ועוד אעתיק כאן מה שכתב על כך הרב דוד נקי שליט"א.
אמירת וידוי ותחנונים
שאלה: האם אומרים וידוי ותחנונים בתפילות יום העצמאות או לא?
תשובה: בשנים עברו היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל אומר בשיעוריו, שהנמצא בבית הכנסת
שאומרים בו וידוי ותחנונים, יאמר, ואם לא אומרים, לא יאמר. כי העיקר שלא יהיה מחלוקת בציבור,
חלילה וחס. ובכל אופן לא הורה בפועל בשיעוריו ברבים שלא לומר תחנון. אולם בשנים המאוחרות
יותר הורה מרן זצוק"ל שלא לומר וידוי ותחנונים ביום זה, ובודאי שאין לזה שום קשר לשאלה
ההשקפתית כיצד להתייחס להסתכלות הנכונה ליום זה. ולהלן הבאנו שכך נהגו כמה וכמה מגדולי
ישראל, ועל כן מי יבוא אחר גדולי עולם אלו ובראשם מרן מלכא זיע"א, שזיכהו השם יתברך שרוב
ככל בני עדות המזרח, הולכים לאורו לכל אשר יאמר כי הוא זה.
סיפר מרן זצוק"ל על הגאון הרב כהנמן זצ"ל מייסד ישיבת פונובז תכב"ץ, שהיה נוהג ביום העצמאות שלא לומר
תחנון ולא לומר הלל. שאלוהו תלמידיו, אם הרב לא אומר תחנון, אם כן יאמר הלל? ואם הרב לא אומר הלל, אם
כן יאמר תחנון? ענה להם הרב בבדיחותא:"אני כמו בן גוריון, לא אומר הלל ולא אומר תחנון"
כתב בספר "רבנו" (עמוד רסט) [חיברו הרה"ג רבי אליהו שטרית שליט"א, שזכה לשבת למעלה מעשרים שנה, שעות רבות
מידי יום ביומו, לצד מרן מלכא הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, ולהעתיק את חידושיו מכתב יד קדשו הטהורה למחשב.
ואגב כך חיבר את ספר"רבנו" ובו הביא את המאורעות שהיו באותן שנים.] וזו לשונו: רבנו ממשיך בתשובה אם ציבור
מסויים יכולים לקבוע להם יום לעשותו יום משתה ושמחה כיום פורים על נס שנעשה להם. ושאלתי את רבנו, לפי
זה מה יהיה עם יום העצמאות ויום ירושלים? וענה לי רבנו שזה אותו דבר. ואמר לי: אני לא אומר תחנון ביום
העצמאות, אני משתדל שתהיה לי סנדקאות באותו היום. ואפילו אם אין לי סנדקאות, איני אומר וידוי. ואם שואלים
אותי אנשים, אני אומר שאני עושה כמו בן גוריון, לא אומר וידוי ולא הלל... עיי"ש
וכתב עוד (שם עמוד תי): היום ד' אייר יום העצמאות, וביררנו איך היה בתפילה בבוקר עם הרב, ואמרו לנו שהיום
אפילו שלא היה ברית, רבנו לא אמר תחנון.
הן אמת שהתבטאויות שונות שמענו ממרן מלכא זצוק"ל מידי פעם לכאן ולכאן בענין יום העצמאות,
אך יש לדעת ולהבחין כי גם האמירות החיוביות שנשמעו מפי קדשו, מגלות כי שמחתו לא נבעה
מתוך אידיאלים ציונים למיניהם, אלא מתוך הסתכלות על הכוס המלאה, שממנה מעולם לא יכל מרן
להתעלם. כמי שראה מול עיניו, דור אפל ושפל ושׁח עיניים (עיין תענית כג ע"א), וכמו שהיה רגיל לומר,
שבזמנו לפני כשמונים שנה, בכל ארץ ישראל, היתה רק ישיבה אחת ויחידה לבני ספרד, ישיבת
"פורת יוסף" וסך הכל למדו שם שבעים בחורים כולל הרבנים, והיום ישתבח שמו בורא עולם, כמה
ישיבות קטנות, כמה ישיבות גדולות, "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" כן ירבה וכן יפרוץ.
אני זוכר לפני כארבעים שנה, בכל ירושלים היו סך הכל שלושה תלמודי תורה ספרדים ומי מדבר על שאר הערים, איפה תלמודי תורה
ואיפה ישיבות. בלית ברירה היו מוכרחים אנשים יראי שמים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ש"אחד
למעלה ושבעים למטה" ומעטים שבמעטים היו ממתינים שיגדל קצת הילד, והיו שולחים אותו חוץ
לעיר לבני ברק וכדומה, עם תנאי פנימיה.
אני זוכר שמרן הכריז בשיעורו הקבוע במוצאי שבת בבית הכנסת "היזדים", שמקימים עכשיו רשת
תתי"ם בכל הארץ, יחד עם הגאונים רבי יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ועל כל אחד ואחד
אפילו שהוא אברך, חייב לתת לפחות 100 ש"ח!!! ובזמנו זה היה הרבה כסף, רבע משכורת של
אברך. אבל בזכות ההתאמצות הזאת, אט אט ישתבח שמו בורא עולם, נפתחו תלמודי תורה בכל
מקום ומקום, ולאחר כמה שנים הוצרכו לישיבות קטנות וגדולות, ותהילות לאל יתברך, היום רואים
פירות ופירי פירות מעמלם, דור פורח, עולה ומשגשג בכמות ואיכות, והכל הודות אותם שנים שזרעו
את הזרעים והנטיעות הללו.
לא לחינם לפני כחמש עשרה שנה במעמד אלפי בני תורה, בכנס "ועתה כתבו לכם" ב"בנייני האומה",
הטיב להליץ הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל בעל שו"ת "משנה הלכות", את דברי הגמרא בבא בתרא (כא
ע"א) על מרן זצוק"ל, וקרא בקול גדול שעד היום מהדהד באוזני: "ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע
בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי
שאין לו אב - לא היה למד תורה. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות
בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר". עי"ש.
מעתה מובן למה מרן זצוק"ל בשנים המאוחרות יותר, כבר היה מורה גם לאחרים שלא לומר תחנון
ביום העצמאות, והדברים ידועים ומפורסמים לרבים ששאלוהו. ובל נשכח שכן היתה גם דעתם של
רבים רבים מגדולי ישראל, ומהם: הגאונים ר' עובדיה הדאיה, ר' משה כלפון הכהן, ר' רחמים חי
חויתה הכהן, ר' יוסף משאש, בבא חאקי ר' יצחק אביחצירא, ר' שלום יצחק הלוי רבה הראשי של
עדת תימן בא"י, ר' יעקב משה טולידאנו בעל שו"ת ים הגדול, ר' שלום משאש, ר' מרדכי אליהו
ועוד. ואני הקטן זוכר שבילדותי לפני למעלה משלושים שנה, הייתי רגיל לבוא בכל ערב לבית הכנסת
"נהר שלום" שייסד המקובל האלהי רבנו מרדכי שרעבי זצוק"ל, וביום העצמאות בתפילת מנחה עלה
חזן כדרכו בקודש רבי אליהו חמד זצ"ל, וניגן באמירת הקדושה, ולאחר החזרה גם לא אמר תחנון.
יהודי אחד שהיה שם לא מצא חן בעיניו הנהגתו זו, ותמה עליו מאוד בקול גערה, אבל ר' אליהו לא
התבלבל, וענה לו שכן היה מורה ובא מורנו ורבנו רבי מרדכי שרעבי בכבודו ובעצמו.
והנה עתה זכינו שיצא לאור עולם שו"ת יחוה דעת חלק ז' (ס"ס פא הערה 6) ושם הובא מכתב יד קדשו
של מרן זצוק"ל שנשאל מישיבה מסוימת בענין אמירת תחנון ביום העצמאות וביום ירושלים, וזו
לשונם: הננו בזאת לשאול לדעתו, דעת עליון, כיצד עלינו לנהוג ביום העצמאות וביום ירושלים, האם
לומר תחנון ולהתפלל כרגיל מידי יום, כנהוג בישיבות הקדושות, או לנהוג אחרת. וענה להם מרן
בלשון זו: "ד' אייר תשע"א. אין לומר תחנון בשני הימים הנ"ל. להתפלל כרגיל. וללמוד בהתמדה
ביתר שאת ויתר עוז. עובדיה יוסף". עכ"ל.
לאור כל האמור, אין כל ספק כי עלינו ללמוד מדרכם והנהגתם של גדולי ישראל, וכפי שהם נהגו
והדריכו אותנו אף אנו נלך בעקבותם, כמו שנאמר (דברים לב ז): "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ".
ולכן, אף על פי שגם אנחנו בעבר היינו אומרים תחנון, ואף היינו מורים לאחרים לומר ביום זה,
אבל מעתה שראינו מה שמרן פסק והורה גם לאחרים, מי יבוא אחר המלך. ואדרבה זו הגדלות
והשבח שלנו בני התורה, שאנחנו מורידים את הראש בפני גדולי ישראל, ועל צבאם מרן מלכא
זצוק"ל. ואדרבה, ממשיכים ביום זה ללמוד ביתר שאת ויתר עוז, בלי פיקניקים ושטויות והבלים
שהם, ושמחים במתנה שנתן לנו הקב"ה, ומודים לו על הכוס המלאה.
כסניף לכל הנ"ל יש לצרף מה שכתב הטור (אורח חיים סימן קלא) בשם רב נטרונאי גאון, שנפילת אפים רשות. וכן כתב
הריב"ש בשם רבי יצחק בן גיאת ורב שר שלום גאון, והוכיח זאת ממה שאמרו בגמרא בבא מציעא (נט ע"ב) שאמא
שלום אשתו של רבי אליעזר לא הניחה לו ליפול על פניו וכו', ואם היה הדבר מחובת התפילה, חס ושלום שהיה
נמנע מדבר של חובה בגלל אשתו. וכן מבואר בגמרא מסכת מגילה (כב ע"ב) שרב לא נפל על פניו. עי"ש. וכתב
המאמר מרדכי, כלל גדול יהיה בידך שכבר הסכימו הפוסקים שנפילת אפים רשות, ולכך מקילים בזה. וכתב
החיד"א, שאם יש ספק אם יפלו על פניהם, יותר טוב שלא יפלו, כי נפילת אפים רשות, ואם לא יאמרו, אין בכך
כלום. וכן דעת רבים מהאחרונים. (עיין שו"ת יביע אומר חלק ג סימן יא אות ח)
