כתב בספר ילקוט יוסף כיבוד אב ואם בזה"ל
ויש לדון בדברים כדרכה של תורה אחר הקידה חמש מאוד מהורמנותיה דהראש"ל שליט"א.
חדא. מש"כ בשם הסמ"ג - ט"ס הוא וצ"ל 'הסמ"ק'.
ועוד דמה שהביא בשם ספר ברכת נפתלי בשם הגרב"צ, יש בזה חסרון דברים, דהחלק השני שיש לו על מה לסמוך אינו מדברי הגרב"צ אלא מדברי הגרי"ש אלישיב
ובעיקר הדברים - מה שפסק הראש"ל שליט"א כדעת הש"ך 'לקולא', צע"ג, דכבר תמהו על כך רבים מהאחרונים, דבגמ' בב"מ ל"ג ע"א מפורש ש'ראיה' סתמא היא כמלוא עיניו ממש, ורק לגבי פריקה וטעינה שצריך ראיה 'שיש בה פגיעה' השיעור הוא 'רוס' עי"ש;
בספר מעשה רוקח על הרמב"ם הלכות ת"ת פ"ה ה"ז כתב וז"ל ולא ידעתי שיעור זה למאי אתא, דאם הוא רואהו הרי לא נפטר ואם אינו רואהו אפילו בבציר מהכי לישתרי, ויש ליישב ע"כ. ועי' מה שכתב בספר משרת משה שם. ובשו"ת עמודי אש סי' ט"ו או ו' כתב שהסמ"ק איירי בסומא שאינו רואה והוא צריך לקום בשיעור זה, אולם אדם הרואה יותר מרס"ו אמות צריך לעמוד כל שרואה גם לדעת הסמ"ק עי"ש. ובספר עבודת המלך על הרמב"ם הלכות ת"ת פ"ה ה"ז כתב שכנראה היה לו להסמ"ק כן בגי' הגמ', ולגרסתנו הוא השיעור כמו שהוא רואה אותו וכדאמרו בגמ' שם באביי מכי חזא אודניה דחמרא דרב יוסף עי"ש. ובספר חדרי דעה יו"ד סי' רמ"ד נשאר בצע"ג על דברי הסמ"ק עי"ש. ובפירוש סביב ליראיו על היראים מצוה ל"ו אות ו' כתב שהמעיין בש"ס יפלא על דברי הסמ"ק וכו' וסיים אבל בעלמא ודאי שאין שיעור קצוב 'וכסתימת הפוסקים' עי"ש. וכן מהר"א חזן בספרו עמודי ארזים על היראים מצוה ל"ו אות ט' הקשה על הסמ"ק הנ"ל, וסיים ויעויין להרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות ק"ש ה"ח שפירש מלא עיניו עד שלא יראה אותן ע"כ, ואם כן נראה דאין לתת קצבה בדבר אלא כל אחד ואחד לפי ראות עיניו ודו"ק עי"ש. וכן יש לדייק מדברי הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"ה ה"ז [שהעתיק השו"ע] שכתב וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו ואח"כ ישב עי"ש, שלשון זו מורה בעליל דתלי בראיה ממש ואפילו מיל או שנים. וכ"נ מסתימת דברי הבא"ח שנה שניה פרשת כי תצא ס"ח שהעתיק את לשון הרמב"ם והשו"ע הנ"ל, והשמיט את דברי הש"ך בשם הסמ"ק, ונראה מדבריו דלא ס"ל כן, וזה כדברי הגרב"צ אבא שאול הנ"ל שנקט כפשט דברי מרן השו"ע שהחיוב הוא כמלוא עיניו ממש
וא"כ לכאורה נראה שהעיקר הוא כדעת הפוסקים הנ"ל שיש לעמוד לאביו ורבו המובהק כמלוא עיניו ממש, ולא כדעת הסמ"ק שהיא דעת יחיד שהביאה הש"ך שגם עליו תמהו רוב האחרונים ודחאוהו מההלכה, ובפרט לדעת מרן השו"ע שנראה דלא ס"ל כהסמ"ק וכנ"ל.
ויש לדון בדברים כדרכה של תורה אחר הקידה חמש מאוד מהורמנותיה דהראש"ל שליט"א.
חדא. מש"כ בשם הסמ"ג - ט"ס הוא וצ"ל 'הסמ"ק'.
ועוד דמה שהביא בשם ספר ברכת נפתלי בשם הגרב"צ, יש בזה חסרון דברים, דהחלק השני שיש לו על מה לסמוך אינו מדברי הגרב"צ אלא מדברי הגרי"ש אלישיב
ובעיקר הדברים - מה שפסק הראש"ל שליט"א כדעת הש"ך 'לקולא', צע"ג, דכבר תמהו על כך רבים מהאחרונים, דבגמ' בב"מ ל"ג ע"א מפורש ש'ראיה' סתמא היא כמלוא עיניו ממש, ורק לגבי פריקה וטעינה שצריך ראיה 'שיש בה פגיעה' השיעור הוא 'רוס' עי"ש;
בספר מעשה רוקח על הרמב"ם הלכות ת"ת פ"ה ה"ז כתב וז"ל ולא ידעתי שיעור זה למאי אתא, דאם הוא רואהו הרי לא נפטר ואם אינו רואהו אפילו בבציר מהכי לישתרי, ויש ליישב ע"כ. ועי' מה שכתב בספר משרת משה שם. ובשו"ת עמודי אש סי' ט"ו או ו' כתב שהסמ"ק איירי בסומא שאינו רואה והוא צריך לקום בשיעור זה, אולם אדם הרואה יותר מרס"ו אמות צריך לעמוד כל שרואה גם לדעת הסמ"ק עי"ש. ובספר עבודת המלך על הרמב"ם הלכות ת"ת פ"ה ה"ז כתב שכנראה היה לו להסמ"ק כן בגי' הגמ', ולגרסתנו הוא השיעור כמו שהוא רואה אותו וכדאמרו בגמ' שם באביי מכי חזא אודניה דחמרא דרב יוסף עי"ש. ובספר חדרי דעה יו"ד סי' רמ"ד נשאר בצע"ג על דברי הסמ"ק עי"ש. ובפירוש סביב ליראיו על היראים מצוה ל"ו אות ו' כתב שהמעיין בש"ס יפלא על דברי הסמ"ק וכו' וסיים אבל בעלמא ודאי שאין שיעור קצוב 'וכסתימת הפוסקים' עי"ש. וכן מהר"א חזן בספרו עמודי ארזים על היראים מצוה ל"ו אות ט' הקשה על הסמ"ק הנ"ל, וסיים ויעויין להרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות ק"ש ה"ח שפירש מלא עיניו עד שלא יראה אותן ע"כ, ואם כן נראה דאין לתת קצבה בדבר אלא כל אחד ואחד לפי ראות עיניו ודו"ק עי"ש. וכן יש לדייק מדברי הרמב"ם בהלכות ת"ת פ"ה ה"ז [שהעתיק השו"ע] שכתב וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו ואח"כ ישב עי"ש, שלשון זו מורה בעליל דתלי בראיה ממש ואפילו מיל או שנים. וכ"נ מסתימת דברי הבא"ח שנה שניה פרשת כי תצא ס"ח שהעתיק את לשון הרמב"ם והשו"ע הנ"ל, והשמיט את דברי הש"ך בשם הסמ"ק, ונראה מדבריו דלא ס"ל כן, וזה כדברי הגרב"צ אבא שאול הנ"ל שנקט כפשט דברי מרן השו"ע שהחיוב הוא כמלוא עיניו ממש
וא"כ לכאורה נראה שהעיקר הוא כדעת הפוסקים הנ"ל שיש לעמוד לאביו ורבו המובהק כמלוא עיניו ממש, ולא כדעת הסמ"ק שהיא דעת יחיד שהביאה הש"ך שגם עליו תמהו רוב האחרונים ודחאוהו מההלכה, ובפרט לדעת מרן השו"ע שנראה דלא ס"ל כהסמ"ק וכנ"ל.
