@ע״ה ס״ט
אנסה בס״ד להסביר את אשר על ליבי, בבקשה לשמור על ראש פתוח.
ראשית כל, אני מסכים חלקית אם לא לגמרי על כך שבעל תשובה לרוב מושפע ממה שהיה לפני כן. אבל, וזה אבל עצום, בעל תשובה חזק שחזר לאדני התורה והיראה ועבודת ה׳, לא רוצה באמת קשר למה שהיה לפני כן. כל מיני התוכניות טלועי למיניהם והשטויות למיניהם, בעל תשובה כדבעי לא רק שחוזר בתשובה על העבירות שלו אלא גם על השטויות שעשו את החיים שלו.
אני לא אומר זאת רק מנסיון אישי, אלא מהיכרות עם בעלי תשובה בישיבה. מי שרציני ב״מהפך״ חיים שלו, לא רוצה שום קשר או קירבה למה שהיה מקודם.
ואני מכיר הרבה בעלי תשובה. יש כאלו שקשה להם מאד להכנס, ורואים את זה עליהם מכף רגל עד ראש. החל בלבוש, בהתנהגות, באילו שירים הם שומעים, ועוד דברים. ואילו להיפך, בעל תשובה רציני אתה תשים לב שהוא בעל תשובה אולי רק בנקודות מסוימות. אולי בדרך מחשבה. אבל כשהוא רציני ונכנס לישיבה כדבעי, אתה לא תראה בו דבר מחייו הקודמים. ברוך ה׳.
בשביל הנקודה הבאה שהציק לך מאד, והוא השיעורים, אקדים לך נקודה אחרת שבכלל לא קשורה למה שאתה רצית לקשר.
ברוך ה׳ יש היום הרבה סיגנונות של דברי תורה. כשאני התחזקתי שמעתי בשבוע 5 שיעורי תורה מ-5 סיגנונות שונים. הן אם זה סגנון שמגיש מוסר, או שמסביר מוסר על דרך הפרשה. הן על דרך חסידות (לרוב חב״דניקים), הן על דרך האקטואליה, והן על דרך רעיונות או הרצאות.
לא אכחיד כי כל סגנון כזה של שיעור מתאים כל אחד לרב לפי עניינו, לפי מה שהוא מרגיש קרוב, או בדרך שרבותיו הדריכו אותו.
כמו כן, זה תלוי גם מאד בקהל היעד. אם זה בני תורה הרמה של השיעור צריכה להיות יותר גבוהה, בין אם למדנית או עיונית. אם זה בעלי בתים, הרמה צריכה להיות הן בהתאם לקהל היעד, הן בהתאם לקהילה שמעבירים לה אותה. מיותר לציין שכן הוא למתקרבים, נושרים, חילונים, ועוד.
לא כל אחד כמובן יכול לעשות רמת שיעור לכל אחד מהקבוצות הללו, יחידי סגולה אולי יצליחו. אבל תמיד יש את אילו שיותר מתמחים בלעבוד עם מתחזקים וכדומיו.
כמובן שכל מי שאני מדבר על זה שצריך להעביר שיעור צריך להיות כמובן ברמה שיודע צורתא דשמעתתא ואם ירצה ה׳ לפחות ידע כמה מסכתות טובות, אחרת מאן דכר שמיה.
כעת נבוא לנקודה הכא, שלכאורה יש טענה שרבנים בעלי תשובה משלבים ״אלמנטים״.
דבר ראשון לא אומר שהדבר טוב. אבל תמיד צריך לבדוק אם הם עושים כאן מדעת רבם, או כי דווקא דברים כאלו רוצים השומעים לשמוע, כי ״ככה הם מצפים״. זה לא בהכרח עושה את התופעה טוב. אבל כפי שכבר אמרו בנושא כזה או אחר, המציאות משתנה. הדור היום מאד חלש. ואם הדרשן משלב בדיחות בשיעוריו זה לא בהכרח דבר רע גם אם זה לא מקובל.
אפשר לצעוק ״זה לא דרך רבותינו״, לזה אמרתי - מי אמר שאולי רבותיו אמרו לו לדרוש בצורה כזו, בראותם שהדרך הזו יותר מתאימה לו. או לחלופין שכך הדרשן מרגיש שזו צורת השיעור שהוא מרגיש קרוב אליו. ולזה גם הקדמתי מה שאמרתי, שכל אחד יש לו צורה משלו להעביר את הדברים.
יתירה מזו, לומר שזו תופעה ששייכת דווקא לרבנים חוזרים בתשובה, לא ידעתי מקורה. שמעתי פעמים רבות את הרב בניזרי שמשלב לפעמים ״אלמנטים״ מהעולם שבחוץ לצורך בדיחה, יש עוד דוגמאות אבל זו דוגמא בולטת. ומי שמכיר את הרב בניזרי באופן אישי לא יכול לטעון שהוא עדיין מושפע מהעולם שלפני.
כך שלייחס את התופעה הזו דווקא לחוזרים בתשובה לא ידעתי מקורה.
לצעוק ולומר ״לא זו הדרך שהדריכונו רבותינו״, זה אולי טענה הוגנת וצודקת, אך זה לא בהכרח כמו השקפה מזרחיסטית או כזו שעלינו להרחיק אותנו ממנה. במקום לנסות לראות אילו נקודות ״טובות״ יש בזה, מחפשים דבר ראשון את הנקודה הרעה?
כבר עלו טענות יפות וצודקות הן בנושא זה והן בנושא אחר, שלפעמים שיעורים כאלו עדיפים על פני שבחורי ישיבות יעשו דברים אחרים. ברחוב שלי יש ישיבה מסוימת וכל יום כמעט אני רואה בחורים מאותה ישיבה מתבטלים. אולי לא עושים שטויות ח״ו, אך הדבר לא נראה טוב לעיני אנשים. בימי ישיבתי הזהירו אותנו הר״מים לא לשבת סתם במדרגות של הישיבה שלא יגידו אנשים על בעלי תשובה דברים רעים. אני לא מבין למה הדבר שונה לבחורי ישיבה אחרים. בכ״א הקישור לעניינו הוא שלפעמים עדיף לבחורי ישיבה לשמוע שיעור עם בדיחות מאשר שאולי היו עושים דברים אחרים.
נקודה אחרונה, שקשור לעניין אחר.
הרבה פעמים אני רואה טענות שבעלי תשובה ״שונים במחשבתם״ וכד׳. הייתי שמח להוכיח שזה לא נכון. אבל זה יקח מגילה כמו מה שכתבתי עד עכשיו. מה שנגעתי לעיל בעניין שבעל תשובה בד״כ מתרחק כמטוחי קשת ממה שהיה לפני החזרה שלו קשור לכך ביותר.
צריך לדעת שאם בעל תשובה צעיר (בן 20+) לא נכנס לישיבה כדבעי, אכן יהיה לו בעיות להתקבל בחברה החרדית. יש סיבה למה ישיבות לבעלי תשובה נצרכות. ההדרכה שמקבלים בישיבה מהרבנים והתורה שסופגים משנה את האדם. ואני אומר זאת בתור אחד שמה שהחזיר אותי בתשובה זה לא רב מסוים או ״שגיליתי את האמת״, אלא שהתחלתי ללמוד תורה וראיתי כמה אורה כי טוב. הרבה פעמים בתחילת דרכי היה לי ניסיונות, אך תמיד איכשהו אור התורה אמר לי שאין לי מה לחפש במקום אחר.
ובגלל זה כשאני רואה כאלו שמתקרבים כי ״חיפשו את האמת״, אני לא ניגש בצורה של הוכחות וכד׳ (כעין השיטה של הרב זמיר כהן) אלא תמיד מעביר תוכן שמראה כמה התורה היא מתוקה מדבש, ואיך דף גמרא יכול לשנות את היום. ואיך מוסרי התורה חכמים ואין כמותה בעולם. לא בדרך של הוכחות או מוסרים.
כך זה הדרך שלי אם אני עובד עם מתקרבים.
לעומת זאת כשמבקשים ממני להעביר שיעורי פרשת שבוע וכד׳ אני דבק יותר בשיטה של הרב אלבז, שמוציא בחכמה מתוך פסוקי התורה חכמת מוסר חזקה. כך זה החיזוק שלי לבעלי בתים ובני תורה.
לעומת זאת, יש גם לבעלי תשובה רצון להשפיע על אחרים. מה שמזכיר לי את עצמי כשרק התחלתי להתחזק ודבקתי בלימוד התורה. שכל חידוש בעיני רציתי לשתף עם אחרים, עד כדי שרציתי להעביר שיעורים וכד׳. השיטה הזו היא באמת פסולה. וכל בעל תשובה שאין לו שנה בישיבה לענ״ד לא יכול להעביר שיעור תורה או מוסר לאף אחד.
לכן גם בעלי תשובה צריכים ללכת לענ״ד לישיבות שמדריכות גם את עניין הדרשות והשיעורים. כיוון שלבעלי תשובה יש רצון פנימי להשפיע גם על אחרים. ורק אחרי כמה שנים בישיבה טובה, לימוד מסכתות, וללמוד מעט דרך הלכה, רק אז בעל תשובה לענ״ד יכול להתחיל אולי להעביר דרשות מחוץ למסגרת הלימוד שלו.
כל זה אני כותב מנסיון אישי.
וזה מעט מזעיר מה שיש לי להגיד בנושא של בעלי תשובה. כמו העניין שיש ליטאים שטוענים שהם צריכים להקים קהילה בפנ״ע. שזה דבר שבעלי תשובה מאד דוחים מסיבה מסוימת, וסיבה מוצדקת. ואין כאן מקומה.
