תפילת השלה בשבת

[ציון ש]

נהגו לומר תפילת השל''ה בער''ח סיוון.
השנה ער''ח סיון חל בשבת וכידוע אין לבקש בקשות פרטיות בשבת, האם מותר לומר תפילת השל''ה בשבת?
אשמח למראי מקומות ומו''מ בנושא!

 

[אושרי רביב]

אמנם דעת הגר"ב זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו חלק י"ד (סימן כג) להחמיר שאין לבקש בקשות רוחניות בשבת. וכן דעת הגר"ח קניבסקי ע"ה בספר דרך שיחה חלק א' (עמודים רסט-ער), ובדעת נוטה ח”א עמ’ כ”ה, ובאשי ישראל בתשובות הגרח”ק מהדו”ב תשס”ד סי’ צ”ו, ובהליכות חיים עמ’ צ”ו אות רפ”ה, ובשערי שיח עמ’ קי”ד, ועוד). ועל פי זה סובר שם שאם ראש חודש סיון חל בשבת יקדים את תפילת השל"ה לערב שבת.

אולם הנה מדברי הראשית חכמה (שער הקדושה פרק יד אות לח) והשלחן ערוך הרב (סימן רפח סעיף ח) מבואר יוצא, שמותר להתפלל על דברים רוחניים בשבת. וכן דעת האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל בספר דברי תורה חלק ד' (אות קז). וכן פסקו הגרי"ש אלישיב זצ"ל בספר אשרי האיש חלק אורח חיים חלק ב' (פרק ט סעיף לא-לד, וכן הוא בשמו בשו"ת ישא יוסף דלקמן) והגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספר הליכות שלמה חלק א' (פרק יד סעיף יא) ובספר מעון הברכה על מסכת ברכות (דף כח עמוד ב).
וכן נראה דמוכח ממה שכתב המשנה ברורה (סימן רסג סק"ב) שראוי שתתפלל האישה אחר שתגמור ההדלקה והברכה, שיתן לה הקב"ה בנים מאירים בתורה. ולכאורה היאך הותר לאישה לבקש בקשות לאחר שקיבלה עליה את השבת (ראה רמ"א אורח חיים סימן רסג סעיף ה, ומשנה ברורה שם ס"ק כז). ולהאמור ניחא, כי מדובר בבקשות רוחניות שהותרו בשבת (אמנם ראה בשו"ת רבבות אפרים חלק ו' סימן קל, ובשו"ת עטרת פז חלק ב' חלק יורה דעה סימן ב הערה ז, מה שכתבו לתרץ בזה).
ומה שכתב בספר הליכות שלמה הנ"ל (פרק יז הערה 31) שכאשר חל ט"ו בשבת בשבת, שמותר לבקש על אתרוג מהודר רק בהרהור, לכאורה אינו מובן, שהרי איהו גופיה התיר לבקש בפה מלא בקשות על רוחניות בשבת, וצ"ע (ובאמת מהאי טעמא הובא בשו"ת ישא יוסף חלק ג' סימן עט בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל להתיר לומר תפילה זו בט"ו בשבט שחל בשבת).
זו תשובה שהשיב הרב הלל מאירס, מהידברות.




וזו תשובת הרב אליהו בוחבוט

אנו אין לנו אלא דעתו של מרן מוהר”ר עובדיה יוסף זצוק”ל, שנשאל בענין זה כאשר חל ערב ראש חודש סיון בשבת, והורה בזה (בעל פה) דמותר לומר תפילת השל"ה בשבת. ואפילו הגרח”ק זצ”ל שהורה להחמיר בזה, חזר בו.

מקורות: לא אוכל לעת עתה להרחיב בזה יען כי אפפוני חבלי טרדי”ן , ומ”מ להפטר ללא כלום אי אפשר, וזה החלי בעזר צורי וגאולי.​

האיסור לתבוע צרכיו בשבת​

הנה מודעת זאת מה שנאמר בירושלמי פט”ו משבת הל’ ג’ דאסור לתבוע צרכיו בשבת. ומטעם זה דעת הגר”ח קנייבסקי זצ”ל דכאשר חל ערב ר”ח סיון בשבת, אין לומר תפילת השל”ה (הובאו דבריו בספר דרך שיחה פרשת יתרו עמ’ ע”ר, ובדעת נוטה ח”א עמ’ כ”ה, ובאשי ישראל בתשובות הגרח”ק מהדו”ב תשס”ד סי’ צ”ו, ובהליכות חיים עמ’ צ”ו אות רפ”ה, ובשערי שיח עמ’ קי”ד, ועוד). וכן דעת הג”ר יעקב אדלשטיין זצ”ל כמובא בספר תתן אמת ליעקב ח”ב עמ’ שצ”ב. ואולם ישנם בזה כמה טעמי להקל:

י”א דמותר לבקש בשבת בקשות שהם בנוסח קבוע​

חדא, משום תשובת אבקת רוכל ממרן הב”י סי’ י”ב כתב בתירוץ השני דנוסח קבוע שרי לאמרו, והיינו דמה שנאמר בירושלמי הנ”ל דטופס ברכות שרי, לאו דוקא, אלא כל נוסח קבוע כגון נוסח מי שברך, שפיר דמי, כמו שפירש האו”ז ח”א סי’ צ”ה ושם ח”ב סי’ פ”ט בשם ר”י בר קלונימוס, וכן בפסקי הריקאנטי סי’ כ”ט, ועוד (וע”ע בשו”ת אבקת רוכל סי’ י”ד דהסתייג קצת בהגדרה, אך עדיין נשאר בהוראתו).
אלא דמרן בב”י או”ח סי’ קפ”ח לא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה הכי, במה שהשיג על השבלי הלקט, ונקט הב”י דטופס ברכה המוזכר בירושלמי הנ”ל הוא דווקא עיי”ש, וכן היא נמי שיטת הריב”ש בתשובה סי’ תקי”ב, ושיטת ר”י מלונדריש ז”ל המובא בברכ”י שיו”ב סי’ קפ”ח סק”א (והחיד”א שם פליג עליה עיי”ש, וכ”ה בברכ”י או”ח סי’ רפ”ד סקי”ד). וכן נראה לכאו’ שיטת הרמב”ם בתשובה שו”ת פאר הדור סי’ ק”ל, וי”ל. ועט”ר זלה”ה בשו”ת יחוה דעת ח”א ד”ן בהערה עמ’ קנ”ח כבר עמד בדבר הסתירה בדברי מרן קמא בין הב”י לאבקת רוכל, וכתב להשיב בקצרה דמרן באבקת רוכל סמך גם על התירוץ הראשון שהזכיר שם (והיינו דדעת מרן דיש לסמוך על סברא זו כסניף). ומרן מר בריה דרבינ”א הראשון לציון הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א בילקו”י שבת סי’ רפ”ח, הרגיש ג”כ בדבר הסתירה בדברי מרן הנ”ל, מסיק בזה להקל עפ”י הגחיד”א והחבי”ף ועוד – דהיכא דמרן סותר את עצמו מהב”י לתשובות, נקטינן כהתשובות, עיי”ש.
וראה גם בשו”ת רבבות אפרים ח”ו חאו”ח סי’ תנ”ה, בשו”ת חמדת יוסף פלבני ח”ה סי’ רל”ג, ובמשנת יהודה צארום פ”ל הט”ו, ובשו”ת תפילה למשה הלוי ח”ב סי’ א’ אות ד’, ובמנחת ראובן סי’ רפ”ח עמ’ תרנ”ה, מה שכתבו אודות הסתירה בדברי מרן הנ”ל, ואכמ”ל.

תפילה שאיננה על צרה שבפניו, והדין במי שבניו ח”ו נטו מן הדרך​

וזאת שנית, משום סברת שו”ת מהר”מ מינץ סי’ פ”ז (מובא במג”א סי’ רפ”ח סקי”א ובמשנ”ב שם סקכ”ב ושאר אחרונים), וכעי”ז מהר”י חאגיז זלה”ה בשו”ת הלכות קטנות ח”א סי’ ס”ב, והרב פתח הדביר סי’ ר”פ דף קט”ו ע”א, ועוד, דכל האיסור הוא רק להתפלל על צרה שיש לו כעת, כגון חולה בביתו, שבזה מצטער ביותר, אך להתפלל על העתיד לית לן בה. וכ”כ בשו”ת שבט הקהתי ח”ג סימן קמ”ב דמותר לומר “תפילה על בנים טובים” (כוונתו רצויה לתפילת השל”ה) בשבת עפ”י מהר”ם מינץ שמותר להתפלל על מה שאין צרתו לפניו. וראה גם בשו”ת אז נדברו חי”ד סי’ כ”א אות א’ עיי”ש.
ויתכן דאף מי שח”ו נתקיים בו “קשה תרבות רעה בביתו של אדם וכו'” ר”ל, סוף סוף נוסח תפילת השל”ה נאמרה באופן כללי על כל בניו ועל להבא, וא”כ י”ל דשייך בה הקולא הנ”ל. ואולם הגרש”ד קליין מלונדון נר”ו בספרו שו”ת אוצר התשובות שבת ח”ב סי’ ח”ן כתב מדנפשיה דהורים שמתייסרים בצער גידול בנים, אינם בכלל ההיתר הנ”ל, עיי”ש. ולכאו’ הרשות נתונה לומר, דבמקרים כאלו יש היתר אחר, והוא, דאם נאסור על הורים אלו לומר תפילת השל”ה בערב ר”ח סיון, יהיה להם צער גדול מאוד, והרי זה בכלל מה שכתב בשו”ת תורה לשמה סוס”י ק”ג וז”ל: “נראה לומר דאם יש לו צער ודאגה בלבו בשבת ובעת שהוא שואל ומבקש על זה מאת השי”ת יהיה לו מנוחה והשקט בלבו מדאגתו וירגיש לבו טוב עליו אין בזה איסור דכהאי גוונא התירו לבכות בשבת (רמ”א סי’ רפ”ח סע’ ב’) היכא שבזה הבכיה תשתכך דאגתו וצערו, והרי הוא לו כמו עונג והכל לפי הענין ולפי העת.” עכ”ל. וכ”כ בספר פסקי תשובות סי’ רפ”ח אות ז’ ללמוד מסברא זו לדין אמירת תפילת השל”ה בשבת ער”ח סיון. וכ”כ בשו”ת ברכת יהודה ח”ב או”ח סי’ כ”א דמי שיש לו צער בזה שנמנע מלומר תפילת השל”ה, הרי שזה בכלל ההיתר שכתב מהר”ש יפה זלה”ה ושו”ת תורה לשמה הנ”ל דמותר לומר בקשה בשבת כדי להסיר דאגה מלבו, עיי”ש. איברא דנראה דלהורים במצב הנ”ל, לא מועילה התפילה להגיע למצב ש”יהיה לו מנוחה והשקט בלבו מדאגתו וירגיש לבו טוב עליו”. ומ”מ שייך גם בהם שאר ההיתרים דלהלן.

מותר לבקש בקשות על רוחניות בשבת​

ויבוא השלישי, עפ”י היסוד המבואר בדרישה או”ח סי’ קפ”ח סק”ה (ובהוצאת המאור סקט”ז), דלא נאמר איסור תפילה בשבת כי אם על חולה ופרנסה וכיו”ב שהם בקשות גשמיות משא”כ מה שמבקש על בנין בית המקדש וביאת המשיח וכיו”ב לא מקרי בקשה (ונראה מרוח דבריו דאין החילוק בין בקשות פרטיות לבקשות הכלל, אלא בין בקשות בגשמיות לבין בקשות רוחניות. וביותר יובן עפ”י הנאמר במדרש בראשית רבה פרשת בהר, ויקרא רבא ל”ד ט”ו, דהאיסור לבקש בקשות הוא משום ממצוא חפצך, וכעין הא דתענית דף י”ט ע”א, דא”כ שאני חפצי שמים, ומ”מ אף לפי המבואר בתנחומא ריש פרשת וירא דהוא משום שלא יבוא לידי צער בשבת, י”ל דלא החמירו בעצר על רוחניות שהוא צער רצוי והוא חלק מעבודת הבורא ית”ש). והוא כדמצינו נמי במג”א (ואחריו במשנ”ב) ריש סי’ רס”ג שהאשה תתפלל אחרי הדלקת נרות שבת על בניה שהוא מאירים בתורה – וזאת למרות שלדעת הרמ”א בעל כרחה מקבלת שבת בעת הדלקת הנרות [ויש לדחות]. וכן משמע מלשון שו”ע הגר”ז סי’ רפ”ח סע’ ח’, דרק “צרכי הגוף” אסור לבקש. וכ”כ הגאון בעל מנחת אלעזר ממונקאטש בספר דברי תורה ח”ד סי’ ק”ז דמותר לבקש בקשות רוחניות בשבת. ועפ”ז כתב הגרש”ז אועיירבאך זצ”ל (מובא בספר הליכות שלמה תפילה פרק י”ד סע’ י”א ובח”ג עמ’ שפ”ט) דמטעם זה מותר לומר בשבת תפילת רבי נחוניה בן הקנה לפני הלימוד עיי”ש. וכ”כ בחוט השני הוכמן (פסקי הגר”נ קרליץ) נושאים שונים עמ’ רצ”ג, דמותר לבקש בקשות רוחניות בשבת. וכ”כ בשו”ת אז נדברו חי”א סי’ מ”ח וחי”ד סי’ כ”א (אך שם בחי”ד סי’ כ”ג הצריך גם שתהיה תפילה שהציבור רגיל בה, ואה”נ דתפילת השל”ה בכלל זה). וכ”כ אחד מבחירי בית מדרשנו ברכת אברהם (כעת רו”כ מנחת שמואל) הרה”ג ר’ מאיר פנחסי שליט”א בספר תורת הישיבה עמ’ צ”ח (מהדו”ק).
ובכן עפ”י שיטת זו הורה הגרי”ש אלישיב זצ”ל דמותר לומר תפילת השל”ה בשבת כמובא בספר אשרי האיש או”ח ח”ב עמ’ ק”ח[1]. וכ”כ בשו”ת מתנה טובה סי’ י”ז. וכ”כ גברא רבא ויקירה מבית מדרשנו הרה”ג ר’ שמואל כהן שליט”א בספר צלותא דשמואל עמי תר”ל משמיה דהגרי”ח סופר שליט”א, להתיר אמירת תפילת השל”ה בשבת מהאי טעמא דבקשה על רוחנית שרי (והגר”ש כהן האריך שם בענין תפילה על חפצי שמים דשרי, וע”ע בספרו דברי שמואל מועדים סי’ י”ג אות ע”א). וכ”כ בעטרת פז על תהלים החיד”א בסוף המבוא (עפ”י דברי הגר”ש כהן הנ”ל). וכ”כ ידידינו הרה”ג ר’ אליהו חיים פנחסי שליט”א בקובץ בית הלל גליון מ”ב (ב) עמ’ קי”ב בשם הרה”ג ר’ מרדכי גרוס שליט”א. וכן שמעתי מרב חמ”א הגאון בעל נתיבות החיים, דיש להקל מטעם זה. וכן צידד בספר ישמח משה שרון ח”ב עמ’ שט”ו.
וכעת חזינא גם בשו”ת בית מתתיהו ח”ד סי’ ז’ אות ז’ הביא כמה ספרי דברי רב שכתוב להקל בתפילת השל”ה בשבת מטעם דהוי בקשה רוחנית, ומהם ספר קובץ הלכות להגר”ש קמנצקי שבת פט”ו סי’ י”ח סקכ”ו, וספר גם אני אודך עניינים שונים ח”ב סי’ נ”א, וקובץ בית אהרן וישראל ניסן אייר תשס”ג עמ’ קט”ז, ועוד, עיי”ש (וראה שם בשם הגאון רבי משה שטנברוך שליט”א המובא בקובץ עיון הפרשה ק”ט עמ’ פ”ה שכתב לפרש דברי המשנ”ב הנ”ל לענין תפילת האשה אחרי הדלקת נרות על דרך הנ”ל). וראה גם מש”כ ידידינו הג”ר משה רחמים שעיו שליט”א בשו”ת מחקרי ארץ ח”ב סי’ ל”ה עיי”ש.

האם ישנם הסתייגויות בענין תפילה על רוחניות בשבת​

ואולם ידוע תדע, דכתב בספר אשרי האיש הנ”ל בשם הגריש”א זצ”ל, דיש בקולא זו ב’ מגבלות:

• יש לדלג על המילים “ותן לכל גויה וגויה מהם די מחסורה בכבוד, ותן להם בריאות וכבוד וכח וכו'” שהם ענייני גשמיות. ולכאו’ אין הדברים מוכרחים, דכבר העלו האחרונים דאזלינן בתר העיקר ואכמ”ל.
• אשה שיודעת בנפשה שעלולה לבכות אם תאמר תפילת השל”ה, שלא תאמר. וכשענ”י לעצמי לא הבינותי, דהרי עיקר החידוש בחילוק בין גשמיות לרוחניות, הוא בכך דלצורך רוחניות מותר להצטער בשבת, וא”כ לבכות נמי שרי (דהאיסור בבכי הוא איסור צער בשבת), ובפרט שהמקור הקדום להיתר זה הוא הדרישה לענין תפילה על הגאולה, ושם בוודאי אי אפשר להגביל שלא יבכה כי אחרת נצטרך לאסור להתפלל תפילת מוסף של שבת והברכה השלישית בברכת המזון וכו’, ואיך יתכן שיורו לנו חז”ל להסיר מהשלחן סכינים בעת ברכת המזון מרוב הצער בברכה השלישית ומצד שני שיהיה אסור לאמרה אם יש חשש לבכי, ולא עוד אלא שבברכת המזון מוספים בשבת “רצה והחליצנו” שהוא נוסח שמעורר לבכי בנקל, ובספר עטרת ציון כתב על אביו מוהר”ר סלמאן מוצפי זלה”ה שהיה מתייפח מבכי כל פעם שהיא רצה והחליצנו בברכת המזון, ואכמ”ל. ואי נימא דיש לחלק בין בקשת הגאולה לבין בקשות רוחניות אחרות, א”כ נפל פיתא לבירא לגמרי ומעיקרא לא היה ניתן להתיר בקשות רוחניות כלל. וק”ל. ובאגרתא דחדוותא להגר”מ גרוס שליט”א חלק כ”ז עמ’ קמ”ג כתב וז”ל: “בשיעורי שבת הארכנו כמה פעמים להוכיח שבקשות על רוחניות שרי לבקש ולהתחנן, ומהאי טעמא בשנה זו דערב ראש חודש סיון חלב בשבת, ונתקבל דהוא זמן מסוגל לתפלת השל”ה, שרי לאומרו בשבת, ובוודאי אף בבכיה מקירות הלב.” עכ”ל. ובספר הילכות שבת מלכה פ”ג ה”א עמ’ כ’ כתב דטעם המתירים בקשות על רוחניות בשבת, הוא משום “שרק בתפילה על גשמיות מצטער” עכ”ל, ובמחי”כ חלילה לומר כן על בני ישראל קדושים, שמוכנים למסור נפשם וממונם על כבוד שמו יתברך, אלא ההיתר הוא כמו שמוזכר בדרישה דבקשות על חפצי שמים אינם בכלל “בקשה” אלא דבקות, דאין לזה סתירה למהות השבת (וע”ע לקמן), ונ”מ דמותר לומר אפי’ בשברון לב ובבכיה.

הסתייגות נוספת (אשר למעשה מגבילה לגמרי את האפשרות לומר תפילת השל”ה בשבת) מצינו בקובץ בית הלל גליון ט”ל עמ’ קכ”ד בשם הגרב”צ מוצפי שליט”א, דאע”פ שהיה לנו להתיר לומר תפילת השל”ה בשבת מפני שזה צרכי שמים, מ”מ עדיף להמנע מזה מפני שהוא טופס תפילה ארוכה עכ”ד. ואולם נועם אמריו של הגרב”צ (כפי שנאמרו שם – שהם בגדר שמועה ולא מפי כתבו) צריכין תלמוד, דהרי בהניח דאין מגבלה מצד חשש בבכי כפי שנתבאר, וזו הרי תפילת הרשות לאמרה ביחידות (והיינו דלא שייך בזה טעמו של היעב”ץ ואכמ”ל), ונחשבת כהתעסקות בחפצי שמים ולא כעסקי חול וכדומה, מדוע שלא יאריך, אלא יאריך ויאריך בחפצי שמים ותע”ב. ומה גם דכל האריכות שבתפילת השל”ה היא מחמת ההקדמה העוסקת במאמרי חז”ל לבאר כמה הדבר חשוב בעיני הבורא יתברך שיהיו כל צאצאינו עוסקי תורה, ואילו החלק של הבקשה עצמה איננה ארוכה כלל. פוק חזי שו”ת מבשרת ציון מוצפי ח”ב סי’ ע”ז, לענין הבקשות שתיקן רבינו החיד”א לומר אחרי ההקפות בשמחה תורה (שהם בקשות ארוכות הרבה יותר מתפילת השל”ה), שכתב וז”ל: “לכאורה היה נראה שמותר לאומרן, משום שאין בהן שאילת צרכיו האישיים אלא שאילת חפצי שמים שהם מותרים” עכ”ל. וא”כ מה שהביאו בשמו הסתייגות על תפילת השל”ה מחמת האריכות, נראה שלא הבינו את דברות קדשו בזה, והשמועה איננה מדייקת.
איברא דבעיקר קולא דתפילה על רוחניות שרי, יש מקום להקשות מדברי כמה ראשונים כמלאכים ז”ל, וכגון תוס’ בברכות דף מ”ב ע”ב, ואו”ז ח”ב סי’ פ”ט ה”ז. ועיין עולת תמיד הומינר פרק ל”א.

י”א דבזמנים מיוחדים מותר לבקש בקשות בשבת​

ובחלק מהאחרונים הנ”ל צידדו להתיר בזה נמי עפ”י למנהגינו דאומרים אבינו מלכנו בשבת, משום דהשעה נועדה לכך (וכמבואר גם בר”ן ובספר העיתים ובריב”ש ובמאירי ועוד ראשונים לענין בקשות בר”ה וביוהכ”פ), וגם בני אשכנז אומרים אבינו מלכנו בנעילה משום “דאם לא עכשיו אמיתי” (עיין מג”א סי’ תרכ”ג סק”ג ובמחצה”ש שם). הכי נמי לענין ערב ראש חודש סיון שהוא עת רצון מיוחד לבקשה על הבנים וכו’, אך היתר זה הוא תמוה לפקצ”ד, דשאני עשרת ימי תשובה שעניינים אלו הם מהות היום וכמו שנראה מדברי הראשונים (ואכמ”ל), משא”כ לענין עת רצון בעלמא.
ומ”מ יתכן ויש לצרף כעין קולא זו בדרך שהוזכרה לענין דנן בכמה ספרי דבי רב (שו”ת מעדני יום טוב זנגר ח”ה סי’ ל”ו עמ’ רמ”ה, ופסקי תשובות סי’ רפ”ח בשם שו”ת תפארת אדם ח”ג סי’ י”ג, וכ”כ נמי אחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו הרה”ג ר’ אברהם מיימון שליט”א בקו’ המטמון שבקטמון חודש אלול פ”ב הערה כ’) שצידדו להקל באמירת תפילת השל”ה בער”ח סיון שחל בשבת עפ”י דברי המג”א סי’ רפ”ח סקי”ג בשם מהר”ם מרוטנבורג דכשיש מאורע ואדם צריך לרחמים יבקש ויפול על פניו ביחיד דהא אפי’ תענית שרי בשביל חלום, וכתב בשו”ע הגר”ז שם סע’ ט’ ובקו”א דמיירי אפי’ בחולה שאין בו סכנה, מ”מ כיון שיש צורך לבקש רחמים מיד, לכן יש להקל, והכי נמי לענין ערב ראש חודש סיון שהיא עת רצון לענין זה אע”פ שאינה מהות היום. והתייצבו וראו גם לידידינו הגר”א פרץ שליט”א בספרו אורחות הרב וראש הישיבה (הרה”ג ר’ חיים פנחס שיינברג זלה”ה) עמ’ פ”ז שכתב וז”ל: “שאלתי את מרן זצ”ל איך יתכן שנשים מדליקות נרות ואחר הדלקת נרות כשקבלו שבת כבר הן מבקשות בקשות פרטיות והרי הלכה היא שאין במקשים בקשות פרטיות בשבת כמבואר בשו”ע סי’ רפ”ח ואז ענה לי מרן במתק לשונו אם לא עכשיו אימתי. והיינו כי זכות המצוה היא עתה וכאשר זה הזמן מותר לבקש בקשות פרטיות וכו’. עכ”ל.
[ובספר הערות למסכת שבת דף י”ב אות א’ להגרי”ש אלישיב זצ”ל, כתב לצרף היתר זה להיתר של בקשות רוחניות, וז”ל: “בענין לבקש בשבת בקשות על רוחניות, הוא היתר חלש, ובר”ה שחל בשבת שרי. ולמעשה התירו למי שרוצה לומר הבקשה שי”א לאתרוג נאה בט”ו בשבת אף שחל בשבת.” עכ”ל].
אלא דבעיקר ההשוואה בין ער”ח סיון לנאמר במג”א הנ”ל, גם בזה יש לחלק טובא וז”פ, והבט וראה להגרח”ק בדרך שיחה פרשת יתרו הנ”ל שנקט דלא שייך בזה טענה “אם לא עכשיו אימתי”, ולא דמי לתפילת הרמב”ן שמתירים מהאי טעמא, דהרי תפילת השל”ה אפשר להתפלל גם בימות החול אע”פ שאז אינו עת רצון כולי האי עיי”ש היטב. ואולם יתכן דהגר”ח קנייבסקי זצ”ל הד”ר הוא לכל חסידיו בזה, וכפי שמצינו בדרך שיחה פרשת לך לך עמ’ ס”ג ובקו’ ורפא ירפא פרק א’ עמ’ ל”ד, וז”ל: שאלה: בהגהות הגאון ר’ אליהו גוטמכאר זצ”ל הנדפס בסוף מסכת שבת מביא שכאשר התינוק בובה בברית מילה הוא זמן מסוגל ועת רצון להתפלל על צרכיו. מהו בשבת. תשובה: יתפלל בהרהור. הנה מרן החזו”א זצ”ל אמר שבראש השנה ויוהב”פ מותר לבקש בקשת צרכיו הפרטיות בפה, ושאלוני מהו בראש השנה שחל בשבת, ואמרתי שיבקשו בהרהור. שוב חזרתי מזה, ונראה שיכול לבקש בפה. דהא באמת הרי מותר לאשה לבקש תחינות לאחר הדלקת נרות, כיון שזה עתה הזמן המסוגל לזה, וא”א בזמן אחר, וה”ה לעניינינו.” עכ”ל. והנה לפ”ז יתכן דכל מה שכתב בדרך שיחה פרשת יתרו ובשאר הספרים בשם הגרח”ק שאסור לומר תפילת השל”ה בערב ר”ח סיון שחל בשבת, היינו ממה שנשאל לפני החזרה הנ”ל. וכ”כ הגר”ש כהן שליט”א בצלותא דשמואל עמ’ תרל”א, דמה שמוזכר בספר דרך שיחה עמ’ ע”ר שהגרח”ק כתב לאסור אמירת תפילת השל”ה בער”ח סיון, היינו טרם חזרתו שהוזכרה בדרך שיחה עמ’ ס”ג ובקו’ רפוא ירפא הנ”ל, וראה שם הערה תכ”ה שכתב לדייק כן גם מתוך תשובה שבספר “אלא”, עיי”ש.

תפילה על נושא שמותר לפעול למענו בשבת​

ומאותו שורש (מהמג”א הנ”ל) אך באופן אחר (ונ”מ גם לשבתות שאינם ערב ר”ח סיון) כתב בשו”ת בצל החכמה ח”ה סי’ מ”א, וז”ל: “וכן בהא דאיתא בברייתא (שבת דף י”ב ע”א) ת”ר הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו’ ע”ש, דנראה שאינו רשאי להתפלל עליו כדרך שהוא מתפלל בחול, משום דהו”ל שאילת צרכיו שאסורה בשבת כאשר הארכתי בזה במקו”א, והיינו ג”כ מהיי”ט, דכיון שאסור לעסוק ברפואה בשבת גזירה משום שחיקת סממנין, על כן אסור גם להתפלל על רפואת החולה. אבל דבר שהתירו חז”ל לעשותו בשבת והוא עושה אותו בשבת, מותר לו גם להתפלל שאותה עשי’ תצליח ותהי’ לטובה. ולכן בחולה שיש בו סכנה שמותר להתעסק ברפואתו בשבת, מותר גם לזעוק ולהתחנן עבור רפואתו כמבואר בשו”ע או”ח סי’ רפ”ח סעי’ י’ ע”ש. – ועיי’ מג”א סי’ קכ”ח סק”ע דחלומות שמתענין עליהם בשבת מותר גם לומר הרבון וכו’ אעפ”י שיש בו תחינה ע”ש.” עכ”ל הרב הצל החכמה. והיינו דגדר איסור תביעת צרכיו, אע”פ שהוא משום צער, מ”מ לא נתקן אלא על דבר שאסור לעשותו ביום חול, ואילו דבר שמותר להתעסק בו בשבת, אע”פ ששייך צער בתפילה על כך, מותר להתפלל (והכי מסתברא לפי מדרש ויקרא רבה שהבאנו לעיל, ד”ממצוא חפצך” תליא מילתא). ובאמת נראה שהדברים מפורשים בתשובת רב האי גאון ז”ל בשערי תשובה סי’ נ”ו ובגרש ירחים סי’ נ”ט שכתב וז”ל: “ואין שואלין דברי חול הצריכין לחול, בשבת” עכ”ל. וא”כ, כיון שבשבת מותר ללמד תורה לבניו ולחנכם בדרך ה’, הוא הדין והוא הטעם דמותר להתפלל עליהם שיהיו לומדי תורה ויראי חטא (כפי שהוא תוכן תפילת השל”ה).

תוקף האיסור לבקש בקשות בשבת, ומסקנת הדין​

ולסיומא דמילתא יש לחזק לכל הנ”ל עפ”י מה שכתב הגאון ריש גלותא דבבל בספרו שלו בשו”ת תורה לשמה סי’ ק”ג, דעיקר הדין הזה המוזכר בירושלים דאסור לתבוע צרכיו בשבת, “לא חשיב זה עבד איסורא ממש, יען כי אף על גב דכתבו בירושלמי לישנא דאיסורא, על זה אין זה איסור ממש לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלא אסור ממידת חסידות, וכמו ההיא שאמרו בגמרא אסור לעשות שותפות עם הגוי דליכא בזה איסורא לא מדאורייתא ולא מדרבנן ולא מיתסר אלא ממדת חסידות וכמ”ש הר”ן ז”ל סוף פ”ק דע”ז בשם הרמב”ן ז”ל וכ”כ הרב נימוקי יוסף ז”ל בסנהדרין סוף פרק ארבע מיתות וכן עוד תמצא כזאת בגמרא דאסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים וכן אמרו שאסור להלוות לגוי בריבית וכל אלו ממדת חסידות הם אסורים ועיין להתוספות ז”ל בתענית דף י”א במ”ש שאסור לשמש בשני רעבון ע”ש וכן הענין בהאי לישנא דאיסורא שכתבו בירושלמי בשאלת צרכיו.” עכ”ל (ובמקום אחר אנן יד עניי כתבנו אודות האי כלל”א נמרצת דשייך לשונות איסור על דבר שאינו אסור מן הדין, ועיין בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ג בנספח ב’ עמ’ ע”ב וכאן אמ”ל). וא”כ בנ”ד שישנם כמה סברות להתיר, שומעים להקל, דספק במידת חסידות הוא בוודאי לקולא. וראה גם בשו”ת רב פעלים חאו”ח סי’ מ”ו. ומודעת זאת דהנשר הגדול הרמב”ם ז”ל השמיט דינו של הירושלמי דאסור לתבוע צרכיו בשבת (ורק הביא דין אחר לכאו’, בפ”ב מהל’ שבת, דאין מתחננים וזועקים בשבת, והוא מהמשנה בתענית דף י”ט ע”א “לעזרה ולא לצעקה”, ואין זו “בקשת” צרכיו אלא זעקה מתוך מצוקה רבה, והוא גדר אחר), ויש לתת טעם לשבח לדבר השמיט”ה, דהירושלמי לשיטתו בפ”ה דברכות ה”ב מבאר דהטעם שאין אומרים בשבת ח”י ברכות בתפילת העמידה, הוא משום שאסור לתבוע צרכיו בשבת, ואילו בבבלי ברכות דף כ”א ע”א מבואר טעם אחר לכאו’, דלא הטריחוהו חכמים להאריך בתפילה מפני כבוד השבת (איברא דבתשובת הרמב”ם פאר הדור שהזכרנו לעיל, הזכיר להדיא הדין שאין לבקש בקשות בשבת כדי שלא יהיה שרוי בצער, ושם כתב לפרש בפשטות שזו ג”כ כוונת הבבלי הנ”ל במה שלא תיקנו ח”י ברכות בשבת עיי”ש).
ויש בכל זה (אמירת בקשות בשבת) אריכות דברים וחילוקים דקים, והאחרונים לא השוו את מידותיהם בענין זה, וע”ע בשו”ת שאילת יעב”ץ ח”ב סי’ קכ”ד, ובשו”ת יוסף אומץ להגחיד”א סי’ מ”ד דף ל”ד ע”ג, ובספרו מחזיק ברכה או”ח סי’ רס”ב סק”ג, ובשו”ת חקרי לב ח”א או”ח סי’ ד”ן דף פ”ח ע”ג, ושם בהשמטות שבחיו”ד ח”ב בקו’ כונן לחקר דף שי”ג ע”ד, ובשו”ת זקן אהרן הלוי סי’ ל”ח, ובפתח הדביר סי’ ר”פ דף קט”ו ע”א, ובשו”ת מעשה אליהו מני סי’ קס”ח, ובשו”ת ישכיל עבדי ח”ז חאו”ח סי’ מ”ד שאלה ח’, ובשו”ת שבט הלוי ח”א סי’ ז”ן, ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ג סי’ צ”ה, ובשו”ת עטרת פז ח”א כרך ב’ חיו”ד סי’ ב’ ענף ב’, ושאר אחרונים רבים ועצומים, ואכמ”ל. והבט נא וראה גם לאבן יקרה בבית מדרשנו “ברכת אברהם”, הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א, בספרו שו”ת חלקם בחיים (הנדפס בסוף ספר תנא דבי רבי אלעזר אבוחצירא) סי’ ז’ אות י”ב, עיי”ש.
ובקובץ מבית הלוי ענייני ניסן אייר סיון (שנת תשס”ו) עמ’ פ”ה פסק (בשם הגר”ש ואזנר זלה”ה בעל שו”ת שבט הלוי): “הנוהגים לומר תפלת השל”ה על הצלחת הבנים, מותרים לומר גם בשבת”. עכ”ל. ומשמע דכן הוא לכתחילה, ודלא כפי שכתב בשמו בשו”ת מעדני יו”ט זנגר ח”ה סי’ ל”ו עמ’ רמ”ט שכתב בשמו דלכתחילה עדיף לומר בערב שבת עיי”ש].
ועכ”פ כבר הורה זקן מרן מלכא רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, כפי שמובא בשמו בשו”ת מעיין אומר ח”ב פ”א סי’ כ”ט, דנשאל אם מותר לומר תפילת השל”ה בשבת, והשיב “מותר”.

טענה צדדית בנ”ד, בענין מדוע דוקא “ערב ראש חודש” ​

עד כאן נתבאר מדין בקשה בשבת. ואולם בשו”ת משנת יוסף ח”ט סי’ קכ”ו כתב בזה סברא אחרת לגמרי להקדים את אמירת תפילת השל”ה כאשר ערב ר”ח סיון חל בשבת, והוא, דמה שכתב השל”ה שהזמן המתאים הוא ערב ר”ח סיון, הוא משום שערב ר”ח הוא זמן שאז מתענים וחוזרים בתשובה, וכמו שכתב השל”ה בהקמה לתפילתו: “ולבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ר”ח סיון הוא החודש בו ניתנה התורה ואז נקראים בנים לה’ אלקינו, וראוי לישב בתענית ביום ההוא, הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כל ענייני הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים וכו’.” עכ”ל. אלמא דיתכן שכל מה שבחר ערב ר”ח סיון (ולא ר”ח סיון או כל תאריך אחר בחודש שניתנה בו תורה) הוא משום שאז יכול גם להתענות ולהרבות בתשובה ולתת צדקה לעניים הגונים וכו’. ולפ”ז אם חל ערב ר”ח סיון בשבת, עדיף להקדים את תפילת השל”ה ליום חמישי שאז יושב בתענית וכו’. עכת”ד (במעט תוספת הסבר). וכמדומני דכעי”ז כתב בנטעי גבריאל. ויתכן שגם מרן מהרע”י זלה”ה יודה לסברא זו, אלא דענה על מה שנשאל, שמותר לומר תפילת השל”ה בשבת, וכיון שהשאלה והתשובה היו בע”פ, לא רצה הגרע”י להיכנס לפרטים צדדיים שיש סיבה אחרת להקדים את התפילה.
איברא דכשענ”י לעצמי היה נראה אין בדברים מוכרחים, דהרי תחילה וראש הקדים השל”ה לומר שלבו אומר שהיום המסוגל הוא ערב ר”ח סיון, ורק אח”כ הוסיף דאם כן ראוי להתענות ולעשות תשובה וצדקה וכו’, וממבנה דבריו של השל”ה לא משמע כולי האי שסמך על הסיפא.
אך מאידך לא דבר ריק הוא לומר, דהשל”ה סמך על כך שהדבר מובן מאיליו, דמה שמיוחד ביום ערב ראש חודש, הוא ענין היותו יום תשובה (וכפי שנהגו גם הספרדים והארכנו בזה במקום אחר), ולכן לבו הטהור אמר לו שיום התשובה שמכין לחודש שבו ניתנה התורה, הוא היום המתאים לתפילה זו.
ועכ”פ החפץ לחוש לטענתו של הרב משנת יוסף, יאמר תפילת השל”ה גם ביום חמישי (עם תשובה וצדקה וכו’), וגם ביום שבת קודש כהוראת מרן הגרע”י זצ”ל, אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך, דכל המרבה להתפלל על בניו שיהיה יראי חטא ועוסקי תורה – הרי זה משובח.

 

[ציון ש]

תודה ! אם אפשר את התשובה המלאה

 

[אושרי רביב]

תודה ! אם אפשר את התשובה המלאה

לא הבנתי. זה מה שהשיבו. אלו התשובות המלאות :)

 

[פשוט]

דהגרי”ח סופר שליט”א, להתיר אמירת תפילת השל”ה בשבת מהאי טעמא דבקשה על רוחנית שרי

כך גם אני שמעתי ממנו לפני כ25 שנה.

 

[שמואל הכהן]

מי שיקרא את דברי השל"ה בפנים יראה שהוא מדבר על תשובה, תיקון המעשים באו"ה ונידה (כמדומה) ובסוף גם מזכיר את העניין של להתפלל, א"כ (בלי להיכנס אם מותר או אסור בשבת) יותר מתאים לעשות את זה ביום חמישי שהרבה מתענים וגם עושים עצרות תפילה (יוכ"ק וגם על עוד דברים) וגם מי שלא מתענה זה יום של חשבון הנפש יותר משבת שהוא יום תענוג ושמחה (אם כי אנשה מעשה עושים חשבון הנפש מן הסתם כל יום וגם בשבת). ודרך אגב כתוב בספרים שזה לא רק ער"ח וגמרנו, אלא מער"ח עד ז' סיוון צריך להרבות בתפילה ובתחינה על לימוד התורה ועל הילדים והגר"ש דבליצקי זצ"ל היה מניח דפים במניינו בער"ח סיוון (או בר"ח) לכוון על כל העניינים האלו בכל מיני מקומות בסדר התפילה וגם להוסיף תחינה בשומע תפילה בימים אלו. ובמ"ב כותב שתמיד תהיה תפילת האבות על הבנים ובאמת ראיתי לאדם אחד שסימן לו בסידור במרקר את המקומות שיש להתפלל על לימוד התורה וחינוך הבנים. (רק עכשיו לאחר הכתיבה ראיתי שהזכירו דבר זה לעיל, אבל דעתי כמו שכבר כתבתי).

 

[עבד ה׳]

שאלה-269404
לכבוד הרב שלום רב. מאחר וער"ח סיוון יחול בשבת השנה, יש בעיה לקרוא את תפילת השל"ה משום שאילת צרכיו בשבת? תודה.

תשובה
תאמר ביום השישי.

 

[בנימין לוריא]