amit26
Well-known member
מרן שליטא בשיעור השבועי בעלון של אמור סיים בשאלה:
"כל זה מדובר כשאמר לחבירו בין השמשות "היום" כך וכך לעומר, אבל
אם רק אמר סתם מספר כגון "עשרים ושמונה", יכול לספור עם ברכה, כי
יש ספק ספיקא, שמא בין השמשות יום ולא נחשב שספר ]א.ה או שמא
מצוות צריכות כוונה )חזו"ע עמ' רמו([, ושמא תיבת "היום" מעכבת, וכמו
שכתבו הט"ז )סק"ז( והמגן אברהם )סק"ט(, ודלא כהאליה רבה )ס"ק יג( - הביאם
שער הציון )אות כה(. ולפי זה אני שואל, למה אם יאמר לחבירו כמה היום
לעומר לא יוכל לברך, והרי יש ספק ספיקא, שמא מצוות צריכות כוונה,
והוא לא כיוון לצאת, אלא רק עשה טובה לחבירו, ואם תאמר שיש לחוש
למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה, שמא בין השמשות יום, וכאילו לא
ספר כלל. זו קושיא חזקה, שאלתי הרבה תלמידי חכמים על זה, ובהתחלה
רצו לומר שבאותו יום לא מועיל ספק ספיקא, אבל אמרתי, הנה מרן זצ"ל
עשה ספק ספיקא למי שלא אמר תיבת "היום" כנ"ל, למרות שזה מועיל
לאותו היום. מי שיש לו תשובה שישלח לי."
חשבתי בזמנו על תירוץ מסויים,והוא היה נראה לי קצת קשה,אבל השבוע ראיתי שמרן שליטא בעצמו הביא את הסברא הזו ואם כן אני לא הראשון שחושב עליה,ואולי זה התירוץ לשאלה - ציטוט מהשיעור השבועי בעלון בהר בחוקותי:
"כתב החק יעקב )ס"ק טו( ששונה ספירה שאפשר שעצם זה שספר נקרא
כוונה, כיון שמתכו ין על כל פנים לומר כמה ימי ספירה - וזה פסיק רישיה
דניחא ליה או דלא ניחא ליה... - ומצוותו הוא רק לספור בעלמא. ולכן אם
ענה לחבירו כמה היום לעומר לא יוכל לספור יותר."
וזה אולי בעצם התירוץ לשאלה משבוע שעבר,שבספירת העומר אדם שסופר ואומר לחברו כמה ימים העומר זה עצמו בגדר מצווה שיש בה כוונה,ולכן אין במקרה הזה את הספק ספיקא הנ"ל
"כל זה מדובר כשאמר לחבירו בין השמשות "היום" כך וכך לעומר, אבל
אם רק אמר סתם מספר כגון "עשרים ושמונה", יכול לספור עם ברכה, כי
יש ספק ספיקא, שמא בין השמשות יום ולא נחשב שספר ]א.ה או שמא
מצוות צריכות כוונה )חזו"ע עמ' רמו([, ושמא תיבת "היום" מעכבת, וכמו
שכתבו הט"ז )סק"ז( והמגן אברהם )סק"ט(, ודלא כהאליה רבה )ס"ק יג( - הביאם
שער הציון )אות כה(. ולפי זה אני שואל, למה אם יאמר לחבירו כמה היום
לעומר לא יוכל לברך, והרי יש ספק ספיקא, שמא מצוות צריכות כוונה,
והוא לא כיוון לצאת, אלא רק עשה טובה לחבירו, ואם תאמר שיש לחוש
למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה, שמא בין השמשות יום, וכאילו לא
ספר כלל. זו קושיא חזקה, שאלתי הרבה תלמידי חכמים על זה, ובהתחלה
רצו לומר שבאותו יום לא מועיל ספק ספיקא, אבל אמרתי, הנה מרן זצ"ל
עשה ספק ספיקא למי שלא אמר תיבת "היום" כנ"ל, למרות שזה מועיל
לאותו היום. מי שיש לו תשובה שישלח לי."
חשבתי בזמנו על תירוץ מסויים,והוא היה נראה לי קצת קשה,אבל השבוע ראיתי שמרן שליטא בעצמו הביא את הסברא הזו ואם כן אני לא הראשון שחושב עליה,ואולי זה התירוץ לשאלה - ציטוט מהשיעור השבועי בעלון בהר בחוקותי:
"כתב החק יעקב )ס"ק טו( ששונה ספירה שאפשר שעצם זה שספר נקרא
כוונה, כיון שמתכו ין על כל פנים לומר כמה ימי ספירה - וזה פסיק רישיה
דניחא ליה או דלא ניחא ליה... - ומצוותו הוא רק לספור בעלמא. ולכן אם
ענה לחבירו כמה היום לעומר לא יוכל לספור יותר."
וזה אולי בעצם התירוץ לשאלה משבוע שעבר,שבספירת העומר אדם שסופר ואומר לחברו כמה ימים העומר זה עצמו בגדר מצווה שיש בה כוונה,ולכן אין במקרה הזה את הספק ספיקא הנ"ל
