זיל בתר טעמא
Active member
זה מופיע גם באוצה"ח בדור המלקטיםחיפשתי מעט ולא מצאתי, לכן ביקשתי.
לכאו' היציאה לדרך אינה אסורה.
אני לא חושב שהאדם עובר עבירה בכל רגע שהולך לדבר עבירה, אלא רק בשעה שעושה את העבירה, וא"כ אין שום פגם ממשי של עבירה בעצם הנסיעה.
תיקנו על יציאה לדרך, ולא חילקו לאיזו מטרה.
הגמ' בברכות כט: אומרת שכאשר אתה יוצא לדרך הימלך בקונך, מאי המלך בקונך- תפילת הדרך, ורש"י מסביר- טול רשות. פה איך הוא יאמר תפילת הדרך והוא מבקש רשות ללכת לדבר עבירה? וכי הקב"ה ייתן לו רשות?
וכן ראיתי לכך התייחסות בספר הנקרא "ידי כהן" ושם בהערה 268 גם כתב שאדם שנוסע לדבר איסור לא יכול לומר תפילת הדרך. אנחנו סברנו שכן אפשר לומר אך ודאי שלא לברך, אך פה הגדיל לעשות. ובאמת איך יאמר "תצעידני לשלום ותחזריני לשלום" הרי האדם הולך להכעיס את קונו, ואיך יבקש לצעוד לשלום? לא מובן.
נערך לאחרונה: