד עמ' לג, ג. פסקי הלכות עמ' לח). אכן אם החתונה מבעוד יום חייב להדליק בבית מגורו החדש. (בית חתנים פכ"א ס"ד קונטרס הלכות עמ' לא מהגרי"ש אלישיב זצוק"ל). עכ"ל. וע"ע לספר ימי החנוכה (שכטר מהדורא קמא עמ' סז ובמה"ב עמ' נו) שכתב ששמע מהגר"ח קניבסקי שליט"א שידליק בבית הוריו דעתה אכתי מקרי שדר בבית הוריו. ע"ש. וגם הגר"נ קרליץ זצוק"ל בחוט שני (סי' תרעא ס"ה סק"ג. עמ' שי. בכותרת העוקר דירתו וכו' אות ג) כתב, וחתן הנושא אשה בימי החנוכה, אם בזמן חיוב ההדלקה נמצא עדיין בבית הוריו, הרי זה נחשב שעדיין מתגורר בבית הוריו ומחוייב שם בהדלקת הנר. ואם כבר עקר מבית הוריו בזמן ההדלקה הרי זה נחשב שכבר עקר דירתו משם ואינו יכול להדליק בבית הוריו. עכ"ל.
והנה על פי מה שמבואר בחזון עובדיה (דין אכסנאי הערה ג) מהגאון מהר"י כץ אב"ד קראקא, שהיה בזמן הרמ"א ומהרש"ל, שכתב בשו"ת שארית יוסף (סי' עג), שעיקר הדלקת נרות החנוכה אינו הולך אחר מקום האכילה, אפילו שהוא מקום אכילה בקביעות, אלא אחר מקום לינה. ושכן משמעות המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' תרעז ד"ה במקום שאוכל) בשם הפרי חדש. ע"ש. צריך לי עיון גבי מי שעובר דירה שבשעת ההדלקה עדיין נמצא בביתו הקודם שידליק שם, דאע"ג דעכשיו הוא ביתו ומה שבנה בית חדש מ"מ עדיין לא חנכו שהרי עדיין לא השתמש בו, מ"מ אפשר שכיון שלדידן זמנה כל הלילה אזי כשיפרק עולו מעליו באותו הלילה וישתמש בדירה החדשה יתחייב להדליק גם שם נרות חנוכה, כי שם ביתו. וביותר יש להסתפק בזה במה לגבי חתן עצמו מדליק בביתו של הוריו (למנהג אשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו, כשהחתונה יותר מאוחר בלילה), ששם מן הסתם הדירה החדשה מוכנה לשימוש וחשיב ביתו.
ועוד יש להסתפק דלכא' פעמים שהחתן טרוד בעניני החתונה ואם כן חשיב שהוא עוסק במצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה שאז יש אומרים שגם אם ירצה לילך ולהדליק אסור לו, ולכא' הוי ברכה לבטלה משום שעכשיו הוא פטור מן המצוה. וצ"ע. ובפרט יש להסתפק בזה להספרדים שלפני החתונה אין עיקר החיוב מוטל עליו אלא על בעל הבית והוא יש לו בית במקום אחר שישן שם באותו הלילה.
ומתוך דברי הגרי"ש אלישיב הנ"ל וממה שכתבנו יש לעיין למנהג הספרדים שאבי החתן הדליק את החנוכיה לפני החתונה אם צריך בנו החתן להדליק את החנוכיה בביתו, ואם רשאי לברך עלייה.
ועיין לשו"ת עולת יצחק להגר"י רצאבי שליט"א (ח"א סי' פג) שכתב, למעשה עד החופה שעושין אחר כמה שעות מהלילה עדיין חשיב סמוך על שלחן אביו. וזמן ההדלקה לכתחילה הוא בתחילת הלילה ושאר הלילה רק בדיעבד, ולרמב"ם אפילו בדיעבד נמי לא. אבל אחר שנכנס לביתו שלו אחרי חצות, שוב מתחדש עליו חיוב מצד ביתו שהוא אז ברשות עצמו, וה"ה לכל. לפיכך יבוא הוא לביתו וידליק בתחילת הזמן. וידליק ויברך ויפטור גם את הכלה ע"י זיכוי בחלק מן השמן [וראוי להתכוון שלא לצאת בהדלקה של בית אביו] או אם אי אפשר לו לבא מצד שרחוק, ולכלה קרוב, תדליק היא וכו', ובדיעבד ששכחו או לא ידעו וכו' עד אחר החתונה יברך וידליק אז דקיימא לן שכל הלילה זמנה בדיעבד. ע"ש.
וע"ע בשו"ת אור לציון (ח"ד פ"מז ה"ו עמ' רפח) שנשאל בזה ובהערה שם כתב, דמעיקרא היה נראה שנפטר בהדלקתו כשמדליק בזמן הדלקת הנרות לפני החופה, ואינו צריך להדליק בביתו באותו הלילה, ורק אם החופה נערכת ביום, באופן שבשעת הדלקת הנרות אינו סמוך על שלחן אביו, חייב בהדלקת הנרות בביתו, וכיון שאינו יכול להדליק בעצמו באותה שעה, ימנה שליח שידליק לו בביתו נרות חנוכה ולא יסמוך על מה שידליק בשעה מאוחרת. אולם שוב נראה שכשהחופה בלילה, יותר נכון שיעשה מעשה המוכיח בזמן ההדלקה שכבר אינו סמוך על שלחן אביו, וילך לביתו שיגור בו לפני החופה וישהה שם בזמן הדלקת נרות חנוכה, וידליק שם נרות חנוכה, ובזה ודאי מקיים מצות הדלקת נרות חנוכה כהלכתה. ע"ש. ולכא' צ"ע אם הוא טרוד בחנוכה וישלח שליח או יבוא לביתו להדלקה אי לא חשיב העוסק במצוה ואם יכול לברך על ההדלקה על כל פנים. וכנ"ל. אולם כיון שכאן איירי בביתו ושם לכא' יש חיוב גם מצד ביתו ולא רק מצד גופו שפיר מצי לברך.
ושו"ר בילקוט יוסף (סי' תערב ה"יד) שכתב, חתן שנושא אשה באחת מלילות חנוכה, כיון שבשעת ההדלקה היה עדיין רווק וסמוך על שלחן אביו, יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות של אביו וטוב שיחמיר להדליק נר חנוכה בלא ברכה כשמגיע לביתו אחר החתונה. ואם החופה נערכת קודם השקיעה, צריך להדליק בביתו של החתן בלילה לאחר החתונה. עכ"ל. והביא שבספר הליכות שלמה (מועדים פרק יד ארחות הלכה אות כד) כתב שחתן יוצא בהדלקת אביו. והביא גם להגרי"ש אלישיב הנ"ל. ועוד כתב בהערה שם (עמ' רעו ד"ה ויש), ויש שהעירו על מה שכתבנו לגבי חתן, שכיון שזמן הדלקה נמשך כל הלילה, אם כן אמאי לא נימא שכיון שלאחר חתונתו כבר יוצא מבית אביו ואינו סמוך על שלחנו, מתחדש לו חיוב הדלקה בביתו, ויצטרך להדליק ע"י שליח בביתו. והשיב, דהביאור בזה נראה פשוט, שכיון שבשעת חיוב
[1] ההדלקה היה סמוך על שלחן אביו, ויצא ידי חובתו אזלינן בתר שעת החיוב. וכבר יצא ידי חובה. עכ"ל. וע"ע במעיין אומר (ח"ג פ"ז סי' ו). ע"ש.
והגר"מ שטרנבוך בתשובות והנהגות (דינים ומנהגים לחנוכה שאלה י עמ' מז) כתב, נראה דאפילו אם חופתו לפני השקיעה וביתו בעיר אחרת, יכול להדליק בבית הוריו, דעדיין לא נעקר דירתו מביתם אלא רק לאחר שיעבור לגור בפועל בביתו החדש, ובאותה שעה הוא כבר נפטר בהדלקה ראשונה. וגבי מי שעובר דירה כתב שם (שאלה יא), אם בתחלת זמן ההדלקה הוא בביתו הישן מדליק שם, דכל כמה דלא עבר עדיין ביתו הוא, ולא דמי לאכנסאי. ע"ש.
ונראה שחתן ספרדי הרוצה להחמיר להדליק בלא ברכה בלילה לאחר החתונה, ישתדל להכין את החנוכיה כבר מבעוד מועד שלא יבוא לידי חומרא הבאה לידי קולא. ודו"ק.
[1] וע"ע מה שכתב עוד (מילואים לשנת תש"פ מכתב לט. עמ' תתיז) גבי מי שנמצא בזמן הדלקת נרות חנוכה בביתו, ונשאר בביתו שיעור ההדלקה ויותר שעה או שעתיים, ודעתו אח"כ ללכת לבית חמיו וללון שם, שכתב דכיון דבשעת חיוב ההדלקה נמצא בביתו, ושבעת החיוב איננו עדיין אכסנאי, ועיקר החיוב הוא בביתו, נר איש וביתו, והוא בביתו בזמן חיוב ההדלקה, יש לו להדליק ולברך בביתו. ע"ש.
