לישון או לשכב פרקדן
איסור גדול לישון פרקדן, דהיינו שוכב על גבו ופניו כלפי מעלה או שוכב על בטנו ופניו כלפי מטה
[1].
אבל מותר לשכב פרקדן כשאין חשש שירדם
[2]. ויש מגדולי הדורות שהקפידו שלא לשכב פרקדן גם כשלא היה חשש שירדמו
[3].
להעיר חבירו שישן פרקדן
בחור הרואה את חבירו שישן פרקדן, מותר להעירו כדי שיטה על צידו, ואין לחשוש לגזל שינה
[4]. ויש שהסתפקו בזה
[5].
שוכב על גבו וראשו מורם
אם שוכב על גבו, אך ראשו מורם על גבי כריות או שראש המיטה מורם, אין זה בכלל ישן פרקדן
[6].
[1] גמ' ברכות (יג:).
רמב"ם (איסורי ביאה פרק כא הל' יט).
שו"ע (אבהע"ז סי' כג סעי' ג). ומצינו כמה טעמים בטעם האיסור לישן פרקדן.
רש"י (נדה יד. ד"ה אפרקיד) פי' שמא ע"י זה אברו מתחמם ויכול לבוא לידי קרי. והיינו כיון שמניח ידיו על אברו ועל ידי כן יתחמם. וביאר
בשו"ת אג"מ (אבהע"ז ח"א סי' סח ד"ה ועיין ברש"י) דלא חשש משום הוצאת זרע לבטלה, מכיון שהוא חשש רחוק, אלא האיסור הוא עצם הנחת ידו על אברו משום לא תנאף ביד, כמבואר בגמרא בנדה (יג:).
רש"י בברכות (יג:) ביאר שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ויהיה נראה לרבים ויבוא לידי גנאי. אך הקשו
התוס' (נדה יד. ד"ה לייט) שלפי טעם זה לכאורה אם הוא בבית סגור או אפל יהיה מותר. ובפירוש
רבי יהונתן מלוניל (בביאור על הרי"ף ברכות יג ד"ה לייט)
ובספר האגודה (ברכות סי' לז) כתבו שעל ידי זה בא לידי הרהור.
[2] ערוך לנר (נדה יד.) דלשון רש"י "מיגנא לישון", משמע שהאיסור הוא בשינה דוקא. וכן לטעם שמא יתקשה האבר בתוך שינתו ויתגנה, או משום שידיו מונחות על אברו ומתחמם, אינם שייכים אלא בשינה ולא בשכיבה לבד. וכן נראה מלשון הרמב"ם והשו"ע שכתבו 'אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה' משמע שהאיסור הוא דוקא בשינה.
וכ"כ בשו"ת תורת לשמה (סי' שסז) שמותר לשכב על בטנו או על גבו למנוחה באמצע לימודו, אך שלא יתמיד בזה הרבה. וכ"כ
בשו"ת שלמת חיים (סי' רכד).
שו"ת אז נדברו (ח"ו סי' נ). וכן הורה
הגרי"ש אלישיב זצ"ל הו"ד בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב (ברכות יג:).
ויש שהביא ראיה מדברי
הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קמג) באגרתו לר"ש אבן תיבון על חולשתו הגדולה וז"ל: ואספר להם ואני שוכב אפרקדן מרוב עייפות ואני בתכלית החולשה, ולכאורה כיצד עשה כן הרי פסק (ק"ש פ"ב ה"ב) שאסור לשכב אפרקדן. אלא ודאי מכיון שלא היה בשעת שינה אין איסור בדבר. אך יש שדחו ראיה זו שיתכן שהיה מוטה קצת על צידו או שהיה הרמב"ם חולה וחלש.
ראה
באוצר הפוסקים (אבהע"ז סי' כג אות ט בהערה) בשם בעל האפרקסתא דעניא.
ובביאור הלכה (או"ח ח"ב סי' רלט למשנ"ב ס"ק ו).
וע"ע בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' צו אות ד)
. שו"ת שרגא המאיר (ח"ח סי' מט).
ובגמ' ברכות (יג:) עוז והדר מתיבתא ילקוט ביאורים.
[3] שו"ת דברי ישראל (ח"ג סי' קלז). וע"ש על
הגרי"ז מבריסק זצ"ל שרופא פקד עליו מחמת יסוריו הגדולים שישכב על גבו ולא הסכים בשום אופן, והוא מחמת חסידותו ופרישותו ולא מדינא. ע"ש. וכן
בשונה הלכות (סי' רלט סעי' ג) הביא בשם
החזו"א שהקפיד גם על שכיבה גרידא ללא שינה.
שיח השדה (ברכות יג:).
ארחות רבינו (ח"ג עמ' קסג).
שלהי דקייטא (סי' יז).
אמנם
בשו"ת אז נדברו (ח"ו סי' נ) כתב שמה שכתב בשונה הלכות בשם החזו"א שאסר אפילו שכיבה בלי שינה, הרי זה בכלל מה שכתב כמה פעמים שאין לקבל כל מה שמוסרים בשם החזו"א ואע"פ שאדם גדול מעיד בשמו, וצריכים לפרש שמה ששמע מהחזו"א ששכיבה אסורה, הוא רק באופן ששוכב לישון.
[4] שו"ת שלמת חיים (סי' רכו). וכן מצינו כיו"ב בדין כהן שישן ומת עמו בחדר, שפסק
הרמ"א (יו"ד סי' שעב סעי' א) שצריכים להקיצו ולהגיד לו שיצא מהחדר. וכן מי שנרדם מחוץ לסוכה דלכתחילה יש להקיצו, כמבואר
בהליכות שלמה תפילה (מילואים אות יב),
ובחזו"ע סוכות (עמ' רא).
[5] שו"ת משנה הלכות (חלק יב סי' שס) דאפשר שלא יתעורר, ואף אם יתעורר שמא ישכב על צדו ובעוד רגע שיעבור הימנו שוב יתהפך על פניו או גבו, כי זה מדרך בני אדם שלא מקפידין, ואולי אין לעוררו שהו"ל ספק ספיקא. ואכן
הגר"ח קניבסקי הו"ד בשאלת רב (ח"ב פרק כב תשו' י) הורה שאין צריך להעירו.
[6] הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הו"ד בנשמת אברהם (או"ח סי' סג). וכן דעת
הגרח"פ שיינברג זצ"ל חידושי בתרא (סי' סג) שגדר פרקדן הוא כששוכב ופניו כלפי מעלה, וכתב שלכן השוכב בכסא נוח אין בו משום פרקדן, משום שאין פניו כלפי למעלה וכן משמע
בלבוש (סי' סג סעי' א) שכתב שפרקדן היינו ששוכב על גבו ופניו כלפי מעלה.