איך יתכן שאדם נוסע לעשות עבירה שתכעיס את בוראו ומבקש ממנו שישמור אותו!
משל לעבד שאומר לאדונו תעזור לי ללכת למקום פלוני למרוד בך! נשמע הגיוני? או חוצפה שאין כדוגמתה?
אולי הרב שהעלה את הנדון הזה התכוון לכעין מה שאמרה הגמ' (ברכות דף ס"ג.) , דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה, 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך', אמר רבא אפילו לדבר עבירה. ובעין יעקב איתא הוספת זו: אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, ע"כ.
אך אין הראייה דומה לנדון משום שלא כתוב בגמ' שצריך לעשות כך שאם אדם הולך לגנוב אז ראוי וצריך שיתפלל להשם שיצליח, כתוב שגננב מתפלל שיצליח (כי יש לו אמונה בהקב"ה למרות שגונב) ודו"ק.
ועי' עוד בספר תולדות יעקב יוסף (פרשת שופטים) הביא בשם הבעש"ט הקדוש לפרש את הפסוק בתהלים קמ"ה 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם'. דפירוש הפסוק הוא, שמידתו של הקב"ה ששומע לכל הקוראים אותו, לטובה או לרעה ח"ו, כמאמר חז"ל גנבא אמחתרתא רחמנא קריא. אלא שהפרש גדול יש בין צדיק לרשע, שהגנב נשמע תפלתו שיוכל לגנוב, ואח"כ שנתפס על גניבתו וחוזר וקורא לה' יתברך שוב לא נענה, מאחר שבחר בזה והתפלל על זה. מה שאין כן הצדיק המתפלל על איזה דבר, גם אם הקב"ה יודע שאיננו לטובתו, עושה ה' מבוקשו, כמאמר הפסוק רצון יראיו יעשה, אולם אח"כ כשרואה הצדיק שאין זה טובתו וחוזר וקורא אל ה', ה' ברחמיו את שועתם ישמע ויושיעם מכל מקום, למרות שהתפלל תחילה על כך, כי לא התכוון לעבור עבירה.
הא קמן, כי תפילתו של הרשע לעבור עבירה, דווקא בגלל שהיא נשמעת, לפיכך צרה נוראה היא עבורו, כי לאחר שהתפלל על כך יסייעו ה' לעבור עבירה. יתר על כך, שוב לא ישמע ה' תפילתו להצילו מן העבירה, כי בכך בחר.
