לאחר העיון מלבד פשט הרמב"ם כמו שהוכחנו, הנה הטור והרא"ש גם הבינו בדעת הרי"ף ששאר משקים אסורים חוץ מיין כמו שכתב "ישתה מים" , דאם רק יין אסר, מה נתקשו בדבריו שאין להם מקור, הרי בסמוך יישבו מנהג העולם על פי ר' יונה משום שכרון, ומה כעורה היא זו ליישב כך דעת הרי"ף? ואדרבא לומר שנהגו העולם כמותו? אלא ודאי שהבינו מדבריו שרק מים מותר כפשט לשונו, וממילא מנהג העולם שהחמיר ביין טעם אחר לו לכן הביאו מרבינו יונה, אם כן כאשר כתב ב"י שמנהג העולם כדברי הרי"ף, מנא ליה? דלמא המנהג כר' יונה משום שכרון? לכן נראה שגם העולם לא החמיר רק ביין משום שכרון אלא גם בשאר משקים, ומה שכתב בסוף שנראה שמי שאוסר יין ה"ה שאר משקין, נסמך על הדברים שמעיקרא, שכך הבנת הדברים וקושטא דמילתא קאמר, ולא שרק עתה נתחדש זה, דגם מעיקרא ע"כ ההבנה כך, לכן אני יותר מצדד כמשמעות הראשונית שלי שכך גם מנהג העולם בהדיא, ולא רק מכח שנהגו כהרי"ף ביין אז ה"ה לשאר משקים לב"י, אלא זהו עצם המנהג דאם לא כן לימא שהמנהג נשאר כדברי הטור ור' יונה משום שכרון ומותר שאר משקים ואין דברי הרי"ף עניין לדברי העולם ודו"ק..