נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.
כ"כ הרב אפיר מלכהכפי שנתבאר בשו"ת הראש"ל וכן באגרות הראש"ל ח"ג
וכ"כ בילקו"י ברכות הנדפ"מ חלק א' עמ' תק"פ (ע"פ המבואר בשו"ת הראשון לציון ח"ב סי' כ"א, ובילקו"י פסח כרך ב' עמ' רנה).כפי שנתבאר בשו"ת הראש"ל וכן באגרות הראש"ל ח"ג
וע"ע כאן
צריך שהמצה תהיה רכה עד שהיא לא נכססת, ואז ברכתו המוציא.וכן מצה רכה
ועוד אם חלק רטוב יברך על החלק המוציא ויפטור את היבש
ושיעור קביעות סעודה הוא ג' ביצים = 162 גר'
וודאי זיל בתר טעמאצריך שהמצה תהיה רכה עד שהיא לא נכססת, ואז ברכתו המוציא.
אולם מעט רטיבות במצה, והיא עדיין נכססת, ברכתה מזונות.
היה חשוב להדגיש זאת, כי אנשים (שאינם ת"ח) עלולים לטעות ולחשוב שאם ישימו מעט מים זה כבר נהיה המוציא. וזו טעות. ולכן כתבתי את מה שכתבתי.וודאי זיל בתר טעמא
עי' ילקו"י ברכותלמה אנחנו מסתכלים כאן על ג' ביצים ולא ד'?
מבואר במה שכתבתי באות א', בסוגריים המרובעות.למה אנחנו מסתכלים כאן על ג' ביצים ולא ד'?
תעיין באגרות הראש"ל ח"ג שם הוא ביאר יותרב). וכעת ראיתי בשו"ת הראשון לציון ח"ב (סי' כא) שכתב, שמצה רגילה שהרטיבו אותה באופן שכבר אינה נכססת כלל, ונעשית כמצה רכה, גם בזה נראה שיברך המוציא, מאחר ואינה נכססת בשיניו. ע"כ. וכ"כ בהליכות מועד (עמ' כה הערה לד) וז"ל, דהנה במשנ"ב (סי' קסח ס"ק כז) ביאר, שמה שכתב הט"ז בבצק הממולא בפירות ונלקחו הפירות אחר האפיה שברכתו מזונות, היות והולכים בתר שעת האפיה, היינו טעמא לפי שאין דרך לקבוע סעודה על כזו פת, וכנראה משום שיש בבצק מטעם הפירות. רואים שזה לא גזירת הכתוב שמה שבעת האפיה הוא מזונות, ימשיך הלאה להיות מזונות, אלא משום שאין דרך לקבוע עליו, לפי זה במצות שהדרך לקבוע עליהם סעודה, וכל מה שנהגו לברך מזונות הוא משום שנכססות, א"כ כיון שכעת לא נכססות, ברכתם המוציא. ע"כ.
אמנם אחה"מ זה אינו, שהרי מבואר בראשונים שהסיבה שפת הבאה בכסנין ברכתה מזונות, זה לא גזירת הכתוב כיון שהיא נכססת וכד', אלא משום שאין הדרך לאכלה לקביעות סעודה אלא לתענוג. ולכן פת נכססת שאין הדרך לאכולה לקביעות ברכתה מזונות, ולכן גם אם ירטיבה ותהיה רכה, סוף סוף אין דרך לקבוע סעודה על פת זאת. וה"ה מצה שאין הדרך לאוכלה לקביעות סעודה מחמת שנכססת [מלבד פסח שאין לנו לחם אחר], אף אם ירטיבה ברכתה נשארת מזונות. ולכן מש"כ בהליכות מועד שהדרך לקבוע עליה סעודה אלא שברכתה מזונות מחמת שנכססת, אינו נכון, שהרי אם הדרך לקבוע עליה סעודה, ברכתה המוציא אפי' אם נכססת. א"ו כדאמרינן.
אשמח להסבר בקצרה אין לי לעיין כעתעי' ילקו"י ברכות
בהערה שציינתי בהודעה הקודמת, לא משמע שכן דעת מרן זצ"ל.בברכה נאמנה כתב בשם הראשון לציון זי"ע שמצה מעיקר הדין המוציא לא? (רק המנהג מזונות) והרוצה לברך המוציא רשאי
אז וודאי שגם רטובה.
גם אם קובע סעודה צריך שיעור קביעות סעודה! כך זכורני. ואת זה הרבה לא יודעים.קשה להבין הענין שמברכים מזונות על מצה
הלא כל הענין בנכסס שזה אכילת עראי אבל מצה היא אכילת קבע
ובייחוד אם אוכל בתור ארוחת בוקר
אפילךו אם אין שיעור קביעות סעודה יש לדון
וקראתי שהרב זצ''ל היה אוכל מצות כל השנה ומברך שהחינו כיון שאכלם בתור ארוחת בוקר ואולי אכל שיעור קביעות סעודה
קשה להבין הענין שמברכים מזונות על מצה
הלא כל הענין בנכסס שזה אכילת עראי אבל מצה היא אכילת קבע
ובייחוד אם אוכל בתור ארוחת בוקר
אפילךו אם אין שיעור קביעות סעודה יש לדון
כך לא כותבים על גדול הפוסקים, אחה"מ.אמנם אחה"מ זה אינו,