תפילת ערבית במוצ"ש שלא בבית הכנסת

oriaz12

Member
פולמוס גדול התעורר בבית מדרשנו אודות מנהגם של רבים מישראל להתפלל במוצאי שבתות ברחוב סמוך לביתם ולא בבתי כנסיות.

נשמח לדעת מה דעת חכמי הפורום על כך. תודה!
 
אחה"מ נראה פשוט דמ"ש מרן ביחו"ד (ח"ב סי' ט) מיירי בבית הכנסת קרוב.
ואף אני רואה מנינים של ערבית במוצ"ש ברחובה של עיר, אבל לא של בני תורה, ואין זו הדרך ואין זו העיר.
וכ"ש שאין ראוי כלל לבני תורה להתפלל שם, כי מה יגידו אותם אלו שאינם בני תורה, הנה תראו את בני התורה מתפללים כך, ויעשה להם היתר להתפלל כך לעוד תפילות.
ובפרט שהדבר הזה מוריד ממעלת התפילה, וכן שיכול להיות הרבה יותר היסח הדעת מרכבים שעוברים שם ואנשים וכו'.
ופשוט וברור לענ"ד שההוראה היא שאין להתיר דבר זה לכחתילה (וכ"ש לת"ח), ורק מי שנאלץ בשעת הדחק יש להתיר.
 
מה שכותב בשם "חכם אחד" בהערה 30 כתוב בציץ אליעזר. (חי"ב סי' יז אות ט)
מעניין למה לא הזכירו בשמו
ככה"נ פשוט לא ראה זאת בציץ אליעזר, אלא רק שמע באיזה שיעור וכד' מאיזה חכם, ואה"נ, אם יראה זאת בציץ אליעזר אכן יכתוב בשמו.
 
הערב בדרכי לתפילת ערבית בבית הכנסת במנין הקבוע ראיתי מכשול נוסף שנגרם על ידי אלה שמתפללים בדרכים שהם גורמים לאנשים לעבור לפני המתפללים ובאין ברירה כולם עוברים לפניהם והקולר תלוי בצואר אותם מתפללים
 
אכן הדבר פשוט שאין להתיר להתפלל בכזה מנין, אא"כ מיירי בשעת הדחק ממש, [וכמו שהרחבנו לעיל הטעמים בזה], ודלא כמ"ש בס' דרך קצרה להתיר בפשטות אם זה לצורך.
וכ"ז יותר מצד ההנהגה וההשקפה, כי יתכן ומעיקר הדין אפשר להקל בזה.
אם יש זקן/חולה שלא יכול להתפלל בביהכנ"ס ורוצה לעשות מנין מתחת לבית, זה נקרא "לצורך" או "שעת הדחק"?
 
חזור
חלק עליון