שלום לכולם
ראיתי בשיעור הנפלא של מרן שליטא(מצרף צילום של הקטע בשיעור בעלון) ומביא את דברי החת"ס שאדם שרגיל לאכול קצת כמו חולה וזקן, קרוב לודאי שצריך לברך ברכת המזון כי זו השביעה שלו. ואז הרב אומר שדברי החת"ס ספק גדול אם נאמרו לגבי זקן או חולה ששבע ואינו יכול יותר מפני שמעיו מקולקלים כי מודגש בדברי החת"ס שדבריו נאמרו רק לגבי מי ששבע על ידי שהמאכל מתברך במעיו כמו ישראל במדבר.
מה שלא הבנתי בעניות דעתי, איפה מצינו מאז דור המדבר אדם שאוכל מעט והאוכל מתברך במעיו? ודאי וודאי שאדם זקן או חולה שבעים לא משום ברכה, בדיוק להיפך. אולי לא בעיה במעיים אבל יש משהו לא תקין בגוף שגורם לשובע. אז לא הבנתי למה הרב אומר שדברי החת"ס נאמרו במקרה מאוד מאוד מיוחד שלמעשה אין כבר מקרים כאלה בימינו. מה לא הבנתי נכון בדברי הרב?
ראיתי בשיעור הנפלא של מרן שליטא(מצרף צילום של הקטע בשיעור בעלון) ומביא את דברי החת"ס שאדם שרגיל לאכול קצת כמו חולה וזקן, קרוב לודאי שצריך לברך ברכת המזון כי זו השביעה שלו. ואז הרב אומר שדברי החת"ס ספק גדול אם נאמרו לגבי זקן או חולה ששבע ואינו יכול יותר מפני שמעיו מקולקלים כי מודגש בדברי החת"ס שדבריו נאמרו רק לגבי מי ששבע על ידי שהמאכל מתברך במעיו כמו ישראל במדבר.
מה שלא הבנתי בעניות דעתי, איפה מצינו מאז דור המדבר אדם שאוכל מעט והאוכל מתברך במעיו? ודאי וודאי שאדם זקן או חולה שבעים לא משום ברכה, בדיוק להיפך. אולי לא בעיה במעיים אבל יש משהו לא תקין בגוף שגורם לשובע. אז לא הבנתי למה הרב אומר שדברי החת"ס נאמרו במקרה מאוד מאוד מיוחד שלמעשה אין כבר מקרים כאלה בימינו. מה לא הבנתי נכון בדברי הרב?
