מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח יא)
מכאן למדו חז"ל (ברכות כו:) שיעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, ואמרינן שם דחכמים קבעו את הקרבנות כנגד תמידים, ותפילת ערבית היא כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל הלילה. ופירש רש"י, דאיברים היינו של עולות, ופדרים היינו האימורים של שאר הקרבנות. אמנם הרמב"ם תפילה פ"א ה"ו כתב שתפילת ערבית היא כנגד איברי תמיד של בין הערבים שמתעכלין והולכין כל הלילה, מבואר דדוקא כנגד איברי התמיד ולא כנגד איברי שאר הקרבנות.
ובטעמו של הרמב"ם נראה פשוט, דהרי תפילות כנגד תמידין תקנום, ואע"פ ש"תמידין" לאו דוקא, והוא הדין מוספין, שתיקנו כנגד קרבן מוסף את תפילת המוספים, אבל מ"מ דוקא כנגד התמידין והמוספין שהם חובות קרבנות ציבור דבר יום ביומו, ולא כנגד קרבנות נדבה. ובאמת דברי רש"י צ"ע, דהרי לא תקנו תפילה כנגד קרבנות נדבה עצמן, א"כ מדוע תיקנו תפילת ערבית על הפדרים שלהם.
ונראה לפרש בדעת רש"י, דהקטרת אימורים ופדרים שלא נתעכלו, אינה רק מדין הקרבן. אלא לאחר שהעלו את האימורים על המזבח נעשו "לחמו של מזבח", ועכשיו הקטרתן היא דין בפני עצמו שכל העולים על המזבח יש בהם דין הקטרה ועיכול, כמו שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. וראיה לזה, מהמבואר ביומא מו. דאיברים שמשלה בהם האור, אפילו של שאר הקרבנות, מקטירים אותם בשבת. ואע"פ שהקרבת עיקר קרבנות אלו אינם דוחים שבת, דהא הוו קרבנות של חול ואפילו קרבנות נדבה, מ"מ לאחר שמשלה בהם האור יש בהם דין הקטרה מחמת שנעשו לחמו של מזבח, והוא דוחה שבת, אע"פ שעיקר הקרבן אינו דוחה. וזהו הביאור בדברי רש"י, דבאמת כנגד ההקטרה מדין הקרבן עצמו הרי כבר התפללו תפילת מנחה, שהיא כנגד תמיד של בין הערביים, והיא כנגד כל עבודותיו גם כנגד הקטרת אימוריו, ותפילת ערבית היא כנגד דין ההקטרה שמתקטר והולך כל הלילה מצד שהוא לחמו של מזבח, שהוא חשוב ג"כ כקרבנות היום כדחזינן שהוא דוחה שבת, ובזה אין חילוק בין איברים של תמיד לפדרים של שאר קרבנות.
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח יא)
מכאן למדו חז"ל (ברכות כו:) שיעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, ואמרינן שם דחכמים קבעו את הקרבנות כנגד תמידים, ותפילת ערבית היא כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שקרבים והולכים כל הלילה. ופירש רש"י, דאיברים היינו של עולות, ופדרים היינו האימורים של שאר הקרבנות. אמנם הרמב"ם תפילה פ"א ה"ו כתב שתפילת ערבית היא כנגד איברי תמיד של בין הערבים שמתעכלין והולכין כל הלילה, מבואר דדוקא כנגד איברי התמיד ולא כנגד איברי שאר הקרבנות.
ובטעמו של הרמב"ם נראה פשוט, דהרי תפילות כנגד תמידין תקנום, ואע"פ ש"תמידין" לאו דוקא, והוא הדין מוספין, שתיקנו כנגד קרבן מוסף את תפילת המוספים, אבל מ"מ דוקא כנגד התמידין והמוספין שהם חובות קרבנות ציבור דבר יום ביומו, ולא כנגד קרבנות נדבה. ובאמת דברי רש"י צ"ע, דהרי לא תקנו תפילה כנגד קרבנות נדבה עצמן, א"כ מדוע תיקנו תפילת ערבית על הפדרים שלהם.
ונראה לפרש בדעת רש"י, דהקטרת אימורים ופדרים שלא נתעכלו, אינה רק מדין הקרבן. אלא לאחר שהעלו את האימורים על המזבח נעשו "לחמו של מזבח", ועכשיו הקטרתן היא דין בפני עצמו שכל העולים על המזבח יש בהם דין הקטרה ועיכול, כמו שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. וראיה לזה, מהמבואר ביומא מו. דאיברים שמשלה בהם האור, אפילו של שאר הקרבנות, מקטירים אותם בשבת. ואע"פ שהקרבת עיקר קרבנות אלו אינם דוחים שבת, דהא הוו קרבנות של חול ואפילו קרבנות נדבה, מ"מ לאחר שמשלה בהם האור יש בהם דין הקטרה מחמת שנעשו לחמו של מזבח, והוא דוחה שבת, אע"פ שעיקר הקרבן אינו דוחה. וזהו הביאור בדברי רש"י, דבאמת כנגד ההקטרה מדין הקרבן עצמו הרי כבר התפללו תפילת מנחה, שהיא כנגד תמיד של בין הערביים, והיא כנגד כל עבודותיו גם כנגד הקטרת אימוריו, ותפילת ערבית היא כנגד דין ההקטרה שמתקטר והולך כל הלילה מצד שהוא לחמו של מזבח, שהוא חשוב ג"כ כקרבנות היום כדחזינן שהוא דוחה שבת, ובזה אין חילוק בין איברים של תמיד לפדרים של שאר קרבנות.
◆ ◆ ◆
והנה האחרונים הקשו איך מתפללים תפילת ערבית בליל שבת, והרי ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים של קרבנות שקרבו ביום הקודם, וקי"ל דאין איברי חול קרבים בשבת. ובמג"א סי' רס"ז סק"א עמד בזה, וכתב שמטעם זה ראוי להתפלל מעריב של שבת בערב שבת מבעוד יום, משום דתפילת ערבית היא כנגד איברים ופדרים, ואסור ליתנן בשבת. אמנם אי"ז מספיק, דעדיין קשה היאך מותר להתפלל בלילה ממש. וכתב בבגדי ישע שם "ולי נראה דלק"מ, דהא התוס' כתבו בשבת כ. דבמשלה בהן אור מותר להקטירן בשבת, וא"כ התפילה בשבת הוא כנגד אברים ופדרים שמשלה בהן האור, וזה מותר בשבת", וכן כתבו בשואל ומשיב מהדורא תליתאה סי' ג', ובאור שמח תפילה פ"י ה"ז.
ובמור וקציעה סי' רס"ז ובשאילת דוד או"ח סי' א' כתבו ליישב את קושיית המג"א הנ"ל [איך מתפללים ערבית בשבת הרי חלבי חול אין קרבים בשבת], דמה שתיקנו תפילת ערבית כנגד איברים ופדרים לא קאי על מעשה נתינת האיברים על האש, דבזה חביבה מצוה בשעתה ליתנם מיד מבעוד יום, אלא על העיכול שהולכים ומתעכלים מאליהם כל הלילה, והרי גם בשבת היו מתעכלים מאליהם.
וכבר הרגיש בתירוץ זה הפמ"ג (באשל אברהם על המג"א שם), וכתב דהמג"א שלא תירץ כן ס"ל דבתר תחילת הנתינה על גבי המזבח אזלינן, ודקדק כן מדברי רש"י בברכות כו: עי"ש, וביותר מבואר כן בפירוש הריבב"ן שם שכתב על דברי הגמ' דערבית תיקנו כנגד איברים ופדרים, וז"ל "שלא נתעכלו במזבח, שעדיין לא העלן מן הרצפה מבעוד יום".
ונראה להוכיח כדעת המג"א, דהא אמרו בגמ' דזמן תפילת ערבית הוא כל הלילה כנגד איברים ופדרים, ואי נימא דהוי כנגד מה שהם מתקטרים והולכים מאליהם, א"כ בזה הרי איברים שלא נתעכלו מאתמול ממשיכים ומתקטרים למחר לאחר עלות השחר, כמבואר במשנה בתמיד פ"ב מ"ה, וא"כ יוכלו להתפלל ערבית גם לאחר עמוד השחר ולמה זמן תפילת ערבית הוא רק כל הלילה, ועל כרחך דהתקנה היא כנגד תחילת העלאתן.
ולפי דברי האחרונים הנ"ל צ"ל, דאה"נ מצד זמן הקרבן שכנגדו נתקנה תפילת ערבית דהיינו עיכול האיברים והפדרים, באמת אין הגבלה של זמן כלל, אלא דכאשר הגיע זמן תפילת שחרית וכבר הגיע זמן תפילה אחרת, נגמר זמן תפילה זו, כמו שאינו יוצא יד"ח תפילת ערבית בזמן תפילת המנחה מבעוד יום, אע"פ שזמן זה כשר לעיכול, מ"מ לא תיקנו תפילה זו בזמן תפילות אחרות [ולפי"ז מבואר לשון "תפילת ערבית אין לה קבע" ולא אמרו שכל הלילה זמנה, דבאמת מצד עצמה אין לה זמן, אלא שזמני התפילות האחרות הם שמגבילות אותה].