אני לא מבין מה לא מובן במה שעניתי, אם יש הלכה שאומרת שבאותו מעשה שקרא לך קרא לך גם טרגיה וגם נס, אתה מתייחס לכל אחד בנפרד לדוגמא אדם שניצל מפיגוע ובניו נהרגו באותו מקום שהוא ניצל, הוא צריך לברך ברוך שעשה לי נס והגומל ולמרות שהוא נהיה מעכשיו אב שכול, שאין דבר נורא מזה,הטוב והמטיב על בנו ודיין האמת על אשתו.. ואם אשתו לא מתה ולא בירך הטוב והמטיב ואח''ז הבן מת יברך את שניהם על הבן?
בקיצע'ר זה נראה שלמרות דברי מרן המפורשים כל תלמידיו לא שומעים לו ואפי' חברי הפורום... האומנם?!הרב יצחק יוסף אמר לי שפשוט הוא שאין לומר תחנון.
ולא ענה לשאלה אם מרן אמר הלל בלי ברכה.
אם אתה יכול תשלח (או בזיפ או ביוטיוב)יש לי סרטון, שחזן חרדי שואל את הרב יצחק אם לומר תחנון, והרב יצחק סימן לו להמשיך..., החזן התחיל "אנא ה'" והרב יצחק קטע אותו ואמר לו לומר קדיש ולדלג על תחנון...
יש הוכחה מהסרטון שמדובר ביום ה' באייר?יש לי סרטון, שחזן חרדי שואל את הרב יצחק אם לומר תחנון, והרב יצחק סימן לו להמשיך..., החזן התחיל "אנא ה'" והרב יצחק קטע אותו ואמר לו לומר קדיש ולדלג על תחנון...
נו, בוודאי.ברור, הוא מוסר שיעור על יום העצמאות - ביום שכולו תורה - ביום העצמאות!
יש לי קישור מיוטיוב:
תעבור ל-22 דק' במנחה...
לכאו' גם עם מה שהרב מורשת מרן כתב לעיל שמרן שליט"א אמר גם א"א להתווכח..זה די נכון, אבל עם מה שהוא אמר לי, אי אפשר להתווכח...
ולכן אין שום ראיה מלדעתי מרן שליט"א עושה כמנהג המקום.
יש לי סרטון, שחזן חרדי שואל את הרב יצחק אם לומר תחנון, והרב יצחק סימן לו להמשיך..., החזן התחיל "אנא ה'" והרב יצחק קטע אותו ואמר לו לומר קדיש ולדלג על תחנון...
אה"נ, הוא כבר הודה שזו לא ראיה:ולכן אין שום ראיה מ
זה די נכון
נו, כך כולנו נוהגים. מה הבעיה? מישהו חלק?אני אישית, לאחר שדיברתי על הנושא עם מרן הראשון לציון שליט"א והתייעצתי אתו כיצד לנהוג,- אני עושה כמנהג המקום.
אם המקום אומר תחנון - אני משתדל שלא לומר, ולא לעשות פרובקציות.
אם המקום אומר תחנון ולא הלל - אני עושה כמותם, אמנם פעמים שמוסיף בסוף התפילה הלל, ללא ברכה כמובן, אם יש זמן ואין טרחא. וזאת לאחר ששמעתי עדות ממקור ראשון שראה את שמרן זצ"ל שאמר הלל לאחר התפילה בחדרו. ודבר פשוט הוא - מרן זצ"ל לא אמר תחנון ביום זה, לא משנה מאיזה סיבה, זה היה המציאות.
אם לא אומרים תחנון ואומרים הלל - נוהג כמותם.
אם אומרים הלל עם ברכה - ודאי שלא עונה, ולא מברך.
העיקר הוא, מה שמרן הראש"ל אמר לי, וכך הרב אברהם יוסף, - לא לריב, הנוהגים לומר הלל ב"ב אין בזה בעיה לפי מרן זצ"ל, כמבואר ביביע אומר. ואמנם מי שנוהג שלא לומר הלל אין לריב אתו, שהוא מרגיש שהוא מודה לה' על הניסים שעשה עמנו - אבל בלא הלל. כל אחד יעשה כנהגו, וכמנהג המקום. שבט אחים גם יחד.
ואם אני הוא המקום מה אני אעשה?אני אישית, לאחר שדיברתי על הנושא עם מרן הראשון לציון שליט"א והתייעצתי אתו כיצד לנהוג,- אני עושה כמנהג המקום.
אם המקום אומר תחנון - אני משתדל שלא לומר, ולא לעשות פרובקציות.
אם המקום אומר תחנון ולא הלל - אני עושה כמותם, אמנם פעמים שמוסיף בסוף התפילה הלל, ללא ברכה כמובן, אם יש זמן ואין טרחא. וזאת לאחר ששמעתי עדות ממקור ראשון שראה את שמרן זצ"ל שאמר הלל לאחר התפילה בחדרו. ודבר פשוט הוא - מרן זצ"ל לא אמר תחנון ביום זה, לא משנה מאיזה סיבה, זה היה המציאות.
אם לא אומרים תחנון ואומרים הלל - נוהג כמותם.
אם אומרים הלל עם ברכה - ודאי שלא עונה, ולא מברך.
העיקר הוא, מה שמרן הראש"ל אמר לי, וכך הרב אברהם יוסף, - לא לריב, הנוהגים לומר הלל ב"ב אין בזה בעיה לפי מרן זצ"ל, כמבואר ביביע אומר. ואמנם מי שנוהג שלא לומר הלל אין לריב אתו, שהוא מרגיש שהוא מודה לה' על הניסים שעשה עמנו - אבל בלא הלל. כל אחד יעשה כנהגו, וכמנהג המקום. שבט אחים גם יחד.
או ביחידואם אני הוא המקום מה אני אעשה?
(כלומר אם שואלים אותו הגבאים איך לנהוג)
